לעתים האדם נכנס למצבים שהוא מתוסכל שהוא לא עושה את הטוב ביותר שלו, הוא אפילו יכול מאוד להצליח במשימות שלו אבל, הוא מבין שהוא לא יכול לעשות את הטוב ביותר שלו ולהוציא את כל הפוטנציאל שלו למשנה תוקף. והרי הפוטנציאל קיים והאדם מרגיש אותו כל רגע. וגם התבאר איך אפשר לעשות עם הפוטנציאל היכרות בדרך העמוקה.

אבל עם כל זאת, האדם עדיין יכול להישאר פעור פה, עומדת לידו מערכת הפעלה משוכללת ביותר, והוא לא יודע להשתמש בה נכון. הוא יודע שנמצאים אצלו משאבים טובים ויקרים, אבל הוא לא יודע איך להשתמש במוצר.

הוא כל הזמן רוצה לעשות פעולות מסויימות אבל התוכניות משתנות לו, הוא לא משיג את מבוקשו וכועס על עצמו או מפיל את זה על חוסר מצב רוח. הוא חושב שהמעשים שלו יגרמו לו להרגיש טוב יותר, והוא חושב שהוא עושה רע הוא מרגיש רע. אבל הוא לא יודע שאיפכא מסתברא, כלומר שההרגשה הטובה ביותר גורמת למעשים הטובים לקרות ולעומת זאת, כאשר האדם מרגיש רע הוא עושה רע.

ולכן, שינוי ההרגשה יכול לעשות את השינוי המיוחל, והדבר הנכון הוא שכל הדברים תלויים אך ורק באושר עצמו, ויש לפעמים מבחנים שמעמידים את האדם האם הוא מספיק חזק כדי לעמוד על שלו. כי לפעמים נדמה לאדם שהוא עומד על שלו, ועד שלא קורה לו משהו שהוא לא מעוניין בו, הכל זורם על מי מנוחות.

אבל, המבחן האמיתי של האדם הוא בעיתות מצוקה או במצבים שהאדם לא שמח או לא מאושר והכל הולך לו הפוך על הפוך, דווקא כאן האדם יכול להגיע למצב שאומרים לו להיות מאושר. והוא שואל: כיצד אהיה מאושר? האם ארמה את עצמי ואומר לעצמי שהכל טוב? הרי אני מרגיש שהכל כה נורא! והוא לא מבין דבר אחד, שההרגשה של הרע גררה את כל המצבים הללו בעבורו והוא לא יודע שזה מה שעשה לו את כל הרע.

ואם היה מבין שבזכות האושר שלו היה נחלץ מהצרה וחי חיים חדשים שהאושר שלו בו לא תלוי בכלום ובשום דבר חיצוני, אז האדם הזה היה מאושר באמת, כי לא היה תולה את האושר באירועים והיה הולך עד הסוף ומאושר מתוך הפנימיות שלו בלבד, אך ורק מתוך הפנימיות שלו.

כי כל זה שהאדם לא מאושר, ומרגיש תחושת תסכול שלא עמד במשימה כפי שרצה - הכל בא מאותה תחושה רעה שהייתה לו קודם לכן, ולא הדברים עצמם שקורים גרמו לו לתחושה הרעה. האושר שלו היה תלוי בדבר. ולכן, אושר שתלוי בדבר ולא בפנימיות של האדם, אושר כזה אינו אמיתי כאשר יתבטל הדבר יתבטל האושר מהאדם. ולכן זהו אושר מדומה, אושר מזוייף שאי אפשר לסמוך עליו.

ואושר כזה אינו מושלם ולכן, האדם מחפש כל מיני דברים אחרים, כל מיני טובות הנאה וכאשר הוא מחפש משהו להיתלות בו, האושר שלו אינו מושלם כי הוא מחפש דברים להיתלות בהם, והוא יכול לדוגמא לשבת מול משחק ולנסות להפיג את חוסר האושר בחוסר הצלחה, וזה בא לפעמים מתוך הענשה עצמית שהאדם לא מספיק מאושר הוא "חייב" לשחק כדי "להירגע" הכל במרכאות ולא אמיתי.

אדם כזה גורם לדברים אחרים שהוא רוצה להתפספס כי הוא לא מרגיש ראוי מספיק כדי לעשות דברים שיקדמו אותו באמת, כי הוא מרגיש לא מספיק מאושר והוא חושב שהמשחק ייתן לו את האושר, או האכילה המופרזת תתן לו את האושר, או ההתפלספויות המיותרות אצלו יגרמו לו תחושת אושר במקום לעשות משהו מועיל עם עצמו ולנתח באמת את הסיבה האמיתית לבעיה.

והמשוואה הכי פשוטה והכי קלה ללמידה היא זו של האושר, זוהי משוואה שאומרת שאם האדם מרגיש רע=הוא גורם לעצמו רע=הוא עושה רע לעצמו ולאחרים. ואפילו לא במובן קיצוני אפילו במובנים קטנים יותר. ולעומת זאת, כאשר האדם יחשוב שהוא מרגיש הכי טוב=הוא יעשה את הכי טוב= הוא ירצה לעשות את הדברים הכי טובים=הוא יתקדם הכי מהר שהוא יכול=הוא יממש את הפוטנציאל שלו במלואו.

ולכן, כאשר האדם יעשה משוואה פשוטה זו, הוא יבין בעצם את מצבי התסכול שהיה שרוי בהם במשך החיים, כי הדבר הוא מעגל סגור. כאשר האושר של האדם תלוי במשהו, הוא מגביל את עצמו לדבר הזה, וכל הזמן בפחד שהדבר ייפול, וכאשר הדבר נופל הוא נופל איתו אבל הוא לא ניסה לשנות את האילוץ הוא כפוף לאילוצים וכאשר הדבר עם האילוצים נופל, אז האושר של האדם הזה נופל איתו, כי האושר הזה מדומה.

