מה אתה לא מבין?

*למה המקובלים כתבו בשפה קשה, לא מובנת, זרה?

- התשובה בשאלה, מה השאלה?

*? לא מבין

- לא מבין זה טוב, כי אם הכל ברור אז מה השאלה

ואם לא ברור, זה מחייב יגיעה, ששורשה כוונה, ששורשה רצון עז להבין.

הרצון גדל, הכלי גדל.

ההבנה איננה רלוונטית, ההשגה כן וגם לא אבל זה בפעם אחרת

דברים אלו לא מובנים בשכל המוכר, אלא דרך תחושה השגה אור.

ככל שיהיה ברור, בהיר ונהיר באמת, לא יהיה כבר צורך ברצון כוונה ויגיעה.

אז לא ברור זה טוב, וגם ברור זה טוב.

הכל טוב, סבלנות.

כל עוד לא ברור, יש עבודה, והעבודה היא בכוונה ששורשה רצון, זוהי תכלית ומהות היגיעה.

התוכן עושה את תפקידו ע"פ רצונו יתברך, כך גם אתה.

האם זה ברור? האמת, שאם כן או לא, זה לא משנה.

מה שחשוב שתרצה, שגם זה לא.

- אה... נראה לי שהבנתי

*כן, הבנתי.

- לא טוב (-:

*מה לא הבנתי?

- אתה בטוח שהבנת?

*כבר לא

- אל תבין תשיג

ואתה תשיג

*

ואכן כך הדבר

הבורא בודק כמה באמת אנחנו רוצים

איך?

לפי היגיעה, יגיעה מעידה על כמה אדם באמת רוצה.

אם כך, מה לעשות?

המה לא רלוונטי, אלא הכוונה.

הכוונה היא תוצר של הרצון, היא נגזרת ממנו.

וכל עוד בכל עשייה כזאת או אחרת אתה שומר על כוונה, להתחבר ולגלותו.

הנך מבצע יגיעה, ואין זה ממש משנה מה היא.

סביבת כוונות יוצרת, מן תחרות בריאה, השתוקקות, למטרה, המגדילה את הרצון, הן האישי והן הכללי לגלויו יתברך.

אם כך, יותר רצון (המטאפורה שלו היא כלי) יותר גילוי (המטאפורה שלו היא אור) אז...

אפשר להתפתח לבד

אבל קבוצת כוונות רק תזרז את זה

הכל טוב, הכל אפשר, כל דבר בעיתו, הכל אחד

*

האמת היא אחת

אני מכיר כמה שיטות (דרכים, חוכמות וכו') שטוענות להשגתה, לגילוייה וכו'

כל עוד ימשיכו בדרך כזאת או אחרת להשוות, לשלול, או לזלזל, להפריד (הם, הוא, אני, אנחנו וכו'), הם אף פעם לא יגיעו אליה

כמו שנאמר, הפוסל במומו פוסל.

הכל כשר כמו שהכל לא

זה לא משנה

יש מקום וסיבה להכל שאם לא לא היה מתקיים

אל ניפול למלכודת הגאווה

השם אחד, ושמו אחד, אחד

*

אכן כלל גדולה בתורה.

אדם מטבעו רצון לקבל בלבד.

איך יאהב את חברו כמו את עצמו, אם את עצמו בקושי סובל? גם ישתדל וירמוס את עצמו עדיין יהיה זה בכדי לקבל.

להגיע לאהבת הזולת, יש רק דרך אחת, דרך האמת, דרך הגילוי.

צדיק אמת, יאהב את האש אשר שורפת אותו. אז בטח ובטח יאהב את רעהו.

אין טוב או רע, רק אהבה.

כמו שנאמר, מטרתו להיטיב עם נבראיו

*

אהבה אמיתית, היא אהבה אינסופית, היא אהבת הבריאה על כל תכולתה, זהו גמר התיקון - צדיק אמת.

אהבה כזאת לא מגיעה, מחיבוקים, ריקודים ואמירות.

אהבה כזאת לא מגיעה מהתקבצות, מהסתגרות כזו או אחרת.

זאת אהבה ללא גבולות, ואינה תלויה בדבר חוץ מהקשר האלוקי בין האדם לבוראו.

התקבצות של אנשים שבאותה מטרה, משאירה את הפוקוס, מגרה את הרצון וההשתוקקות ועוד.

מה יותר נכון? נכון לא נכון הכל נכון והכל לא, הכל אחד.

סוף מעשה במחשבה תחילה

*

תורה, היא שיטה, דרך, מתודולוגיה

בדיוק כמו תו"ל (תורת לחימה) שהיא שיטה איך להלחם

תורת ישראל, היא שיטה או דרך איך להחוות את העולם הבא, עולם עליון (היש והכלום), עולם האמת, בזמן שהגוף עדיין חי.

תורת ישראל המוכרת לנו בעולם הזה (העולם התחתון) היא מוצגת לנו כסיפורים וערימה של מצוות של עשה ואל תעשה.

זהו הפשט

כשאדם משיג את האמת, ונוכח בשתי העולמות, הוא רואה בתורה שלעיל סוג של קוד, שרק מי שישיג אמת יבין אותו.

שבעצם הכתבים מספרים לנו על העולם העליון.

השגת האמת לא תלויה רק בכתבים, שהרי משהו היה חייב קודם להשיג בכדי לכתוב אותם.

השגת האמת תלויה במוכנות האדם לגלות אותה

מוכנות=רצון עז וחסר פשרות לחקר האמת (אומץ) + יגיעה (מאמץ)

אני מכיר צדיק אמת, אדם שהשיג את האמת, ולא דרך תורת ישראל.

והאמת היא שהכל נכון כמו שהוא לא

אל תאמינו לי

תחקרו

*

הרשע הוא האדם המרשיע את המציאות, אדם שחי בתודעה של טוב או רע בלבד

הצדיק הוא האדם המצדיק ומבין את המציאות, אדם שחי בתשתי תודעות במקביל

הראשונה - טוב ורע

השניה - עליונה יותר, תודעת אמת, אחדות, השתוות הצורה

צדיק אמת - גמר תיקון אישי, חי בעולם הזה ותודעתו בעולם העליון בלבד, מרגיש את חיי הנצח, "מרחף" נמצא אך לא נמצא, אמת.

חשוב להבין, צדיק זה לא טוב או רע, זה בסה"כ ביטוי לאדם שמבין כמה כלום הוא, ומתוך זה הוא מגלה כמה הכל הוא, ומתוך זה מגלה את תפיסת המציאות האמיתית, שהדבר והיפוכו, אחד הם. פשוט (-:

צדיק כתמר יפרח (-:

*

פשוט

זה מתחיל בשאלה, ומגיע לעוד שאלה ועוד ועוד...

עד שמתייאשים מהשכל

ואם יש מספיק רצון, לפתע מתגלה לה תשובה.

והתשובה היא תודעה נוספת, שנמצאת במקביל לתודעה הקיימת, זה נקרא עולם עליון.

כך שבעצם, שאלת חזק חזק, ובסוף חזרת עם תשובה (חזרה בתשובה) י

והאמת היא, שאדם שלא ישיג תודעה עליונה, לא יבין את מה שכתבתי פה (-:

אני בסה"כ הגירוי, שליח

שאר העבודה עליך

*

למה להפיץ?

ממה שאני מכיר, כל אדם שהתחבר לתודעה העליונה הזאת, מגלה רצון להפיץ אותה.

רצון אותנטי, בלתי מוסבר, ואף מוסבר.

תלוי מאיזו תודעה אתה שואל.

המגמה היא ברורה, כולם יתחברו אליה, אם בטוב (תורה) ואם ברע (יסורים) התיקון הכללי הוא שאלה של זמן.

נחיה ונראה (-:

*

אדם שרוכש תודעה עליונה גבוה, צדיק אמת, מבין שהכל אחד, ושאין טוב או רע, אלא אמת טוטאלית, ולכן אין מצב שיזלזל או יפסול וכו'.

אדם שמצוי בתודעה תחתונה, טוב ורע, אגו וכו' ישפוט או יפסול וכו' אדם אחר, וע"י כך בעצם הוא מצביע כמה חסרונו האישי גדול, או כמה נמוכה דרגתו הרוחנית.

כך שמי שפוסל יש לו עבודה רבה

ומי שלא, שלם, מתוקן, אחיד וכו' וכו'

כל דבר בעתו

*

מעשה במאסטר גדול בקונג פו "החרגול המתלטף" ששכן למרגלות הר היאנג טפו.

המאסטר היה זקן עד מאד, וצבר נסיון וידע רב בתחומו.

הוא היה כ"כ עילוי, שהיו עולים אליו לרגל מקצוות עולם, רק בכדי לטעום ואפילו מקצת האוצר "שבידיו"י.

למאסטר היה כ"כ חשוב להעביר את הידע לאדם הנכון, אך איך ידע מיהו?

אלפים רבים הגיעו אליו, מלכים, נסיכים, עשירי תבל, משכילי עולם מי לא?

מנחות רבות, מגדלים של זהב, מה לא? ועדיין לא מצא את האדם המתאים.

יום אחד הגיע אליו פלוני אביון ודל, ודפק על דלתו, הרכין את ראשו, וביקש ללמוד ממנו את רזי שיטתו.

המאסטר גיכח, ואמר לו, תגיד, אתה יודעמי היו האנשים שבקשו לפניך, לך לך לדרכך ואל תטריד אותי.

עבר לו יום, והפלוני חזר אליו וביקש שוב.

עבר עוד יום, ועוד יום.

ושוב ביקש ושוב ביקש

וכל יום שעבר, אזל לו האוכל. ועוד יום, ועוד יום, עד אשר אפסו כוחותיו, וכל הכוח שנשאר לו, היה רק לדפוק על הדלת.

המאסטר פתח את דלתו לאיש הזר, אסף אותו לביתו, והחל משקם אותו.

המאסטר, שלא ראה בימיו הקרבה עצמית כזאת, וכל זה רק בכדי ללמוד ממנו.

החל בוכה, בכי תמרורים, בכי שפתח את לבו, בכי של שמחה, שסוף סוף מצא את האיש הראוי לאוצר שרכש ועמל עליו כל ימי חייו.

ודי לחכם ברמז

*

כשאדם רוצה הוא בעצם לא רוצה.

למה?

רצון באשר הוא, הוא חוסר.

אדם רוצה כי מתהווה בו חוסר, ורצונו בעצם הוא למלא את החוסר הזה.

ובעצם, אדם רוצה כדי לא לרצות.

לדוגמא: אדם רוצה לאכול, הוא בעצם אדם שרוצה לא לרצות את תחושת הרעב (סוג של כאב) ולכן אוכל.

רוצה= חסר

לא רוצה= לא חסר

אז האם הכי טוב זה לא לרצות? לא.

למה?

כי לא לרצות זה גם לרצות.

אז מה כן טוב?

להבין שלרצות ולא לרצות אחד הם. ולאחר שמבינים וחווים את ההרגשה האמיתית בכך שכל בחירה היא גם טובה וגם רעה בו זמנית.

אז הטוב והרע לא ממש רלוונטיים.