הודפס מהאתר Yeda.EIP.co.il/?key=752210
איך מתמודדים עם מחלה של בן משפחה? למה הסיטואציה הזו כל כך קשה לנו לעיכול?

מדוע כל כך קשה לנו לראות בן משפחה סובל? באיזו מידה היה הקושי בהתמודדות באם זה היה אדם אחר שאינו מוכר לנו? כשאדם הקרוב לנו חולה כל אחד ואחת חווה את זה בדרכים שונות אך הגורמים שמשפיעים על החוויה דומים אצל כולנו.

תחושת מחויבות לאותו אדם יקר וקרוב - לעתים נוצרת קרבה וקשר, בעקר במערכות משפחתיות, היוצרים מצב שבו בן המשפחה המטפל באדם שחולה חש מחויבות לטוב שלו. בחורה שאימה חולה במחלה כלשהי שמצריכה טיפולים עשויה לחשוב שהיא "חייבת" ואחראית לכך שיהיה לאימא שלה טוב. למה היא "חייבת"? האם היא באמת "חייבת"? מדוע לאנשים אחרים בעולם הסובלים אין לה מחויבות? מה ההבדל בעצם, אדם הוא אדם לא? יש פה מוטיב של בחירה, הבת בוחרת לדאוג לאם שדאגה לה במצבים שונים ובתקופות שונות בחיה. כדאי לזכור זאת. המחשבה ש"אני חייבת" יוצרת רגשות של תסכול, אשמה ואף תחושת כישלון שמה היא לא עושה "מספיק". הבת לא חתמה על חוזה מול האימא שהיא מחויבת לטוב שלה. מחשבה זו יוצרת מחשבה אחרת שלפיה "אני חייבת לעשות הכל כדי שלאימא יהיה טוב", מה שעשוי להוביל לעשיית יתר ואף לקיחת אחריות מהאם עצמה, והתייחסות אליה כאילו היא לא אחראית לטוב של עצמה. האם יש חוק כזה? הפתרון מול הטיה זו היא הגעה להבנה כי איננה באמת "חייבת" לעשות הכל כדי שיהיה לאימא טוב. היא רוצה שיהיה לה יותר טוב, היא רוצה שתרגיש טוב, ורוצה לפעול לטובת מטרה זו. אך אינה "חייבת". המילה חייבת יוצרת מחשבה שהיא גם "יכולה" לגרום לכך שבן המשפחה יחוש יותר טוב ויוצרת אשליה של שליטה במחלה. באופן כללי, מומלץ להוציא מילה זו (חייב \ ת) מלקסיקון המחשבות והאמונות.

אנו מעריכים בד"כ בצורה שגויה את הסבל של בן המשפחה. נחזור לאותה בחורה שדואגת לאימה. יתכן מצב שבו היא מעריכה את הסבל של אימה כגדול יותר ממה שהוא באמת, או כקטן יותר ממה שהוא באמת. האם אפשר באמת להעריך בצורה מדויקת את מידת הסבל של אדם אחר? מה נחשב כסבל? ושאלת השאלות - האם סבל הוא דבר רע? תמיד? בכל מצב, סיטואציה, עצמה? הערכת יתר בסבלה של האם יחד עם מחשבה שעליה להקל עליו עשויות להביא להזדהות יתר. ההמלצה היא בעצם לנסות לחשוב אחרת על הסבל שלה ולשאול את השאלות הבאות: איך אני יודעת שהיא סובלת? האם היא אכן סובלת במידה שאני מעריכה? איך מתבטא הסבל שלה? האם היא סיפרה לי על הסבל?

נניח שבן המשפחה אכן סובל במידה מסוימת, המחשבה שעובדת הסבל שלו היא רעה תוביל לתחושות שליליות גם. האם סבל הוא תמיד דבר נוראי? האם הוא נמשך לעד בכל שנייה ודקה? האם הוא נחווה בעצמה הכי גבוהה שיכולה להיות? האם יש רק סבל או עוד דברים ותחושות אחרות מלבד סבל? האם החיים אמורים להיות רק מאושרים ולא כרוכים בסבל? האם היו רגעי אושר ושמחה בחיים? אז למה רגעי קושי וסבל קשה לנו לקבל? לאנשים רבים קשה לקבל את העובדה שיש גם סבל בעולם. נסו לדמיין עולם מאושר בלבד שאנשים רק שמחים בו, איזה משמעות היו מקבלות תחושות של שמחה ואושר? האם הייתה להם את אותה משמעות? לעתים הפתרון הוא לקבל את העובדה שיש גם סבל בעולם ובאדם שקרוב אליך, לנסות לראות את עובדת הסבל כדבר לא רק רע, לנסות לחשוב האם יש תוצאות אחרות מלבד תוצאות שליליות.

ישנן מחשבות, אמונות והטיות חשיבה נוספות שגורמות לסבל של אדם המטפל ודואג לבן משפחתו הסובל ממחלה או נזקק לטיפולים כלשהם. לעתים אנו מעריכים את מידת השליטה וההשפעה שלנו כיותר גבוהה או נמוכה ממה שהיא באמת. שנית, אנו תולים את אושרנו באושרו של האדם האהוב או באושרם של אחרים. לבסוף, אנו תולים את האפשרות שלנו להמשיך לחיות ולתפקד בתפקודו ובחייו של האדם האהוב. להלן פירוט של הטיות אלו.

אנו נוטים לחשוב שיש לנו יותר שליטה ממה שבאמת ומכאן מאשימים את עצמנו. אנו חושבים שאם נפעל בצורה כזו או אחרת נמנע או נקל על הסבל, נרפא או נגרום לכך שבן המשפחה יחלים. האם זו האמת? בכל מצב? האם יש לך שליטה על הסבל של בן המשפחה, האם אתה יצרת את המחלה? אפשר להבין את הציפייה להקל ולהשפיע על הסבל של בן המשפחה, במידה זו או אחרת. אך החיידקים, התאים או כל גורם אחר בגוף של בן המשפחה אינם תחת שליטתך. בן המשפחה הדואג לחולה עשוי להאשים את עצמו שלא עשה מספיק כדי לגרום להחלמתו של החולה. אך יש המון גורמים המשפיעים על מצבו הבריאותי של מלבד פעולותיו של האדם הדואג לו.

לא לכל מחשבה אנו מודעים. יש כל כך הרבה מחשבות בראשנו שלרובן אנו כלל לא מודעים למען האמת. המחשבה ש"תחושת השמחה והאושר שלי תלויה בשמחה ובאושר של בן המשפחה" אמנם לא תמיד במודעות אך קיימת במצבים רבים. יש פה אמונה שהטוב שלי תלוי בגורמים אחרים. עם זאת, המחשבות הן שקובעות את רגשותיך, לא הסבל או האושר של אדם אחר. המחשבה שהאדם היקר לך סובל היא שגורמת לך לסבול. תחושה של אחריות כלפי האחר מביאה למחשבה שהטוב שלי תלוי בטוב של האחר. כך אם רע לבן זוג שלך יהיה רע גם לך ולהפך. האם גישה זו היא אכן אפקטיבית ומועילה להתמודדות עם מצב החולי? האם אכן אתה אדם המלוכד במוחך עם האדם האחר? האם אתה אכן מרגיש את הסבל בגלל סבלו של האחר או בגלל מחשבותיך על סבלו של האחר? אמת היא שבמצבים של קרבה משפחתית ואף בסוגים אחרים של קשרים ישנה תחושת מחויבות ואחריות. הגיוני שקשה לנו לראות את אהובנו סובל, אך יש גבול דק בין הדאגה לבן המשפחה לבין הזדהות יתר עם סבלו.

תלות בבן המשפחה - מחשבה שלא תוכלו לחיות בלי אותו אדם יקר. האם אכן כך הדבר? האם אכן הנך חסר אונים וישע ללא אותו אדם יקר? הפחד שמה הגרוע מכל יקרה ויקירנו ילך מאיתנו, מעיב על ההתמודדות עם מצב החולי. במצב זה, יש לבחון את המחשבות התולות את האפשרות שלנו להמשיך לחיות ללא אותו אדם אהוב. האם הוא מעיר אותך בבוקר, דואג להרים אותך למקום העבודה, האם הנך מוגבל פיזית ושכלית כך שאינך מסוגל לתפקד בצורה עצמאית? ונניח שכן, האם אין פתרונות אחרים במידה ואכן הגרוע מכל קורה? המחשבה ש"אני תלוי\ה" באותו באותו אדם עשויה להביא לחרדה, לה יש השפעה על התפקוד של בן המשפחה המטפל והדואג. בדומה לקושי לקבל את העובדה שיש גם סבל בעולם, ישנו קושי לקבל את העובדה שיש גם אבדן חיים בעולם. שבעולם נולדים ילדים, אך מתים אחרים. בעולם פרחים פורחים ואחרים קמלים, החיים נמשכים, לטוב ולרע. קבלה של עובדה זו אמורה להקל על ההתמודדות.

© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן