האושר שבלימוד.

וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה (יהושוע א' ח')

קיימות רמות שונות של למידה

למידה עצמית, קריאת ספרים.

למידה מפי מורים

למידה מהניסיון

למידה מחכמים (הלמידה החשובה ביותר)

ולמידה מהכל (מכל מלמדי השכלתי)

למידה מהמקור למידה של חומר חדש לגמרי

כאשר למידה מהמקור מתרחשת באזור ללא מילים, שלא ניתן לתיאור מילולי. המידע זורם מהאינטליגנציה האין סופית לעברו של הפרט בצורת אור (וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל) (שמות ג' א'). דבר חדש, איננו מוכר מטבעו, ולכן אין דרך לתארו, אלה באמצעות תהליך של הפנמה בין החכמה לבינה. שם נערך, עיבוד נתונים פלאי, והמידע הופך למילים. בישיבות של מדיטציה עמוקה, נתן לראות את זרימת האור כדבר מוחשי. טבעות של אור דינאמיות מופיעות באזור העין השלישית (סנה) נכנסות לצד הימני של המוח המוגדר כחכמה או האנטנה שמחוברת ל"מקור". בעזרת תהליך של הגות " וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" נקלט החומר, ומעובד, והופך למילים. משם נכנס לכל השערים (חושים), והופך לחוויה. החוויה היא ההפנמה של המידע שהתקבל כאור, והפיכתו לטבע שני או אינסטינקט. כל התהליך הזה נקרא הגות, שהיא למידה עם כל הגוף. שיטת הלמודים האחרונה הייתה נהוגה אצל תלמידי רבי עקיבא והיא חולקה לשלושה חלקים. הכנעה, הבדלה והמתקה.

1.חלוקה לקבוצות חשיבה או דיון.

2.קריאת הקטע המקראי בקול והקשבה מלאה.

הקשבה מלאה " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה - וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי". "הנני" הוא מצב של הקשבה ללא התנגדות ללא הכנסת האגו, ו"האני" יודע. פשוט לפתוח את השערים ולהקשיב.

3.הכנעה השלב שבו מועלות השאלות לגבי הקטע, שאלות רבות מאוד, חלק מהשאלות מורכב מיידע מהעבר, חלקן התחכמות, וחלקן שאלות נקיות ותמימות, בעלות אופי כן וחדשני. לא רצוי לנסות לענות בשלב הזה, למרות שברגעים מסוימים חלק מאנשי הקבוצה זורקים תשובות באוויר.. לא להתעלם לתת לתשובות הללו לזרום

כדי שלא יעלו שוב או יפריעו לדיון. ההכנעה כשמה כן היא הקשבה מלאה ללא תגובה.

4.הבדלה השלב בו מועלות סברות לגבי הפתרון. כל תשובה קבילה.

בשלב הזה מתחילה החווייתיות או רגישות לתשובות מסוימות והתמקדות

בברירת המוץ. חלק מהתשובות שניתנות מגיעות מהמקור ולא ניזונות מההיסטוריה האנושית. כמשיכה של דבורים לפרח כן אנו נוטים באופן טבעי לתשובות הללו.

5. שלב ההמתקה הוא השלב שבו מתחילה ההתכנסות לעבר התשובה.

והתשובה מתוקה ומרגשת וכדאי לנסות תהליך מקסים זה.

יש לציין כי מעט מאוד אנשים מחוברים, והידע הנלמד חרוב היינו ידע ישן. ככל שהחיבור לחכמה ישתפר ההתפתחות העולמית תשתפר פלאים.

במקום לתת לאגו ללמד תנו לאינטליגנציה לדבר וכך תשתפר הכימיה בין החכמה לבינה והשחרור יימצא בהבנה שלכל אחד יש יכולת

להקשבה מלאה

יש שחרור בהקשבה מלאה. אתה לא צריך להוכיח את עצמך. אתה רק רוצה לקבל, ולקבל צריך לדעת. הקבלה תאפשר נתינה מדרגה גבוהה ולא בינונית. הקשב בצורה מלאה, ללא תגובה.

אתה מרכז האושר

אספר לכם על בחור שהיה בהודו 20 שנה, והסכים ללמד אותי.

יום אחד הוא אמר לי "השען עלי", אבל השען באופן מוחלט, סמוך עלי

לגמרי... נשענתי ואז הבחור זז ואני נפלתי על הרצפה.. (בן זונה אמרתי בלבי) : הקשב - כל אחד צריך ללמוד לעמוד על רגליו מבחינה מנטלית. לא יתכן שמישהו יזוז ואתה תאבד את שווי משקלך ותיפול בגללו. לא סביר שאתה תולה את אשרך באובייקטים חיצוניים כגון רכוש מכל סוג שהוא, וגם באנשים אחרים. לא ייתכן שלא תצליח להשיג את הרכוש או שהרכוש ייגנב או שבן - זוג יגמגם ולא יעמוד בציפיות שלך ואתה תאבד את שיווי משקלך. וכך, בשאתה תולה את אשרך באחר, אם הוא יזוז אתה תיפול ואז תחפש, להישען על מישהו אחר. באופן עקרוני המחשבה כי האושר נמצא באחר שגויה (ראה בדוגמת ההשענות) אחרי שתדע לעמוד על רגליך והיחסים הזוגיים שאתה מקיים יהיו מהסוג של הקרנת חיוניות של האחד על השני ולא של השענות הדדית, הבסיס המנטאלי יהיה שונה

וגם התוצאה.

לֹא - יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן, יוֹמָם, וְעַמּוּד הָאֵשׁ, לָיְלָה - לִפְנֵי, הָעָם

(שמות יג פסוק כב')

כשאתה מרגיש כי חרב עליך עולמך ואתה "לא בבית" אלא נשען מנטלית על האחר, זכור את האחד שבתוכך, שהלך אתך לאורך כל חייך ויעץ לך

והדריך אותך ברגעים הקשים. רוב הזמן לא הקשבת לו ואפילו בגדת בו

אבל תמיד הוא היה שם לצידך כעמוד האש ועמוד העשן. עמוד זקוף, הסתכל בראי עמוק לתוך העיניים ותראה שהוא לא השתנה לאורך כל תקופת חייך. אולי הצורה החיצונית שלך השתנתה אבל לא הוא. תראה את עצמך כתוצר של הצלחתו של יושרו ושל יכולתו של האחד הזה שלוחש לך בעתות צרה. זה שאתה מעביר לו את המושכות כשאתה חולה או פגוע הוא טיפל בך עד היום, חדש אתו את הקשר ולמד להקשיב לו.

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם - לֹא - נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה - לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא - מֵעֵבֶר לַיָּם, הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר - לָנוּ אֶל - עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי - קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.

(דברים יא)

אנוכי זה האני שלך. האני ההוא שלוחש לך ברגעים הקשים. הוא נמצא אצלך בפנים ולא בשום מקום אחר. רק תלמד להקשיב לו.

הוא לא מפסיק לעזור לך, כאותו עמוד אש וענן. הוא הטבע שלך.

הבריחה שלך, הפחד לאבד את הזהות הדמיונית שלך, כלומר את ההוא

שמנסה להנציח את עצמו לעולמי עד. שכח מזה! אין כזה דבר.

כל הדברים מופיעים ונעלמים, גם ההרים הגבוהים ביותר וגם הימים והאוקיאנוסים. התמקד ברגע הזה כי הוא כל מה שיש. ותלמד לבטוח בעצמך כך תישאר תמיד בבית.

הבית הוא היכן שאתה נמצא, והאושר הוא פנימי לא משנה מה תעשה, את תחושת האושר תחווה בפנים.

אנשים נוסעים בעולם (נודדים)

חושבים שהאושר הוא שם.

בגלל חוסר תכלית

מפסידים אהבה אמיתית.

השחרור - בהבנה כמה אתה חזק, על אילו מכשולים התגברת, יש משהו שקשה להגדיר, שנכח אתך בכל רגע ורגע בחייך

והוא כנראה נצחי.

זכות הבחירה

רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב - אִישׁ; וַעֲצַת יְהוָה, הִיא תָקוּם (משלי יט')

הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת - הַשָּׁמַיִם וְאֶת - הָאָרֶץ - הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים - לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ. לְאַהֲבָה אֶת - יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה - בוֹ: כִּי הוּא חַיֶּיךָ, וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ - לָשֶׁבֶת עַל - הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב, לָתֵת לָהֶם (דברים ל')

לכאורה פסוקים אלה סותרים אחד את השני, איפה האמת? מצד אחד אומרים לנו "סוף מעשה במחשבה תחילה", מאידך גיסא אומרים לא משנה מה שתחשוב, עצת ה' תקום!

ואם תלכו בחקותי אז יהיה לכם טוב ואם לא אז יהיה רע. אבל איך זה יכול להיות שהרי כל מה שיתקיים הוא עצת אלוהים, והשאר מחשבות שווא. זוכרים? חלק מהמחשבות הנן חדשות מהמקור? שהגיעו דרך החכמה לבינה, ומשם הן מזוהות כמילים. מהרגע שבו המחשבה החדשה נקלטת, היא נעה כבר כמחשבה ישנה, ואין ביניהן כל הבדל פרט לכך שהיא חדשה במאגר הזמני. את המחשבה לוחש לך העצמי או החלק ההוא שדיברנו עליו בפרק הקודם. הקשבה מלאה לנצחי שבך, תפתח את הדלת לאפשרות להיות לאחד עם המחשבה החדשה. ופה נמצאת הבחירה. שכן המחשבה מהמקור היא "עצת ה'", והיא תוצא לפועל. אתה יכול להיות שותף להקשבה המלאה, והמונח "ובחרת בחיים" מצביע על האזנה מלאה ללחשן הזה שחי בך - החלק הנצחי.

שותפות ליצירת המציאות או מבט על המציאות בחוסר סיפוק, הם זכות בחירה. את המציאות אי אפשר לשנות, את נקודת

המבט שלנו אנו יכולים לשנות. אין בתובנה הנוכחית אמירה לגבי ההתנהלות "הרי ממילא אני לא קובע אז מוטב שאשב בשקט והמציאות תתרחש"? על כל אדם לעשות את המקסימום שהוא פן אחד של האלוהים זה תפקידו. אי מיצוי יכולתו של היחיד תפתח שק של פסיכוזות וחוסר מימוש עצמי.

המציאות תמיד נדיבה יותר מהמחשבות שלנו עליה. המציאות היא סוג של נס. סך כל ההיסטוריה של היקום, התכוונו למימוש הרגע הזה. ואין עוררין על כך שכן זה האמת העליונה, למרות שיש אמת גבוהה יותר (הצופה במציאות), עדיין המציאות ברמה היחסית היא חלום שיש לו המשכיות לעומת החלומות האחרים שהם אקראיים.

ויכוח עם המציאות תוך שימוש במילים "זה לא אמור, הייתי צריך, אני רוצה, אם", מצב זה הוא כניסה למעגל ללא מוצא של מחשבות שעשויות להכפיל את עצמן ולהוביל את "הקורבן" לחוסר סיפוק ויחסים לא סבירים עם ה"יש". מעשה שהתרחש פעם אחת במציאות, יכול להטריד עשרות אלפי פעמים את המוח. ולכן:

השחרור הוא בהבנה שהמציאות תמיד נדיבה מהמחשבות שלנו עליה. גם מעשים אכזרים של אונס והתעללות, מתרחשים במציאות הרבה פחות ממספר הפעמים שהקורבן חווה אותם במחשבותיו. שימת לב לכך עשויה להקל על נשיאת המשא הכבד מנשוא של המציאות, שמזמן הפכה לדמיון. הבנת המכאניזם והוא שלב בריפוי העצמי, שלב בדרך לשלווה לשקט הנפשי שאנו כה חפצים בו. טיפול פסיכולוגי ושילוב של שיטת ביירון קייטי "לאהוב את מה שיש" מהווים חלק חשוב בתהליך הריפוי תהליך השחרור.

האדם הוא נקודת המפגש בין הרוח לחומר ולכן יש בו בליל של הפכים.

חלק גשמי חומרי וחלק רוחני כל חלק מושך לכיוון אחר והקונפליקט

המאבק הפורה המתמיד הוא החיים.