לטיפשים, יש הרבה מאד הגדרות למהו "אושר", אבל האמת של"אושר" יש רק הגדרה אחת - מצב שבו אתה לא יכול להרגיש יותר טוב, ולא מפחד להרגיש פחות טוב...

האושר שמבטיחים הדת / השכל האנושי, הוא בצ'קים דחויים ללא כיסוי...

כשהאדם רוצה לשנות את המציאות, לדוגמא מעוני לעושר או מחולי לבריאות, בשורשו הוא בעצם רוצה לשנות את המציאות שבה יש רצון בלתי פוסק לשנות את המציאות...

האלוהים של הדת, הוא השתקפות של החשיבה האנושית לגבי הטוב והרע.

בדימוי, אלוהים ברא את העולם ונתן לבני האדם שפע ליהנות ממנו, ומה עשו האנשים? במקום להבין שאלוהים הוא טוב שרוצה שתהנה מהעולם, התחילו להמציא כל מיני איסורים ומצוות שיש לקיים כדי להגיע אל האושר מתישהו בעתיד הלא ידוע, כי מבחינתם לא ייתכן שאלוהים רוצה שסתם תהנה ולא ייתכן שהוא באמת טוב.

ומהי החשיבה האנושית הכללית? האדם קיבל חיים טובים ובמקום ליהנות מהם, הוא מתחיל לעשות חכמות ולהגיד שהוא לא יכול להיות מאושר תמיד, אלא רק אם יקרה דבר מסוים, אחרי שתעבוד קשה, כלומר רק בעתיד הלא ידוע, שהוא בבחינת העולם הבא...

מי שרוצה עיקרון להיצמד אליו, אז שינסה להיצמד לעיקרון של לא להיצמד לשום עיקרון, כולל לעיקרון של לא להיצמד לשום עיקרון...

גאווה בשלמות וענווה בשלמות זה אותו דבר ממש, כי מי שיש לו אגו בשלמות עד כדי כך שהוא חושב שהוא הדבר היחיד שקיים והוא לא נפרד מהשלם, אז ממילא הישות המצומצמת שלו נעלמת ומתבטלת לאינסוף.

וכנ"ל לגבי מי שיש לו ענווה בשלמות, שמבחינתו הוא לא קיים כלל כישות עצמאית, דהיינו שמבחינתו אין בכלל "אני" שנפרד מהמציאות השלמה, גם אז חזרנו למצב שבו יש רק ישות אחת...

כדי לשחק את משחק החיים, אתה חייב שיהיו בעיות ואתה חייב לחשוב שצריך לפתור אותן

בנוסף, אתה חייב גם לא להבין שהבעיות הן דמיון אחד גדול שלך ולהדחיק את העובדה שאחרי שתפתור בעיה אחת תבוא אחרת שתעמיד אותך במצב רגשי זהה לזה שבו היית קודם

כי ע"פ השכל, אם תהיה מחובר כל כולך להבנות הללו, לא תחשוב שבאמת צריך לפתור משהו ולא תוכל לשחק...

כל דבר שתיקח אותו עד סופו, יביא אותך לאותה הנקודה. לדוגמא - אם מישהו נותן לך עצה, לא ללכת סחור סחור ולגשת מיד לשאלה, אז מצד אחד זו עצה טובה, כי ככל שתגיע מהר יותר לשאלה ותהיה ממוקד יותר בתכלית ככה תגיע מהר יותר לתשובה שתעלים את השאלה.

מצד שני, גם אם תלך לקצה ההפוך באופן מוחלט וקיצוני, דהיינו שתשקע עד כדי כך בסיפור ובההקדמות של עצמך, שתשכח שיש שאלה, גם אז יהיה לך טוב באותה המידה ממש...

בכל פעולה ופעולה שאתה עושה, תזכור מה התכלית שאותה אתה מנסה להשיג...

אז תכלית למי אם לא לעצמך? וכל פעולה שאת עושה זה כי את חושבת שהיא יותר טובה מאשר רעה, אז זה אכן לא נכון: ) מבחינת האדם התכלית היא תמיד להרגיש טוב בסוף, אז אם את זוכרת שהמטרה בסוף היא להרגיש טוב, וזו הסיבה שאת בכלל עושה פעולות כמו ללכת ללמוד / לסגור עיסקה עם לקוח / לעזור לעני, אז כשיקרה משהו נגד רצונך, את לא תתרגזי, כי תזכרי שהמטרה בסוף היא להרגיש טוב, אז למה את כועסת? הרי ככה תשיגי את התוצאה ההפוכה ממה שאת באמת רוצה - להרגיש טוב. חוצמזה, גם אם נניח פרספקטיבה שבה אתה פועל ללא תכלית, את צריכה לזכור שהפוסט הזה מדבר רק על ההיבט של התכלית, שאתה מתחיל לעשות משהו מתוך מחשבה להשיג מטרה, ובדרך אתה שוכח בכלל מה רצית להשיג.

על הצורה אתה יכול להתפשר, אבל על המהות אל תתפשר אף פעם

לדוגמא - אל תתפשר על ההנאה, אבל אתה לא חייב ליהנות דווקא מצורה מסוימת...

כשאתה רוצה משהו מסוים, תדע שלא באמת חסר לך הדבר הספציפי שאחריו אתה רודף, אלא פשוט חסר לך...

הכפירה הכי גדולה באלוהים היא האמירה שיש אלוהים ולמה?

כי אם היית מבין שאין עוד מלבדו כפשוטו ממש, דהיינו שאם אלוהים באמת היה מייצג עבורך את סך כל המשמעויות בבת אחת ממילא לא הייתה משמעות לאמירה "יש אלוהים"...

לכן כשאתה אומר שיש אלוהים, אתה בעצם אומר שיש משהו שהוא לא אלוהים וממילא אלוהים שלך הוא לא אינסופי...

זה לא שהקיום מאפשר את זה שיהיה לך גם רע, אלא הקיום מחייב את זה שיהיה לך גם רע...

כשהאדם שואל שאלה כגון "למה אלוהים ברא את העולם" הוא לא שם לב כמה הנחות יסוד טמונות בשאלה הזו.

זה מתחיל בהנחה הכי בסיסית של השכל שיש הבדל בין יש לאין, דהיינו שהשכל צודק ושהלוגיקה נכונה, דהיינו שלא יכול להיות שדבר והיפוכו נכונים בו זמנית, כלומר שאלוהים ברא את העולם מסיבה מסוימת ולמען תכלית מסוימת, ובו זמנית הוא ברא את העולם בלי שום סיבה, באופן אקראי לגמרי.

ואחר כך מגיעות שאר ההנחות שמתפצלות מההנחה הבסיסית, לדוגמא הוא מניח שיש עולם כרגע, שהעולם לא יכול לברוא את עצמו, שהעולם לא כל הזמן היה קיים, שיש אלוהים שברא אותו, שהאלוהים הזה פועל מתוך תכלית, שאלוהים הזה מודע למעשיו, וכו'.

כשאתה בא לשאול שאלה, אל תספר קודם מה שמעת, מה קראת, או מה קדם לרצון שלך לשאול, פשוט תיגש ישר ולעניין לשאלה.

וכך, תוכל גם בינך לעצמך להגיע ישר לעניין, מבלי ללכת סחור סחור, ולחשוב בטעות שמה שחשוב זה הסיפור מסביב, תגיד לעצמך מה אתה רוצה ותתמקד בתכלית.