וזאת לאמר, התהוות מעמד הצופה של האדם על כל הבונוסים שהזדנבו בעקבותיו - התאפשרו בשל תכונת האין - סופיות של היקום - לא בשל מימדיו האדירים. תכונת האין סוף היא זו שמזינה את ההבזק שבמסגרתו פועלת מצבת כוחות היקום - להמשיך ולהתקיים בעיני הצופה. זוהי בעינה הדינמיקה שבמסגרתה פועלים כל הכוחות, על כל היקום, בשביב אחד: הבזק אחד שמתקיים ללא הפסק. הווה שמתקיים ללא הפסק. הווה שאינו נגזר מהזמן ושמתקיים ללא הפסק. וזהו השם שנתן מחבר התורה לדינמיקה של הכוחות הפועלים ביקום: יהוה. י - הוה, יהא ההווה. יהא ההווה ויתקיים ללא הפסק.

האות י' מקדמת כל פועל שעתיד להתקיים: ירצה, יפקוד, ישמור, ינשום... במקרה הזה שיבץ אותה מחבר התורה עם ההווה (יהוה) בשביל להצביע על ההווה שאינו נגזר מהזמן ונמשך כהוא זה לעד; הוא ההבזק שבמסגרתו פועלים כל כוחות הטבע על כל עצמי היקום, בשביב אחד שלא מפסיק להתהוות בעיני הצופה בגלל תכונת האין סוף של היקום. מי שרוצה להכיר את המציאות שיואיל להתבונן בדינמיקה שלה: יהוה. זו הדינמיקה היחידה בטבע שעוסקת בכוחות הטבע הכפופים לכוח האדם, בעוד כל יתר הדינמיקות בטבע - עוסקים בכוחות שהאדם כפוף להם. כמו הדינמיקה הקלסית של תנועת חלקיק, או הדינמיקה בשוק העבודה המתארת כוחות שהאדם כפוף להם וכול'...

אפשר להגיד איפוא שהדינמיקה הזו "יהוה" היא מסלול מחזיר אור של כוחות האדם. כלומר התבוננות ממוקדת בדינמיקה הזו תאפשר לך לסמן במדויק את מסלול כוחותיך ולהשקיף עליו מרחוק; ולמעשה זהו מסלול רצונותיך בפועל השרוע על פני כל המרחב. לכן כאשר אני עושה דבר, אני יכול להשקיף מתוך הדינמיקה הזו על המסלול המדויק של המעשה שלי לאורך כל היקום. לפיכך וכאשר אני עושה דבר במודע - שמודע למסלולו המדויק על פני היקום - אפשר להגיד שהדבר הנעשה על ידי שיקף אימרה ברורה מתוך הדינמיקה אותה שמעתי באופן צלול... זו הרמה הספרותית ששימשה את מחבר התורה לתאר מעשה מודע של אבותינו... היינו שהיו מודעים למסלול המדויק של המעשה. וידבר יהוה אל משה לאמר... ויאמר יהוה אל אברם... איש כנה יכול גם לנהל שיחה מעמיקה עם עצמו ולדון ברעיונות שיבקש לבחון את מסלולם על מפת הדינמיקה, או אז ניתן לפגוש את המונח יהוה בגרסאות אחרות במשפט.

אם כן כל הדינמיקה של היקום, על עצמיו כוחותיו וחוקיו מתגלמים במילה אחת והיא "יהוה". מי שמכיר את המילה הזאת לעומק יש לו הכרה, או יותר נכון "תודעה", כי הוא מודע למסלול המדויק של מהותו ושל מעשיו על פני היקום. יש כאלה שקוראים למודעות הזו נשמה או נפש או החלק הרוחני של האדם... בכל אופן, אין חולק על זה שהמודעות או הנשמה או ההכרה מגלמים את מרכז השליטה של האדם ומחבר התורה קרא למרכז הזה במונח "אלהים", ומהמונח הזה נגזרו הרבה שמות תואר כמו המנחה, המדריך, המורה, המכוון, המוביל שעומד בראש הקבוצה ומכוון אותה... לכן שימש המונח הזה בהרבה מקומות בתורה כאחד משמות התואר שהזדנבו לו כמו "הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים" (שמות ד, טז), או כמו בפתיח שבעת הפסוקים של תולדות הצריכה שאנו בדרך אליהם - "ויאמר יהוה אלהים, לא - טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב, יח). ברם המונח המקורי "אלהים" שובץ בד"כ בתורה במקומו המקורי, היינו במשמעות שממחישה את התגלמות מרכז השליטה של האדם. אם להשתמש במונחי התורה - אמור מעתה, מי שמכיר את המונח "יהוה" לעומק יש לו אלהים.

