כפי הנראה לעין הרי שבשנים הקרובות לא יחול שינוי משמעותי בשילוב החרדים בשוק העבודה. שאני מדבר על שוק העבודה כוונתי אינה לנשים חרדיות או חרדים מודרניים שנמצאים בשוק העבודה אלא לארדקור החרדי, לזרמים המרכזיים בו. ויש מספר סיבות לכך ואלו הם:
תרבותית: הציבור החרדי רואה וחווה את העולם בצורה אחרת לגמרי מהציבור הכללי. אם בציבור החילוני העולם הוא מקום כדי להתפתח, ליהנות, ללמוד, לעשות כסף ולהגשים חלומות (כל סוג של חלום) הרי בציבור החרדי העולם הוא "פרוזדור לעולם הבא". אין משמעות לעולם מצד עצמו, העולם לא האישו אלא התורה וקיום המצוות. מי המודלים החילוניים? שחקנים, זמרים, אנשי בוהמה, פרופסורים, פוליטיקאים וכדומה. מי המודלים החרדיים? רבנים, ראשי ישיבות, תלמידי חכמים, מקובלים וחסידים
כדי להשתלב בשוק העבודה צריך קודם ששוק העבודה יהיה עניין, שיהיה רצון להשתלב שם. מכיון ששוק העבודה הוא טובעני, שואב וממלא את הmind של האדם לכן אדם חרדי צריך לבחור בין "לעסוק בתורה" לבין "לעסוק במלאכה" וזה לא פשוט כי המודל האולטימטיבי שלו הוא מי שעוסק בתורה ולכן באופן טבעי הוא יעדיף לעסוק בתורה ורק במידת הצורך, כי אין ברירה, "האישה לוחצת" וכדומה הרב "יתיר" לו ללכת ללמוד מקצוע ומובן עד כמה "המקצוע" הזה הוא רציני
מהסיבה הזאת חרדי ממוצע יעדיף לעסוק במקצועות קודש כגון: סופר סת"ם, שוחט, מוהל, משגיח כשרות, רב, מורה וכדומה כי הם "שייכים" לעולם "הקדושה" של התורה והוא לא "עוזב" את העולם התורני והדתי. עוד נקודה חשובה שמבחינה חברתית הוא במעמד גבוה יותר ממי שיוצא לעולם התעסוקה החילוני
חברתית: כידוע הציבור החרדי מושתת על קהילתיות. האינדיבידואליזם המערבי לא הגיע אליהם. מושגים כמו: "הגשמה עצמית", "פיתוח האישיות", "מודעות עצמית", "ערך עצמי" וכדומה לא קיימים אצלם. לכן לפני כל מעשה שחרדי עושה הוא מודד את אותו לפי קריטריונים של מנהגי הקהילה: האם הוא מתאים? מי יאמר החבר, השכן, הדוד, הדודה, הרב? ועוד זה מתאים להלכה? וכדומה. אם בכל מגזר יש חסמים חברתיים של "איך זה יראה בחוץ" בחברה החרדית על אחת כמה וכמה
אקדמית: בציבור החרדי אסור ללכת לאקדמיה (את מי שרואים היום באקדמיה אלו השוליים של הציבור החרדי) מכמה סיבות: א. כמו שכתבתי למעלה אצל הציבור החרדי התורה היא "האקדמיה", אותה צריך ללמוד, בה צריך להשתלם והמוח צריך להיות מלא בה ולא ב"חכמות חיצוניות" (מדע). ב. האקדמיה היא חילונית מכל הבחינות: חברתית, תרבותית והשקפתית. יש אין ספור בעיות באוניברסיטאות שלא נותנות לחרדים להיכנס לשם שבראש ובראשונה זה צניעות. ג. התוכן של הלימודים נוגד את התורה הרבה פעמים וגם אם הלימודים לא עוסקים באבולוציה הרי ש"רוח" התכנים לא מתאימים למה שכתוב בתורה. ד. החרדים לא לומדים מקצועות ליב"ה ולא עושים פסיכומטרי
צבאית: שוק העבודה בישראל מכריח את מי שרוצה להשתלב בו לעשות צבא וכידוע הציבור החרדי לא עושה צבא. גיוס החרדים לצבא הוא נושא בפני עצמו צריך לכתוב עליו בנפרד
כלכלית: הציבור החרדי לא רואה ערך ב"לעשות כסף", להפך יש עניין בלהסתפק במועט ולחיות חיים פשוטים. אדם צריך למצוא מלאכה שתכניס את המינימום כדי לחיות ולא מעבר. אין צורך במותרות, חופשות, חו"ל ושאר "הנאות עולם הזה". אני מדבר על האידיאל גם אם בפועל חרדים רוצים ליהנות ונהנים אבל אם תשאל אותם האם זה האידיאל הם יאמרו שלא. לכן אין מוטיבציה אמתית לצאת לעבוד ולהרוויח כסף
יחסי חילוני - חרדי: החרדי כשמו כן הוא, הוא חרד. החרדים חרדים מהעולם החילוני שיקלקל אותם, שיוריד אותם מרמתם הרוחנית, שיפגע בחינוך שהם קיבלו ועוד. כדי להשתלב בשוק העבודה על החרדים לצאת מהגטו שלהם וללכת לעבוד אצל החילונים, זה דבר מסוכן מאוד מבחינתם שאין סיכוי שזה יקרה. כל האידיאולוגיה של החרדים נשענת על היבדלות ש"אין עם לבדד ישכון", "עם סגולה", "קדושים תהיו" וכדומה ולכן הסיכוי שהחרדי יוותר על האידיאולוגיה של ההיבדלות, ישלם את המחיר של היציאה מהגטו ויעבור את מחסום הפחד מקלקול הוא אפסי
שוק העבודה: שוק העבודה עצמו לא בנוי לשילוב של חרדים. הוא חילוני מכל הבחינות. אין הפרדה בין נשים לגברים, צניעות, אוכל כשר, ובכלל הדיבור בעולם החילוני לא מתאים לציבור החרדי, הם לא מדברים באותה שפה, אלו תרבויות שונות עם סדרי עדיפויות שונים
יש עוד סיבות והסיבות שמניתי כעת הם על קצה המזלג
050-3331-331