שאלות פרדוקסליות: מצד אחד יש עולם, גם אם העולם זה אשליה, יש לאדם וודאות שיש עולם. אפילו האפשרות שיהיה עולם, היא עצמה עולם.

מאחר שיש אפשרות שיהיה עולם, נשאל ומי יצר אפשרות שיהיה עולם? האפשרות עצמה של עולם היא עולם. מה יש לפני האפשרויות של יש עולם אין עולם? מי שמעמיק בשאלות האלה הוא מגיע לפרדוקסים, מצד אחד הוא מסוגל להוכיח משהו ומצד שני להוכיח את ההיפך הגמור שלו.

אין = אין זמן ומקום, הזמן ומקום עשויים מאין זמן ומקום.

כשאומרים שאלוהים יצר את העולם יש מאין, מתכוונים שאלוהים עצמו הוא אין ומאין התהווה היש.

התשובה לכל השאלות היא שיש ואין זה אותו דבר. אם אני מצד אחד מסוגל להוכיח שיש זמן ומקום ומצד שני אני מסוגל להוכיח שאין זמן ומקום אז בעצם מצאתי את התשובה לכל השאלות והתשובה לכל השאלות היא הכל אחד.

האדם לא מסוגל להבין שאין ויש זה אותו דבר.

וזה השכל שבו השאלות בכלל לא קיימות.

רבי נחמן קורה לשכל שאין בו מקום וזמן אמונה, כי אמונה היא האמת, רבי נחמן אומר שאמונה זה לא בלוף, זה לא לשקר, זה לא להיות שקרן וטיפש, אמונה פירושו לדעת את האמת, הדרגה הגבוהה ביותר היא לדעת את האמת, לדעת את האמת בגוף ראשון: "אילו ידעתיו הייתיו", אני אמור להיות האמת בעצמי, האמת היא מחוייב המציאות, כשאדע את עצמי, כלומר כשאבין מי אני, מה אני? מה מהותי? אני בעצם אדע את מחוייב המציאות, אני עצמי אהיה מחויב המציאות.

כשאומרים שאלוהים ברא את העולם, מתכוונים שהכל אחד, כל בריאת העולם היא בפרספקטיבה של הכל אחד, רבי נחמן קורה לזה אמונה, כי אנשים בשכל הקטן שלהם חושבים שלא יכול להיות שאמונה זה האמת, אבל מצד האמת לשכל הקטן בכלל צריך לקרוא אמונה.

רבי נחמן אומר השכל הנקנה נקרא אמונה, השכל של אלוהים זה מה שנקרא אמונה. מצד האמת זה השכל האמיתי.

רבי נחמן אומר בתורה אמצעותה דעלמה, מתי האדם זוכה לאמונה? רק אחרי שהוא תיקן את כל העשר הספירות והוא משיג בשכלו את מה שיש מעל הכתר ורק אז זה נקרא אמונה, מה שנקרא:

"תכלית הידיעה שלא נדע"? שהמוחין מבטשים בכתר, שהשכל מנסה להבין את האין סוף. אין סוף פירושו, אין גבול בין יש לאין. אם אתה אומר יש ואין ואתה מתייחס לזה כאל שני דברים שונים זה נקרא שאתה בעולם של צמצום כי אתה מפריד בין היש לאין, אם אתה מתכוון שהיש והאין זה אותו דבר, אין לך גבול בין היש לאין

כשהמוח בועט בכתר ומנסה להבין את מה שיש מעבר לכתר, אז זה אמונה=השכל העליון ביותר שנמצא מעל השכל, וזה שכל ולא טמטום שאליו מגיעים רק אחרי שמשיגים את כל מה שיש יש ביד אנושי להשיג, השכל הגדול ביותר. כדי להשיג את זה צריך אמת, כי הישות שהכי סובלת זה הגאווה של האדם, הנצחנות אינו סובל את האמת, אגו זה נפרדות, שהאדם אומר יש אני ואין אני. האגו של האדם הוא המונע הגדול ביותר ממנו להגיע אל השכל של האחדות. הוא אומר יש אני ולא אני, יש יהודי וגוי, יש בן אדם ובהמה, יש לו גאווה, הוא רוצה להיות העם הנבחר, לכן צריך להיות אמיתי, אם אתה תהיה אמיתי זה יהיה יותר חזק מהגאווה שלך.

ואז יהיה לך אגו אמיתי כי אתה תכלל באינסוף ואז כשתגיד: "אני" תגיע למצב שתגיד יהיה רצון מלפני, מה נקרא יחידה דה יחידה? אם האדם מתבונן על זה מספיק עמוק אז הוא חווה את האלוהים. ככל שהוא מתבונן בזה יותר אז הוא עולה מדרגה לדרגה בתוך האינסוף עצמו.

מצד האמת למרות שנראה שיש אלוהים והעולם מצד האמת אין הבדל בין יש עולם ואין עולם, כשאומרים שאין עולם ויש עולם, נכון לומר גם הפוך, שיש אלוהים ואין אלוהים. כלומר אפשר להגיד שיש רק עולם, כלומר, מחוייב המציאות ואפשרי המציאות זה אותו דבר. כשבן אדם מצליח להבין שכל צמצום, כל ישות, כל הגדרה, כשהוא רואה בה אחדות מוחלטת עם ההוויה של ההגדרה, זה נקרא שהכל אחד. לומר אין הבדל לפני הבריאה ואחרי הבריאה, הכוונה לומר שגם לפני הבריאה זה בריאה. יש יד ואין יד זה אותו דבר, אין שינוי, רק האדם בחושים שלו, בשכל שלו חווה את השינויים, את הזמן, את המקום, מצד האמת האמיתית, בשכל האמיתי, האדם יבין שכל המקומות נמצאים באותו זמן.

אם אומרים שכל האירועים של הזמן מתרחשים באותו רגע, כלומר האירוע שיש יד ואין יד נמצא באותו זמן, אז אין הבדל בין יש יד לאין יד. זה הכוונה כשאומרים שהיש והאין הם אחד, זה לא הפירוש שאין עולם, הפירוש שתדע שכל הישויות וכל הדברים נמצאים בסופרפוזיציה, כל המקומות נמצאים באין מקום, כל רגעי הזמן נמצאים באין זמן ואף על פי כן האדם חווה את זה כרגעים נפרדים. השכר שהאדם יקבל בעתיד לבוא הוא שכל שבו הכל אחד. אם אתה מצליח להבין את זה בשכל, ככה אתה חווה את זה יותר, אם אתה חווה את זה יותר אז אתה יותר חווה שלמות, זה כל הסיפור כולו. www.eip.co.il/?key=1264