הוא נמצא בכל נקודה במציאות באופן שווה זה משפט שיכול לסכם את כל המאמר מה זה נקודה עוד נסביר בהמשך אבל לפני הכל היה הווה ויהיה כלומר המציאות של הקדוש ברוך הוא לפי הקבלה היא מציאות שוויונית o נסביר שהשם יהוה שורש של שלוש זמני בכל החלל והזמן ללא שום שינוי

כלומר הוא המציאות של הכל בשווה ללא שום הבדלה של הטבע כלומר אנו צריכים להבין שלפי התפיסה הקבלית מה שגורם לנו להרגיש הבדל בין פרטים זה הטבע שהוא המסך בין הבריאה למציאות האין סוף הקדמון מכל דבר

בהרבה מקומות אוהבים לצייר את האלוהים כעין שזה רמז לרואה ואינו נראה כלומר לדבר הכי עליון שיש כלומר עין זה מלשון עליון והעין היא הנקודה הכי עליונה בתודעה לכן בהרבה מקומות שמציירים עין הכוונה לקדוש ברוך הוא ובעצם הוא רעיון שאומר שבשביל להשיג את הרעיון של האל צריך לייצר פסל קדוש שיוכל לסמל את אותו נקודה בתודעה ששם האל נמצא ולפי האמונה בעיון היא אותה נקודה ששם שוכן האל לכן בלא מעט מקומות נהוג לצייר את האל בתור עין.

כלומר הרעיון הוא לא שהעין היא אל in god we trust הרעיון אומר שדרך העין אנו יכולים לעבוד יותר טוב את האל ובאמת בדולר האמריקני מצוירת עין וגם כתוב שם והעין היא הסמל לאל שרואה את כל המציאות אבל בקושי מרגישים במציאות שלו למרות שהוא מהווה את כל המציאות כל רגע מחדש וזה גם אומר שהעין היא רמז לגילוי הסוף שבאין סוף כלומר אותו אל שהוא האין סוף יש לו צד של אין שהוא תודעה וצד של סוף שהוא עולם העין היא הציור של האין סוף במובן שהיא מצד אחד השכל הנעלם מצד שני היא נקודה שאפשר לגעת בה בעדינות אין קץ.

כלומר לאל יש בהרבה תפיסות שתי צורות וזה מסומל היטב בפירמידה הגדולה הראש הנעלם והגוף כלומר האין שהוא הראש הנעלם בפירמידה והסוף שהוא גוף הפירמידה ולמעשה לפי הרבה רעיונות פרעה שהיה לפי תפיסתו בורא עולם ראה בפירמידה את הגוף שמחבר בין שתי החלקים שלו חלק האין וחלק הסוף ובאמת פרעה זה גימטריה בורא עולם ואין סוף זה גימטריה אדון עולם אדון זה דבוק לאין והוא החלק שמעל העולם כלומר מעל הסוף שהוא עולם המספר וסוף זה גימטריה עולם לרמז שהעולם זה אותו עין ובאמת האות הראשונה של עין זה האות הראשונה של עולם כי העין מרמזת לשורש כל העולמות לעדן העליון לפי תפיסות קבליות.

כל הצורות זה צורות שמקורם באין כלומר בעולם המספר הסופי אפשר לחלק כל מספר שם לאין סוף שזה מרמז שכל העולם מקורו באותו עין שהיא רמז לאין כלומר העין היא היש הראשוני שדרכו כל האור יורד לכל העולמות ומכאן שורש הרעיון של שמירת העיניים.

נקודה זה למעשה החלק הכי עליון מלשון קדקודו נקוד כלומר בנקודה מרוכזים כל המציאות ויש שם לפי אותה תפיסה את טעם כל המציאות.

כלומר בכל נקודה שבמציאות יש שורש הכי עליון שבמציאות והכי קדום וכבר במחשבה הכי קדמונית הנקודה הזאת היתה כבר שם בכוח אל הפועל.

יש להבין את הרעיון של של הוויה ותודעה כחלק מרכזי ברעיון המחשבתי על האל והנסיון הוא שדרך טיהור ההוויה שבמציאות האדם אפשר להתחבר לנקודה יותר קדושה בתודעה כלומר להשיג כוח רוחני בתוך גוף וזה הסיבה שלפי תפיסות מסיטות קבליות כל כך חשוב קדושת הגוף והמחשבה כי לפי אותו רעיון אותו גוף אמור להיות מרכבה לתודעה ובלי שהוא יהיה ראוי ומכוון לתודעה הגוף יהיה ערום מאותה תודעה.

אפשר לומר שמצד אחד האל נמצא בכל הנקודות בשווה מהצד השני יש אבולוציה באמונה שאומרת שצריך לקדש את עצם הגוף בשביל להשיג את עצם התודעה.

בסופו שלדבר אנו רואים שיש כמה תפיסות באמונה ואומרת שלמרות שיש מציאות של פירוד אין מציאות כלומר תפיסת עולם מיסטית שפועלת בניגוד abovelogic מתפיסה שפועלת לדעת השכל התפיסה השנייה היא תפיסה יותר שכלית שמקבל את עצם המציאות ומבינה שבשביל להשיג את אותו מציאות עליונה צריך לפעול לפי חוקי המציאות והכללים שהעולם מכתיב למעשה אנו רואים שלמרות ששתי התפיסות פועלות באופן שונה לחלוטין שני השיטות רואות בסופו של דבר את אותה המטרה והיא להשיג את אותו עונג עליון שאסור לפי שתי התפיסות לצייר ואולי אפשר לקרוא לעין דעת תהווה הוא לעיניים כפי שנאמר על עץ הדעת כלומר הדעת שורשה בעין וסופה במעשה כלומר ממחשבה עליונה מאותו ניצוץ ראשון של דעת ועד המעשה בפועל והיו לגוף אחד.

כלומר התפיסה אומרת שהדעת נגרמת מידע והידע גורם לרצון והרצון גורם לנו לפעול את המעשה בסופו של דבר.

בסופו של דבר אנו רואים שהאדם משתמש בעצם התפיסה שלו את האל בשביל לנסות להשיג דעת שהיא מעל אותו טעם של הפרי האסור ולכן יש בדת תפיסה שאומרת מעל טעם ודעת כלומר אני רוצה להשיג את אותה תודעה עליונה את אותו עונג קדמון מתוך ההבנה שאני רוצה לפעול בניגוד לכל רציונל מה שבסופו של דבר שואל את עצמי את השאלה האם למעשה אותם קווי מחשבה מסטים שלמעשה מתעלמים מקו המחשבה הרציונלי למעשה מסכנים את היציבות הנפשית אצל האדם ולמעשה הצורה שאנו מציריים היא לשם נתינת רציונל בדבר חסר כל רציונל ממשי ככה שבסופו של דבר השאלה היא האם אני שואף לאתו עונג קדמון השאלה היא האם אני חי נכון