וכאשר האדם הזה מאבד את תחושת האושר, אז האדם מתחיל להרגיש רע, ומתחיל לפעול בו מנגנון הרס התחושה הטובה שפועל באופן משומן לרעתו. הוא מתחיל להרגיש רע, לזלזל ברצונות של עצמו, לכעוס על עצמו ולא מבין למה הוא אינו מבצע משימות כראוי. אבל, במקום להתמקד בעיקר הוא לוקח את הדברים אחורה ומנסה להציג את הילדות שלו כדבר הכי נפלא, והסוד הוא שהילדות היא לא הדבר הנפלא ביותר, כי עדיין האושר שלה תלוי בדבר, הפוטנציאל אמנם לעתים פחות מוחבא בה, אבל הוא לא במשנה תוקף כדי להדריך את האדם לחיים מאושרים.

ולכן, אין לקחת מהילדות של האדם דוגמא, וגם לא מהעוללות הוכחות וראיות, כי הפוטנציאל של האדם עדיין יותר גדול אף מזה, וגם אם ייקח את כל תקופות האושר בחייו, יגלה שהן היו ככל הנראה תלויות במשהו, פשוט מאוד האדם נוטה לשכוח את הדברים הרעים בתקופה מסויימת כדי לזכור את התקופה בתור תקופה ורודה שהוא רוצה לחזור אליה אבל שוכח שהוא חושב על הדברים לא כפי שהם באמת.

כי האדם לא באמת רוצה לחזור לתקופה מסויימת, אלא הוא רוצה להגיע לשמחת חיים מאושרת ולהיות במצב הכי מאושר שאפשר. ולכן, הזיכרון של האירועים שהוא צובע בורוד זה כדי לחזור לשמחת החיים שלו, אבל אפילו לא לשמחה הקודמת אלא לחזור לעצמו האמיתי שלא הרשה לעצמו להיות עד כה, להיות הוא באמת. ואדם כזה, שהופך להיות מי שהוא באמת, כלומר מאושר ושמח הכי הרבה שאפשר, משיג את הרצון הכמוס הזה.

ובעצם, האדם לפעמים חושב ואומר איך אשיג את הדברים הללו? אני מרמה את עצמי, זה לא יכול להיות אני סתם מנחם את עצמי, דבר שאני רוצה לא יקרה, ולכן, אין טעם להגיד לעצמו כל מיני טחינות מים, זה תורשתי, זה כריזמה, זה אדם שכבר נולד ככה כו'. והוא לא מבין דבר פשוט מאוד, שאם היה מרגיש טוב הכי הרבה שהוא יכול, הוא היה משיג כ"כ הרבה דברים מעבר למה שהוא דמיין, ואם הוא היה יודע את הדבר הזה, כמה הוא יקבל בעד האושר הזה שלו, הוא היה הופך למאושר ביותר. והכל משינוי פרספקטיבה שלא צריך לחפש כפתור ואפילו אין צורך במאמץ וזה הדבר הכי פשוט ולכן הכי מזולזל בעולם.

אבל האדם יכול להתגבר על הדברים הללו, ולהבין שכל מצב שהאדם חסר שביעות רצון זה רק בגלל שהוא לא מאושר בשלמות. והכל מתחיל מהמחשבה של האושר בשלמות שמובילה את האדם להיות מאושר בשלמות. וכאשר האדם מבין שכאשר הוא מאושר בשלמות מתוך הפנימיות שבו בלבד, באושר פנימי בשלמות, אז הוא מממש גם את הפוטנציאל בשלמות. ואין חוסרים, ואין גרעונות, והכל טוב. ואפשר להיות מאושרים הכי טוב שאפשר ואפילו הדבר הזה מעל לעשות את הכי טוב, כי האושר הזה אפילו לא תלוי בלעשות את הכי טוב, ולכן זה יותר טוב מטוב. ואדם שואל איך אפתור דברים? בשתיקה? מתוך רעש פנימי? איך אעשה את הטוב ביותר? באיזו צורה? איך אדע שאני עושה את הכי טוב שלי? איך אדע שאני בדרך הנכונה לממש את עצמי? איך אדע שאני לא טועה בדרך? איך אדע מתי אני עירני מספיק להשיג הזדמנות ומתי לא? וכו'

ולשאלות אלו התשובה שהאושר הפנימי הוא החשוב ביותר והאושר הפנימי צריך לבוא מהפנימיות בלבד, כי כל השאלות הללו לבושים לדבר האמיתי של איך להיות מאושר באמת. ולכן, התשובה לשאלה היא אחת: האדם כאשר הוא מרגיש הכי טוב שאפשר משיג את התוצאות הכי טובות שאפשר הוא יודע שהוא עושה את הדבר הכי טוב שאפשר, הוא מבין שהוא יודע לפתור לעצמו בעיות בדרך הטובה ביותר, הוא מממש את עצמו באופן הטוב ביותר, ובנוסף לכך, מרגיש מעבר לטוב ביותר, ואפילו מגלה שאפשר לעשות דברים מעבר לאותו טוב ביותר. שיש טוב ביותר שמעבר לטוב ביותר המוכר קודם לכן, ואין סוף לדבר. וההרגשה של הטוב ביותר יש הרגשה שהיא מעבר לטוב ביותר המוכר וגם אין לדבר סוף.

וכאשר האדם מתקדם לעבר אושר אינסופי, הוא מבין שהוא בדרך הנכונה.