הוא טוב מאוד כי הוא נותן לאדם תחושת הערכה לדברים שהוא עושה, ויחד עם זאת גם חוסר הפרפקציוניזם נותן הערכה לדברים אחרים שהאדם עושה כי צריך לשלב בחיים את כל התפיסות יחד. כלומר, איזון.

אני אסביר זאת בסולם דרגות קושי:

ענייני רפואה, חיים ומוות פרפקציוניזם סולם: 10 בדרגה

ענייני כספים, עבודות מדוייקות סולם: 8 בדרגה (כמובן שעושים הכי טוב ולא מחפפים, פשוט הדאגה פחות חריפה)

ענייני יחסי אנוש בעבודה סולם: 6 בדרגה (צריך ללכת לפי הכללים שלא תהיה אפלייה וכו' אבל צריך לזרום עם הדברים)

ענייני יחסי אנוש, יחסים בינאישיים סולם: 4 בדרגה (כבר פחות כללים, יחד עם זאת להקפיד לא לפגוע לדוגמא כאשר הצד השני לא מסכים למשהו וכו', ויחד עם זאת הזרימה קלה יותר וכבר היא בסולם 6 בדרגה.

ויחד עם זאת כאשר אדם עושה את הדברים בפרופורציה הנכונה אין על מה לזגזג. ויחד עם זאת למרות הכל זורמים עם זה שצריך קושי בדרגות הקשות ומקפידים טוב על דברים מסויימים בדרגות הקטנות יותר וכך נוצר איזון.

ועכשיו משהו קליל... www.youtube.com/watch?v=uFZqv_gaA0w