שלח לך אנשים, או' רש"י "לדעתך, אני איני מצווה, אם תרצה שלח".

מהות חטאם של ישראל, הייתה בבקשת שלח אנשים. או' רבי נתן, "שליח הוא בחינת טבע". בני ישראל ביקשו להיכנס לארץ ישראל, ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. ארץ אשר כל הנהגתה איננה הנהגה טבעית. ארץ ישראל מהות קיומה, עיני ה' אלקיך בה, הנהגה אלוקית לא הנהגה טבעית, הנהגה ניסית.

בני ישראל ביקשו "נשלחה אנשים לפנינו", או' רש"י כל מקום בתורה, אנשים לשון חשיבות.

ביקשו בנ"י לשלוח אנשים, אשר הינם חשובים בעיניהם, ויתורו הארץ, לומר הטובה היא אם רעה? אנשים או' רש"י לשון חשיבות. נא' והאיש משה ענו מאוד. על משה מעבר להיותו איש נא' שהוא ענו מאוד. דרגת האיש האמיתי הינה ענוותנותו. ענווה, ענינה הכרת מקומו של האדם, הכרת מקומו של האיש. איש לשון חשיבות, דווקא בהיותו חשוב, חובה עליו להכיר ביתר שאת את מקומו.

בני ישראל ביקשו לשלוח "אנשים", חשובים. משה, לדרישת העם, בוחר אנשים, כלם ראשי בני ישראל המה. מדייק השפתי חכמים, יש אנשים ש, איש" הינו תוארם ויש אנשים ש"איש" הינו שם, סתם שם. בהיות "איש" תוארו של אדם, מורה הדבר לכשרותו, בהיות איש שם ולא תואר, מורה לאנשים סתם.

תואר "איש" הינה בחינת והאיש משה ענו מאוד, בחינת איש המכיר את מקומו. נקל לעבור מ"איש" כשם תואר, המורה לכשרות, לשם איש סתם. איש סתם, הינה חשיבות אין בה כשרות, איש סתם איננה מהות אלא חיצוניות, חיצוניות אשר מהותה "סתם", סתם "איש".

"איש" בתוארו, אינו מבקש "נשלחה", איש בתוארו איננו בבחינת "טבע"."איש בתוארו הינו בחינת אמונה ובטחון, בחינתו כשרה, אין בה מן הספק, מחוסר הבטחון. איש הינו חשוב ואף כשר, יודע הוא את מקומו, את מהותו, מבין הוא שאינו מבין הנהגת העולם, הנהגה אשר אינה נראית בעיניו, אך אמונתו בבורא עולם מביאתו לידי ביטחון בבורא.

הקב"ה מסרב להיות שותף לנשלחה אנשים לפנינו, שכן נשלחה הינה הארציות, הטבע. בארץ ישראל ההנהגה אינה טבעית הינה ניסית.

משה שולח אנשים, אנשים ראשי בני ישראל המה, אנשים חשובים ואף כשרים. הסכמתם / רצונם להיות שליח, פקפקה את כשרותם. מעשיהם, דבריהם בשובם מלתור הארץ, הורו שכבר אינם כשרים. ראשי בני ישראל נשארו כ"אנשים סתם".

התיקון לחטא זה הינו בהעלאת שמנו כ"אנשים", משם סתם לשם תואר. שם אשר יורה למהותנו האמונית, בטחונו בבורא עולם.