בא מלך האלים ואל הרעם אינדרה, בשם הדוואס (האלים) והאל (או השד) וירוצ'נה, בשם האסוראס (האנטי - אלים, או השדים), אל החכם הגדול (מהארישי), פרג'אפטי, אבי - היצורים, על - מנת לדון עמו בשאלה, מהו האני האמיתי (האטמן) ; ואגב: זאת לדעת, שהאלים ממש אבל ממש, אינם "כל יכולים", או "עליונים לחלוטין"... כן, הם עליונים על האדם - אבל, בערך כמו שהאדם, עליון (?) על חרקים; כלומר, אולי הוא חזק יותר ומאמין בעליונותו, אבל... הבנתם את הנקודה.

על - כל - פנים, בשלב מסויים סבורים צמד האלילים, שהשתקפות פניהם בכד - המים, היא האני האמיתי; אז עלה בדעתם, שבעצם, אם יחלו ישתנה מראם - אז לא, אין ערך אמיתי, למראה החיצוני. אז סבר אינדרה, שהאני האמיתי, הוא זה, המסתובב בחלומות - בלי קשר לגוף, או זה, הנוכח בשינה חסרת - חלומות - אולם רק בסופו של דבר (מקץ למעלה ממאה שנות - התלבטות - טוב, מה זה כבר בשבילו)..., מגיע אינדרה למסקנה, שהאני האמיתי, הוא העצמי המשחק.

כל אחד מאתנו, נכח כאן מיליארדי - מיליארדי - טריליוני - טריליונים של פעמים וישוב עוד לפחות כמספר הזה, בכל פעם ופעם, בגוף שונה לחלוטין ובתפקיד אחר. כי (כמו שנאמר) כולנו רק דמויות בסיפור; התפקיד למפרע, כתוב הוא ותפור. כעת, על כל אחת ואחד מאיתנו לשאול עצמםן, רק שתי שאלות: האחת, מהו תפקידך האישי שלך, אותו עליך לשחק, בגלגול - החיים המסויים הזה? והשאלה השנייה, כיצד עלינו להגשים תפקידנו, לשחקו, בצורה הטובה ביותר, על - מנת לעלות במעלה הגלגולים לעתיד טוב יותר, לנו ולרב - היקום כולו.