כשאני חושבת על צמד המילים "הערכה עצמית" - צפות ועולות כמעט מייד צמד מילים נוספות: "גאווה" (שמקורה באהבה עצמית וקבלה עצמית על מי שאני) ו"דחייה" (שמקורה בחוסר אהבה עצמית וחוסר בקבלה עצמית).

גאווה אמיתית מקורה ברעיון שאני גאה על מי שאני, ללא קשר לתארים שונים דוגמת: מוצלחת, יפה, עשירה, חכמה... (ועוד... כיד הדמיון הטובה עלייך). קרי, "אני מי שאני ואני ראויה" ומכאן, שזכותי להרגיש הכי טוב גם אם אני לא...

הערכה עצמית נמוכה הינה פועל יוצא של "תפיסת האני שלך קרי "אם אני לא... (כל הרשום מעלה), אין לי זכות להרגיש בעלת ערך, לחוש בטחון עצמי ויציבות רגשית.

את מלקה את עצמך על מי שאת (או שמא - על מי שאת לא), ובטוחה שהאחרות (שלהן את מייחסת תכונות החסרות לך) - מרגישות הרבה יותר טוב ממך.

הסיבה

עם השנים קבלת מסרים שאת לא טובה מספיק, תוצר האינטראקציה שהייתה לך עם גורמים חיצוניים כאלה ואחרים. ואת, שלא אמורה להיות דומה לאף אחת אחרת, מנסה בכל זאת להידמות לאחרות כדי להיות "מקובלת". הניסיון מלמד כי כשאת מנכסת לתכונות כמו "מוצלחת", "יפה", "עשירה", "חכמה"... כוח רב כל כך, וכשאת מניחה שרק כאשר הן תתמלאנה כולן, תוכלי לחוש בהערכה העצמית לה את כה זקוקה, הרי שבזה הרגע הענקת כוח רב לכל אחת מהן. מכאן, שבמידה ואחת או יותר מהתכונות הרשומות מעלה חסרה / תחסר לך, ישדר מוחך (פועל יוצא של מחשבותייך ותפיסתך העצמית) "אני אינני ראויה".

למה? כי חסר לי...

אלא שמאחר ואנו כבני אדם חווים לאורך חיינו חוויות טובות יותר וטובות פחות כמו גם שינויים - חלקם פשוטים וחלקם מאתגרים ומכוננים, הרי שכל אלה מעמתים אותנו לעיתים תכופות לאורך חיינו עם נתינת הערך המוסף והמוגזם בעליל לדברים החיצוניים. ובאופן פרדוקסאלי, ככל שאנו נותנים לדברים החיצוניים ערך מוסף גבוה יותר, כך כל אירוע שמערער ולו במעט על מי מהם, גורם לנפילה גדולה יותר אל מעמקי הייאוש, על שאיבדנו משהו שייחסנו לו את הסיבה ל"הערכה העצמית הגבוהה" שלנו.

אז למה את נותנת כוח כזה גדול לסממנים חיצוניים?

ובכן, הסיבה נעוצה בדימוי העצמי שלך שיש לו "עבר משלו". לכל אחת מאיתנו יש שורה של אמונות, עובדות, דעות ותפיסות לגבי עצמה, כאלה שהתפתחו במהלך חייה והן פועל יוצא של התנסויות הן חיוביות והן שליליות, הן חיצוניות והן פנימיות. באנלוגיה, ניתן להשליך את ה"דימוי העצמי" לשורש של עץ - כזה המשפיע כיצד ייראו הענפים, העלים, הפרחים והפירות. מכאן: ששורש בריא, איתן וחזק ישליך על כל אלה ולהיפך. מכאן, שהדימוי העצמי המלווה כל אחת מאיתנו בכל רגע מחייה, הוא הוא הקובע כיצד הם ייראו, קרי, מה תעשי, כיצד תעשי, עם מי תעשי, מה תרגישי בעת העשייה וכיוצ"ב. אנו לא תמיד יודעות לייחס את העשייה והתוצאות ל"שורשי העץ" קרי לדימוי העצמי שלנו, תוצר האמונות, הדעות והתפיסות שלנו לגבי עצמנו. אך אותם שורשים קובעים בראש ובראשונה את אופי הקשרים שלך עם עצמך וכנגזרת, עם האחרים המהווים חלק בלתי נפרד ממערכות היחסים השונות שאת מנהלת בחייך.

אמשיך באנלוגיה לשורשי העץ. כפי ששורשי העץ במרבית המקרים אינם גלויים, כך חלקים רבים בדימוי העצמי שלך אינם ידועים ונהירים לך, ויחד עם זאת יש להם השפעה מכרעת על האופן שבו את מציגה את עצמך לעולם. הווה אומר שעל מנת לבצע "תיקון" משמעותי בחייך ולעבור מהערכה עצמית ודימוי עצמי נמוכים, המשליכים באופן ישיר על חוסר באהבה וקבלה עצמית, עלייך לעבור תהליך הכולל "חפירה לעומק" - אל תוך הגורמים הפנימיים והחיצוניים שייצרו למעשה את הדימוי העצמי שלך עד היום.

למה את חייבת לעשות זאת?

מהסיבה הפשוטה - לא ניתן לשפר ולשדרג באופן משמעותי את חייך מבלי לשנות את הדימוי העצמי, קרי, להגדיר מחדש את תפיסתך העצמית. אלא שכדי לעשות זאת, יש ראשית ללמוד, להבין ולהגדיר מה תפיסתך העצמית כוללת היום?

מטרת בחינת תפיסתך העצמית כיום, היא לעזור לך להשתחרר מהעבר (משורשיו הלא בריאים), על ידי "התרתו", דרך גילוי הדעות והאמונות שלך לגבי עצמך שלא ידעת על קיומן. כשהן יעלו על פני השטח, נתמודד עמן ונוכל להחליט אם הן נכונות לך והאם עלייך להמשיך להחזיק בהן, או לחילופין, הן מזיקות ומכאן שעלייך להשליך אותן. מכאן, נלמד כיצד להתמקד בענפי העץ, בעלים ובפירות קרי, בהווה ובדימוי העצמי שלך, המשקף נכונה את האני האמיתי והחיים הראויים שהוא מביא עימו.

מהם אותם חיים ראויים?

אני מדברת על חיים המלווים ב"הערכה עצמית תקינה" כפועל יוצא של אהבה וקבלה של "עצמי כפי שאני" - ראויה לכל הטוב שיש ליקום להעניק לי, מבלי שאצטרך לקום מידי בוקר ולחשוב:

כיצד אני מוכיחה כל יום מחדש שמגיע לי ואני ראויה!

הערכה עצמית ואהבה עצמית הן הדברים החשובים ביותר, חוסר בשתיהן מערים קשיים על חיינו ומונע מאיתנו את הדרך להעצמה.

חשבי, כמה אנרגיה נגזלת ממך כל יום כל היום, על מנת להוכיח שאת שווה בזכות... שכן אינך מרגישה שווה מעצם היותך מי שאת!