כולנו רוצים לשלוט בחיינו. כולנו רוצים לשלוט באירועי חיינו, אך בסופו של דבר מה שאנו רוצים באמת זה לשלוט ברגשותנו, להרגיש טוב ולא להרגיש רע.

אם אדם מרגיש רע, כועס, פוחד, מקנא, מאוכזב, פגוע, מכווץ, הרי שהוא בעצם איבד שליטה.

מי קם בבוקר ואומר לעצמו היום אני רוצה לחוש כעס, פחד ולהיעלב? אף אחד לא קם.

לכן פירושו של דבר שהיה כאן איבוד שליטה.

הפרדוקס הוא שרק מי שמוכן להסכים לאובדן שליטה יכול להגיע לשליטה הולכת וגוברת.

כדי לשלוט באמת, עלינו כבני אדם להסכים לשחרר את הצורך לשלוט בחיים.

עלינו להסכים לכך, שדברים חדשים ייכנסו אל תוך חיינו. ירעננו אותנו. למשל, להסכים ללכת לראיון עבודה מבלי לדעת בוודאות שנתקבל.

למשל, להסכים לצאת לדייט מבלי לדעת בוודאות שהדייט יצליח, שיאהבו אותנו, שאנו נאהב. למשל, להסכים להירשם ללימודים שאנו רוצים מבלי לדעת בוודאות שנקבל ציונים טובים.

אם אנו רוצים חיים עם טעם, חיים מתובלנים, טעימים, רעננים, מעניינים, עלינו להסכים לחיות כמהמרים.

הניסיון לשלוט בחיים ולחיות על הצד הבטוח שלהם גורם לחיינו להתייבש, להצטמק, לאבד את העסיסיות שלהם.

עלינו להסכים לחדש, עלינו להסכים ללא ידוע, למסתורי, למעבר להבנתנו לבוא ולהיכנס אל תוך חיינו.

רבים מאיתנו מתפללים לאל הטוב שיביא לנו כל מיני דברים, אך בד בבבד לא מאפשרים לשום דבר חדש ולא מוכר לחדור מבעד למעטפת ההגנה שאנו עוטים מפני החדש והלא ידוע.

ברגע שמשהו חדש ולא מוכר מגיע אנו מיד מתנגדים לו, דוחים אותו. אם כך, איך ייכנס אלינו החדש? איך יחדור אלינו הרצוי?

בבסיס ההתנגדות שלנו עומדות אמונות רבות שאימצנו בכל תקופות חיינו. האם אנו פועלים כמו הורינו? כמו סבינו וסבתותינו, כמו המסורת שלנו?

האם אנו מוכנים להטיל ספק במה שהם לימדו אותנו ולהיפתח לאפשרויות חדשות? האם אנו מוכנים להיות אנחנו האותנטיים ולא כבשה בעדר האמונות?

האם אנו מוכנים לחפש את החור בסבך האמונות, אשר דרכו יחדרו אלינו קרני השמש של האמת האפשרית לנו, שתאיר לנו את חיינו ותמלא אותם בשמחה, בחיות ובחיוניות?