חובות / הלוואות / בעיות כספיות - מה לעשות כדי לצאת מהחובות אחת ולתמיד ? חלק 1.

אם שני הילדים רוצים להתחתן, הם יכולים להתחתן גם בלי עזרת ההורים וגם בלי לארגן אירוע של חתונה בכלל, שהוא לכשעצמו אירוע שעובר בן לילה כאילו לא היה. אם חתונה נהפכת לעסק, של מי נותן מה, הרי שאין שום קשר בין חתונה כזו לבין זוגיות ואהבה. באהבה אמיתית, העשיר הגדול ביותר יתחתן עם העני הגדול ביותר והם ירגישו שווה אחד לשני.

אבל אם מישהו רוצה לבטל חתונה בגלל עניין כספי כלשהו, מכל סוג שהוא, אז הרי שטוב יותר לבטל את החתונה עכשיו, מאשר להתגרש מחר. כי מי שרוצה זוגיות אמיתית פנימית, לא עושה חישובים של כסף.

גם "בר מצווה" שעושים בשביל הילד. לא חייבים לעשות בר מצווה באירוע גדול ומפואר. אפשר גם משהו קטן. ואם הילד רוצה אירוע גדול כמו החברים שלו, מה עושים אז? אז מי שאוהב את הילד שלו באמת, הורה כזה מבין מיד שלילד שלו יש בעיה של דימוי עצמי, בעיה של ביטחון עצמי, בעיה של הערכה עצמית (שגם ההורה עצמו אולי וכנראה נגוע בהם). כי לילד אכפת מ"מה יגידו".

והורה חכם, עושה 1 + 1 = 2, ומבין מיד שבקצב הזה הילד שלו יסבול בחיים לא פחות ממנו. כי אם ההורה עצמו שקוע בכ"כ הרבה חובות בגלל ה"מה יגידו", מה יעשה אותו הילד כאשר הוא יגדל. הרי עכשיו זה הבר מצווה ומחר זה משהו אחר ומחרתיים משהו אחר. וההורה פשוט משעבד את חייו לחיצוניות של הילדים שלו. ותוך כדי זה הוא גם גורם לילדים שלו לחשוב כאילו יש משמעות לחיצוני. ועל ידי זה הוא מכניס גם את הילדים שלו לבית הכלא והשעבוד הכספי וכולי.

להיות הורה טוב, זה אומר שלב ראשון להיות אדם טוב מול עצמך. שלב שני להיות הורה טוב מול ילדיך.

דהיינו ללמד אותם מה העיקר ומה הטפל בחיים. ואם הילד לא מבין, מה עושים אז? במקרה כזה על ההורה לשבת עם עצמו, להחדיר בו בעצמו לעומק את מה שהוא רוצה להסביר לילד שלו. ואח"כ להסביר את אותו הדבר טוב יותר לילד שלו.

ואחרי כל ההקדמות האלו, עכשיו ניתן להבין כי מי שבאמת רוצה לצאת מהחובות שיש לו אחת ולתמיד, מי שרוצה לישון בלילה בשקט בצורה רגועה ושלא יהיה אכפת לו לחלוטין מהדמיונות שיש לו לגבי הבנק, אדם כזה דבר ראשון צריך לעבור שינוי תודעתי! בלי שינוי תודעתי מבפנים, האדם רודף אחרי הזנב של עצמו. לא משנה מה יהיה לאדם, תמיד יהיה חסר לו לפחות פי 2 ממה שיש לו.

כמו כלב שנובח "הב הב", כך האדם כל הזמן רוצה עוד ועוד ("הב לי" בשפה הארמית פירושו "תביא לי"). מי שלא ישנה או ירצה לשנות או יבין שהוא צריך לשנות את צורת החשיבה שלו, אדם כזה לעולם יהיה שקוע בחובות. כי חוסר ישוב הדעת מוביל לחובות כנ"ל.

וברמה המעשית לשאלה ספציפית על ההלוואות כדי לכסות חובות אחרים. הנושא הוא מאוד פשוט. צריך להתייחס לעניין הזה בדיוק כמו אל עסק לכל דבר.

ז"א אם באמת הלוואה אחת טובה יותר מאשר חוב אחר, אז זה בסדר גמור ואפילו רצוי לקחת אותה. כי בעצם מחליפים חוב אחד גדול, בחוב אחר קטן יותר.

אבל זה בתנאי אחד, שבו לא לוקחים אפילו לא שקל אחד מההלוואה החדשה לצורך הוצאות שוטפות בשום צורה. ההלוואה החדשה צריכה להיות עסקה כלכלית לכל דבר, דהיינו למטרת כיסוי החוב בלבד! הפעם היחידה שמותר לקחת הלוואה, זה אם אין לך לחם לאכול ומים לשתות. ואם הגעת למצב שבו אין לך לחם לאכול ויש לך דירה, אז תמכור את הדירה ואל תיקח הלוואות.

כי מי שחושב בהיגיון, מבין מיד שזו שטות רצינית שיש לאדם חובות, הוא לא נרדם בלילה, הורס את הבריאות הנפשית והפיזית שלו בגלל החובות, אבל הוא לא פוגע בערך ה"מקודש" של הדירה שלו. זהו כמובן דמיון אחד גדול. הדירה תישאר כאן הרבה שנים אחרי שהאדם ימות. אז מי יותר חשוב? מי משרת את מי? מי עבד של מי?

לסיכום: הפתרון לבעיית ההלוואות / חובות הוא בראש ובראשונה בראש ובצורת החשיבה, בהבנה של מהי מטרת החיים ואיך משיגים את המטרה הזאת. כל זמן שאדם מחפש דרכי קיצור, הרי שהוא ימשיך לרוץ במירוץ העכברים לנצח, עד שמלאך המוות יאסוף אותו מכאן אל התחנה הבאה. והדרך היחידה לצאת מכל החובות, היא אך ורק על ידי שינוי של צורת המחשבה. בהצלחה.

ציטוטים: רבי נחמן מברסלב

באפשרותך להשיג אושר פנימי ללא עלות כספית

"רֶווַח הָעוֹלָם הַזֶּה אֵין לְשַׁעֵר, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָאָדָם יָכוֹל לְהַרְוִיחַ בְּזֶה הָעוֹלָם, וְאֵין צָרִיךְ עַל זֶה הוֹצָאוֹת מִשֶּׁלּוֹ, רַק מִמַּה שֶּׁהֵכִין לְפָנָיו הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, יָכוֹל לְהַרְחִיב יָדוֹ וּלְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה מְאד"

"מִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בִּמְהִירוּת בְּלִי יִשּׁוּב הַדַּעַת, נַעֲשֲׂה בַּעַל חוֹב. "

"שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁמַּרְוִיחִין, וּבֶאֱמֶת אֵינָם מַרְוִיחִין... וְכָל הַמִּתְדַּבְּקִין בָּהּ [ברוח השטות שיש להם] הֵם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בְּחוּשׁ, שֶׁזֶּה הַמַּשָּׂא [העול] תָּלוּי בְּצַוַּאר בְּנֵי אָדָם, שֶׁאֵין מִסְתַּפְּקִין בְּמָמוֹנָם וְלוֹוִין מָמוֹן מֵאֲחֵרִים, וְנִדְמֶה לָהֶם שֶׁהֵם מִשְׂתַּכְּרִין [מרוויחים] שָׂכָר הַרְבֵּה, וְאַחַר כָּךְ מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, וְאִם אֵינָם מֵתִים בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, הֵם בְּחַיֵּיהֶם בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, וּמַטְרִיחִים אֶת עַצְמָם בִּטְרָחוֹת גְּדוֹלוֹת, וּמְסַכְּנִים אֶת עַצְמָם בְּסַכָּנַת דְּרָכִים, בִּשְׁבִיל שָׂכָר מֻעָט,... "

"מחִין דְּקַטְנוּת [מוח קטן וחוסר ישוב הדעת] הוּא בְּחִינַת בַּעַל חוֹב. "

"לְעִנְיַן הַנְהָגַת הַבַּיִת בְּפַרְנָסָה וּמַלְבּוּשִׁים וּשְׁאָר צָרְכֵי הַבַּיִת, שֶׁעַל פִּי רב חָסֵר לָאָדָם הַרְבֵּה כְּגוֹן, לָזֶה חָסֵר מַלְבּוּשׁ פָּשׁוּט, וְיֵשׁ שֶׁחָסֵר לָהֶם מַלְבּוּשִׁים חֲשׁוּבִים אוֹ דִּירָה וְכוּ' שֶׁצְּרִיכִין לְהַמְתִּין... וְלִבְלִי לִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה לְמַלְּאוֹת הַחִסָּרוֹן תֵּכֶף וּמִיָּד, רַק צְרִיכִין לְהַמְתִּין...

