- קבלה עצמית -

כל הבעיות שלנו בעולם הזה נובעות מהסיבה שאנחנו לא מקבלים את עצמנו.

כאשר אתה לא מקבל את עצמך, אתה לא יכול לקבל את האחר.

כאשר אתה לא מקבל את האחר, אתה לא מקבל בעצם את המציאות.

כאשר אתה לא מקבל את המציאות, אתה מתנגד לה.

ואז נוצר פער בין הרצון האישי שלך לבין רצון המציאות.

בכל מקום שבו אתה לא מוכן לקבל את המציאות ומפעיל את הרצון להתנגד לה - שם נוצרת בעיה, שם נוצר הסבל, ושם גם נבלמת גם הקבלה העצמית.

וכידוע, בכל מקום שאתה מקבל ורוצה את המציאות - טוב לך.

איך התנגדות למציאות בולמת את הקבלה העצמית?

כאשר אתה מתנגד למציאות, הפער יוצר סבל והסבל יוצר רגשות שליליים.

כאשר אתה מייצר רגשות שליליים שעושים לך רע כתוצאה מהתנגדות למציאות, אתה מאשים את עצמך ברגשות השליליים האלה.

המנגנון שלנו מחויב לדחות כל מה שאנחנו מאשימים אותו שהוא עושה לנו רע, ואם אתה מאשים את עצמך שאתה זה שאחראי לעשות לעצמך רע - אז המנגנון שלך ידחה את עצמך.

בשביל לקבל את עצמך, אתה צריך קודם לשאול את עצמך

"מי זה אני שאני אמור לקבל בכלל?"

וכאן בעצם נולד הקונפליקט.

בשביל לקבל צריך להכיל...

בשביל להכיל צריך להגדיר...

בשביל להגדיר צריך להזדהות...

ז"א שאתה צריך להזדהות עם משהו מוגדר בשביל לקבל אותו.

אי אפשר להזהות עם משהו לא מוגדר - אתה לא יכול להזדהות עם עצמך אם אתה לא תגדיר את עצמך.

למשל אם אתה מזוהה שהגוף שלך הוא אתה, אז אתה מאמין שקבלה עצמית היא לקבל את זה שאתה יפה \ מכוער... גבוה \ נמוך... שמן \ רזה... שחור \ לבן וכו'...

אבל הגוף הוא, *שלך, * הוא לא אתה.

ולכן כשאתה מנסה לקבל את עצמך כשאתה מזוהה עם הגוף, אתה מנסה לקבל משהו שהוא לא אתה ולכן נוצרת דחייה.

וכשאתה מזדהה עם המחשבות שלך והרגשות שלך ותכונות האופי שלך... אתה מזדהה עם משהו שהוא, *שלך, * לא אתה.

וכשאתה מנסה לקבל אותם כי אתה מזוהה שהם זה אתה, אתה מנסה לקבל אותם ולא את עצמך.

ושוב נוצרת דחייה.

בשביל לקבל את עצמך אתה צריך קודם לחקור מי אתה, את מי צריך לקבל ואם בכלל ניתן לקבל.

אתה צריך להגיע לתובנה ששואלת "האם קבלה עצמית היא בכלל הבנה שאין עצמי?"

בשביל לקבל משהו, אתה צריך להבין אותו.

כשאתה דוחה משהו, זה כי אתה לא מבין אותו.

בשביל לקבל את עצמך אתה צריך קודם להבין מי אתה. או יותר נכון מי אתה לא.

מצחיק, טיפש, חכם, נחמד, טוב, רשע...

יפה, מכוער, גבוה, נמוך, שמן רזה...

ישראלי, אמריקאי, בן אדם, יהודי, לבן, שחור...

גוף, מוח, תודעה, נשמה, רוח, הוויה...

כאשר אתה מנסה להזדהות עם חלק מהנ"ל, אתה מאמין שהם זה אתה ולכן אתה מנסה לאהוב אותם כדי שתאהב את עצמך וכך תוכל להכיל ולקבל את עצמך.

הבעיה שכל מה שמוגדר הוא גם יחסי למשהו מוגדר אחר.

ז"א שאם אתה אוהב את עצמך בגלל שאתה חכם, זה רק בתנאי שיהיו טיפשים מסביבך.

אבל כאשר יהיו חכמים ממך סביבך, אתה תרגיש טיפש.

וכשאתה מזוהה עם החכמה שלך שהיא אתה, בכל פעם שתרגיש טיפש... אתה תרגיש שזה לא אתה ואז תדחה את עצמך.

אם אתה מזוהה עם היופי שלך, בכל פעם שתרגיש לא יפה, אתה תדחה את עצמך.

כאשר אתה אוהב את מה שאתה מזוהה איתו, אתה תקבל אותו.

כאשר אתה לא אוהב את מה שאתה מזוהה איתו, אתה תדחה אותו.

כאשר אתה מזוהה עם משהו שאתה לא אוהב (נמוך, מכוער, טיפש, שמן וכו'), אתה תדחה את עצמך - לא תקבל את עצמך.

ובכל מקום שאתה מזוהה איתו ולא אוהב אותו ולא מקבל אותו... שם אתה תרצה לשנות את עצמך.

ובכל מקום שאתה רוצה שינוי, שם אתה מתנגד למציאות.

ובכל מקום שאתה מתנגד למציאות - שם נוצרות הבעיות.

אתה לא מקבל את עצמך כי אתה מנסה לקבל דברים שהם לא אתה ובחרת להזדהות איתם כ"כ חזק עד שהאמנת שהם אתה.

בשביל לקבל את עצמך, תחילה עליך להבין שכל מה שאתה מזוהה איתו הוא לא אתה - הוא שלך!

אבל אם נפסיק להזדהות עם כל מה ששלנו, עם הגוף, עם המחשבות, רגשות וכו'... אם לא יישאר לנו עם מה להזדהות, איך נוכל להרגיש שאנחנו קיימים?

לא נוכל.

כי בשביל להרגיש שאתה קיים, אתה חייב להגדיר את עצמך.

ובשביל להגדיר את עצמך אתה חייב להזדהות עם משהו.

ולכן קבלה עצמית היא בעצם לקבל שאתה חייב להזדהות עם דברים שהם שלך.

ובשביל לקבל את זה שאתה חייב להזדהות עם דברים שהם שלך, אתה צריך לחקור ולהבין למה אתה בחרת להזדהות איתם ולא עם שום דבר אחר.

ברגע שתבין בשלמות למה אתה מזוהה עם הדברים שלך כאילו הם אתה, רק אז תוכל לקבל את עצמך.

ברגע שתבין למה אתה עושה מה שאתה עושה, וחושב מה שאתה חושב, רק אז תוכל לקבל את עצמך.

כי הדחייה נובעת מאי הבנה.

כאשר אתה עושה משהו ואתה לא מבין מהשורש למה אתה עושה אותו, אתה לא יכול להזדהות איתו באמת. אתה לא יכול לקבל את עצמך דרכו.

למשל, אם אתה אדם מאוד רגיש אבל אתה לא מבין למה בחרת להזדהות עם התכונה הזאת (התכונה היא שלך ולא אתה), אז אתה נכנס לקונפליקט שמצד אחד אתה מזוהה שהרגישות היא אתה ומצד שני אתה לא רוצה להיות רגיש. וככה נוצרת דחייה עצמית.

הפתרון הוא לחקור ולהבין בשלמות למה בחרת (בתת מודע) לקחת את הרגישות מתוך כל התכונות האפשריות ודווקא איתה להזדהות שהיא אתה.

כאמור, כל אחד צריך להזדהות עם משהו כדי להתממש בעולם, אבל הסוד הוא להבין מהשורש למה בחרנו להזדהות דווקא עם מה שאנחנו מזוהים.

ברגע שיבין האדם מדוע הוא מזוהה עם הרגישות, הוא יבין את הסיבה האמיתית מדוע הוא בחר בה ודווקא בה.

וכאשר יבין האדם מהשורש מדוע הוא בחר להיות רגיש... אז הוא יצליח לקבל את היותו רגיש.

ואם הוא יקבל את היותו רגיש, הוא יקבל את עצמו.

תעשו רשימה של כל הדברים שאיתם בחרתם להזדהות כ"כ חזק עד שהם אתם ממש...

תחקו, תשאלו, תבדקו ותרדו עד לשורש עד שתבינו בשלמות מדוע בחרתם (בתת הכרה) להזדהות איתם כאילו הם אתם...

וברגע שתבינו למה אתם מזוהים עם מי שבחרתם להיות (חכם, רגיש, ביישן, חרדתי, נמוך, גבוה, שמן, רזה) אתם תבינו למה אתם מי שאתם.

ברגע שתבינו מהשורש את הצורך התת הכרתי שהיה לכם ליצור את עצמכם בדיוק כפי שאתם עכשיו, אתם תבינו מי אתם באמת.

וכשתבינו מי אתם באמת, אתם תפסיקו גם לדחות את עצמכם.

וביום שתפסיקו לדחות את עצמכם, זה היום שיתאפשר לכם להכיל את עצמכם ולקבל את עצמכם בשלמות.

התובנה העמוקה שתגיעו אליה, היא שמי שאתם מתנהלים איתו פה בעולם, הוא רעיון, הוא דמות שאתם בחרתם להרכיב.

לדמות הזאת יש תכונות, יש שאיפות, יש רצונות וכו'...

תחקרו מדוע יצרת לעצמכם דווקא את הדמות הזאת להזדהות איתה.

וברגע שתבינו למה יצרת את הדמות הזאת, רק אז תוכלו לקבל אותה.

ובגלל שאתם חייבים דמות להזדהות איתה כדי להתממש בעולם, ברגע שתקבלו את הדמות שאתם מזוהים איתה, אתם תקבלו גם את עצמכם.

אדם שמקבל את עצמו כפי שהוא, יקבל גם את האחר כפי שהוא.

אדם שיקבל את האחר כפי שהוא, יקבל את המציאות כפי שהיא.

אדם שיקבל את המציאות כפי שהיא, לא ירצה לשנות אותה.

אדם שלא מנסה לשנות את המציאות, לא ירצה להתנגד לה.

אדם שלא מתנגד למציאות, תמיד ירצה אותה איך שהיא.

וכאשר הרצון שלך תואם למציאות, אין לך בעיות.

כי כמו שכבר ציינתי לעיל, הבעיה נוצרת כאשר אתה מתנגד למציאות ורוצה לשנות אותה.