חברה אמרה לי היום
ורדית, קשה לי
שאלתי מדוע?
קשה לי נפשית, כל השנה האחרונה לא הולך לי
התגרשתי
עברתי עיר אחרת עם הבן שלי
פתחתי זוגיות עם גבר שחשבתי שאוהב אותי
פתאום מסתבר לי שהוא ואני לא שותפים יחד
חשבתי לפתוח דף חדש, חיים חדשים עם יציבות
ופתאום זה לא מה שתיכננתי
נפשית אני לא מסוגלת, אני מתמוטטת, אין לי כוח יותר
אין לי את החוזק הנפשי
ואין מה לשנות
כזאת אני
זה האופי שלי
אמרתי לה
תרגעי
על מה את שמה את הדגש בכלל בחיים?
יש לך בן נפלא שאוהב אותך?
את חיה בריאה ושלמה?
יש לך עבודה וחברים שאוהבים אותך?
אז יש לך את כל מה שאדם זקוק בחייו
כולנו חווים חויות נעימות יותר או פחות
החיים שלנו דינמיים
אין דברים ברורים
פעם אנחנו למעלה ופעם אנחנו למטה
אין מושג כזה זה האופי שלי
זה רק תירוץ לקבל את המצב בגישה פסימית, ולהרים ידיים
ביכולתינו לשנות ולהחליט על שינויים רק אם נרצה
הכל תלוי כיצד אנחנו נושאים את המשא על כתפינו
המשא יכול להיות קל ביותר, אך בתחושותינו האמיתיות
זה הקושי הכי גדול שאנחנו חווים
וכאן מהות הדברים
המשא שעל ליבינו יכול להיות קל ואפילו לא ניקרא לו משא
אלא מתנה שקיבלנו שאם נדע להשתמש בה נוכל להתרומם ממצבנו ולא להתמוטט
ושיש בידינו היכולת לעלות ולא לרדת
ו"הנגע" יהפוך ל"ענג"
כמו השוקולד לפעמים הוא מריר ולפעמים הוא מתוק
אבל בכל מקרה הוא שוקולד שאנחנו אוהבים
או כמו הלימון יכול להפוך לקצת מתוק אם תהפכי אותו ללימונדה
כל העניין הוא בגישה שלך אלו לא הניסיונות ששוברים אותך
אלא הגישה הנפשית שהמבט הנכון על כל מה שאת עוברת
חשבי על כך
היי מאושרת
"כי לא כובד המשא מכריע אותנו אלא איך שאנו נושאים אותו"