שאלתם את עצמכם פעם מה משותף לאלברט איינשטיין, תומס אדיסון וגלילאו גליליי?
שלושתם ועוד רבים אחרים הציגו תסמינים של הפרעות קשב וריכוז. יחד עם זאת ההצלחה לא נסתרה מעיניהם והם היו לפורצי דרך בתחומם. תהיתם פעם מדוע?
הפרעת קשב וריכוז הינה הפרעה נוירולוגית - התנהגותית והיא השכיחה ביותר אצל ילדים בעידן הנוכחי. בארה"ב אחד מתוך שלושה ילדים מאובחן כסובל מהפרעה זו ונוטל ריטלין. אצל המאובחנים בהפרעה זאת יש תהליך מוחי שונה מאשר אצל אנשים ללא הפרעה, תאי העצב אינם מתקשרים כראוי וביעילות זה עם זה והשימוש בריטלין (או כל תרופה אחרת בעלת אותו אפקט) מסייעת למוח לבצע תהליכים עצביים תקינים.
אבל, האם גם איינשטיין השתמש בריטלין? מה הניע את איינשטיין ועוד אחרים כמוהו שלקו בהפרעת קשב וריכוז? והאם באמת יש קשר בין הפרעה זאת להצלחה?
במרוצת השנים אנו עדים לכך שמרבית הילדים נשלחים על ידי הגננת או המורה בבית הספר לבצע אבחון. באופן שהינו כמעט מוחלט, מרבית האנשים מקשרים הפרעה זאת לעתיד ילדיהם ומרגע האבחון ברור להם כי ילדיהם לא יגיע רחוק. "הוא בטח לא יהיה איינשטיין" אבל הם פשוט לא יודעים...
אז בואו נעצור רגע ונבדוק כמה דברים:
אחד המאפיינים העיקרים של ההפרעה הינה קושי בהתמקדות לאורך זמן בנושא כלשהו, אי תשומת לב לפרטים, מוסח קלות מגירויים חיצוניים, קושי בארגון, שכחה ונטייה להיות מוסח קלות.
אולם למרות המאפיינים העיקריים הללו, מאבחנים רבים אומרים כי ילדים הלוקים בהפרעה זו עדיין מסוגלים לבצע פעולות כאלו ואחרות ללא כל קושי וזאת בתנאי שהילד מעוניין לבצע את הפעולה.
סתירה?
בעצם עולה כאן השאלה, אם מוטיבציה לבצע פעולה מסויימת יכולה להניע ילד לכדי השלמת הפעולה באופן מושלם אז מכאן ניתן להסיק שבכל פעולה אחרת שהילד לא יבצע כמו שצריך הרי שאין לו מוטיבציה לכך.
מה קרה לשינוי המוחי הקיים אצל אותם אנשים? נעלם כלא היה? האם המוטיבציה לעשות משהו יכולה להשפיע על המוח עד כדי כך שהמוח יעבור מפעילות לא תקינה לפעילות תקינה?
עד כה שאלנו לא מעט שאלות, כעת ננסה לתת קצת תשובות.
רבים הם הילדים אשר אינם מאובחנים נכון כיום. על מנת לאתר הפרעת קשב וריכוז יש בראש ובראשונה לשלול גורמים נוספים סביבתיים אצל הילד / מבוגר. לצערנו הגורם המפנה לאבחון אינו שולל גורמים נוספים טרם השליחה לאבחון. הוא מתביית על בעיה נקודתית אחת וממנו מסיק כי יש צורך באבחון.
טרם שליחה לאבחון יש לוודא כי:
הילד ישן טוב
התזונה בריאה ומאוזנת - לדוגמא, עודף סוכר מעורר ילדים כידוע.
הילד רואה טוב ואם יש לקות ראייה אז היא מטופלת כראוי.
הילד שומע טוב.
הילד קיבל הרגלי למידה נכונים ויעילים - חשוב מאוד.
והכי חשוב הילד נמצא במצב רגשי טוב. מצב רגשי בו אין לו הסחות דעת כלל. ילד שאינו פנוי רגשית לא יוכל לבצע את תהליך הלמידה כראוי. ככל שהפגיעה הרגשית תהייה גדולה יותר וכואבת יותר כך תהליך הלמידה יפגע יותר. יחס הפוך.
ילדים הם עם כל כך רגיש שאפילו וויכוח קטנטן בין ההורים יכול להוציא אותם מריכוז לגמרי.
ילד שאינו פנוי רגשית אינו פנוי ללמידה
כמה פעמים מצאתם את עצמכם משתעממים ממשהו, כי הוא פשוט לא עניין אתכם? וכמה פעמים מצאתם את עצמכם מעוניינים במשהו וחוקרים, קוראים ולומדים אודותיו למרות שהוא לא מעניין אף אחד אחר חוץ מ... אתכם?
לפני מספר שנים למדתי לפסיכומטרי, למדריך שלי קראו רועי. היה ניכר כי רועי סובל מהפרעות קשה וריכוז חמורות ביותר. רועי גם היה מאובחן ואף שיתף אותנו בכך. יחד עם זאת רועי הוציא 780 בפסיכומטרי.
אז בואו נחזור לאיינשטיין, מה בעצם עמד מאחורי ההצלחה שלו?
איינשטיין האמין בעצמו, הוריו בנו לו מצפן כבר בגיל 5 ועוררו אצלו את המוטיבציה ללמידה. הם נתנו לו את הכלים במסגרת השאיפות שלו ותחומי התעניינות בהם שאף להצליח. חרף כל הקשיים וכל המכשולים שעמדו בדרכו הוא המשיך לחתור לעבר המטרה שלו כי כך לימדו אותו.
מה לגבי השאר? גלילאו גליליי, תומס אדיסון, המדריך שלי מהפסיכומטרי ועוד רבים?
כולם קיבלו את אותו חינוך. כולם למדו כי אם הם רוצים להשיג משהו הם ישיגו אותו. הם האמינו בעצמם ואף על פי שנכשלו לא מעט בדרך הם המשיכו לדבוק במטרתם ולהתקדם קדימה עד אשר השיגו אותה. עם או בלי הפרעה ולקות כזו או אחרת הם היו חדורי מוטיבציה.
המוטיבציה הזאת הגיעה מהבית, מהחינוך אותו הם קיבלו ומכך שבתא המשפחתי שלהם האמינו בהם ללא חת.
אז כעת ניתן לומר כי אין קשר חד חד ערכי בין הפרעת קשב וריכוז לבין הצלחה מעשית בלימודים. יחד עם זאת ניתן גם לומר כי יש קשר בין מוטיבציה, חינוך ואמונה לבין הצלחה מעשית בלימודים. אבל זה כבר למאמר הבא...
050-3331-331