לפעמים האדם חושב שהוא הגיע להבנה כ"כ גדולה שהוא כבר באופוריה ולא בודק מספיק, ואז הוא חושב שהכל ידוע לו בחיים, וכמובן שמבחינה אובייקטיבית אין כך הדבר, כי עצם כך שהוא הולך באופוריה הוא לא מסתכל על המציאות נכון, ומפסיק לבחון את החלטותיו. הדבר דומה לארנב שעשה תחרות עם הצב. הארנב השוויץ והלך לישון ואמר אקום עוד שעה, והשעה הזו עלתה לו ביוקר ולמרבה ההפתעה הצב ניצח.

וניתן לראות לפעמים כשהאדם פתאום מצליח בדבר מה בחייו הוא פתאום מרגיש שהוא לא יכול לטעות יותר, ואז הוא פחות ערני לדברים שקורים לו ואז פתאום השמחה מתנפצת לו למרבה הצער לרסיסים. הוא מרגיש שבור, והוא לא מבין איך הוא חשב שהוא לא יטעה, ואיך הוא כן עשה טעות שטותית כזאת?

התשובה לכך, נעוצה בחוסר העירנות של האדם, נכון שהייתה לאדם הבנה כלשהי והארה כלשהי, אבל ההבנה הזאת הייתה נכונה לאותו הרגע והיא לא לקחה בחשבון את כל הגורמים, והאדם למעשה חווה אופוריה וההבנה לא הייתה הבנה מלאה.

הדבר מזכיר את תוכנת האנטי וירוס שאנשים נוטים לסמוך עליה, ולפעמים שוכחים שגם היא לא חפה מטעויות ולפעמים גם היא עלולה לטעות ולא לסנן וירוס חדש ולא ידוע, ולכן, לא רק סומכים על תוכנת האנטי וירוס עם כל הכבוד שרוכשים לה ויש כבוד, אלא האדם חייב לפקח על עצמו ולהיות עירני לדברים בחייו.

ולכן הרעיון הוא להיות ערני גם כאשר האדם בטוח בדרכו בכל זאת להתייחס למעשים שהוא עושה כרגע ולבדוק טוב מאוד האם ההחלטה שהוא החליט מתאימה לאותו הרגע, וזה המפתח החשוב לדבר מאוד חשוב שהוא ניצול מקסימלי של המשאבים לביצוע המטרות החשובות בחיים. וזה דבר חשוב, שהאדם כך לא מצטער על דברים שהוא עשה והוא עושה אותם בלב שלם.

ואם האדם ישאל: מה יועיל לי אותו הרגע? הרי אנוח עוד 10 דקות ועוד 20 דקות ועוד 40 דקות ואכפיל ואשלש ויהיה לי זמן. אז נחזור למשל הארנב והצב. הרי כפי שהארנב טעה וחשב שהזמן משחק לטובתו וטעה בגדול - כך האדם שלא מתבונן ולא מסתכל על משמעות הרגע הרי בכל רגע יכולות להיות מניעות שונות, ביניהן העצלות... לכן, ידוע שהרגל נעשה טבע... ואל תאמר כשאפנה אשנה שמא לא תיפנה... לכן, הרגלים טובים זה לא דבר מובן מאליו. וגם אותן אנרגיות של אותו הרגע, הן לא אותן אנרגיות של אח"כ. ותמיד יכולות לצוץ מניעות. ולכן, כל רגע חשוב להתפתחות כי עוד רגע ועוד רגע ועוד רגע יוצר שרשרת.

אפשר להבין את החשיבות של הדברים מהדבר הבא: חמש דקות ביום הופכות לשעתיים וחצי בחודש, וידוע שזה כבר כמו שיעור בלימודים שאפשר לנצל. 12 שיעורים בשנה, 24 שיעורים בשנתיים, כבר קורס. ואני מדבר על 5 דקות בלבד. שלא נדבר על חצי שעה...

וגם ככל שהאדם לוקח את הרגע לידיים יש פחות סיכוי שהוא יאבד אותו על שטות והוא מגדיל את הסיכוי להצלחה.