הודפס מהאתר Yeda.EIP.co.il/?key=71607533
חנוכה - חג של הודייה וניסים

רבקה הירש

שמונה ימי הודייה, שתיקנו חכמי ישראל בזמן בית המקדש השני לזכר הניצחון במרד החשמונאים, חנוכתו מחדש של בית המקדש ונס פך השמן. מצוין בעיקר בהדלקת נרות חנוכה. החג מצוין בשמונת הימים מ - כ"ה בכסלו.

שמות החג

חנוכה - מלשון חנוכת המזבח, שנערכה לאחר כיבושו וטיהורו של בית המקדש על ידי המכבים.

חנו כ"ה - כלומר בכ"ה בחודש חנו ישראל מאויביהם.

ראשי תיבות - ח' נרות והלכה כבית הלל. (הלכה כבית הלל שבכל יום מוסיפים נר, ולא פוחתים, כשיטת בית שמאי).

"חג האוּרים"

הדלקת נר חנוכה

הדלקת נר חנוכה היא המצווה העיקרית בחנוכה וזו המאפיינת אותו במיוחד, ולפיה יש להדליק נר בכל ערב מערבי החנוכה (החל מיום כ"ד בכסלו בערב, ואילך) לאחר שקיעת החמה (למעט בערב שבת בו מדליקים קודם שקיעת החמה). ההדלקה היא בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים, מכיוון שמטרתה של ההדלקה היא לפרסם את הנס.

על חנוכה, ניסים, תודה וגבורת נשים

ככל חגי ישראל יש לחג החנוכה מגוון משמעויות אשר מתאימות לכל דור ודור החוגג אותו. בכל שנה חנוכה מופיע בלבוש אחר אשר מתאים לאתגר האישי של כל אחד ואחד באותה השנה. בכל שנה הנרות דולקים ומזכירים לנו נס אחר, סיפור אחר שלנו, ניסיון שונה ומסר אחר.

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.

אם בחודש כסלו דיברנו על התקווה ומציאת הכוחות דווקא בימים הקשים והארוכים, הרי חנוכה נחגג באמצע החורף, קצת לפני שהימים מפסיקים להתקצר ומתחילים להתארך. מעין התחדשות האופטימיות - העולם אט אט מתחיל להתמלא באור לאחר החשיכה.

חנוכה הוא החג היחידי שמתחיל בסוף החודש. כשהירח כבר קרוב לכיסויו המלא. בנוסף לכך עיקרו של החג, עיקר המצווה הם בלילה, בהדלקת הנרות. זה מתקשר לאות של החודש שהיא סמ"ך.

מהי האות סמ"ך? "סומך ה' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים". הסמך היא סדורה, עגולה. כשאנחנו יורדים בעיגול ומגיעים הכי למטה, פתאום אנחנו עולים שוב למעלה. הכל מתהפך ומתוך החושך בוקע אור.

על הניסים

אחד מהניסים שאנו חוגגים בחנוכה הוא נס פך השמן. בתוך כל ההרס והחורבן שעשו היוונים בבית המקדש. הצליחו החשמונאים למצוא פך שמן אחד טהור וכשר להדליק את המנורה. בפך השמן הייתה כמות המספיקה ליום אחד בלבד. המכבים רצו בכל מאודם להדליק את המנורה בשמן זית טהור וידעו כי להפקת שמן חדש ייקחו כ8 ימים.

מה עושים? או שלוש גישות נפוצות לפתרון...

1. "זוהי תגלית חסרת חשיבות" - כמות מועטה כל כך של שמן אין לה שום יכולת להשפיע ולשנות את המצב. ומה את או אתה אומרים לעצמך?

2. "זה הכל או שום דבר..." - בשביל מה להדליק את המנורה בכלל - (האם המילה פרפקציוניזם מהדהדת למישהו? או אולי "אם זה לא הכי טוב, מושלם, בשביל מה לטרוח בכלל?")

3. "להיות מעשי" - למצוא כל מיני פתרונות פשרה, למשל כיבוי המנורה כל כמה שעות, או שימוש בשמן אחר. או אולי - זה המצב וצריך "להסתדר"...

האפשרות האחרת... לאפשר את הנס. לתת לה' לדאוג לכל השאר... לשחרר.

המכבים בחרו להדליק את המנורה בשמן המהודר ביותר והטוב ביותר, למרות שידעו שהשמן הטהור והזך, הרמה הגבוהה אליה הם שואפים, יחזיק רק יום אחד. כלומר, הם החליטו לעשות את הטוב ביותר עם מה שהיה להם, ולתת לה' לדאוג לכל השאר... להשתדל ולשחרר...

המסר עבורנו, לזמן הזה:

כמה מאמצים חשובים לא נעשו משום שלא קיבלנו הבטחה להצלחה מושלמת? כמה נמנענו, נתקענו והתפשרנו? כמה לא הערכנו את מה שיש לנו? בסופו של דבר נשארנו עם אפס תוצאה וזאת מתוך פחד מהכישלון.

התוצאה היא למעשה אותו הכישלון, שאנחנו מפחדים מפניו.

אנחנו יכולים ללמוד מהמכבים שכשיש מטרה ששווה להשיג, צריכים לסלק את אותו פרפקציוניזם אשר משתק אותנו, ובמקומו, להסתמך על מה שיש לי כרגע - לפעול איתו במלוא העוצמה ולהתחיל ליצור מציאות חדשה, גם אם זה נראה כנגד כל הסיכויים.

אמונה בניסים: ניסים קורים! מעטים מול רבים, אור מול חושך, אפשר לנצח. אם נאמין באמת, אם נצליח להוציא את עצמנו מה"מציאות", אפילו רק לכמה רגעים ביום, נרומם את הרצון מעל המציאות.

תודה

ימי חנוכה הם ימי הודייה, כמו שכתוב: "וקבעו שמונה ימי חנוכה אלו להודות ולהלל" וכו". (ליקוטי מוהר"ן תניינא ב', א)

חכמים קבעו אמירת הלל (אוסף של מזמורי תהילים מיוחדים) ותוספת של הודיה לתפילה וברכת המזון.

לא רק להודות ולהלל את ה' על מה שהיה אלא כמסר חינוכי.

לנו כבני אדם יש נטיה לקחת דברים רבים כמובנים מאליהם, כשהכל הולך לנו ואנחנו על ה"גל". מנגד כשלא הולך לנו והעניינים בחיינו אינם מסתדרים על הצד הטוב ביותר אנו כועסים, לא מבינים מדוע.

החוט המקשר בין המובן מאליו לכעס, הוא חוסר הכרת הטוב. הכרת הטובה הזו היא לא רק כלפי ה', אלא גם ביחסינו עם משפחתנו, חברינו, עמיתנו לעבודה וילדנו.

החוסר בהכרת הטובה לאחר היא בין הגורמים העיקריים לרגשות איבה.

לעומת זאת, מילה טובה של תודה וברכה, אפילו על מה שנראה פעוט, או מובן מאליו שצריך להיעשות, מרבה באהבה, סימפטיה, קרוב לבבות וברצון להמשיך ולהעניק אחד לשני.

לפי רבי נחמן הנר שדולק חנוכה שמקורו באור עליון והוא מאיר במקומות הנמוכים, בפתחי הבית, בזמנים של השגרה והחולין או במילותיו: "להאיר את אור קדושת השבת בששת ימי החול", וגם: "לגלות את האחדות הפשוטה בתוך הפעולות המשתנות".

כך גם אנחנו. כאשר אנו לומדים לומר תודה באופן קבוע על כל טובה המושפעת עלינו בין אם מלמעלה ובין אם מסביבתנו. אנו מגלים את השמחה האמיתית - את היכולות לראות את הטובה הכללית בתוך הפרטים הקטנים.

אנו מאירים רגעים של חסד, אהבה, נתינה בתוך מציאות שפעמים רבות היא שגרתית ואפורה. אנו מגרשים את החושך של הציניות והאנוכיות, את ה"מגיע לי". את חסרונותיו של האחר ע"י הדלקת האור של ראיית החסד.

כשאני אומרת תודה על מה שיש לי אני מזכירה לעצמי כמה באמת יש לי ויוצאת מחוזקת יותר להשיג את מטרותיי, יעודי, אושרי.

כשאני אומרת תודה לאחר, אני עוזרת לו לראות כמה הוא משמעותי ובעל יכולת להשפיע ולתת. אני מחזקת את הנתינה ואת ההערכה העצמית.

כשאני אומרת תודה גם על הקושי, אני מסוגלת ללמוד ממנו מה השיעור שלי.

חנוכה הוא הזמן המתאים ביותר להיזכר מחדש ב"אמירת התודה".

גבורת הנשים:

בחנוכה ישנן אף הלכות המתייחדות לנשים - למשל לא לעשות כל מלאכה בזמן שהנרות דולקים, ואף שנר חנוכה היא מצווה עשה שנשים פטורות ממנה, אישה מדליקה נר חנוכה "שאף היא הייתה בנס וחייבת בה". יותר מכך - בלעדי הנשים לא היה הנס, משום שהן היו הזרז למרד החשמונאים. מספר נשים נקשרו לחג החנוכה. אני אביא כאן את סיפורה של אחת מהן. יהודית - ביתו של מתתיהו כהן גדול שמכוחה התעוררו אחיה החשמונאים למרד.

אחת מגזרותיהם של היוונים באותו הדור הייתה שכל כלה הנכנסת לחופה "תיבעל להגמון תחילה". הנה הוא עיקרו של מעשה יהודית, כפי שהוא מופיע במדרש "מעשה חנוכה": -

"ונהגו בדבר הזה שלש שנים ושמונה חדשים, עד שבא מעשה של בת מתתיהו כהן גדול שנשאת לבן חשמונאי... כיון שהיגע יום שמחתה הושיבוה באפריון, וכשהגיע זמן הסעודה נתקבצו כל גדולי ישראל לכבוד מתתיהו... וכשישבו לסעוד עמדה... בת מתתיהו מעל אפריון וספקה כפיה זו על זו וקרעה פורפירון שלה ועמדה לפני כל ישראל כשהיא מגולה ולפני אביה ואמה וחותנה. כיון שראו אחיה כך נתביישו ונתנו פניהם בקרקע וקרעו בגדיהם, ועמדו עליה להרגה. אמרה להם: שמעוני אחיי ודודיי, ומה אם בשביל שעמדתי לפני צדיקים ערומה בלי שום עבירה הרי אתם מתקנאים בי, ואין אתם מתקנאים למסרני ביד ערל להתעולל בי!! הלא יש לכם ללמוד משמעון ולוי אחי דינה שלא היו אלא שנים וקנאו לאחותם והרגו כרך כשכם ומסרו נפשם על ייחוד של מקום ועזרם ה' ולא הכלימם, ואתם חמשה אחים... ופרחי כהונה יותר ממאתיים בחור, שימו ביטחונכם על המקום והוא יעזור אתכם שנאמר כי אין מעצור לה' להושיע.."

כשכל ישראל "רפו ידיהם ותשש כֹּחם", כשאחיה וגדולי הדור לא מוצאים עוז ברוחם כנגד הגזרה המרה, באה יהודית ויודעת להפיח בהם את האמונה, את התקווה, ואת הידיעה כי "אין מעצור לה' להושיע" - גם אם מבחינה מציאותית זה נראו לכם אחרת.

ועל כן ביום השביעי נהוג לציין את גבורת הנשים.

להדליק את הנרות בלב:

1. חשבו על מטרות חשובות שלכם שדחיתם בגלל החשש מהכישלון. בחרו אחת - ונסו לפעול ולהשיג מה שתוכלו. אל תחשבו ותדאגו להצלחה המושלמת. בפשטות השקיעו כל מה שיש לכם כרגע, עכשיו ואת מידת ההצלחה הניחו לה'. זכרו כי "לא עליך המלאכה לגמור..."

2. כי בדיוק כפי שה' עשה ששמן של יום אחד ידלוק שמונה ימים, כך הוא יכול לממש את מטרותיכם אפילו אלה שאתם מאמינים שהן מעבר ליכולתכם ואחיזתכם. והרי זה מה שנקרא נס.

3. ערכו רשימה של כל הדברים אשר אתם מודים עליהם בחייכם. התבוננו כמה יש לכם: מבחינת משאבים, כוחות, יכולות, כישרונות, גייסו את כל אלו להשגת מטרותיכם.

הודו לאנשים בסביבתכם, על אותם דברים קטנים, "מובנים מאליהם".

אני מאחלת לכם ולי שימי החנוכה יאירו את הפינות החשוכות ביותר בליבנו.

הכותבת: רבקה הירש - אימון הוליסטי ייחודי לנשים בגישה יהודית

(אימון אישי, עסקי וקבוצתי - הנחייה - סופרוויז'ן


* www.newac.co.il/articles1/645-חנוכה-חג-של-הודיה-וניסים-מאמר-רבקה-הירש

© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן