כל מי שמגיע לאנטאיז'י ישמע במוקדם או במאוחר את צירוף המילים הבא: "You make Antaiji and you don't count at all" - "אתה יוצר את אטאיז'י ואינך נחשב כלל". יכול להיות שהדברים ייאמרו לו ישירות על - ידי אב - המנזר, מוהו, או שהוא ישמע אותם תוך כדי שיחה עם אחד מהשוהים במקום.

אני רוצה לכתוב מעט על המשמעות של המילים האלו עבורי.

כבר כתבתי בקצרה על הביקור הראשון שלי באנטאיז'י. סיפרתי על האופן שבו אנטאיז'י לא דמה בשום אופן למה שציפיתי ממנזר זן. בין השאר כתבתי את הדברים הבאים:

"הגעתי שלושה ימים לפני טקס חשוב לאחד הנזירים בתהליך ההסמכה שלו לכהן במסורת הסוטו זן. אמנם הועסקנו בנקיון המנזר לקראת הטקס והאורחים שבאו לכבודו אבל היה מעט מאד זמן לתרגול (הלו"ז היה מאד לא שגרתי) וכל המקום נדמה לי יותר כמחנה קיץ או אכסניית נוער מכמנזר. "

רק לאחר הסששין התחלתי להבין באופן חלקי את המילים האלו ששומע כל אדם חדש שמגיע.

אנחנו חיים בעולם שקשה לנו להבין אותו. פעם אחר פעם אנחנו מופתעים על ידי המציאות. לעתים רחוקות מהלך הדברים הוא כפי שצפינו אותו. לתודעה שלנו יש דרך מדהימה להתמודד עם העובדה הזו. בשביל לסדר את המציאות המבלבלת אנחנו מספרים סיפורים. לכל אחד מאיתנו יש אין - ספור סיפורים שבהם (בין אם אנחנו מודעים לכך ובין אם לאו) כל - אחד מאיתנו הוא הגיבור. לפעמים אנחנו גיבור טוב ולפעמים רע, לפעמים אציל ולפעמים שפל אבל תמיד אנחנו הגיבור. הסיפורים האלה רחוקים מלהיות כרוניקה של התרחשויות. הסיפורים האלה נושאים בחובם תמיד נקודת מבט שיפוטית וערכית על עצמנו, על ההתרחשויות המדוברות ועל האובייקטים במציאות אתם נפגשנו.

בכל פעם שאנחנו חושבים או מדברים אנחנו מספרים לעצמנו סיפור. כשאנחנו מדברים (או כותבים) אנחנו מספרים את הסיפור שלנו למישהו אחר. כשמישהו מדבר איתנו הוא אולי מספר לנו את הסיפור שלו אבל אנחנו שומעים את הסיפור שלנו.

זו הדרך שבה אנחנו מתמודדים עם המציאות הלא צפויה.

אם נעלבנו ממישהו אנחנו לרוב מייחסים תכונות שליליות למי שהעליב אותנו - זהו סוג של סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו בשביל להתגבר על העלבון.

לפעמים אנחנו מספרים לעצמנו שנעלבנו בגלל משהו בנו, משהו אצלנו שדורש תיקון. גם זה סוג של סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו בשביל להתגבר על העלבון.

שני הסיפורים האלה מתייחסים לצורות חשיבה שונות לחלוטין. אנחנו יכולים אולי לטעות ולחשוב שהסיפור השני מעיד על תפיסת - עולם יותר מפותחת או מודעת אבל בפועל שני הסיפורים האלה יוצרים מאמץ והמאמץ הזה יוצר סבל. היכן שיש מאמץ אין התגברות על העלבון. האמת היא שאין לנו שום דרך להפסיק את הסיפורים האלה והאמת העמוקה יותר היא שאין שום סיבה לנסות. הסיפורים הם תוצר של מוח שמתפקד כראוי.

אז איך נוכל להשתחרר מהם?

אני רוצה לחזור ל"אתה יוצר את אנטאיז'י. " - מה בעצם הכוונה מאחורי המשפט הזה. במבט ראשון לשני דפוסי מחשבה יש שתי תשובות שונות. התשובה האחת האפשרית היא שכיון שאנחנו תופסים את המציאות דרך תודעתנו הרי ששינוי של תודעתנו יוביל לשינוי של המציאות שלנו. בכך כל - אחד ואחד יוצר את אנטאיז'י שלו.

אנטאיז'י הוא קהילה שמשתנה מיום ליום. אנשים באים ואנשים הולכים. והאנשים הם אלה שמעצבים את אופי המקום. אז אולי המשמעות של המשפט היא שעל המבקר ליצור את אנטאיז'י במעשיו.

האם התשובה היא "איפשהו באמצע", כפי שהרבה אנשים אוהבים לומר?

מה באשר ל"אינך נחשב כלל"?

חשוב להבין שבזן אין קידוש של אי - הפעולה או של הפעולה. זה בהחלט נכון שתפיסת - העולם שלנו היא תפיסת - המציאות שלנו וששינוי תפיסת - העולם יוביל לשינוי המציאות שלנו. אבל אם הבודהיזם היה דוגל בכך שבשביל להשתחרר כל מה שנדרש הוא החלפה של תפיסת - עולם אחת באחרת הוא לא היה שונה משיטה פסיכולוגית.

זה בהחלט נכון שפעולה יכולה לשנות את המציאות שלנו. אבל אם הבודהיזם היה דוגל בפעולה בשביל להשתחרר הרי שהוא לא היה שונה מכל תאוריה חברתית / פוליטית אוטופית. אבל השחרור לא נובע מפעולה או אי פעולה. ממחשבה או אי - מחשבה.

השחרור הוא הפעולה הנכונה.

אם אנחנו חיים את חיי הפעולה הנכונה זה אומר שהפנמנו את "אינך נחשב כלל" - אנחנו לא יכולים לייחס לתפיסות העולם שלנו חשיבות גדולה יותר מלכל תפיסות - העולם האחרות. התוצאה של זה היא לא אי - פעולה. התוצאה היא פעולה שמכוונת לאחר. פעולה שמכוונת לבודהה. כשאנחנו פועלים פעולה שמכוונת לבודהה גם תפיסת - העולם שלנו משתנה וגם המציאות משתנה בפועל.

הדרך להשתחרר מהסיפורים היא לא להפסיק לספר אותם אלא להפסיק לייחס להם חשיבות (או אולי מוטב לומר - לייחס להם את החשיבות הראויה). לשם כך יש תרגול אחד. התרגול הזה הוא החיים עצמם. השער לחיים עצמם הוא רק לשבת זאזן.

איזה מן סיפור סיפרתי לעצמי כשחשבתי ש"יש מעט מאד זמן לתרגול" כי הלו"ז לא סדיר? איזה מן סיפור אתם סיפרתם לעצמכם כשקראתם ש"היה מעט מאד זמן לתרגול"?

אם כל מה שיש לנו זה סיפורים אז מהי המציאות? אני לא אצליח לענות על השאלה הזו עבורכם, אבל אני אנסה במאמר הבא להציג מספר נקודות מבט. www.bendowa.net/zenblog1/בלוג/על-סיפורים-שאנחנו-מספרים-לעצמנו/