וְאָמַר עַל עַצְמוֹ עִנְיָן הַנַּ"ל שֶׁאִם לא הָיָה מַמְתִּין, כְּגוֹן כְּשֶׁהָיָה חָסֵר לוֹ אֵיזֶה דָּבָר, אִם הָיָה דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה שֶׁיִּהְיֶה דַּוְקָא תֵּכֶף, הָיָה צָרִיךְ לִלְווֹת לְעַצְמוֹ וְלִהְיוֹת בַּעַל חוֹב, עַד שֶׁהָיָה מֻכְרָח לִהְיוֹת נוֹסֵעַ וּמְטֻלְטָל כְּמוֹ שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים עִנְיַן הַנּוֹסְעִים שֶׁהֵם מֻכְרָחִים תָּמִיד לִסַּע עַל הַמְּדִינָה מֵחֲמַת שֶׁהֵם תָּמִיד בַּעֲלֵי חוֹבוֹת

וְעִנְיָן זֶה צְרִיכִים לֵידַע מְאד וּצְרִיכִין לִלְמד עַצְמוֹ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בָּזֶה מְאד, כִּי לְכָל אָדָם חָסֵר הַרְבֵּה אֲפִלּוּ בַּעֲלֵי בָּתִּים וַעֲשִׁירִים גְּדוֹלִים, מִכָּל שֶׁכֵּן מְקַבְּלִים [אנשים שכירים] אֲפִלּוּ הַחֲשׁוּבִים וְהַגְּדוֹלִים. וְצָרִיךְ לָזֶה לְהִסְתַּפֵּק בְּמִעוּט וּלְהַנְהִיג בֵּיתוֹ כְּפִי הַשָּׁעָה וְהַזְּמַן. וְאִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁצָּרִיךְ מַלְבּוּשׁ אוֹ לְאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּכְרָח לוֹ אַל יִדְחַק הַשָּׁעָה לִלְווֹת וּלְהַקִּיף [לקחת בהקפה] וְלִהְיוֹת בַּעַל חוֹב, אַךְ יַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹא עִתּוֹ.

וְטוֹב לִסְבּל דּחַק אֲפִלּוּ בִּמְזוֹנוֹת וְכָל שֶׁכֵּן בְּמַלְבּוּשִׁים וְדִירוֹת וְכוּ' וְלא לִהְיוֹת בַּעַל חוֹב, וּמוּטָב שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל חוֹב לְעַצְמוֹ אוֹ לִבְנֵי בֵּיתוֹ בְּמַלְבּוּשִׁים מִלִּהְיוֹת בַּעַל חוֹב לְהַחֶנְוָנִי אוֹ לַאֲחֵרִים. כִּי בְּכָל עִנְיְנֵי פַּרְנָסָה צְרִיכִין לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבוֹא עִתּוֹ"

"הַיֵּצֶר הָרָע דּוֹמֶה כְּמוֹ מִי שֶׁהוֹלֵךְ וְרָץ בֵּין בְּנֵי אָדָם, וְיָדוֹ סְגוּרָה וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּתוֹכָהּ וְהוּא מְרַמֶּה בְּנֵי אָדָם וְשׁוֹאֵל לְכָל אֶחָד, מָה אֲנִי אוֹחֵז? וּלְכָל אֶחָד נִדְמֶה כְּאִלּוּ הוּא אוֹחֵז מַה שֶּׁהוּא מִתְאַוֶּה, וְעַל כֵּן הַכּל רָצִים אַחֲרָיו, כִּי כָּל אֶחָד סוֹבֵר שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ. וְאַחַר כָּךְ הוּא פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וְאֵין בָּה כְּלוּם. כְּמוֹ כֵן מַמָּשׁ הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁהוּא מְרַמֶּה כָּל הָעוֹלָם וְהַכּל רָצִים אַחֲרָיו וּמְרַמֶּה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עַד שֶׁנִּדְמֶה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ מַה שֶּׁהוּא חָפֵץ כָּל אֶחָד כְּפִי שְׁטוּתוֹ וְתַאֲוָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ בַּסּוֹף הוּא פּוֹתֵחַ אֶת יָדוֹ וְאֵין בָּהּ כְּלוּם, כִּי אֵין מִי שֶׁיְּמַלֵּא תַּאֲוָתוֹ אֶצְלוֹ.

גַּם נִדְמוּ כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל הָעוֹלָם כְּמוֹ עַמּוּדֵי אוֹר הַנִּכְנָסִין בַּבַּיִת מִן אוֹר הַחַמָּה, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁהֵם נִדְמִין לְעַמּוּדִים מֵחֲמַת הַזְּרִיחָה שֶׁל הַחַמָּה וּכְאִלּוּ רוֹצִים לִתְפּס אוֹתָן הָעַמּוּדֵי אוֹר שֶׁתּוֹפְסִים וְחוֹטְפִים וְאֵין בְּתוֹךְ הַיָּד כְּלוּם, כָּךְ הֵם כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה"