אחד המאפיינים השכיחים ביותר אצל בני זוג הוא חוסר היכולת להקשיב לשני, לעיתים קורה לנו כי בשעת שיחה או ויכוח עם בן זוגנו אנו לא כל כך קשובים למהות השיחה, אלא נוטים להתרכז יותר בתשובה שנתצרך להשיב, כאשר בן שיחנו משתדל ומתעמק להסביר את עמדתו או דעתו אנו עסוקים באיך להראות צודקים?

ואם בן שיחנו מציג רעיון מסוים שאנו כבר מכירים אזי אנו ממהרים לקטוע את דבריו ולהשלים את המשפט במקומו כדי להראות שחשבנו על זה קודם.

אנו מגלים את חוסר הסבלנות שלנו להמשיך ולהקשיב כאשר נראה לנו שהבנו את העניין.

המחשבה הרווחת בזמן ויכוח היא חובת ההוכחה, מי צודק יותר?

בזמן ויכוח מרבית הזוגות אינם מאזינים לבן שיחם, אלא לרחשי ליבם שלהם, הקושי לקבל את בן שיחנו כמו שהוא, נוצר משום שאנו עסוקים בעצמינו, בפרדיגמות שלנו, כל צד נוטה לחשוב שהדרך בו הוא רואה את הדברים הוא הנכון והאוביקטיבי לחלוטין, כך למעשה אנו בוחנים את הדבר דרך המשקפיים האישיים שלנו, כמותינו במילים אחרות כפי שאנו מותנים לראות כשאנו פותחים את הפה, אנו מתארים לאמיתו של דבר את עצימנו את תפיסותינו, הפרדיגמות שלנו, אך כשאחרים חולקים על דעתנו אנו סוברים מייד שמשהו לא כשורה, משום שאנו לא יודעים להקשיב לאחר, אנו עסוקים בעצמנו, בהיבט האימוני שאלות והקשבה זהו כלי תקשורתי מרכזי באימון, הדרך לקבל את האחר כמו שהוא, לכבד את עמדותיו, ערכיו, ורצונותין גם אם לא נסכים עם דעתו נלמד להקשיב ולכבד אותו, משום שהקשבה יוצרת את המוכנות להיפתח ולהוציא מהקרביים שלנו את החסמים שבנו היכלות, היצרים וכו" כלומר הוצאת המידע תוביל בסופו של דבר להסקת מסקנות נכונות לגבי שותפיות הדדית הערכה כבוד וויתור משמעותי

הקשבה הוא אחד המוצרים המבוקשים ביותר לא כל אחד זוכה בו