ידע
להצליח
⭐⭐⭐⭐⭐
הדפסה בודהיזם ✔בודהיזם - תקשורת של העברה אוראלית של הכתבים הבודהיסטים - 1 ✔רה לשונית, בדומה למושג "טקסט". המונח 'סוטה' מעוגן בתרבות ...
הצטרף לחברים באתר!
שם
סיסמא
לחץ כאן
להתחבר לאתר!
💖
הספרים שמומלצים לך:
להצליח בחיים
ולהיות מאושר!






🖶 בודהיזם - תקשורת של העברה אוראלית של הכתבים הבודהיסטים - 1

רה לשונית, בדומה למושג "טקסט". המונח 'סוטה' מעוגן בתרבות ההודית לטקסט אוראלי, ומיוחס בהקבלה לטקסטים שהיו אוראליים במקור והועלו על כתב. במונחים של השפה העברית נשתמש בעבודה הזו במונח 'טקסט' אשר יכול להיות אוראלי או כתוב [12].

המונח קאנון מציין אוסף כתבים שיש להם אופי של סמכות במסורת מסויימת. אוסף זה יכול להיות 'פתוח' או 'סגור' ובהתייחס לחומרים טקסטואלים יכול להתפרש בשתי דרכים:

1. במובן כללי שזהה ל'כתבים' (אוראליים או כתובים), במובן זה אין זה בהכרח רשימה סגורה של טקסטים אלא רק ציון שיש להם סמכות כלשהי.

2. במובן שני קאנון הוא אוסף סגור ואקסלוסיבי של טקסטים בעלי סמכות.

זרם התהרוואדה פיתח קאנון סגור אליו לא ניתן להוסיף טקסטים לעומת זרם המהאיאנה [13] (Mahyana) לדוגמא בו הקאנון פתוח. במסורת התהרוואדה רעיונות חדשים יכולים להיתווסף דרך כתבי פרשנות ולקבל סמכות של המסורת אך אינם נחשבים כחלק פורמאלי של הקאנון. הקאנון לא נוצר בבת אחת אלא נערך בהדרגה במאות לאחר מותו של הבודהה. קשה לומר אילו מהטקסטים ששוננו באסיפה הראשונה מייד לאחר מותו של הבודהה נכנסו לקאנון ואילו הושמטו, אך נראה שרוב התוכן מהאסיפה המקורית זהה או דומה במידה רבה.

במסורת התהרוואדה המונח המיוחס למונח 'קאנון' הוא אחד משלוש אפשרויות:

1. 'פאלי' (pli)

2. טיפיטקה (tipitaka), שלושת הסלים

3. בודהווצ'ה (buddhavaca), דברי הבודהה.

המילה 'פאלי' לא הייתה במקור שם שפה אלא מונח שמשמעותו קו, גשר, מעבר וכך גם 'טקסט'. היא אינה מופיעה במקור בכתבים, אלא רק במאה הראשונה לספירה במסגרת האַטְהַקַטַה [14] (atthakatha), כתבי הפרשנות הבודהיסטים, שם נמצא התייחסות לשפת כתבי המקור במונח 'פאלי - בהאסה' (pli-bhsa) בניגוד לרפרנסים אחרים המצוינים בכתבי הפרשנות. לכן המונח 'פאלי' מיוחס באופן חד משמעי לאוסף כתבי הליבה של הקאנון, ובמובן זה שווה ערך למונח 'טיפיטקה'. כתוצאה מכך המונח פאלי הפך לשם השפה בה חוברו טקסטים אלו.

המונח 'פיטקה' (pitaka) מתורגם בדרך כלל כ'סל'. מאחר והטקסטים הועברו בע"פ במשך תקופה ארוכה עולה השאלה מדוע משתמשים במילה 'סלים'. סטיבן קולינס (Collins, 1990) מעלה את השאלה: "מעניין לתהות מה הייתה המטאפורה שנעשה בגללה שימוש במסורת כאשר לא ניתן לשים 'פיזית' טקסטים אוראליים בסלים? ". טרנקנר [15] (Trenckner) מסביר כיצד ניתן לשים טקסט מדובר בתוך סל כמטאפורה לפועלים בהודו העתיקה אשר נהגו להעביר אדמה בתוך סלים מיד ליד לאורך דרכים ארוכות, כך גם המסורת הבודהיסטית עברה מפה לאוזן, ממורה לתלמיד ומורה למורה על פני הזמן. הסבר נוסף הוא שהמונח 'טיפיטקה' נוצר כאשר הועלו הטקסטים על כתב בסרי - לנקה 400 שנה אחרי יצירתם, שם נהגו לשאת אותם ב - 3 סלים שונים כיוון שהיו אוסף גדול ורב משקל של עלי דקל מאוגדים עליהם נחרטו הטקסטים.

לגבי מעמדו של הטיפיטקה דעת החוקרים חלוקה - קולינס (Collins, 1990, p. 89) מציין שהבודהיזם התהרוואדי לא התגבש סביב הטיפיטקה אלא היה זה שיצר אותו. ברגע שתהליך חיבורו של הקאנון הסתיים במאה החמישית קבלת הקאנון הפאלי הפכה למאפיין בסיסי של הזרם התהרוואדי. קולינס בעצם מנסה לערער על הטענה בה יש זיהוי מוחלט בין הבודהיזם הקדום לקאנון הפאלי, ולראות בקאנון תוצר של המסורת התהרוודית כדי לבסס את סמכותה בעולם הבודהיסטי. לטענתו זרם המהאוויהארה (Mahvihra) של סרי לנקה פעל במאה הראשונה לספירה לקבלת לגיטימציה דרך זיהוי אוסף הטקסטים שהיו בידיהם עם הבודהיזם המקורי כביכול. כך או כך, המסורת התהרוודית התבססה בעולם הבודהיסטי והתקבלה כזרם המוקדם ביותר ששרד ואיתה גם הקאנון הפאלי, הטיפיטקה.

קולינס (Collins, 1990, p. 103) מציין שבתוך העולם התהרוואדי היו חלקים של הקאנון שנעשו בהם שימוש בתכיפות בעוד היו חלקים שכמעט ולא הוצגו וחלקים גדולים מהקהילה בכלל לא הכירה אותם ולכן היה קשה להגדיר במדוייק מה נכלל בקאנון ומה לא נכלל בו. פרנסיס ביזוט [16] (Francois Bizot) מרחיק ואומר שהמונח 'טיפיטקה' הוא מונח אידיאולוגי ולא ממש אוסף מסויים של טקסטים, כלומר שהקאנון היה סגור באופן חלקי עם מספר סוטות מרכזיות וקבועות ושוליים רחבים של טקסטים משתנים.

באסיפה הבודהיסטית החמישית של הטיפיטקה שנערכה בעיר מנדליי שבבורמה בשנת 1871 נערך הקאנון לאחר תקופה של קרוב ל - 2000 שנה מאז האסיפה הרביעית שנערכה בסרי לנקה. באסיפה זו שיננו שוב את הקאנון במלואו ואף חרטו אותו על גבי אבני שיש כדי ליצור פורמט אחיד של אוסף הכתבים. לאחר שהופץ הנוסח שהוסכם עליו האסיפה זו, תוכנו של הקאנון קיים בנוסח כמעט אחיד בכל ארצות התהרוואדה.

מבנה הקאנון

ה'טיפיטקה' מחולק לשלושה קבצים:

1. סל קוד המשמעת, הוינאיה (Vinya Pitaka)

סל הוינאיה כולל את ההוראות אותם נתן לנזירים ולנזירות שהיו תלמידיו הכוללים קוד התנהגות אתי. כללים אלו ניתנו בהדרגה בתגובה לאירועים שונים שארעו בעיקר בחלק השני של 45 שנות הלימוד של הבודהה. הסיבות וההשלכות של כללים אלו כמו גם האופן בו יש לבצעם מתוארים בפירוט בסל הוינאיה. הוינאיה מחולקת למספר חלקים שכל אחד עוסק בסוג אחר של כללים הנבדלים בחומרתם, החל מהחמור ביותר ועד הקל ביותר (Parajika, Sanghadisesa, Pacittiya, Mahavagga, Cullavagga,Parivara) ובנוסף חלק שנקרא 'פטהימוקהה' (Patimokkha) הכולל את רשימת כללי ההתנהגות של הנזירים, וחלק נוסף שכולל את כללי הנזירות (Bhikkhuni Vinaya).

2. סל השיחות, הסוטות (Sutta Pitaka)

סל הסוטות נכלל הלימוד בו הבודהה מסביר מאפיינים מעשיים לתרגול שלווה, ריכוז ותובנה בשיחות שונות בהם השתתפו נזירים ואנשים מן השורה. סל הסוטות מחולק לחמישה קבצים של שיחות הנבדלות בעיקר על פי אורכן (, Digha Nikaya Majjhima Nikaya, Samyutta Nikaya, Anguttara Nikaya, Khuddaka Nikaya)

3. סל הלימוד הגבוה, האבהידהמה (Abhidhamma Pitaka)

בסל האבהידהמה נכלל הלימוד של הבודהה המתאר את המציאות המוחלטת בעולם ואת הניבאנה (nibbna). התוכן הפסיכו - פילוסופי הזה מתואר לעיתים כחלק החשוב והמעמיק ביותר של הלימוד. סל האבהידהמה כולל שבעה קבצים העוסקים בתופעות פיזיות ומנטליות שונות (Dhammasanganippakarana, Vibhangappakarana, Kathavatthuppakarana,Dhatukathappakarana, Puggalapannatti, Yamakappakarana, Patthanappakarana)

טרמנולוגיה של טקסטים אוראליים

למרות שאין הסכמה בין החוקרים מתי בדיוק החל הכתב בהודו, רובם יסכימו כי בראשית הבודהיזם גם אם כתב היה זמין הלימוד נעשה בהעברה בעל - פה והטקסטים הבודהיסטים הועברו בצורה אוראלית, בדומה לטקסטים הברהמינים. אם היו טקסטים כתובים בזמן תחילת הבודהיזם לבטח היו אמורים להיות כללים לשמירה שלהם בוינאיה (vinaya), קוד ההתנהגות של הנזירים. מאחר ולא קיימים כללים מסוג זה אלא רק בדבר לימוד ושימור טקסטים אוראליים אנו יכולים להניח שלא העלו את הטקסטים על כתב בתקופה מוקדמת. במסורת התהרוודית הכתיבה החלה רק בתקופת שלטונו של ווטגאמיני אבהיה (Vattagamini Abhaya) במאה הראשונה לפני הספירה בסרי לנקה. לפני כן כל הטקסטים הועברו בעל - פה כמעט באופן בלעדי למעט מספר מצומצם של טקסטים שהועלו על כתב לפני כן.

אוצר המילים של הטקסט מרוכז סביב הפעלים 'שמיעה' (מהשורש sruti), 'דיבור' (מהשורש vac) והפועל 'ללמד' (vaceti) - "לגרום למישהו לומר או לשנן משהו אחרי המורה שלו". דוגמאות מעין אלו המציינות את האופי האוראלי של הלימוד קיימות בטקסט במקרים רבים מאוד, אולם לא ניתן לומר שהטרמינולוגיה לכשעצמה מוכיחה שהטקסטים לא נכתבו מאחר והמלך אשוקה (Aoka) אשר הותיר אחריו רישומים רבים חצובים בסלעים ועמודים בהם נכתב "לצו הזה יש להקשיב" (iyam lip sotaviy) ככל הנראה מתוך כוונה שבעלי תפקידים היו מסוגלים להקריא את הכתוב לקהל שומעים. לכן נוכל למצוא במקרים רבים את הפעלים 'לשמוע' (sru) ו - 'לדבר' (vac) גם כאשר כתב כבר היה נפוץ רק משום שזו הייתה הטרמינולוגיה המקובלת. כך ניתן לומר שהטכנולוגיה השתנתה אך הטרמינולוגיה הקודמת נשמרה (Norman, 1997).

אם נבחן מילים מסויימות הקשורות להעברת הטקסטים בין עם בעל - פה או בכתב נוכל לראות יחסים הדדיים של שיתוף. מילים המיוחסות לאוראליות כגון: ha (נאמר), vuttam (נאמר), uggaheta (נתפס במחשבה), וגם מילים המיוחסות לאוריינות likhita (כתיבה), potthaka (ספר), ph (קריאה), vceti (להקריא). אך נראה כי קיים תחום אפור בהתייחסות לשתי צורות לשוניות אלו, לדוגמא המילה vuttam אינה בהכרח רק 'נאמר' אלא יכולה להתפרש כ - 'נכתב' (Veidlinger, 2006). במקרה אחד נכתב שבטקסט מסויים בשם Rjavamsa, נאמר (vuttam) שהבודהה נדד עם 500 נזירים, אך בהקדשה (inscription) נאמר (vuttam) שבעצם היו 20,000 נזירים. הקדשה היא טקסט כתוב בהגדרה ולכן מתחייב שמשמעות הפועל vuttam יורחב למספר אפשרויות של תקשורת. מאחר ובמסורת זו הדימויים שאובים מהמסורת ההודית האוראלית במקור, המשמעות האוראלית של המילים מורחבת גם לכתיבה ולא להיפך. לכן המושג 'לומר' בפאלית יכול להתפרש לעיתים גם כ - 'לכתוב', אך המושג 'לכתוב' (likh) לא יתייחס לטקסט אוראלי.

הלימוד כתחליף לבודהה

הלימוד שנשמר בעל פה היווה 'תחליף' לבודהה עצמו, אלו לא היו רק מילותיו אלא לאחר מותו הן הפכו להיות המורה עצמו. כפי שהבודהה אומר בסוטרת מהאפריניבאנה (Mahparinibbna Sutta), המתארת את ימיו האחרונים ומותו של הבודהה:

"אננדה [17], יתכן שאחדים ממכם יחשבו 'דברי המורה הם דבר שעבר, אין יותר מורה' אך אין זו ההשקפה הנכונה. הדהמה והוינאיה (הלימוד וכללי המשמעת) שלימדתי אתכם, אננדה, הם יהיו המורה שלכם כשאלך". (פאריניבאנה 3.2)

הבודהה לא העניק סמכות יורשים לאף אחד מתלמידיו, והצהיר בפירוש שכל שהיה ללמד הוא לימד, ולאחר מותו על תלמידיו לפעול לפי הוראותיו ולהמשיך בדרך כמו גם להבטיח שתהיה זמינה לדורות הבאים. הבודהה רצה להבטיח שאכן הסנגהה, מסדר קהילת הנזירים, מבוססת דיה כדי להמשיך לשמר ולהפיץ את הלימוד שכונן והצהיר:

"לא אכנס לניבאנה סופית עד שהחיים הרוחניים האלו יהיו מבוססים ומשגשגים בהצלחה, יהיו נפוצים, ידועים במרחבים, ומוצהרים היטב בין בני האדם בכל מקום. " (פאריניבאנה 3.8)

שמיעה ודיבור היו קשורים לסמכות בבודהיזם המוקדם. ה'שומעים [18] ' (rvaka) טענו ששמעו ישירות את הדברים מהבודהה עצמו, וקהילת הנזירים - הסנגהה [19] (Sangha) עשתה מאמצים רבים כדי לשמר את המילים האלו. כך המקור והסמכות הראשונה היה הבודהה וקהילת הנזירים נשאה את מילותיו במשך דורות.

הבודהה הביע את עמדתו לגבי טקסטים אוראליים וכתובים ביחס לאותנטיות שלהם, לסמכות שלהם וליכולתם להוות כלי הוראה ראוי. בסוטת קַלַמַה (kalamasutta) הבודהה מסביר לאנשי קלמה על מה יש להסתמך ועל מה אין להסתמך בנוגע ללימוד:

כאשר בני קאספוטה שמעו שהבודהה הגיע, הם הלכו אליו ושאלו אותו: "אדוני, נזירים וברהמינים שונים מגיעים לקסאפוטה, הם מסבירים את תורתם ומדברים בטובתה בעוד הם מבזים ומגנים את תורתם של אחרים. וגם נזירים וברהמינים אחרים מגיעים לקאספוטה ואף הם מדברים בטובת תורתם בעוד הם מבזים ומגנים את תורתם של אחרים. אנו מבולבלים ויש בנו ספק באשר לדבריהם, אדוני. אילו מהנזירים המכובדים דיברו אמת ואילו שקר? "

"בהחלט יתכן שאתם מבולבלים, בהחלט יתכן שיש בכם ספק, כיוון שהספק שעלה בכם הוא בדיוק באשר לדבר שיש להטיל בו ספק. בואו אנשי קלמה, אל תסתפקו בשמועות או במסורת או באגדות ואמרות או במה שמצאתם בכתבים או בניחושים או בהנחות לא מבוססות או בהיקשים לוגיים או בראיות לא ברורות או בקבלת דיעה לאחר מחשבה בלבד או (בקבלת דיעה) על פי יכולתו של אדם אחר או ברעיון 'האיש הזה הוא מורנו', כאשר אתם יודעים בעצמכם: הרעיונות האלו אינם טובים ומועילים, ברי - אשם, ראויים לגנאי על ידי החכם, קבלתם ופעולה על פיהם תוביל לפגיעה נזק וסבל, במקרה זה עליכם לזנוח אותם. (השיחה עם אנשי קלמה) [20]

הבודהה דוחה הסתמכות על שמועות, מסורת, אגדות, אמרות, כתבים, ניחושים, הנחות לא מבוססות, היקשים לוגיים, ראיות לא ברורות, דיעות מושכלות עצמיות או של אחרים, או על סמך קבלה של אדם כמורה. הוא ממליץ לבחון כל עניין לגופו ואת ההשלכות הצפויות ורק אז להחליט אם הדבר נכון או לא. לכן גם במקרה של הטקסטים הבודהיסטים על אדם מוטלת החובה לבחון את הדברים הנאמרים ולא לקבל אותם באופן עיוור.

הבודהה לימד מספר עקרונות על פיהם ניתן להחליט אם הלימוד שנזיר מסויים מדקלם או מלמד הוא קביל:

"נניח ונזיר היה אומר: 'חברים, שמעתי וקיבלתי את הדברים הבאים מפיו של הבודהה המבורך: כך היא הדהמה, כך היא המשמעת, כך הוא לימוד המורה', אז נזירים, אל לכם לקבל או לדחות את דבריו. מבלי לקבל או לדחות את דבריו עליכם לבחון ולהשוות את מילותיו וביטוייו עם הסוטות ובהתאם לכללי המשמעת. אם תחת בחינה והשוואה דבריו אינם מתיישבים עם הסוטות וכללי המשמעת, המסקנה תהיה: 'אלו אינם דברי הבודהה, הדברים הובנו שלא כראוי על ידי הנזיר', ויש לדחות את דבריו. אך אם תחת בחינה והשוואה דבריו מתיישבים עם הסוטות וכללי המשמעת, המסקנה תהיה: 'אלו דברי הבודהה, הדברים הובנו כראוי על ידי הנזיר'. זהו הקריטריון הראשון. "

"נניח ונזיר היה אומר: 'במקום כזה וכזה יש קהילה עם נזירים בכירים ומורים טובים. שמעתי וקיבלתי את הדברים האלו מקהילה זו", אז נזירים, אל לכם לקבל או לדחות את דבריו... זהו הקריטריון השני. "

"נניח ונזיר היה אומר: 'במקום כזה וכזה יש מספר נזירים בכירים ומלומדים, היודעים את המסורת, היודעים את הדהמה, המשמעת, וקוד הכללים... " זהו הקריטריון השלישי. "

"נניח ונזיר היה אומר: 'במקום כזה וכזה יש נזיר אחד בכיר ומלומד, היודע את המסורת, היודע את הדהמה, המשמעת, וקוד הכללים... " זהו הקריטריון הרביעי. " (פריניבאנה 4.8)

הוראות אלו של הבודהה העמידו את המסורת בבחינה מתמדת של נכונות הטקסטים באמצעות ניסיונם האישי והבנתם את המציאות כמו גם מציאת סימוכין וראיות צולבות ולכל עניין בתוך הטקסט. לשם כך המסורת פיתחה אמצעים לדיוק ובקרה בהעברת הטקסטים אשר יבחנו בהמשך.

מסורת השימור והלימוד הבודהיסטית

השיחות של הבודהה עם תלמידיו נשמרו באמצעות העברה אוראלית במשך תקופה של למעלה מ - 2500 שנה. הבודהיסטים המוקדמים היו מעוניינים לשמור על דברי המורה הגדול שלהם, הבודהה. אותן שיחות של הבודהה עם תלמידיו הנם טקסטים שונים בתכלית מהספרות האוראלית הנפוצה, וכוללים בין השאר גם טיעונים לוגיים מורכבים אשר מחייבים דיוק מוחלט. שוני וחוסר הדיוקים הקיימים בין גרסאות שונות מתבטאים בשם המקומות בהם מתרחשים אירועים, שמות המשתתפים וסדר התרחשות הדברים המדוייק, שינויים אשר מצפים להם בדרך כלל במסורת אוראלית. המסורת הייתה מודעת לחוסר הדיוקים הללו והדבר אף מצויין בהקדמה לאסיפה הראשונה של הסומנגלווילאסיני (Sumangalavilsini) שחלקים מהנראטיב הוכנסו בכוונת תחילה ובכך מופרדים מהדברים המיוחסים לבודהה עצמו. מנקודת מבט של הלימוד המסגרת הנארטיבית לא רלוונטית לשחרור והדרך אליו, ולכן פרטים כגון מיקום וזהות המשתתפים לא פוגעת במידה רבה. גומבריץ' (Gombrich, 1996) טוען כי הגרעין החיוני של דברי הבודהה נשמר במדויק ובנאמנות למקור בעוד 'נעטף' בחבילה לנוחות שימוש אשר לעיתים משתנה בין הופעה להופעה, פעילות שהייתה מופקדת בידי משננים מקצוענים אשר לעיתים קרובות אפילו לא ידעו קרוא וכתוב.

המטרה בשימור דברי הבודהה לאורך הדורות הצריכה עריכה פורמאלית מכוונת לידי פרוזה או בתי שיר, אשר שוננו ונשמרו בזיכרון וכך הועברו הלאה באופן מאורגן ושיטתתי. אם לא היו פועלים באופן כזה יש סיכוי טוב שהטקסטים הלימודיים האלו היו נעלמים בדיוק כמו אלו של מורים רבים אחרים בני זמנו של הבודהה המוזכרים בקאנון כמו בסוטת 'פירות הפרישות' (samaaphalasutta). וכך תמיד קיימת הסכנה שהמסורת האוראלית תעלם ואיתה גם הלימוד של הבודהה - דבר המוזכר מספר פעמים בספרות: 'הלימוד הנכון' - 'הסדהמה' (saddhamma) תדעך לבסוף תעלם ותתגלה מחדש רק על ידי הבודהה העתידי [21]. המודעות לכך גרמה דריכות במסורת לקראת מצב שכזה ולכן נעשים מאמצים רבים כדי לשמר את הלימוד בדרכים שונות לזמן ארוך ככל האפשר.

בסוטה המתארת את ימיו האחרונים הוא ממליץ לנזירים על 41 דברים כדי לשמור על אחדות ושגשוג לשמירה על חיי נזירות נאותים, על הקהילה ועל הלימוד, אשר יובילו לשחרור וטובתם של רבים:

"נזירים, אני אלמד אתכם שבעה דברים שיועילו לרווחתכם. הקשיבו היטב, אני אדבר. '

'כן אדוני', השיבו הנזירים והבודהה אמר:

' (1) כל עוד הנזירים יערכו אסיפות בקביעות, הם יכולים לצפות לשגשוג ולא לדעיכה. (2) כל עוד יפגשו בהרמוניה, יתפזרו בהרמוניה, ויעשו את עיסוקיהם בהרמוניה... (3) כל עוד לא מעניקים סמכות למה שלא ניתן לו סמכות, ולא מבטלים את מה שקיבל סמכות, אלא ממשיכים על פי מה שקיבל סמכות בהתאם לכללים האימון שניתנו... (4) כל עוד הם יכבדו ויוקירו ויברכו את המבוגרים והבכירים אשר חיים כנזירים ארוכות, האבות והמנהיגים של הקהילה... (5) כל עוד הם לא נופלים כטרף לתשוקות העולות בהם ומובילות ללידה מחדש... (6) כל עוד הם מקדישים עצמם למגורים ביער... (7) כל עוד הם שומרים על מודעות עצמית, כך שבעתיד הטוב שבחברתם יחזור אליהם, ואלו שכבר נמצאים איתם יחושו בנוח... כל עוד הנזירים ידבקו בשבע הדברים האלו ויפעלו בהתאם לכך.

אלמד לכם שבעה דברים נוספים שיועילו לרווחתכם... (8) כל עוד הנזירים לא מתענגים ושוקעים בעבודות... (9) בפטפוטים... (10) בשינה... (11) בחברה... (12) במאווים מרושעים... (13) בתחברות עם ידידים רעים... (14) כל עוד הם לא מסופקים בהישגים חלקיים... כל עוד הנזירים ידבקו בשבע הדברים האלו ופעלו בהתאם לכך הם יכולים לצפות לשגשוג ולא לדעיכה.

אלמד לכם שבעה דברים נוספים שיועילו לרווחתכם... (15) כל עוד הנזירים ימשיכו באמון... (16) בענווה... (17) בפחד מעשיית רע... (18) בלימוד... (19) בנחישות אמיצה... (20) במודעות מבוססת... (21) בחכמה... כל עוד הנזירים ידבקו בשבע הדברים האלו ויפעלו בהתאם לכך הם יכולים לצפות לשגשוג ולא לדעיכה.

אומר לכם שבעה דברים נוספים שיועילו לרווחתכם... (22) כל עוד הנזירים יפתחו את גורמי - ההארה של מודעות... (23) חקר תופעות... (24) אנרגיה... (25) שמחה... (26) שלווה... (27) ריכוז... (28) איזון נפשי... כל עוד הנזירים ידבקו בשבע הדברים האלו ופעלו בהתאם לכך הם יכולים לצפות לשגשוג ולא לדעיכה.

אלמד לכם שבעה דברים נוספים שיועילו לרווחתכם... (29) כל עוד הנזירים יפתחו תפיסה של ארעיות... (30) של חוסר - עצמיות... (31) של חוסר - טוהר... (32) של סכנה... (33) של התגברות... (34) של אי - תשוקה... (35) של כליון... כל עוד הנזירים ידבקו בשבע הדברים האלו ופעלו בהתאם לכך הם יכולים לצפות לשגשוג ולא לדעיכה.

נזירים, אלמד אתכם ששה דברים שיועילו לחיים בקהילה... (36) כל עוד הנזירים, בפומבי או בפרטיות, יראו אהבה אוהדת לרעיהם במעשה... (37) בדיבור... (38) ובמחשבה,... (39) יחלקו עם עמיתיהם המוסריים מה שקיבלו במתנה ראויה, כולל את מה שקיבלו בקערת הנדבות שלהם, ולא ישמרו אותם לעצמם... (40) ישמרו את חוקי ההתנהגות בעקביות, לא ישברו אותם וללא ישנו אותם, חוקים חסרי - דופי, המובילים לשחרור, אשר החכמים משבחים אותם, חסרי כתם ומועילים לריכוז, ויתמידו עם חבריהם בפומבי ובפרטיות... (41) ימשיכו בהשקפה האצילית המובילה לשחרור, להשמדה סופית של הסבל, ויהיו בעירנות כזו עם עמיתיהם הן בפומבי והן בפרטיות... כל עוד הנזירים ידבקו בששה הדברים האלו ופעלו בהתאם לכך הם יכולים לצפות לשגשוג ולא לדעיכה. (מהאפריניבאנהסוטה 1.6)

הבודהה חיבר כללים והמלצות שמכוונים לחיי קהילה (1-7, 36-41) וכאלו שמכוונים להתנהגות ולהתפתחות הרוחנית של הנזירים (6-35). הבודהה כונן את הקהילה שתהיה לטובת עצמם ולטובת הרבים, שיהיו טהורים מבפנים ומחוץ. כך הוא יצר תשתיות איתנות של כללי התנהגות והטווה דרך רוחנית מוגדרת ומובחנת בשיטתיות אשר הפכה להיות מאפיין מרכזי במסורת.

שש האסיפות

הבודהה המליץ לקהילת הנזירים לכונן אסיפות סדירות בהם ידונו בענייני הלימוד כדי שהמסדר והלימוד ישרדו תקופה ארוכה ככל האפשר. בהתאם לכך, המסורת הבודהיסטית נהגה לכנס אסיפות לשינון ועריכה מחודשת של הטקסט לאחר מותו של הבודהה, כדי למנוע שיבושים ועיוותים אפשריים בדברי הלימוד. אסיפות אלו היו פעולות מנע כתוצאה מאי סדרים בקהילה או פעולות זדוניות של גורמים חיצוניים בעלי השקפות אחרות אשר רצו לפגוע בלימוד הבודהיסטי. במשך ה - 2500 שנה האחרונות קהילת הסנגהה התכנסה שש פעמים, מהם שלוש בהודו, פעם אחת בסרי לנקה ובתקופה המודרנית אחרי הפסקה של קרוב לאלפיים שנה התקיימות שתי אסיפות נוספות בבורמה.

שבעה ימים לאחר לאחר מותו של הבודהה (כניסתו לפריניבאנה) הגיע נזיר בשם סובהדה (Subhadda) בזמן שקהל גדול של נזירים שסבב את הבודהה קונן על מותו, ואמר:

"הפסיקו! אל תבכו, אל תקוננו. סוף סוף התפטרנו מהפרוש הגדול. הוא נהג להציק ולומר לנו 'עשו כך' או 'אל תעשו כך' אך עכשיו נוכל לעשות כל שנרצה ולא נעשה מה שלא נרצה. " (פריניבאנסוטה 6.20)

האירועים שקרו בעקבות כך מתוארים בפרק ה - 11 של הקולווגה (Cullavagga) מתוך סל הוינאיה (vinaya), שם כתוב שהנזיר המכובד קספה (Kassapa), שנרעש לשמע הצגת חוסר הכבוד והזלזול, זימן אסיפה כדי ליצור אוסף אותנטי של כללי ההתנהגות והשיחות שהעביר הבודהה בימיו.

האסיפה הראשונה התכנסה שלושה חודשים לאחר מות הבודהה בעיר ראג'גאהה (Rjagha) שבהודו, בה השתתפו 500 נזירים מוארים (ארהנטים), כולל הנזיר המכובד אננדה (Ananda), והנזיר המכובד אופלי (Upali), שדיקלמו את הסוטרות (השיחות) והוינאיה (כללי ההתנהגות) בהתאמה. הם התקבלו ואושרו על ידי שאר הנזירים ואז נערך דיקלום משותף (sangti) של כל השיחות יחד. כך החלה מסורת האסיפות שהקיימה לאורך כל השנים עד היום.

האסיפה השניה התקיימה בעיר ליד ווסלי (Vesali) שבהודו בשנת 100 לפי הלוח הבודהיסטי (שנת 443 לפנה"ס). האסיפה התקיימה כתוצאה מהתנהגות לא נאותה של נזירים משבט ווג'י (Vajji) מהעיר ווסלי (Vesali). הנזירים פעלו בניגוד לכללי הנזירים בעשרה אופנים שונים ומספר נזירים מוארים בכירים החליטו שיש לערוך אסיפה נוספת לתיקון המצב. האסיפה כללה 700 ארהנטים (מוארים) שבראשם המכובד יאסה (Yasa), המכובד סבקמי (Sabbakami) והמכובד רווטה (Revata). האסיפה השלישית התקיימה בעיר פטליפוטה שבהודו בשנת 235 (שנת 308 לפנה"ס). האסיפה התקיימה בעקבות 60,000 פרושים הסתננו לקהילת הסנגהה וזיהמו את הלימוד בהשקפותיהם המוטעות. באסיפה נכחו 1,000 נזירים ארהנטים שבראשם המכובד מהאמוגליפוטה טיסה (Mahamoggaliputta Tissa). לאחר מכן תשע משלחות נשלחו לתשע ארצות שונות עד אינדונזיה כדי להפיץ את הלימוד. האסיפה הרביעית התקיימה בסרי לנקה, בשנת 450 לספירה הבודהיסטית (94 לפנה"ס). 11 שנים לאחר מכן, בשנת 83 לפנה"ס, 500 נזירים, שבראשם המכובד מהאדהמרקהיטה (Mahadhammarakkhita) העלו את כל הטקסטים על כתב בפעם הראשונה על גבי עלי דקל. כאשר הספרים נערמו זה על גבי זה מסופר שעלו על גובה של שישה פילים. האסיפה החמישית התקיימה לאחר שנים רבות בעיר מנדליי שבבורמה (כיום מיאנמר) בשנת 2415 לספירה הבודהיסטית (1871 לספירה הנוצרית). הטקסטים נחרטו על 729 אבני שיש למרגלות גבעות מנדליי. האסיפה השישית התקיימה ברנגון (Rangoon) שבבורמה בשנת 2498 לספירה הבודהיסטית (1954 לספירה הנוצרית). הנזיר המכובד מהאסי סיאדו (Mahasi Sayadaw) והנזיר מינגון סיאדו (Mingun Sayadaw) הובילו את האסיפה תוך שמהאסי סיאדו מתשאל לגבי כל שיחה וכל פרט, ומינגון סיאדו מדקלם את כל הקאנון. באסיפה זו לא רק שנבחנו ואושרו הטקסטים של דברי הבודהה אלא בנוסף גם הפרשנות ופרשנות המישנה. טקסטים אלו הועלו מאז גם על מדיה דיגיטלית וזמינים באינטרנט בשפה הפאלית בסוגי תעתיקים שונים ביניהם בורמזיים, סינהלזיים, תאילנדים, רומאן - אנגלי ואחרים כמו גם תרגומים של הטקסטים לשפות רבות.

תפקידם של הנזירים בשימור הכתבים

ככל הנראה בסוף המאה הראשונה לפני הספירה התגבשו שני מושגים שהבחינו בין נזירים שהלכו בדרך של תרגול כדי להשתחרר (vipassandhura) ולהגיע לניבאנה (nibbna) בעצמם, ואלו אשר לקחו על עצמם מחוייבות לשמר את הטקסטים (ganthadhura). הסנגהה, קהילת הנזירים, כמוסד היו אלו ששימרו את הטקסטים לאורך הדורות, ובכך גם שימרו את הלימוד. הבודהה לימד את תורתו לקהילת הנזירים במטרה שיגיעו לשחרור ויצר את התנאים כדי לאפשר ולהדריך אותם בדרך זו. אך פונקציה נוספת של הסנגהה היא כארגון הפצה, לאחר שהבטיח כי מספר מתלמידיו מבוססים בלימוד הבודהה שילח 60 נזירים לכל עברי הארץ היו במטרה ללמד את הדרך לכל מי שמעוניין להקשיב. כדי ליצור העברה נאותה של הלימוד היה על הנזירים לדעת בעל פה טקסטים רבים וכמו כן ללמד את תלמידיהם החדשים שמעולם לא פגשו את הבודהה את הדברים כהלכתם. לשם כך כפי שמדגיש גומבריץ' (Gombrich, 1988) היה על קהילת הסנגהה להיות מאוד מאורגנים כדי לאפשר את ההעברה של הטקסטים לדורות הבאים.

הוינאיה, כללי ההתנהגות של הנזירים, כוללים היבטים רבים של חיי הנזיר וכוללים הנחיות כיצד לשנן טקסטים וכללים אחרים לטיפול בחומרים אוראליים, אך אין אזכורים לטיפול בכתבים או בחומרים כתובים. לכן נראה כי במקור הנזירים עסקו בשינון ודקלום הטקסטים אך לא בכתיבתם וקריאתם. כאשר הכתב התפתח והפך מרכזי בתרבות הנזירים לקחו חלק פעיל גם בכתיבה וקריאה של הטקסטים הן לשם לימוד והן לשם שימור. חשיבות שימור הטקסט והלימוד מתבטאת בקטע בוינאיה שמאפשר לנזיר לעשות הפסקה באימון שלו בתקופת הגשמים עד שבעה ימים באם נודע לו או שהוא נקרא לפגוש אדם שיודע טקסט מסויים ויש חשש לחייו ובכך להעלמות הטקסט. על הנזיר לפגוש את האדם וללמוד ממנו את הטקסט בשינון במטרה לשמר את מכלול הטקסטים.

הנזירים למדו ממוריהם את הדברים ולאחר מכן חזרו ושיננו אותם לעצמם עד שהיו מיומנים בזכרונם. רוב המילים בשפה הפאלית מתייחסים לתהליך הלימוד כלימוד שבעל - פה הכולל דיבור ושמיעה. קולינס (Collins, 1992, p.124) מציין את המילים: vaceti (לגרום לתלמיד לדקלם), uddisati (מלמד, מדקלם), Sunati (מקשיב), ugganhati (תופס בזיכרון), adhiyati ו - pariyapunati (למידה באמצעות שינון), sajjayati (מדקלם), ו - dhareti (שומר מה שנלמד בזיכרון). המשימה לשמר את דברי המורה, הבודהה, ולדקלם אותם בדחיפות הייתה במטרה לשמור על הלימוד מעיוותים והמצאות, כמו גם בעלת מטרות פדגוגיות של חינוך התלמיד ויצירת קשר שלו עם הלימוד.

קיימים איזכורים רבים של נזירים כשומרי - הוינאיה (vinaya-dhara), שומרי סוטות הלימוד (dhamma-dhara), ושומרי רשימות התנאים (mtik-dhara) שהתפתחו מאוחר יותר לאבהידהמה (abhidhamma, הלימוד הגבוה). עדיין לא ניתן לדעת בוודאות האם היו אלו תחומי התמחויות בלעדיים לנזירים מסויימים או שהיו כאלו שהיה להם ידע במספר קטגוריות שונות של טקסטים. בשלבים מאוחרים יותר ניתן לראות בבירור שנזירים הפכו מומחים בשינון סוג מסויים של כתבים גם לאחר שהטקסטים הועלו על כתב (Adikaram, 1946).

פעילות הבהאנקה

בהאנקה (bhnka) היה כינוי למי שלקח על עצמו את התפקיד לשנן ולשמר את הטקסטים של דברי הבודהה בזכרונו. הבהאנקים היו ברובם המוחלט נזירים אך חלקם היו משננים מקצועיים שעשו זאת לפרנסתם ונהגו לדקלם טקסטים בפני קהל שומעים על פי דרישה במסגרת של טקסים ופולחנות. מאחר ונמצא הומוגניות מפתיעה בין החלקים השונים של הניקאיות (nikya) - הקבצים הקאנוניים, יש סבירות נמוכה לדעתו של נורמן (Norman, 1997) שהבהנקים, הנזירים המשננים, החלו את פעילותם עם תום האסיפה הראשונה, בין אם בתיאום או לא, מאחר ונראה כי הטקסטים עברו איסוף מיון ועריכה אל תוך קבצים שונים. הצעה נוספת היא שעוד לפני מות הבודהה כבר החלו לאסוף בשיטתיות, לארגן ולמיין שיחות שנשמעו על ידי נזירים שונים כך שבאסיפה הראשונה כבר הייתה שיטת ארגון בה התקבע הקאנון התהרוואדי, ולכן פעילותם של הבהנקים יכלה להתחיל כבר מרגע האסיפה הראשונה.

ככל הנראה הבהאנקה היו יותר מאשר שומרי ומשנני הטקסטים, יתכן והיו משננים מקצועיים, כפי שעולה מתוך המושג הבודהיסטי 'dhamma-bhnka' - 'מטיף הדהמה', היה ניתן להזמין אותם כדי לדקלם טקסט מסויים לטקס או לשם לימוד, ומאחר והם היו מסווגים על פי אורך, היה קל למזמין לבחור איזה בהנקה לחפש בהתאם לאורך הטקס.

שאלות לגבי אותנטיות עולות בקרב החוקרים אל מול חוסר הידיעה מתי החלו הבהנקים לפעול והאם אכן נערכה האסיפה לשינון או באם היה זה מיתוס שנוצר כדי לתת סמכות לכתבים התהרוואדיים. קיימים ממצאים של כתבים סינהלזיים מהמאה השנייה בהם מוזכרת מערכת הבהאנקה, ולכן נורמן (Norman, 1997) מעלה את ההשערה שיתכן והבהאנקים היו יצירה יותר מאוחרת בעקבות האסיפה הכללית השניה או אפילו השלישית. מלבד הבהנקה היו גם נזירים אחרים שהתמחו בשינון הטקסטים, כדוגמת הנזירים שהשתתפו באסיפה הכללית השלישית וכונוtepitaka שמשמעותו - 'היודע את שלושת הסלים. ' היה קיים הבדל בין אלו שמטרתם הייתה לשנן את הטקסטים לאלו שמטרתם לדעת את הטקסטים כדי לדקלם ולהעביר דרשות לימוד.

בודהגושה [22] (Buddhaghosa), הפרשן הבודהיסטי הידוע מהמאה החמישית לספירה מציין את פעילותם של הבהנקים, ולכן נראה כי מערכת המשננים המשיכה לפעול במשך למעלה מאלף שנה ברצף לצד הטקסטים הכתובים. לעומת זאת נורמן (Norman, 1997) מצביע על כך שיתכן ובודהגושה עצמו חוזר על מה שמצא בספרות הפרשנית שהיתה זמינה לו במהאויהארה (mahvihra) בסרי לנקה, ולכן לא מתחייב שמערכת הבהנקים הייתה עדיין פעילה באופן רציף עד ימיו. המסורת מספרת שקודם לשלטונו של ווטגאמני (Vaagmani) הטקסטים הועברו במסורת אוראלית (Mukhapthavasena) ממורה למורה (cariya-parampara), תהליך ההעברה היה מדומה לסחיבת אדמה בסלים מראש לראש. בודהגושה (Buddhaghosa) מספר שמייד לאחר מותו של הבודהה ולאחר שהסתיימה האסיפה הראשונה, המשימה של שימור טקסטים המאוגדים, הניקאיות (Nikya) ניתן בידי נזיר בכיר (thera) ותלמידיו, אשר מהם נוצרו מספר קבוצות של בהנקים, 'משננים'. הקבוצות השונות של הבהנקים אשר הופקדו על כל ניקאיה מאוזכרות בבירור [23] בכתב מילינדה פנהה (Milinda Panha) - 'שאלות המלך היווני מילינדה'. שם מסופר על קבוצות שונות של בהנקים כגון: Dighabhanka, Majjhimabhanka, Samyuttabhanka, Anguttarabhanka,Khuddakabhanka, כמו גם Jtakabhnka - משמרי סיפורי הג'אטקה (Jtaka), סיפורי החיים הקודמים של הבודהה. המונח pancanekyika, אדם אשר יודע היטב את חמשת הניקאיות והמונח bhnka מופיעים כשני כינויים מובחנים בכתבים של הסנצ'י (Sanchi) וברהוט (Barhut) המתוארכים מהמאה השניה לפנה"ס. הממצאים העולים מכתבים אלו נכתבו על ידי החוקר רייס דיוויס [24] (Rhy Davis), בינהם העובדה שלפני שנעשה שימוש בכינויים המובחנים pancanekyika (אדם היודע את כל חמשת הניקאיות בע"פ), Suttantika(אדם היודע את כל קובץ הסוטות בע"פ), Suttantakini (הביטוי הנשי ל - Suttantika), Petaki (אדם היודע את הפיטקה, סל, בעל - פה), הפיטקה והחלוקה לחמשת הניקאיות (nikya) של הקאנון הפאלי הייתה חייבת להיות ידועה ומבוססת. במשך הזמן חמש קבוצות אלו התפתחו לחמישה בתי ספר שונים בעלי השקפות מעט שונות ביחס ללימוד.

בזמן כלשהו לאחר שהגיע הלימוד הבודהיסטי לסרי לנקה, מלחמה, רעב והרס המנזרים הוביל לדעיכת מערכת הבהנקה, ולכך שחלק מהטקסטים היו ידועים רק למספר מצומצם של נזירים זקנים. הפרשן בודהגושה מציין כי בזמן מסויים נותר נזיר אחד בלבד שידע את ה'נידסה' (nidessa) והיה למהר ולבקש ממנו לדקלם את הטקסט כדי שאחרים יוכלו ללמוד אותו לפני שימות. מתוך דאגה לכך שה'נידסה' תעלם לחלוטין הנזיר הבכיר מהארקהיטה תהרה (Maharakhita Thera) למד את הטקסט מאותו נזיר זקן ונזירים אחרים למדו אותו מפיו, כך שההעברה של הטקסט הלאה הובטחה. מקרים מעין אלו גרמו לבהילות בקרב קהילת הנזירים למצוא שיטות לשמירה על הטקסטים כדי שלא יעלמו עם דעיכת המסורת האוראלית, ולכן הם פנו גם למדיום הכתב.

על פי תיאוריות של 'שליטה במדיה' אנו מניחים כי יש אפקט למדיה על החיים החברתיים. 'ידע הוא כוח' - ככל שהידע מופץ יותר הכוח מבוזר יותר. כאשר הטקסטים נשמרו בזכרונם של הבהאנקים הדבר העניק לכם כוח חברתי מסויים. כאשר נזירים או אנשים מהשורה היו מעוניינים להקשיב לסוטה כשיחה מדוקלמת היה עליהם לפנות לאלו ששיננו אותה ולכן הדבר העניק כוח לבהאנקה כמפיצים הכמעט בלעדיים של הטקסטים (מלבד הטקסטים השכיחים שהיו שגורים בפיהם של נזירים). לכן, בהתייחס למערכת הבהאנקה ניתן לשאול מה היחס של חלקים שונים בחברה כלפי השינון והכתיבה של הטקסטים, המושפעים מהיבטים חברתיים, פוליטיים ופסיכולוגיים כמו גם מהיבטים פיזיים טכניים של מדיה מסויימת. לדוגמא המעמד החברתי של הבהאנקים בקבוצה היה יכול להתערר אל מול כתיבה של הטקסטים. כך גם יחסם של שליטים לכתיבה או שינון של טקסט כאמצעים המחזקים את מעמדם או מחלישים אותה. יחסים מסוג אלו בעצם מכתיבים בפועל אימוץ או דחייה של טכנולוגיית תקשורת מסויימת. בין אם נעשו מניפולציות כוחניות ובין אם לא השימור האוראלי המשיך במקביל לכתב ולאימוץ טכנולוגיות אחרות שנעשו ועדיין הוא מוערך יותר מכל אלו בשל מאפייניו היחודיים התורמים ללימוד האישי ויכולת ההוראה, ולכן מאבקים אלו נראים כשוליים וחסרי חשיבות.

הטקסטים הבודהיסטים

הטקסטים הבודהיסטים כספרות אוראלית

הספרות הבודהיסטית המוקדמת הנה ספרות אוראלית בעלת מאפיינים יחודיים כגון פורמולות שמסייעות לזיכרון, התורמות הן לפעולת השינון הזיכרון והן לשמירת התוכן בצורה מדוייקת ולסייע להעברתו ללא עיוותים.

הביטוי "Evam me sutam", 'כך שמעתי' פותח את רוב הסוטרות שבקאנון הפאלי. השיחות נשמעו על ידי נזירים שונים שבראשם אננדה (Ananda) שהיה העוזר האישי של הבודהה ולכן הייתה לו אפשרות להקשיב לאלפי שיחות של הבודהה עם אנשים רבים, בנוסף לעובדה שהיה לו זיכרון פנומנלי לשנן בזכרונו כמות עצומה של שיחות ששמע. כאשר אננדה התבקש לדקלם באסיפה הראשונה את כל השיחות הוא הדגיש שאלו דברים ששמע מפי הבודהה בעצמו כפי שג'ון ברו (Brough, 1950, p.424) אומר שביטוי זה ('כך שמעתי') אינו מציין שהטקסטים האלו מבוססים על שמועות בלבד אלא מביעים שאלו מבוססים על עדות אישית.

מימיו של הבודהה ואילך תלמידיו העבירו את תורתו לאחר ששמעו אותה מפיו ומפי מתלמידיו המרכזיים כפי שזכרו אותה, על פי מידת הבנתם ולפי ניסיונם האישי. לא ידוע כמה שוני חילחל בעת ההעברה ועד כמה המסרים נשמרו. נורמן (Norman, 1997) טוען כי יהיה זה מפתיע אם לא נוצרו עיוותים ושינויים במסר, בצורה או בתוכן הודות לזיכרון חלש או השפעות אקראיות אחרות. עדיין אין זה משנה ממש אם המשנן מותיר חלק או מוסיף דבר מה כל עוד הנארטיב המרכזי והמטרה של העברה המסר מושגת. כך במקרה של הסוטות, השיחות של הבודהה עם תלמידיו, שם המקום היכן שניתנה הדרשה, זהות המאזינים, ופרטים כדוגמת אלו לעיתים יכולים להיות שונים בגרסאות שונות.

גם כאשר הטקסטים הבודהיסטים הועלו על כתב כ - 400 שנה לאחר מות הבודהה, המסורת התייחסה אליהם בחשדנות, כפי שקולינס (Collins, 1990, p. 121) מציין: "ידע בספרים הוא כמו כסף בידיים של מישהו אחר, כשאתה צריך אותו, הוא לא שם". הבעייתיות בכתיבה היא שלא הייתה ביקורת בהפצת הלימוד, והדבר גרם לשיבושים ועיוותים תוך התרחקות מהמשמעות המקורית. קולינס טוען שהעברה אוראלית שיטתית במסדר הנזירים היא בעלת סיכוי טוב יותר להעברה ראויה של הטקסטים כיוון שהיא דורשת הסכמה של אנשים רבים, וכך פוחת הסיכוי לשיבושים ושינויים לא מבוקרים. לעומת זאת טקסטים כתובים כל אחד יכול לשנות ולשבש [25]. בכל צורת תקשורת המוען מעוניין שהנמען יקבל את המסר באופן שהתכוון אליו. המדיום האוראלי הוא בעל יכולת דיוק רבה יותר כאשר מדובר בטקסט לימודי בשל האינטראקציה שהוא דורש ומאפשר בין המוען לנמען. אם הטקסט נמסר מפיו של מורה, השומע יכול לבקש הבהרות בנוגע לדברים שונים, והמורה יכול לוודא שהשומע אכן הבין את העניין כראוי באמצעות שאילתות שונות. כאשר הלימוד נעשה ממדיום כתוב יש סיכוי שהמסר שיתקבל יהיה שגוי.

מודעות לא יכול ספק הסבר נפש אנרגיה הזיכרון ניסיון הקשבה מבוגרים נכון או לא בודהיזם בודהיסטים הבודהיסטים הכתבים הבודהיסטים תקשורת
בודהיזם / הינדואיזם - איך להגיע להארה? איך להיות בודהה? איך להשתחרר מהסבל?
בודהיזם / הינדואיזם - איך להגיע להארה? איך להיות בודהה? איך להשתחרר מהסבל? בודהיזם. הינדואיזם. בודהה. הארה. נירוואנה. נירוונה. דהרמה. אנאטמן. מדיטציה. בודהיזם טיבטי (דרך היהלום. הארה מלאה). זן בודהיזם. מאיה (אשליה). הדרך המתומנת האצילה. הודו. דתות דהרמיות. פילוסופיה סינית. במאמר זה נעסוק בנקודת האמת שיש בבודהיזם כמו שיש בכל דבר אחר. הרעיון של הבודהיזם הוא די פשוט. הסבל של האדם נוצר בגלל התלות הרגשית שלו בתופעות חולפות. האדם נקשר רגשית לדברים שונים שאינם אמתיים, ורק משום כך הוא סובל. הרעיון הבודהיסטי הוא, אל תיקשר רגשית לשום דבר וכך לא תסבול. ולזה יש המשך: גם לא להקשר רגשית ... מהאגו לגמרי / משתחרר מהרצון לגמרי, באותו הרגע האדם מגיע להארה והופך להיות בודהה. הארה היינו מצב של נירוואנה ואושר תמידי. נירוונה היינו מצב שבו האדם אינו קשור ... וללא תנאי כלשהו. מהי הדרך להגיע להארה? איך להגיע אל הנירוונה ולהפוך להיות בודהה? תשובה: בעיקר על ידי מדיטציה. מדיטציה היא התבוננות פנימית של האדם על ה"אני" ... של כל מה שקיים. כאשר זה קורה, נוצרת אחדות של האדם עם המציאות = הארה = בודהה. אחת מהמדיטציות הידועות היא מדיטציית ויפאסנה. מדיטציית ויפאסאנה היא מדיטציה ... שקיים לפני שנוצר הדיבור. זוהי מהותה של מדיטציית ויפאסאנה. בנוסף קיימים בבודהיזם (זן בודהיזם) גם הקואנים. קואן = שאלת התבוננות שהאדם שואל את עצמו כדי לנסות ללמוד משהו על עצמו / המציאות. בבודהיזם וגם בהינדואיזם קיים גם הרעיון של ה"מאיה" האשליה של החושים. הרעיון הוא כי המציאות האמיתית ... בכלל ישות אחת ודבר אחד ממש. אז מה באמת צריך לעשות כדי להגיע להארה ולהיות בודהה? תשובה: צריך לחפש את האמת. דהיינו, האדם צריך לראות שצורת המחשבה שלו היא אכן ... כאשר זה קורה, האדם משתחרר מהסבל בשלמות, מגיע להארה אמיתית ובשלמות והופך לבודהה אמיתי ש אינו רק בודהיסטי אלא הוא באחדות עם כל דבר. ...
בודהיזם / הדוניזם (נהנתנות) - הדרך אל הסבל / הדרך לשחרור מהסבל. מהי האמת?
בודהיזם / הדוניזם (נהנתנות) - הדרך אל הסבל / הדרך לשחרור מהסבל. מהי האמת? במאמר הזה ניקח שתי גישות הפוכות, ששתיהן מתיימרות להוביל את האדם אל האושר, ונבדוק את האמת עליהן. ולצורך העניין ניקח את הבודהיזם אל מול ההדוניזם (הדוניזם = נהנתנות). הרעיון שעומד מאחורי הבודהיזם (ומאחורי פילוסופיות רבות נוספות), הוא כי הסבל של האדם נובע מכך שהוא תלוי רגשית בתופעות חולפות. העולם משתנה כל הזמן. וכאשר האדם נאחז רגשית בדברים מסוימים, הדבר הזה ... של דבר יוצרת סבל. ואם יצליח האדם לא להיות תלוי רגשית בשום דבר, ושהכל יהיה אצלו אחד... הרי שהוא יגיע אל ההארה ואל האושר. ומהצד השני ניתן להעמיד אל מול הבודהיזם ושכיו"ב, את התפישה של ההדוניזם ושל הנהנתנות, שאומרת שתכלית החיים היא להשיג כמה שיותר הנאות. ושמי שרוצה להיות מאושר, עליו להשתדל להשיג כמה שיותר עונג. שזה בעצם אומר ... ומי שיתבונן בעניין יראה, כי שתי הדרכים האלו שהן הפוכות לחלוטין, שתיהן מובילות את האדם לאותה הנקודה בדיוק. ונסביר: אם ינסה האדם לברוח מהסבל באמצעות הבודהיזם, הרי שהוא רק יגדיל את הסבל שלו. ואם ינסה האדם לברוח מהסבל שלו באמצעות הנהנתנות, הרי שגם הוא רק יגדיל את הסבל שלו. אך קיימת גם דרך שלישית כדלהלן. כי אם יצליח האדם להתנתק רגשית מכל הדברים שבעולם, הרי שחייו יהיו חסרי משמעות. וחיים חסרי משמעות, הם לחלוטין לא אושר, אלא רק סוג אחר של סבל. והבודהיסט, תמיד ירגיש שחסרה לו היכולת להתאהב והיכולת להתקשר רגשית והיכולת לבטא את הרגשות שלו בעוצמה חזקה, כי הוא תמיד צריך להיזהר לא להקשר רגשית כדי לא לסבול. כך שהבודהיזם חסר את ההדוניזם ואת הנהנתנות. ומהצד השני, גם הנהנתן, גם הוא בסופו של דבר ירגיש שחייו חסרי משמעות כלשהי. כי בסופו של דבר, אם יהיה לאדם את כל מה שהוא רוצה, הרי שלא ... וכאשר האדם מתחיל לשנות את דרכו ולעבור מדרך אחת לדרך אחרת, אז הוא מרגיש סוג של אושר. משום שהוא מתחיל להכיל בתוכו את מה שהיה חסר לו בדרך השנייה. וכאשר הבודהיסט מתחיל להתאהב, אז הוא מרגיש סוג של אושר. וכאשר ההדוניסט מפסיק להתאהב ומתחיל לשמור על ריחוק רגשי, גם הוא מרגיש סוג של אושר. אך שניהם ביחד, שתי הדרכים האלו, שתיהן ...
מנהיגות / בודהיזם / הנאה - גם ליהנות צריך לדעת!
... / בודהיזם / הנאה - גם ליהנות צריך לדעת! כפי שכבר ביארתי, ...
בודהיזם / הינדואיזם / מאיה / אשליה - ועולם התופעות המשתנות.
בודהיזם / הינדואיזם / מאיה / אשליה - ועולם התופעות המשתנות. אחד הרעיונות המרכזיים בתורת הבודהיזם ובתורות שקרובות אליו, היא הרעיון שהעולם הזה הוא סוג של "מאיה" דהיינו, אשליה. ולרעיון הזה שהעולם הזה הוא אשליה בלבד, יש לו משמעויות שונות. והרעיון המרכזי של הבודהיזם וחבריו, הוא שכל התופעות שיש בעולם הזה, הן תופעות שמשתנות כל הזמן. ושום דבר בעולם הזה לא יציב. וכאשר האדם נאחז בדברים שמשתנים כל הזמן, וכאשר האדם ...
בודהיזם - מה בודהה *לא* ידע? לאיזו הארה בודהה *לא* הגיע? חלק 1
בודהיזם - מה בודהה לא ידע? לאיזו הארה בודהה לא הגיע? חלק 1 במאמר הזה נדבר על תפישת העולם הבודהיסטית. נסביר את היתרון שלה, ונסביר גם את החיסרון שלה. וממילא נסביר גם מה בודהה לא ידע ולאיזו הארה בודהה לא הגיע. וכאשר מדברים על תפישת חיים כלשהי, בפרט כאשר באים לבאר את החסרונות שלה, אז יש לזכור כי הביקורת והארת הדברים היא תמיד אך ורק על הפירוש הסובייקטיבי של האדם את ... שהוא שמע. אך עדיין יתכן שהחכם עצמו אמר דבר אחר והתכוון לדבר אחר. ולכן, בטרם נסביר את החיסרון של הבודהיזם, נגדיר את תפישת הבודהיזם שעליה אנחנו מדברים. כי ההתייחסות צריכה תמיד להיות לדבר מוגדר, דהיינו, לפירוש כלשהו של תפישת העולם הבודהיסטית. ואם מישהו תופס את הבודהיזם בצורה שונה, הרי שאין כאן התייחסות לכל תפיסות הבודהיזם השונות. וכאן במאמר נעמוד על מספר רעיונות בודהיסטים ונתייחס אליהם. והרעיון הבודהיסטי הראשון שאליו נתייחס, הוא אל תפישת החיים הבודהיסטית, שעל פיה הבודהיזם הוא "הדרך לשחרור מסבל". כי ע"פ הבודהיזם העולם הזה הוא מלא בסבל. ושורש הסבל של האדם ע"פ הבודהיזם, הוא בכך שהאדם נאחז בתופעות משתנות. כי בעולם שלנו הכל משתנה כל הזמן. וכאשר האדם נאחז מבחינה רגשית בתופעה חולפת כלשהי, על ידי זה האדם סובל כאשר התופעה משתנה. ואדם מואר ע"פ הבודהיזם, הוא מי שהצליח להשתחרר מכל תלות רגשית כלשהי לגבי תופעה משתנה כלשהי. וניתן למצוא עמקויות כלשהן בבודהיזם, לגבי זה שגם "האני" של האדם הוא תופעה משתנה וכיו"ב, ועוד רעיונות שונים שאליהם לא נכנס כאן. וכאן נתמקד בעניין של המחשבה שאומרת שהעולם הזה הוא סבל שנוצר על ידי היצמדות לתופעות משתנות. וההארה היא כאשר האדם משתחרר מהתלות הרגשית בתופעות המשתנות. ואם נתבונן על אנשים בודהיסטים, נראה כי כלפי חוץ לפחות חלקם נראים אנשים מאושרים ושמחים. כי כאשר לוקחים בן אדם שכל היום רודף אחרי הזנב של עצמו, דהיינו, רודף אחרי כסף / הנאות / פרסום / כבוד ... ומסתכלים עליו, רואים כמובן אדם לא מאושר, שהוא בעצם חי את חייו מתוך מרדף לא ברור. וכאשר שמים לידו את הבודהיסט, שהוא אולי בדיוק עושה באותו הרגע איזו מדיטציה שמרגיעה אותו וכיו"ב, אז האדם שנמצא בתוך מירוץ משוגע של החיים, כאשר הוא מסתכל על הבודהיסט הרגוע שנח לו מחוץ למרוץ, הוא בטוח שהבודהיסט הזה מאושר. כי הוא האדם הרגיל נמצא בתוך מירוץ, והבודהיסט נח מהמירוץ. ונראה כאילו שהבודהיסט כבר הגיע לסוף המרוץ. ולכן האדם שנמצא במרוץ, חושב שהבודהיסט הוא אדם מואר ומאושר. וכאשר האדם מתבונן על הבודהיסט והוא רואה מולו אדם רגוע, שמשדר כלפי חוץ תחושה של שלווה, שקט נפשי, רוגע, שמחה, שלוות נפש וכיו"ב, אז האדם שנמצא במרוץ ושאין לו את כל הדברים האלו, אז נדמה לו שהבודהיסט הזה הוא אדם מואר ומאושר. ובפרט אם אותו הבודהה בא לאדם ומספר לאדם שהעולם הזה מלא בסבל, ושהסבל נובע מכך שהאדם רודף אחרי דברים שכל הזמן משתנים, והבודהה ממשיך ומסביר ואומר שהוא אדם מואר ומאושר, מחמת זה שהוא כבר לא רודף אחרי התופעות המשתנות של העולם הזה, אז גם זה גורם לאדם להיות עוד יותר בטוח שהנה ה
בודהיזם - מה בודהה *לא* ידע? לאיזו הארה בודהה *לא* הגיע? חלק 2
בודהיזם - מה בודהה לא ידע? לאיזו הארה בודהה לא הגיע? חלק 2 כי מי שיתבונן היטב על העולם, יראה כי המציאות שלנו מכילה ... בשום מקום אחר. וגן עדן שורשו ביכולת של האדם להכיל בתוכו את התופעות של המשתנות של העולם, ולא לברוח מהן. כי הבודהה שלא הבין את העולם, ושלא הבין למה המציאות היא כפי מה שהיא, הוא מלמד את האדם ... ההנאה היא תמיד כאשר מתחדשת לאדם הבנה כלשהי. וחשוב להבהיר, כי בכל הדעות שיש בעולם יש בהן מן האמת. וגם כמובן בבודהיזם ובכל הרעיונות שלו, וגם בתפישה שאומרת ששורש הסבל הוא השכל, גם בזה יש מן ... טובה, ושאם השכל שלו יתיישר לפי האמת, אז לא רק שהוא לא יסבול, אלא הוא גם ייהנה. וכאשר האדם מתחיל ללכת בדרך הבודהיסטית, הוא אכן מתחיל להרגיש יותר טוב. משום שגם בבודהיזם יש משהו טוב. כי גם בחשיבה הבודהיסטית של התנתקות רגשית, גם בה יש משהו נכון. שהוא היכולת שחסרה לאדם שסובל בגלל ההיקשרות הרגשית שלו. ולכן האדם מרגיש טוב אחרי שהוא מתחיל לתרגל מדיטציות וכיו"ב. אבל מצד האמת, הבודהיזם הוא סבל, בדיוק כמו שההפך של הבודהיזם (הדוניזם), גם הוא סבל. וגם הבודהיסט בתוך ליבו מקנא בהדוניסט. כי הבודהיסט אומנם לא סובל כמו ההדוניסט, אבל הוא גם לא נהנה כמו ההדוניסט. והבודהיסט בתוך ליבו משתוקק למצוא את הדרך ליהנות מהחיים, בלי לסבול מהם. אבל אין לו ... מהסבל. אבל זו לא השלמות. כי השלמות כפי שכבר ביארתי, היא היכולת להכיל את ההפכים. דהיינו, שהאדם ידע להיות גם בודהיסט וגם הדוניסט בו זמנית. דהיינו, מצד אחד גם ליהנות מהחיים הרגילים של העולם הזה, וגם לאזן אותם עם האמת שנמצאת בבודהיזם. בין כך ובין כך נסכם ונאמר, כי ליהנות זאת מומחיות. ומצד האמת גם הבודהה משתוקק ליהנות. כי אם לבודהה לא היה חשוב ליהנות, ממילא הוא לא היה סובל. והסבל נוצר רק בגלל הרצון ליהנות. והבודהה לימד איך לא לסבול. אבל הוא לא לימד איך ליהנות. והבודהה הסביר לאדם איך לא להיפגע מהעולם, אבל הוא לא התמודד עם שורש הרצון של האדם ליהנות. וגם הבודהה עצמו רצה ליהנות. ומה לעשות שבמגרש המשחקים אפשר גם להיפגע? כי ההנאה נמצאת במגרש המשחקים. ומי שרוצה ליהנות, צריך לשחק את המשחק. ובודהה הסביר שמאחר שבמשחק אפשר להיפגע, אז ההמלצה שלו היא לא לשחק את המשחק. אבל זאת המלצה של מי שלא יודע לנצח במשחק, וגם להפסיד בכבוד אם צריך. כי הבודהה לא היה מסוגל ולא ידע איך להכיל בתוכו את הסבל. כי הסבל והרע הוא חלק מהמשחק. ... ללמוד איך להכיל בתוכו את הסבל. דהיינו, להבין את חוקי המשחק באמת, ועל ידי זה לדעת גם להפסיד כאשר מפסידים. אבל הבודהה לא באמת השתחרר מהסבל. כי הוא כל הזמן ברח ממנו. כי מי שמסוגל להכיל בתוכו את הסבל, רק הוא השתחרר מהסבל. כי הסבל לא מאיים עליו. אבל הבודהה אולי לא סבל בפועל מענייני העולם, אבל הוא בהחלט לא השתחרר מהסבל בפנימיות ... וההוכחה הפשוטה לכך היא, שהוא דגל בכך שעל האדם לא להזדהות רגשית לתופעות משתנות כדי לא לסבול. וזה בעצם אומר שהבודהה לא השתחרר מהסבל בפנימיות שלו, אלא רק בחיצוניות שלו. כי אילו הוא היה משתחרר מהסבל באמת, הוא היה יכול כן להתאהב, להשתוקק וכיו"ב, ועדיין לא לסבול. אבל הסבל עדיין היה בתוך הבודהה. ולכן הבודהה ברח מהעולם, כדי לא לסבול. כי הוא לא באמת השתחרר מהסבל. ומי שמשתחרר מהסבל ... מהסבל. משום שהוא מסוגל להכיל בתוכו את הסבל. ולהשתחרר מהסבל פירושו, לדעת להפיק הנאה גם ממצב של סבל. ואת זה הבודהה לא ידע איך לעשות. בכל מקרה, השלמות היא שהאדם יבין את המציאות, ואז האדם ...
בודהיזם, שחרור מסבל, טוב בלי רע, סבל ואושר, אושר וסבל, להשתחרר מהסבל, חוויה רוחנית, שינוי חוויה
בודהיזם, שחרור מסבל, טוב בלי רע, סבל ואושר, אושר וסבל, להשתחרר מהסבל, חוויה רוחנית, שינוי חוויה
בודהיזם, שחרור מסבל, טוב בלי רע, סבל ואושר, אושר וסבל, להשתחרר מהסבל, חוויה רוחנית, שינוי חוויה מורים רוחניים מדברים על לעשות דרך ולהגיע לשחרור מסבל. השאלה היא ...
1 2 3 4 ...5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25
ספרים מומלצים עבורך - ספרים על בודהיזם
לזמן מוגבל!     👈1 ב 150  👈4 ב 400     📞 050-3331-331    שליח עד אליך - בחינם!
שקט נפשי אמיתי - הספר על: בודהיזם, איך להתמודד עם הפרעות התנהגות אצל ילדים? איך להתמודד עם OCD / הפרעה טורדנית כפייתית / אובססיות / התנהגות כפייתית? איך להתמודד עם בעיות ריכוז והפרעת קשב וריכוז? איך לשכוח אקסים ולא להתגעגע? איך להתמודד עם אהבה אובססיבית? איך להתמודד עם תסמינים של חרדה? איך להתמודד עם חרדות ופחדים של ילדים? איך להתמודד עם הזיות / דמיונות שווא / פרנויות / סכיזופרניה / הפרעת אישיות גבולית? איך להתמודד עם ביישנות וחרדה חברתית? איך להתמודד עם טראומה ופוסט טראומה? כעס ועצבים? איך להתמודד עם התקפי חרדה ופאניקה? איך להתמודד עם כל סוגי הפחדים והחרדות שיש? איך להתמודד עם רגשות אשם ושנאה עצמית? איך להתמודד עם חלומות מפחידים וסיוטים בשינה? איך להתמודד עם מאניה דיפרסיה ועם מצבי רוח משתנים? איך להתמודד עם הפרעות קשב וריכוז? איך להתמודד עם פחד קהל ופחד במה / פחד להתחיל עם בחורות / פחד להשתגע / פחד לאבד שליטה / חרדת נטישה / פחד מכישלון / פחד מוות / פחד ממחלות / פחד לקבל החלטה / פחד ממחויבות / פחד מבגידה / פחד מיסטי / פחד ממבחנים / חרדה כללית / פחד לא ידוע / פחד מפיטורים / פחד ממכירות / פחד מהצלחה / פחד לא הגיוני ועוד? איך להתמודד עם בדידות? איך להתמודד עם שמיעת קולות בראש? איך להתמודד עם עצבות? דיכאון? מועקות נפשיות וייאוש? איך להתמודד עם אכזבות? איך להתמודד עם לחץ? איך להשיג איזון נפשי ועוד...



הצלחה אהבה וחיים טובים - הספר על: בודהיזם, איך לדעת אם מישהו מתאים לך? איך להתמודד עם דיכאון ותחושות רעות? איך להאמין בעצמך? איך להצליח בזוגיות? איך לשתול מחשבות? איך לחשוב בחשיבה חיובית? איך להתמודד עם גירושין? איך לקבל החלטות? איך להעביר ביקורת בונה? איך למצוא זוגיות? איך להיגמל מהימורים? איך לפרש חלומות? איך למכור מוצר ללקוחות? איך להעריך את עצמך? איך לטפל בהתנגדויות מכירה? איך לפתח יכולות חשיבה? איך לדעת איזה מקצוע מתאים לך? איך להשיג ביטחון עצמי? איך להצליח בדיאטה ולשמור על המשקל? איך לעשות יותר כסף? איך ליצור מוטיבציה ולהשיג מטרות? איך לנהל את הזמן? איך להצליח בראיון עבודה? איך לפתח חשיבה יצירתית? איך לחנך ילדים? איך לשפר את הזיכרון? איך לשנות תכונות אופי? איך לא להישחק בעבודה? איך לגרום למישהו לאהוב אותך? איך ליצור אהבה? איך להתמודד עם אובססיות והתמכרויות? איך להיות מאושר ושמח? איך לשכנע אנשים ולקוחות ועוד...



להיות אלוהים, 2 חלקים - הספר על: איך להיות מאושר? האם יש משמעות לחיים? למה יש רע וסבל בעולם? בשביל מה לחיות? האם לדומם יש תודעה? האם יש אמת מוחלטת? איך להשיג שלמות ואושר מוחלט? האם יש חיים מחוץ לכדור הארץ ויקומים מקבילים? האם יש הבדל בין חלום למציאות? האם הכל אפשרי? האם אפשר לדעת הכל? למה לא להתאבד? איך להיות הכי חכם בעולם? מה המשמעות של החיים? האם המציאות היא טובה או רעה? איך להנות בחיים? איך נוצר העולם? למה יש רע בעולם? מהי תכלית ומשמעות החיים? למה חוקי הפיזיקה כפי שהם? למה העולם קיים? מה יש מעבר לזמן ולמקום? האם יש או אין אלוהים? האם יש בחירה חופשית? אולי אנחנו במטריקס? איך נוצרים רצונות / מחשבות / רגשות? האם באמת הכל לטובה? מה יש מעבר לשכל וללוגיקה? מי ברא את אלוהים? האם יש נשמה וחיים אחרי המוות? איך נוצר העולם ועוד...
לפניך חלק מהנושאים שבאתר... מה מעניין אותך?
   



האתר Yeda.EIP.co.il נותן לך תכנים בנושא אימון אישי להרזייה, אימון אישי קריירה, אימון אישי קשב וריכוז בתחום בודהיזם - ללא הגבלה! לקביעת פגישה אישית / ייעוץ טלפוני אישי / הזמנת הספרים - צור/י עכשיו קשר: 050-3331-331
© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן
דף זה הופיע ב 0.8906 שניות - עכשיו 20_04_2024 השעה 04:34:42 - wesi4