הודפס מהאתר Yeda.EIP.co.il/?key=78573
אותיות - סוד האותיות / צירופי אותיות - סוד כח (28) האותיות - חלק 1

מה'אין' אל ה'יש'

בעולם ה'אין' - עולם האינסוף, אין מושגים של זמן ומקום. ראשית ההוויה - רוחניות מוחלטת! מציאות של עולם מוחשי עדיין לא קיימת. מה הם האטומים הראשונים של יצירת מציאות נתפשת?

"בראשית ברא א - להים את" - יוצר הכל ברא את האותיות מ - א' ועד ת'. המקובלים מלמדים, כי ראשית הכל, נאצלו האותיות. על ידי האותיות ברא הקב"ה את כל ההוויה, את המציאות. מהאותיות נבראו העולמות.

עשרים ושתיים האותיות, הנן כוחות רוחניים יסודיים בסיסיים וראשונים. הן חומר הגלם ממנו נוצרה הבריאה. הבורא צירף אותן למילים, משפטים, ציוויים ומאמרות. אז נוצרה הבריאה, אז החל ה"בראשית". באותיות - צפון ידע א - להי אינסופי.

אדם הראשון יציר כפיו של הבורא, בראו הא - ל "בצלמנו כדמותנו" (בראשית א). טעו בו המלאכים וחשבוהו א - לוה. בקשו לשבחו כדרך שמשבחים לריבון העולם "קדוש קדוש קדוש..." (מדרש בראשית רבה). אדם הראשון - עוצמתו הייתה "מסוף העולם ועד סופו" (חגיגה י"א א) חכמתו של אדם הראשון עלתה על חכמת המלאכים.

מה היה הסימן לעוצמתו וחכמתו?

יכולתו לתת שמות לנבראים: "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו" (בראשית ב)

אדם הראשון, ידע את סגולת האותיות, את סוד שורש ההוויה ממנו נוצר והתפתח העולם. ידע האדם את הכוחות הרוחניים הטמונים בכל נברא, וידע להתאים ולכוון את האותיות המבטאות מהותו של כל יצור.

22 האותיות

כל אות ואות נדרשת בשלוש זוויות, אותן מכנה ספר יצירה בשם: ספר, ספר וסיפור.

ספר - ראייה - צורתה הגרפית של האות

סיפור - קול - הגיית האות

ספר - מספר - ערך גימטרי מ - 1 עד 400

בוני היכל ה'

שלושה המה בוני היכל ה': בצלאל - בונה המשכן. שלמה - בונה ביהמ"ק הראשון. עזרא - בונה ביהמ"ק השני. מה המשותף לשלושתם? מהו הדבר אשר ייחד אותם בחכמתם וסגולותיהם? כדי לבנות את בית ה' המשמש חיבור בין שמים לארץ, המהווה חיבור בין העולמות, הרוחני והגשמי, זקוקים אנו לכלים מתאימים. האותיות נתפסות בכלים גשמיים, אבל רוחניות הן במהותן. לכן, היודע את חכמת האותיות ידע גם להכין תכנית כיצד לבנות את המקום המשמש בתפקיד נעלה זה.

"והלכת בדרכיו" כדי לברוא עולם יש צורך בתכניות "כתובות" "משורטטות". "הקב"ה הסתכל באורייתא (באותיות התורה) וברא עלמא". מי שיודע את סוד האותיות, הוא זה שידע לבנות את בית ה'. מי שיש לו ידיעה בסוד אותיות הקודש, יכול להשתמש בכוחות הרוחניים הטבועים בהן. באמצעים בלעדיים אלה ייבנה המקום לעבודת ה' ולהשראת שכינתו.

בצלאל היה יודע לצרף אותיות בהן נבראו שמים וארץ (ברכות נה).. הוא זכה לבנות את המשכן במדבר.

שלמה המלך, בונה בית המקדש הראשון. - עליו נאמר: "... נאום הגבר לאיתיאל, לאיתיאל ואוכָּל" (משלי ל, א). המדרש במשלי מפרש: "נאום הגבר" הוא שלמה - ששרתה עליו רוח הקודש. "לאיתיאל": הכוונה - שהבין אותיותיו של א - ל.

עזרא - בונה בית המקדש השני היה סופר. חכמתו הייתה באותיות התורה. הוא לימד את העם וחידש להם את ידיעת הכתב המקודש אשר בו ניתנה התורה.

הוי אומר, יסוד מוסד להקמת בית ה' היא ידיעת חכמת וסודות צפונות אותיות הקודש.

בעל הזוהר טוען כי בהשוואה לכתבים בשפות אחרות, אשר חוברו ע"י הסכמה כללית, מסימנים מוסכמים בין בני - אדם, בלי שום משמעות רעיונית, מקורו של הכתב העברי עליון הוא, ונעוצים בו סודות רוחניים לאין שיעור (זוהר, בלק רד ע"א)

ר' יהודה הלוי מדגיש, שאותיות האלפבית העברי אינן הסכמות, בלא כוונה ובמקרה, אלא סימנים שצורתם הגראפית תואמת לפנימיותם הרוחנית.

פירוש מאור ושמש (פרק כד, יג ע"א) מוסיף ומרחיב: "האותיות יש בהם תלי תלים של סודות עמוקים במעשה מרכבה ובמעשה בראשית, וסודות הספירות ופעולתן בעולם, ולכל אות ואות יש עת וזמן להאציל ממנה אורות וסודות שכסה עתיק יומין".

ערב שבת בין השמשות

אחת מהיצירות המיוחדות שנבראו בין השמשות, הן "הכתב והמכתב" (אבות ה, משנה ו')

'ברית עולם', ההקדמה לפירוש לוחות הברית מסביר כי: "פעולות ששת ימי המעשה הן בגשמיות, ופעולות יום השבת הן ברוחניות. אם כן פעולת ערב שבת בין השמשות היא פעולה הממוצעת בין הגשמיות והרוחניות". מובן, שהאותיות לא שייכות לעולם הגשמי, אלא הן זוכות לחבר בין העולם הרוחני והגשמי, ובודאי קרובות הן יותר לעולם הרוחני.

"אותיות פורחות"

לפחות פעמיים אנו נפגשים במושג מיוחד זה: "לוחות נשתברו - ואותיות פורחות" (פסחים פז ע"ב)

א. משה משבר את לוחות הברית, לא לפני שפרחו להן האותיות: כאשר "ראו" האותיות בזמן חטא העגל את העגל והמחולות, "החליטו" האותיות לעזוב ולפרוח ולחזור למקורן. באותה שעה הרגיש משה את כובד הלוחות. כי רק בזכות הסגולה הרוחנית שבלוחות הצליח משה להרים את לוחות האבן הכבדים. ראה משה שנשארו בידיו רק אבנים גשמיות ומכובדן נפלו ונשברו.

האותיות הן הנשמה של הלוחות, והן נשמת התורה, והן השורש והסגולה הרוחנית של כל דבר בעולם.

ב. מסופר על רבי חנינא בן תרדיון אחד מעשרת הרוגי מלכות, "ואחריו הוציאו את רבי חנינא בן תרדיון... וצווה הקיסר לכורכו בספר תורה ולשורפו. נטלו הקוסטינר והצית את האור ונטל ספוגין של צמר ושראן במים ונטל על לבו כדי שלא תצא נשמתו במהרה והיתה בתו עומדת ואומרת: 'אוי לי אבא שראיתיך בכך' והוא השיב ואמר לה 'טוב לי בתי שראיתיני בכך' ותלמידיו היו עומדין עליו ואומרים: 'רבינו מה אתה רואה'? אמר להם: 'גווילין נשרפין ואותיות פורחין'"... (אוצר המדרשים עמ' תל"ט ד"ה)

סוד האותיות בכל הרמות

מהפשט אל הקבלה

הבנת סודות האותיות מורגשת בלב ובנפש ולא בשכל. כל ההוגה בסודות האותיות גורם נחת רוח לנפשו ולנשמתו. הסודות מתאימים לכל אדם ברמה שלו:

א. ליחידי סגולה להבין עומק הקבלה.

ב. ולכל אדם להוציא מהן מוסר השכל, מחשבה טובה ודרך ישרה.

הבה נזכור: האותיות הן כלים וצינורות להורדת שפע בעולם!

'א' - מה סודך?

תענה האות 'א': אם יש לכם אלף שנים, או לפחות אלף שעות תוכלו לשבת במחיצתי, הטו אוזנכם ושמעו מעט מסודותיי.

'אלף' פירושו ללמוד, ללמד, מכאן גם השם 'אולפן' שם לומדים את ההתחלה את הבסיס.

'אלוף' מבטא מנהיגות. כמו שהאות אל"ף עומדת בראש האותיות, היא האות הראשונה ומנהיגה את כולן...

יש הדורשים את המילה א - ל - ף: 'אלף - למד - פה'. פירושו: תחילה, האדם חייב לשלוט בפיו. "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כ"א כ"ג). חשיבות גדולה ביותר לשמירת הלשון "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב? נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה" (תהלים ל"ד, י"ד)

יש הרואים באות 'ל' הנמצאת בתוך המילה א - ל - ף, הגנה לעולם מפני ה'אף' והחימה. ה - 'ל' רומזת ללימוד התורה המגן ומציל את העולם.

'אלף' אותיות 'פלא': אלופו של עולם הוא הפלא הגדול בעולם ואותו יש להכיר וללמוד, ובו לדבוק...

שמתם לבכם לראות כיצד בנויה האות 'א'?

יו"ד למעלה - מעל ומימין לקו האלכסוני המרכזי

יו"ד למטה - מתחת ומשמאל הקו האלכסוני

וא"ו באמצע - הקו האלכסון המרכזי

יו"ד 'למעלה' - רומזת על הקב"ה, שם י - ה - ו - ה

יו"ד 'למטה' - רומזת על עם ישראל =י - הודי

והאות וא"ו באמצע - תרמוז על התורה שניתנה לנו ב - ו' בסיוון.

(הרחבה לסיבות נוספות ראה להלן באות ו')

שלושת חלקים אלה משולבים יחד באות הראשונה והם מביעים את המאמר הקבלי "קודשא בריך הוא ישראל ואורייתא חד הוא". מעניין שחכמי הסוד השתמשו בביטוי הזה בדיוק כך:

ק'ודשא... י'שראל... וא'ורייתא. מדוע נבחרו האותיות האלה: ק, י, א, להיות בראש התיבות?

מי שישים לב יראה שהן אותיות מיוחדות המבטאות ספירה שלמה, ומהוות בסיס לספרות הבאות אחריהן: ק=100 י=10 א=1

אכן חכמים ידעו לשבץ שלוש אותיות אלו בהרבה מקומות, בכל פעם שרצו לבטא את רעיון הקדושה והאחדות. כגון בהבדלה, בתחילת היום האחד, אנו מברכים: "המבדיל בין ק'ודש לחול ובין א'ור לחושך... ובין י'שראל לעמים ובין יום השביעי..."

(ראה בספר זה מאמר מיוחד בנושא "קושטא קאי")

© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן