הודפס מהאתר Yeda.EIP.co.il/?key=67776567
ריצוי - מהו ריצוי בעינכם? איך ניתן להגדיר זאת?

האם אתם מזהים בעצמכם את אחד הדפוסים הנ"ל

האם אתם מוצאים את עצמכם לעיתים נותנים כאשר אתם לא בדיוק רוצים לתת?

האם אתם נותנת לעיתים כי את פוחדת שיתאכזבו ממך? שיחשבו עליך שלילי? או שידחו אותך?

האם את נותנת כי את רוצה להיות הפוך ממישהו משמעותי מילדותך?

האם הנתינה שלך היא על מנת להשיג משהו? או על מנת לא לאבד משהו?

האם את נותנת לאחר כי את רוצה שהאחר ייתן לך?

האם את עושה לעיתים מה שהאחר מבקש כדי למנוע קונפליקטים?

האם את מרגישה לפעמים שאת נותנת יותר מדי ולא מעריכים?

האם את מרגישה שלא מעריכים אותך?

מהו ריצוי?

אחד הדפוסים הכי מחבלים בדרך לא. ב. ע הוא הריצוי (פה אני שואלת: איך זה מתחבר אליכם המשפט הזה? ואיך אתם מבינים אותו?)

ריצוי = נתינה שעל מנת לקבל פרס או לחילופין להימנע מעונש.

* האדם המרצה נותן לאחר על "חשבונו", הוא מעמיד את צורכי האחר לפני הצרכים שלו ובכך "דורך" על עצמו וזאת על מנת שיחשבו שהוא טוב, מסור, אוהב, מתעלה על עצמו, גדול מהחיים, כל יכול וכד'. (התגמול). התוצאה שהוא יוצר היא חוסר ערך כלפיו.

בדרך כלל האדם המרצה מספק את צרכיו של האחר בלא היכולת להגיד "לא" לבקשותיו של האחר. כאשר האחר אינו מבקש, האדם המרצה נותן לאחר את מה שנדמה לו שהאחר צריך (ובעצם את מה שהוא היה רוצה לקבל ולא את מה שהאחר צריך). כאשר בסופו של דבר הוא מקבל חוסר ערך בתמורה לנתינה שלו, הוא לא מבין מדוע.

(כל זאת נובע מחוסר קבלה של המרצה את עצמו ובנתינה המדומה הזו הוא "משלם" לאחר על מנת שיקבל אותו).

בהקשר הזה האדם המרצה מרגיש שאם מישהו הסכים לקבל אותו ולהיות איתו, אז כנראה שגם הוא לא שווה בעצם זה שהוא בחר במישהו כל כך לא שווה!!! ולכן יורד לו הערך שהרגיש כלפי האחר בזמן שהוא לא היה מושג!!! סוג המרצה הזה נמשך תמיד לאדם הלא מושג.

* ריצוי בד"כ נובע מהרגשת אשמה (עשיתי משהו לא בסדר, אני צריך לפצות את האחר על כך על מנת שלא ידחה אותי).

* ריצוי נובע מחוסר יכולת להגיד "לא", על מנת לא לאכזב את האחר, או לא לריב ולהתווכח.

* ריצוי נובע מצורך עמוק לשמח את האחר, אך העקב אכילס של זה, שזה בא "על חשבון" המשמח. הרצה אינו יודע איך לשמח את עצמו, אז הוא מחפש לשמח אחרים. בסופו של דבר צרכיו נשארים לא מסופקים ובפנים הוא נשאר מרוקן ונזקק, מה שגורם לו לתת ולתת עד שלא נשאר לו דבר חוץ מחלל ריק בתוכו ואז הוא מתחיל לדרוש את נתינתו בחזרה ונענה בשלילה!! (דרשנות מייצרת רתיעה, דרשנות באה ממקום של "אתה לא בסדר שלא חשבת מלכתחילה להחזיר לי על הנתינה המרובה שלי" ומהמקום הזה לאחר אין חשק לתת (כורח מייצר התנגדות).

* המרצה בד"כ אינו מוציא החוצה את האמת שלו, הוא "שומר בבטן", עד שבטנו מתמלאת ועומדת להתפוצץ ואז הוא מתפרץ. במילים אחרות, המרצה מאפשר לאחרים "לדרוך" עליו (כפי שהוא עצמו עושה זאת) ולעשות לו דברים שלא נעימים לו (מחוסר יכולת להציב גבולות ומחוסר יכולת להציב את צרכיו במקום הראשון) וכשזה מגיע לסף שבירה ומתחיל לכאוב, הוא מתפוצץ!!! מה שמביא להתרחקותו של האחר.

המרצה נשאר עם סימן שאלה גדול: " איך אני נותן ונותן, כל הזמן מנסה לשמח ואני מקבל חזרה חוסר הערכה, חוסר אהבה וגם בורחים ממני????

* למרצה בד"כ לא ברור מה הוא רוצה!! הוא מבולבל, אז יותר קל לו לשים דגש על רצונותיו של האחר שהם יותר ברורים.

* מרצה אינו יודע לנהל קונפליקטים ביעילות כיוון שהוא נוטה לספוג ולהתפרץ, אז כל קונפליקט וויכוח הופך לריב קשה, כואב ומרחיק. כמו כן, בניהול משא ומתן יש צורך להסביר לאחר בבירור מה הוא רוצה ובגלל שהוא לא יודע, הוא מעביר מסר של בלבול ולכאורה "מפסיד בקרב".

כל התוצאות הלא נעימות שבאות על המרצה, מגשימות ומעירות מחדש את האמונה "אני לא מספיק טוב, אני לא מוצלח כמו אחרים, כולם מקבלים את רצונם ואני לא" ואז הוא מגיע למקום שלא ניתן להימנע ממנו: "הקרבן". "השופט" נמצא בדפוס מחבל אחר).

המרצה בד"כ מרגיש קרבן. הוא נוטה לרחם על עצמו והוא נוטה להאשים את האחר בבעיותיו (ואת העולם ואת המדינה ואת ההוא חוץ מעצמו).

חייו של המרצה מסתובבים סביב: אשמה, בושה, נתינת יתר, חוסר קבלה ולעיתים אף אובססיביות.

באופן כללי רמת האושר בחייו לקויה בחסר והוא חווה חוסר הצלחה בחיים. (הצלחה כאינדיווידואלי אליו).

מכשהבנו את הבעייתיות בדפוס וכמה הוא מחבל במטרה - איך מנטרלים ועוקרים דפוס זה?

ריצוי פתרון

כיצד ניתן לעקור דפוס זה?

הכינו מחברת "קסם" שתלווה אתכם לאורך כל הקורס.

דבר ראשון והכי חשוב, עשו כמה מהפעולות הנ"ל על מנת להכיר את עצמכם ואת צרכיכם:

1. א) מי אני - רשמו מהם התכונות החיוביות שלכם.

ב) רשמו את התכונות השליליות אז רשמו ת ההיפך שלהם (ז"א: אם אתם חושבים על עצמכם כעצלנים, אז רשמו אני מאוד אנרגטי וחרוץ וזאת על מנת להעלות את הדימוי העצמי ולתכנת את המוח מחדש למי שאתם).

ג) מהם הרצונות שלי - רשמו מה הייתם רוצים לקבל מהאחר (לא איך הוא צריך להשתנות בשבילכם אלא איזה יחס הייתם רוצים לקבל ממנו ואלו דברים נוספים הייתם רוצים ממנו, במידת היכולת שלו) ודעו לבקש את שאתם רוצים. (מזמין נאמנות לעצמכם).

ד) מהם הגבולות שלי - רשמו איך הייתם רוצים שיתייחסו אליכם ואיך לא הייתם מוכנים בשום אופן שיתייחסו אליכם.

2. ריצוי הינו נתינה מתוך פחד לעומת נתינה מתוך אהבה (נינה "אגואיסטית"). כשמרצים נותנים כי פוחדים לאבד, כי פוחדים שיחשבו עלינו שלילי, פוחדים שאם נגיד "לא, אז יתרחקו מאיתנו, או יגידו לנו גם "לא" (התחשבנות).

נתינה נקייה מריצוי צריכה לבוא ממקום אמיתי של: "אני רוצה לתת כדי לשמח את האחר ולא על מנת להרוויח משהו לעצמי). איך עושים את זה? לפני שנותנים לאחר, עוצרים רגע (עצירת האוטומט) ושואלים "האם יש בי פחד כלפי אדם זה או אהבה נטו? האם אני מרגיש פחד כלשהו בסיטואציה? האם מלווה אותי התחושה שאני הולך לאבד? האם אני חושש להתעמת ולכן נותן למרות שלא כל כך בא לי או האם הנתינה הזו "נקייה" מכל הפחדים הללו? האם היא בנויה על אהבה, על מנת לשמח את האחר בלבד כי אכפת לי ממנו?

אם הנתינה "נקייה" תנו!!

3. האם אתם מרגישים שאתם מרוכזים יותר במה אתם יכולים לקחת מהאחר מאשר במה אתם יכולים לתת לו, כאשר אתם נותנים? האם אתם נותנים מה שאתם רוצים לקבל על מנת ללמד את האחר לתת את אוו הדבר?

אם כן, הנתינה היא ריצוי וכשהאחר יקבל הוא לא יעריך!! כמו כן, זה גורם לכם לפספס את הנתינה של האחר כלפיכם ולא לראות את מה שאתם באמת מקבלים. לכם התמקדו בנתינה נקייה וגם שימו לב בתשומת לב מרבית, מה אתם מקבלים מהאחר, תעריכו את זה ותנו חיזוק חיובי (חיוך, תודה אמיתית).

כשאנחנו ממוקדים במשהו ומעריכים אותו הוא מתעצם וגדל.

אם תראו את הנתינה של האחר (אפילו אם היא מצומצמת - היא תגבר).

4. האם אתם רוצים שע"י הנתינה של שלכם יחשבו שאתם: כל יכולים? אוהבים? מתחשבים? טובים? נדיבים? נהדרים? מעניקים? אל תתנו מהמקום הזה. תדעו שגם אם לא תתנו, יחשבו עליכם ככה, כי זה מי שאתם באמת בלי שום קשר למה שאתם עושים.

5. האם אתם נותנים באיזו שהיא צורה על מנת לשלוט באחר? או שהוא יהיה חייב לכם? הדרך הזו בד"כ תאכזב אתכם כי גם אם הצלחתם בדרך הזו לעשות מניפולציה ולשלוט באחר הערך שלו בעינכם ירד ואז בכל מקרה תפסידו. לכן גם מהמקום הזה אל תתנו. דעו שלרוב כאשר אתם שולטים באחר אתם הופכים אותו למרצה!! וריצוי זה לא אהבה זה פחד!!

6. דעו להציב גבול בנתינה שלכם. הציבו את הצרכים שלכם קודם לצרכיו של האחר. (נתינה "אלטרואיסטית") כשצרכיכם מסופקים יש לכם באמת מה לתת.

לדוגמא: אם אתם עסוקים במשהו שמאוד מעניין אתכם והאחר מבקש אתכם דווקא ברגע זה, אל תתביישו לומר "כרגע אני לא פנוי, כשאתפנה אעשה זאת בשבילך", גם אם זה אדם שאתם מאוד מעוניינים בקרבתו ובנתינתו.

7. זכרו שכל אדם שאתם פוגשים יש לו מה לתת, כל אחד "מומחה" במשהו (אפילו ילדים קטנים) בחרו להיות תלמידים של החיים, היו נכונים ללמוד מכל אחד, פנו אצלכם מקום לקלט חדש: כשאנחנו ירוקים, אנחנו צומחים, כשאנחנו בשלים אנחנו נובלים. יש לתת לאחר הרגשה שהא המומחה (וזה לא פשוט, כי יש לכולנו נטייה להוכיח שאנו הצודקים ואנו יודעים הכל. זה מעמיד אתכם במקום של צניעות (כבוד) ולא של אגו (פחד בתחפושת שמייצר זלזול).

איך גורמים לאחר להרגיש מומחה ומתחברים לצניעות וכבוד?

ע"י אמנות שאילת השאלות.

יש ללמוד לשאול במקום להציב עובדות ובקשות (למרות נטייתנו הטבעית לפתור לאחר את הבעיות).

להתעניין במה שהאחר מספר ולשאול על כך. אם לא הבנתם משהו מדבריו, תשאלו (מבלי לפחד שהאחר יחשוב שאתם לא מספיק חכמים).

יש לבקש בצורה של שאלה. לדוגמא: "האם תוכל לעשות למעני כך וכך? לא עכשיו? האם יותר מאוחר תוכל? יש סיכוי שתודיע לי כאשר תחליט לבצע זאת? וכד?

אחרי שקיבלתם מהאחר תשובה, או שקיבלתם את מה שביקשתם, זה הזמן לתת חיזוק חיובי (חיוך, תודה, מילה טובה) בשום פנים ואופן לא להחזיר בנתינה משלכם, כי כך אתם נופלים למלכודת "היזהר מקללת המומחיות" שדיברנו עליה קודם. ("לא אתן לך את הכוח של הנתינה אקח אותו ממך" מה שעושה בדיוק את ההפך).

8. למדו את אמנות הצבת "גבולות אוהבים". הצבת גבולות הינה אמנות ולא טכניקה. הסוד להצבת גבולות, טמון ביכולת להציב גבולות אוהבים (בשונה מתוקפניים ודרשניים).

ז"א: אחרי שהגדרתם לעצמכם מי אתם ומה אתם רוצים, אתם "שמים" מידע זה כגדר חוצצת שלא ניתן לחצות אותה, אך הגדר אינה עשויה מתיל, אלא מצמחייה יפה, ממי ים, מנוף קסום, משדות רחבים מכל דבר שאתם אוהבים.

כיצד זה מתבטא בפועל?

שימת גבולות אוהבים הינה לומר את אשר אתם רוצים ואת אשר בליבכם בצורה שלמה, שלווה ואוהבת!! בלי כעס, בלי טענו ובלי אשמה. (גבולות תוקפניים מורידים ערך ודוחים את האחר מלתת לנו). במידה ואתם מרגישים רגש שלילי (כמו: כעס, טינה, צורך להאשים וכד' זה אמר שקיים בכם פחד ומהמקום הזה לא מדברים!! רק עושים!!)

אתם יכולים לבחור להתרחק, או לומר זה לא הזמן בשבילי לדבר, נשוחח אח"כ או לחילופין לתת חיזוק שלילי חכם.

חיזוק שלילי הינו = לגרוע מהאחר משהו שעד עתה הוא זכה להינות ממנו.

חיזוק שלילי חכם גורס: משדרים לאחר "אתה לא צריך להשתנות, אתה בסדר!! (מאשרים את האחר ובכל זאת מציבים לו גבול) אבל אני בוחר להתרחק ממך כרגע כי המעשים שלך עושים לי לא טוב". (אין אשמה, אתה בסדר, אך לי זה לא מתאים).

9. צאו מנקודת הנחה (ושדרו זאת כלפי חוץ) שכולם רוצים בטובתכם, אך קודם כל חושבים על עצמם וזה לגיטימי.

מה שאומר, שכל אדם שאנו נפגשם איתו בחיינו, יש לו פוטנציאל לתת לנו "מתנות" משלו. הוא רצה בטובתנו כדי להרגיש טוב עם עצמו, הוא רוצה לתת לנו כדי להרגיש נדיב, הוא רוצה להצחיק אותנו כדי להרגיש בעל חוש הומור (אך אם הנתינה שלו באה על חשבונו הוא יבחר לא לתת).

אתם צריכים לאפשר לו את הנתינה הזו ולא לדכא אותה ע"י נתינה בחזרה (כדי להראות שגם אתם טובים או אולי אפילו יותר, כי אז האחר לא ייהנה לתת לכם יותר).

כמו כן, הנתינה של האחר לא אמורה להוא על חשבונו!! וזה לגיטימי. (אדם נותן ממקום של "עלות מול תועלת" - מה יצא לי מזה? גם הרגשה טובה זה חיזוק).

ז"א: אם הוא עסק במשהו והוא בוחר לא לתת לנו כרגע, זה לא אומר שאנו לא חשובים לו, זה אומר שיש לו מספיק בחון להגיד שהוא עסוק ותאמינו שכאשר הוא יתפנה, הוא יתפנה שוב לתת לכם ודאגו להראות לו שאתם מאמינים שהוא ייתן לכם ע"י כך שתבקשו פעם אחת, אם לא קיבלתם אל תלחמו בו, תבקשו שנית ותנו לו לדעת שיש לכם גם אופציה אחרת. בשום אופן אל תמתינו זמן ארוך לנתינה שלו, מיצאו לכם אלטרנטיבה אחרת ודאגו ליידע אותו על כך (והכל באהבה ולא בכעס).

לדוגמא: אדם מבקש מהאחר לעשות בשבילו שירות כלשהו, האחר טוען שהוא לא פנוי כרגע. אחרי זמן מה שמתאים לכם פנו אליו שוב ותנו לו לדעת שביקשתם גם ממישהו אחר וזה בסדר אם לא תקבלו שירות זה ממנו, אלא מהאחר. בכך אתם לכאורה משחררים אותו מה"חובה" ועושים לו את הרצון לעזור לכם.

© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן