בוז הוא יחס הכולל ייחוס ערך שלילי של אדם לעצמו או לזולת, שיכול אך לא חייב להיות מובע באופן מילולי ו/או התנהגותי, ומלווה לרוב ברגשות כעס, גועל ושנאה. מילים קרובות ונרדפות הן זלזול, לעג, לגלוג, עלבון, השפלה.

בוז עשוי להופיע בכל מצב של אי שביעות רצון; הוא יכול להיות קשור לרגשי נחיתות, דעות קדומות, לחוויה של פגיעה, לרגשות כמו פחד, גועל, כעס, שנאה, קנאה, בלבול ואכזבה, ולתפיסות שליליות קודמות כלפי מושא הבוז. לעתים עלול הבוז להקצין ולהתבטא באופן תוקפני ואלים.

למרות שבוז כולל במידה רבה חשיבה, חוקרים רבים מתייחסים לבוז כאל רגש ואף רגש אוניברסלי, או עירוב של כעס וגועל.

תוכן עניינים:

1 בתרבות

2 בפילוסופיה

3 ביזוי עצמי

בתרבות:

בתרבות נחשב הבוז ליחס שלילי, שממיט אסון על בעליו

. בדתות מסוימות הבוז אף נחשב לחטא

. משטרים דיקטטורים מבססים את שלטונם בין השאר על תעמולת בוז כנגד אויב חיצוני, שמאפשרת לתעל את הזעם הציבורי על השלטון הכושל הרחק מהעריץ והחוצה.

בקולוסיאום שברומא, הקהל נהג לצעוק "בוז!", כשרצה להביע אי - סיפוק מהמופע של הגלדיאטור, ופעולה זו עשויה הייתה להביא להחלטה של הקיסר להרוג את הגלדיאטור. בעקבות זאת הפכה קריאת הבוז לנפוצה במיוחד לציון אי שביעות רצון בתחרויות ספורטיביות ובאירועי תרבות פומביים כגון תיאטרון.

בפילוסופיה:

על פי הפילוסוף ברוך שפינוזה, יש 3 רגשות בסיסיים: תשוקה, שמחה ועצב. מרגשות אלה נגזר הבוז - "בוז הוא שמחה בליווי אידיאה של סיבה חיצונית". כלומר, לפי שפינוזה, אנו מבזים את מה שאנו חושבים שגורם לנו להרגיש עצב ותיסכול בשעה של ציפייה למיטב. בכמה מספריו מובאת התייחסות קיצונית לבוז, בעקבות מקרים אישיים שלו, וכן מקרים מפורסמים מאותה התקופה.

ביזוי עצמי:

ביזוי עצמי הוא בוז של אדם לעצמו או לקבוצה שהוא חבר בה. ביזוי עצמי יכול לנבוע מכך שהאדם רואה בעצמו או בקבוצתו תכונות שליליות שהוא לא יכול להזדהות איתן, או שהוא בז לעצמו או לקבוצתו כתוצאה מכישלון מתמשך. לעתים שנאה עצמית יכולה להביא למצב זה. ביזוי עצמי עלול להוביל לתסביך נחיתות, דיכאון, בדידות, ייאוש, פגיעה עצמית ועוד

ביהדות ידועה תופעה של אוטואנטישמיות, שמתבטאת בבוז ושנאה עצמיים של יהודים כלפי קבוצת היחוס שלהם. תופעה זו נובעת מהפנמת יחס השנאה של אוכלוסייה זרה כלפיהם.