אם מישהו דוחה אותך ואתה נפגע מכך, זה לא בגלל שהוא דחה אותך, אלא בגלל שהוא הציף בתוכך את המקום שבו אתה דוחה את עצמך.

מחלה מהי? מצב שבו הגוף לא יכול לעשות את המוטל עליו כפי רצונו של האדם. אם נתבונן היטב בעניין, נראה שכל חיסרון הוא בעצם מחלה.

לדוגמא, חוסר היכולת של האדם לעבור דרך קיר היא מחלה שמקשה על האדם, חוסר היכולת של האדם לעוף היא גם מחלה, וגם הצורך לאכול ולשתות כל כמה שעות היא מחלה.

אלא מה? שיש מחלות פופולריות, כגון הנ"ל, דהיינו "מחלות" שיש לכל הישויות שנקראות "בני אדם", ויש את המחלות הנדירות כגון מחלת ה "סרטן", שאז האדם ממרר בבכי על מר גורלו.

גיהינום, זה לא מקום שיש בו אש ותימרות עשן, או שדים עם 12 ראשים ו15 עיניים, גיהינום, הוא כל מציאות שנכפית עליך נגד רצונך.

גן עדן, זה לא מקום שבו אתה יושב מול נחלים ועצים מוריקים, משחק בתופסת עם מלאכים, ולומד סוגיה כזו או אחרת. גן עדן, זו כל מציאות שבה אתה חווה מילוי רצון.

לכן, גיהינום, כמו גן עדן, נמצאים בכלל בתוכך...

מלך, זה מישהו שיכול לעשות את המעשה הכי מטופש בעולם ועדיין להישאר מלך...

אם אתה רוצה לגרום למישהו לעזור לך במשהו, תציג את הבקשה ככזו שמשרתת צורך רגשי שחבוי בו, ולא ככזו שעוזרת לך מבלי שהצד השני מבין, מה העזרה נותנת לו.

יש אחד, שכביכול מתחכם עם הבורא ושואל - "האם אלוהים יכול לברוא אבן שאותה הוא לא יכול להרים"? ויש אחר, שכביכול משבח את הבורא ואומר "אתה לא יכול להבין את אלוהים".

אבל, מי שיתבונן בעניין יראה, ששני השכלים זהים. כי השכל של המתחכם, שורשו בהכפפת האלוהים לחוקי הלוגיקה, כי מצד הלוגיקה, לא ייתכן שאלוהים יברא אבן שאותה הוא לא יכול להרים, ובו זמנית הוא יהיה מסוגל להרים אותה, למרות שהוא לא מסוגל להרים אותה, ומצד הלוגיקה צריך לבחור צד, כי דבר והיפוכו לא יכולים להיות נכונים.

ומי שיעמיק בשכל שכביכול משבח את הבורא, ייראה שהשכל שמסתתר מאחורי הטענה, שאי אפשר להבין את הבורא, היא הטענה שאם נדע אותו, כבר אין לו ערך כבורא עליון, דהיינו שאלוהים לא מכיל בתוכו את האפשרות שברואיו יבינו אותו בשלמות, ובו זמנית הוא עדיין יהיה עליון עליהם ושוב הגענו, להכפפת האלוהים לחוקי הלוגיקה האנושית.

כי בסוף, גם המשבחים, וגם המתחכמים, כולם מבזים את הבורא, כי כולם נאחזים בהגדרה ובצמצום שלו, ביצירת אלוהים בצלמם כדמותם, וכולם עובדי אלילים תמיד...

הדבר שהכי מפחיד את השקר, אלו הן השאלות, דהיינו שאם מישהו אומר לך שנקודה מסוימת, אסור לחקור, זו בדיוק הנקודה שעליך לחקור.

ואם מישהו נותן לך הסבר מעורפל וההסבר שלו לכך, הוא שאי אפשר להבין מעבר, אז יש דבר אחד שאפשר להבין, שהוא משקר אתכם ואת עצמו, כי תמיד ישנה ה - אפשרות שכן אפשר להבין את הכל, ולכן גם לשקרן, אין אף פעם מנוחה אמתית בלבו.

במילים אחרות, חוסר הוודאות, הוא הטרדן הגדול ביותר, כי גם אם באמת אי אפשר להבין, תצטרך להיות בטוח בכך, דהיינו להגיע למצב שבו לא תוכל לחשוב אפילו, שיש אפשרות להבין...

יש בעולם שלנו הרבה מאד שיטות וטכניקות, כיצד להתגבר על הכעס, אבל הפתרון הטוב ביותר, הוא להבין שגם הכעס הוא טוב, ואז ממילא לא צריך לפתור שום דבר...

אם אתה רוצה לבדוק, כמה גדול היה החיסרון של האדם בדבר מסוים, תבדוק כמה הוא שמח, לאחר שהוא מילא את החיסרון...

אם ניסית להשיג משהו בעולם המעשה - ונכשלת, זה טוב מאד. כי הכישלון הוא בעצם איתות, לחפש את הטוב מבפנים, מבלי להיות תלוי בצורה החיצונית של המציאות...

אתה בשום פנים ואופן לא מוכן לקבל דעות קיצוניות? אז אתה קיצוני בעצמך...

מצד השכל הישר שחף מאינטרסים כאלה ואחרים, החשיבה ש"לא הגיוני שאלוהים ירצה לעשות לי רע", היא הגיונית באותה המידה ממש, כמו החשיבה ש"לא הגיוני שאלוהים ירצה לעשות לי טוב", או שאלוהים ירצה משהו בכלל. אבל הנוכלים, הטיפשים והאומללים, אותם לא מעניין לברר את התמונה המלאה, הם רוצים להיאחז בצד אחד של המטבע, ולומר שהוא הצד היחיד, דהיינו שמבחינת הכסילים הללו, צריך לומר תודה לאלוהים על שהוציא אותנו ממצריים, אבל לא לבזות אותו על כך שהכניס אותנו לשם מלכתחילה, שצריך להודות לאלוהים שילד אחד ניצל בתאונה, ולא לכעוס כשעשרה אחרים נהרגו באותה תאונה, כי כמובן שאלוהים אחראי רק על הטוב, ולא על הרע, וכשהוא אחראי על הרע, זה כדי לבחון אותנו, כי האלוהים שאותו הם מכירים, הוא באמת מוגבל, הוא לא יכול לתת טוב אמתי, שלא כרוך ברע שקדם לו, הוא לא יכול טוב אמתי, הוא עושה טוב "רק אם", הוא לא יכול לתת טוב אמתי, כי הוא לא יכול לגרום לך לא להתבייש, על טוב בלי עבודה, וגן העדן שהוא מוכר, הוא בעצם גיהינום...

ישנן 3 דרכים לשחק עם הרצון של עצמך. ניקח לדוגמה, את הרצון לחדש קשר מהעבר. אם תתמקד רק ביתרונות היחסיים שיש לך כרגע בלעדיו ותיזכר רק בחסרונות היחסיים שהיו לך אתו, אתה תחוש סלידה ורצון לא לחזור אליו. אם תיזכר בחסרונות היחסיים שהיו לך אתו ובו זמנית תודה גם ביתרונות, מבלי להוסיף או לגרוע, הרצון שלך יהפוך לאדישות ולהבנה שזה לא משנה. אם תיזכר רק ביתרונות היחסיים שהיו לך אתו ובו זמנית תתמקד רק בחסרונות היחסיים שיש לך בלעדיו, אתה תרוץ באופן בלתי נשלט להשלים אתו.

1 - להאמין במשהו = לכפור בהפך שלו

אם אי אפשר לכפור במשהו עד שאינך יודע עליו את הכל, הרי שאינך יכול להאמין במשהו, עד שאתה יודע את הכל על ההפך שלו

2 - אם אי אפשר לכפור במשהו, עד שתדע עליו את הכל, שאולי תגלה שהוא אמת, הרי שאינך יכול להאמין במשהו עד שתדע עליו את הכל, שמא אולי תגלה שהוא שקר

3 - אינך יכול לכפור בדבר, עד שאינך בטוח שהנחות היסוד שלו שגויות. אך אינך צריך לדעת את הפרטים שלו. ולכן אם אתה בטוח שהנחת היסוד שגויות, הרי שאינך צריך לדעת את הפרטים, כדי לכפור בדבר, כי הם לא יכולים להוסיף מידע מהותי, אלא רק ברמת הצורות...

השכל הקטן והנוכל, ייקח את הטענה האפשרית (לדוגמא - כסף הוא רק טוב / רע) וינסה לחייב אותה עבורך. השכל הגדול יותר, יראה לך את שני הצדדים, ועל כל סיבה שתביא מדוע כסף הוא טוב, הוא יביא לך סיבה אחרת למה ההפך נכון וכסף הוא בכלל רע. השכל הגדול יותר, ימצא לך סיבה למה כסף הוא טוב וימצא סיבה למה כסף הוא רע, ואחר כך, באמצעות אותה הסיבה המסבירה למה כסף הוא טוב הוא יסביר לך למה הוא רע, ובאמצעות אותה הסיבה שמסבירה למה כסף הוא רע, הוא יסביר לך למה הוא טוב. ואחר כך? תשקר כרצונך...

הסיבה שהאדם רוצה למלא את הרצון, היא לא בכדי להשיג משהו, אלא בכדי להיפטר מהרצון שלו להשיג את הדבר, אלא שהאדם לא יודע מדוע בכלל יש רצון, ולכן הוא לעולם לא מצליח להיפטר ממנו.

אלוהים שנמצא מחוצה לך, הוא מקסימום השטן.

כל האנשים שבטוחים שהגיעו להארה, שיגדירו מהי הארה בעיניהם, ועל הדרך, בלי לדעת, גם את הכלא החדש שלהם.

כי יש נוכלים, שיספרו לך שאלוהים ברא את העולם, כדי להיטיב ולעשות טוב, כי אלוהים הוא טוב וטוב דרכו להיטיב וכולי.

והסיבה שהתשובה הזו וכל שאר התשובות שהיו שיש ושיהיו הן כולן שקר אחד גדול, היא שגם אם נניח שזו אכן התשובה עדיין אפשר לשאול על התשובה עצמה למה.

כי גם אם נניח שאלוהים ברא את העולם כי הוא רצה להשפיע מטובו \ לגלות רחמנותו \ לגלות מלכותו וכולי עדיין אפשר לשאול ולמה אלוהים רצה את זה.

ככה שהשאלה לא באמת נפתרה אלא רק שינתה את צורתה ובאה מחדש בדיוק באותה עוצמה של חוסר הבנה.

כי כמו שקודם לא היה ברור למה אלוהים ברא את העולם, עכשיו לא ברור בדיוק כמו קודם, למה הוא רצה להשפיע מטובו \ לגלות רחמנותו \ לגלות מלכותו וכל תשובה מטופשת כזו או אחרת.

ככה ששום תשובה לשאלה הזו לא עונה עליה באמת.

וכולם שואלים "למה אלוהים ברא את העולם" אך אף אחד מהשואלים, לא שואל את השאלה "למה אלוהים קיים".

כי אלוהים מייצג את הדבר שקיומו מחוייב ושלא יכול שלא להיות קיים. והעולם שנברא על ידו, מייצג את הדברים שקיומם הוא רק אפשרי ביחס אליו ובכלל ויכולים שלא להיות קיימים כפי מה שהם.

ככה שלשאול למה אלוהים ברא את העולם, זה שאלה שנובעת מכך שהעולם הוא רק אפשרי המציאות. כי הוא יכול שלא להיות קיים ועל כן שואלים למה הוא קיים \ למה אלוהים ברא אותו.

אבל אלוהים לעומת זאת מייצג את הדבר שלא יכול שלא להיות קיים ולכן לשאלה למה אלוהים קיים אין שום משמעות כי אלוהים משמעותו הדבר שחייב להיות קיים שהוא ושלא יכול שלא להיות קיים.

ולכן השאלה למה אלוהים ברא את העולם מהותה בחוסר ההבנה למה קיים דבר שיש לו חסרון בכלל.

כי בכל דבר שקיים יש חסרון. והאדם בלבו מבין שאם שום דבר לא היה קיים, אז לא היה שום חסרון. וממילא זה אומר שהשלמות היא מחוייבת והחסרון הוא רק אפשרי. ועל כן נשאלת השאלה למה אלוהים ברא את העולם דהיינו למה אלוהים שהוא השלמות שלא חסרה דבר פגם בעצמו ויצר חסרון.

והסיבה שבגללה שום תשובה לא מספקת היא משום שמושלם באמת פירושו שאינו חסר דבר, ועל כן מעצם הגדרתו כמשהו שאינו חסר דבר, לא יתכן שישות כזו תרצה ושיהיה חסר לה משהו בייחוד כשזה בכלל לפגום בשלמות של עצמה.

ועכשיו נספר ונגלה, מהי בכל זאת התשובה האמיתית לשאלה הזו.

והעניין הוא, שאין שום שאלה כלל. כי מצד האמת, אלוהים המחוייב והעולם האפשרי זה בכלל אותו הדבר ואין שום הבדל בינהם כלל.

והדבר נשמע ונראה כמו שיגעון מוחלט. כי אפשרי כשמו כן הוא - אפשרי ולא מחוייב ואם האפשרי הוגדר כלא מחוייב אז כיצד אין הבדל בינו לבין מה שכן מחוייב. הרי אלו הפכים שסותרים מצד הגדרתם ומהותם.

ואעפ"כ מי שמתבונן רואה שהשכל הזה שנחשב למשוגע גמור, הוא הדרך היחידה של האדם לענות על השאלה הנ"ל דהיינו ההבנה שאין שום שאלה כלל כי אלוהים המחוייב והעולם האפשרי זו ישות אחת ממש נגד השכל האנושי.

וכל זמן שהאדם מאמין לשכל האנושי שלו שמבדיל בין אלוהים המחוייב לעולם האפשרי וחושב שאלו שני הפכים, בשכל הזה, אין שום תשובה כלל.

ונסכם: לשאלה למה אלוהים ברא את העולם \ למה העולם קיים \ למה יש חסרון \ למה קורה לי כך ולא אחרת ולכל השאלות מהסוג הזה, בשכל האנושי אין שום תשובה כלל. ומי שחושב שיש תשובה הרי שהוא טיפש שלא הבין בכלל את השאלה.

אך יש שכל מיוחד, שלמרות שהוא לא הגיוני, הוא התשובה האמיתית לשאלה הזו ולדומיה דהיינו שכל שבו אין שום שאלה כי ההפכים הם אחד ממש אע"פ שהם הפכים.

כי השאלה הזו היא באמת בכלל תשובה ולא שאלה. ובגלל זה היא נדמית לשאלה שאין לה שום פתרון כי היא בעצמה הפתרון של כל הפתרונות לכל השאלות שהיו שיש ושיכולים להיות.

האדם הוא כ"כ משוגע, שעל מנת לצאת מהסבך, הוא משתמש במה שהכניס אותו לשם מלכתחילה, השכל שלו. ומהות השכל היא ההפרדה בין דבר להיפוכו, והאדם לא מבין, שעצם הניסיון שלו להבין, שדבר והיפוכו הם דבר אחד, יוצר נפרדות בין דבר להיפוכו. כי מהותה של הבנה היא הגילוי שהאמת היא X ולא Y.וכשהאדם מנסה להוכיח שיש הבדל בין יש לאין, הוא אומר: "הנה כאן יש משהו ושם אין את המשהו הזה" והאדם לא מבין, שגם ההוכחה שלו מסתמכת על הנחת היסוד שיש הבדל בין דבר להיפוכו. עד שהשאלה מתהפכת לו לתשובה.

למה ומה הסיבה? מדוע לא משנה התשובה משנה הבנת המבנה של כלל התשובות האפשריות?

קל מאוד להתחיל את החיפוש אחרי הסיבה הראשונה. פשוט לקחת לדוגמא רצון כלשהוא ולשאול עליו למה אני רוצה אותו. בהתחלה יש לך תשובה זריזה לתת. אלא שלאחר התקדמות ברמת העומק התשובות שאתה יכול לתת מצטמצמות.

אלא שזה לא באג, אתה פשוט מתקרב לרצון הראשון. והכיצד יהיה לרצון הראשון סיבה שקדמה לו?

וככל שאתה מתקדם בסולם הלמה ככה אתה יותר מתקרב לאין תשובה, כי אתה מתקרב לרצון הראשון ולנקודת ההתחלה שלפניה באמת אין עוד סיבה.

ואחרי כמה שלבים שבהם האדם מגיע לרצון שעל סיבתו הוא עונה "לא יודע", האדם בדר"כ נעצר ומפסיק את החיפוש. וזה כי הוא טיפש.

כי החכם גם הוא עוצר את החיפוש. אלא שהחכם עוצר כדי להתבונן בשאלה *למה הוא לא יודע*. דהיינו מה קרה פתאום שאין לו תשובות?

וכאמור האדם החכם מגלה שבעצם הסיבה שהוא לא מוצא תשובה היא כי באמת לרצון הראשון אין סיבה מדוע הוא כך כי הוא חייב להיות כך.

אבל הדבר העוד יותר מעניין הוא שהאדם בעצם מגלה ששורש רצונותיו שהסיבה לכל רצונותיו הוא בכלל לא רצון אלא *הישות שאין לה הפך ושחייבת להיות קיימת תמיד*...