טיפול קוגניטיבי - התנהגותי (באנגלית: Cognitive Behavioral Therapy, CBT) הוא טיפול פסיכולוגי המבוסס על שילוב של רעיונות מהטיפול ההתנהגותי והטיפול הקוגניטיבי.

השיטה משלבת את הרעיון לפיו על מנת ליצור שינוי אצל המטופל יש צורך בשינוי בתפישת המציאות, כפי שנעשה בטיפול הקוגניטיבי, עם הרעיון לפיו יש צורך ליצור שינוי בהתנהגות המטופל ולכן יש צורך גם בלמידה ותרגול של התנהגויות חדשות, כפי שמקובל בטיפול ההתנהגותי.

הגישה ההתנהגותית מבוססת בין השאר על מודל ההתניה הסמויה, לפיו גם תהליכים קוגניטיביים, כגון מחשבות אוטומטיות, נרכשים בתהליכי למידה הדומים ללמידה ההתנהגותית. הגישה הקוגניטיבית (הכרנית) מבוססת על ההנחה שכל אחד מגיב אחרת כלפי המציאות בהתאם לפירוש שהוא נותן לה. הטיפול המשולב הוכח כיעיל בטיפול בהפרעות חרדה שונות, בדיכאון ובהפרעות אכילה.

תוכן עניינים:

1 טיפול התנהגותי וטיפול קוגניטיבי

1.1 טיפול התנהגותי

1.2 טיפול קוגניטיבי

1.3 עקרונות משותפים לשתי השיטות

2 שיטות טיפול

2.1 הקהיה שיטתית

2.2 אימון בחיסון נגד לחץ

טיפול התנהגותי וטיפול קוגניטיבי:

טיפול התנהגותי:

טיפול התנהגותי (ביהייביוריסטי, מאנגלית: behavioral) הוא טיפול פסיכולוגי המתבסס על תאוריית הלמידה הביהייביוריסטית. הטיפול מניח שהפרעות נפשיות הן דפוסי התנהגות, או הרגלים, לא יעילים שנלמדו במהלך החיים. מטרת הטיפול היא שינוי דפוסי ההתנהגות של המטופל תוך שימוש בעקרונות ביהייביוריסטים כמו התניה קלאסית והתניה אופרנטית.

הטיפול ההתנהגותי מתבסס על תאוריית הלמידה הבהייביוריסטית של פבלוב (1927), תורנדייק (1931) וסקינר (1953), חוקרים ידועים שעסקו במודלים של למידה בקרב בעלי חיים ובהשלכותיהם על הפסיכופתולוגיה.

הביהייביוריזם כשיטת טיפול החל ב - 1924 עם העבודה של מרי קובר ג'ונס (Mary Cover Jones) על הכחדה של חרדות אצל ילדים. אולם ההתפתחות המשמעותית של התחום החלה רק בשנות ה - 50 ושנות ה - 60 של המאה ה - 20, כאשר חוקרים מארצות הברית, בריטניה וקנדה החלו לפתח שיטות טיפול ברוח התאוריה הביהייביוריסטית. באנגליה היה זה ג'וזף וולף שיישם את הממצאים מניסויים על בעלי חיים כדי לפתח את טכניקת ההקהיה השיטתית.

טיפול קוגניטיבי:

טיפול קוגניטיבי הוא שיטת טיפול המבוססת על ההנחה שדפוסי חשיבה משפיעים על ההתנהגות, ושמקורן של הפרעות רגשיות הוא בדפוסי חשיבה מעוותים. אבות השיטה נחשבים הפסיכיאטר אהרון בק והפסיכולוג אלברט אליס. אליס החל לפתח את שיטת "הטיפול הרציונלי - אמוטיבי" באמצע שנות ה - 50 של המאה ה - 20, בין השאר כתגובת נגד לפסיכואנליזה - שיטת הטיפול הפופולאלרית באותה תקופה. בק החל לפתח את "הטיפול הקוגניטיבי" בשנות ה - 60. הטיפול הפך מהר מאוד לתחום מחקר מועדף על חוקרים, כאשר בהתחלה היה נהוג להשוות את יעילותו מול הטיפול ההתנהגותי, אך בשנות ה - 80 ושנות ה - 90 מוזגו שתי השיטות לטיפול הקוגניטיבי - התנהגותי. הטיפול הקוגניטיבי מתמקד בזיהוי דפוסי החשיבה הלקויים והקניית דפוסים סתגלניים במקומם. הטיפול מתבסס הן על עקרונות מתחום הלמידה, והן על ניתוח לוגי ושכנוע מילולי - שכלתני. הטיפול הקוגניטיבי שונה מהטיפול ההתנהגותי בדגש שהוא שם על התהליכים הפנימיים של המטופל, ולא על ההתנהגות בלבד. בין מפתחי השיטה: אלברט אליס, אהרון בק, דונלד מיקנבאום ואלברט בנדורה.

עקרונות משותפים לשתי השיטות:

בין העקרונות הבסיסיים המשותפים לטיפולים קוגניטיביים - התנהגותיים:

אין צורך לעמוד על הסיבות שהביאו את האדם למצבו הנוכחי כדי לשנות אותו.

התנסות מוצלחת בהתמודדות עם גירוי מאיים, מכניסה את המטופל למעגל חיובי שבו הצלחה מביאה לעלייה בתפיסת היעילות העצמית, ועלייה ביעילות העצמית מביאה להצלחה. לכן הטיפולים כוללים בדרך - כלל התנסות מעשית.

שיטות טיפול:

ישנן מספר שיטות שבהם המטפל יכול להשתמש על מנת לשנות התנהגויות; חלקן קוגניטיביות, חלקן התנהגותיות וחלקן משלבות מרכיבים משתי הגישות. השיטות הנפוצות הן חשיפה הדרגתית של המטופל לגורם המאיים, הצפה, חיזוקים חיוביים ושליליים, ענישה, טכניקות הרפיה, דחיית תגובה, שיטות של שליטה עצמית אקטיבית ופסיבית, הקהיה שיטתית, כלכלת אסימונים, טיפול בעיוותי חשיבה, והבנייה קוגניטיבית מחודשת (תיקון המחשבות הלקויות למחשבות בריאות ונכונות שיעניקו למטופל ביטחון וישפיעו על התנהגותו).

בחלק מהמקרים ניתן לבצע שילוב בין השיטות. דוגמה לכך היא הקהיה שיטתית משולבת בהרפיה על ידי היפנוזה וחשיפה הדרגתית לגורם המאיים (השיטה פותחה על ידי ג'וזף וולף בעיקר עבור בעיות חרדה).

הקהיה שיטתית:

הקהיה שיטתית (נקראת גם הפחתה שיטתית של רגישות) היא שיטה לטיפול בפוביות, המשלבת את עקרונות ההתניה הקלאסית עם חוקים קוגניטיביים. לפי הגישה הביהייביוריסטית, חרדה נוצרת בתהליך התניה, שבו מקושרת תגובת הפחד עם הגירוי. הטיפול מכוון להחליף את הפחד בתגובה מותנית חדשה, הפוכה, כלומר בתחושת רגיעה מול הגירוי. תהליך זה נקרא התניית נגד.

התהליך כולל שלושה שלבים. בשלב הראשון, שלב הבנת ההכללה, מכינים רשימה של גירויים המעוררים פחד, ומדרגים אותם לפי רמת הפחד שהם מעוררים. בשלב השני, מלמדים את המטופל להגיע למצב של רגיעה, לדוגמה על ידי הרפיית השרירים או היפנוזה עצמית. בשלב השלישי, מטופל שנמצא במצב רגיעה מדמיין גירויים המעוררים בו פחד, תוך ניסיון לשמור על רמת הרגיעה. בשלב האחרון, חושפים בהדרגה את המטופל להתמודדות עם מצבי הפחד במציאות.

אימון בחיסון נגד לחץ:

שיטת טיפול זו פותחה על ידי דונלד מיקנבאום, שהציע להתייחס לכל לחץ נפשי במונחים קוגניטיביים. לדעתו לאדם הנתון בלחץ יש מחשבות תבוסתניות, ואירועים שהאדם חווה נתפסים ונזכרים בדרכים המתאימות להטיה השלילית שלו. הטיפול שלו מבוסס על שלושה שלבים.

בשלב הראשון, שלב ההמשגה, מלמדים את המטופל על הטבע הקוגניטיבי של לחץ, אוספים מידע על מחשבותיו, אמונותיו ודימויו לגבי עצמו ומלמדים אותו להיות קשוב למחשבותיו ולרגשותיו.

בשלב השני, שלב רכישת המיומנות ותרגולה, משתמשים בשיטות שונות כדי לעזור לאדם להתמודד עם לחץ ולשנות את דרכי החשיבה שלו. מלמדים את האדם להירגע, לראות את הבעיות כפתירות, ומציגים לו שיטות לפתרונן.

בשלב השלישי, שלב היישום והבדיקה, המטופל לומד ליישם את מה שלמד בשלב הקודם במצבי אמת, תחילה בדמיון ובמשחקי תפקיד, ואחר כך במצבים מציאותיים.