אם כן נחזור לתכונת הצריכה שפרחה באדם כאשר זיהה את הפוטנציה שבו ויצא עימה לצרוך את העולם, לזהותו, לצפות בו - כי הרי הוא הגורם היחיד ביקום שיכול לצפות במרחב כי יכול להבחין במימד המרחק, וזו הפוטנציה שזיהה בעצמו וביקש לנצלה עד תום ולצאת בחברתה לשופינג עם כרטיס אשראי פתוח... מחבר התורה בתורו ביקש לבודד את תכונת הצריכה הזו ולעמוד על מרכיביה, בעברית יפה אפשר להגיד - לעשות לתכונה הזו ניתוח אנטומי...

וכאמור, הניתוח האנטומי הזה התאפשר הודות לתמונה הנייחת שצילמה מתוך היקום הדינמי, שנעצר לרגע בהוראת הצלם לכבוד הצילום... התרגיל המחשבתי הזה, אגב, שימש את מחבר התורה לאורכה ולרוחבה. ולמען הסרת צילם של ספקות שעלולים להתגלע, המציאות לא התהוותה לפי סדר מסויים או לפי לוח כרונולוגי מסויים, כי אין למציאות נקודת התחלה ולבטח לא נקודת סוף; המציאות מתרחשת בהבזק אחד שאין בילתו. אינני יכול להגיד שקודם נולד אברהם ואחר כך התחתן עם שרה ולאחר מכן נולד להם יצחק, כי למעשה כל ההתרחשויות האלה נעשים במסגרת ההבזק הזה שגם אנחנו ברגע זה שותפים לו. השאלה איפה אברהם ושרה ויצחק היום - נעמוד עליה בהמשך, ולמעשה השאלה העקרונית היא - מדוע זיהיתי קודם את אבי ואח"כ את בני... וכמובן גם על זאת נעמוד בהמשך, אבל הנקודה שרציתי להדגיש כאן היא - שאין ולא יכול להיות סדר להתהוות הדברים במציאות, כי הדברים לא התהוו ולא יתהוו, הדברים מתהווים.

אם יורשה לי לדייק, המונח "סדר" יכול להשתבץ במציאות רק אם המציאות הדינמית הזו תעצור לרגע, כלומר רק אם אדמיין לעצמי וכאילו ליקום סוף או אז גם התחלה תהיה לו ובשטח שנוצר אוכל להשליט סדר; וזהו בעיניו התרגיל המחשבתי של מחבר התורה; באופן הזה הוא הציג לי את אברהם ואת יצחק ואח"כ את יעקב... ובאופן הזה יציג להלן את הלוח הכרונולוגי של תולדות תכונת הצרכנות באדם. אם כן, הממצאים שנעמוד עליהם להלן, ולמרות הצגתם הכרונולוגית בטקסט, אינם ערוכים במציאות לפי סדר התרחשות.

יח ויאמר יהוה אלהים, לא - טוב היות האדם לבדו; אעשה - לו עזר כנגדו. יט ויצר יהוה אלהים מן - האדמה כל - חית השדה ואת כל - עוף השמים, ויבא אל - האדם לראות מה - יקרא - לו; וכל אשר יקרא - לו האדם נפש חיה הוא שמו. כ ויקרא האדם שמות לכל - הבהמה ולעוף השמים, ולכל חית השדה; ולאדם לא - מצא עזר כנגדו. כא ויפל יהוה אלהים תרדמה על - האדם ויישן; ויקח אחת מצלעתיו, ויסגר בשר תחתנה. כב ויבן יהוה אלהים את - הצלע אשר - לקח מן - האדם לאשה; ויבאה אל - האדם. כג ויאמר האדם, זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי; לזאת יקרא אשה, כי מאיש לקחה - זאת. כד על - כן, יעזב - איש את - אביו ואת - אמו; ודבק באשתו והיו לבשר אחד. (בראשית, ב)

ויאמר יהוה אלהים... מחבר התורה פותח את התבוננותו בחולית "הצריכה", באמירה היוצאת מכיוון הדינמיקה הפועלת במרחב וצליליה נשמעים באופן צלול באוזני האדם. אם כן האימרה הזו שתישמע להלן, תשמש לאדם כמדריך וכמכוון שינחו את צעדיו על פני היקום. זו משמעות המונח "יהוה אלהים".

לא - טוב היות האדם לבדו... עמדתי ארוכות על הניתוח האנטומי המרתק הזה בחלק הראשון של "שבעת ימי הבריאה - 7", ומסיבות אישיות לא סיימתי את הניתוח הזה וגם עכשיו איני מתכוון לעשות זאת, בשביל לא להתפרס על פני שטחים אדירים ולאבד קשר עין עם הנושא העיקרי שלנו... אני רוצה לחזור במהירות האפשרית אל הגוף האנושי הפרוש על פני היקום במלואו וצופה בו במרחק של מליארדי השנים אחורה וקדימה... אומנם כאן בנקודה הזו גיליתי את מהות הגוף הזה אך תחושת ניכור לבשה אותי: מי יזהה את ערכי כאדם בגוף האין סופי זה... אני רוצה לחזור במהירות לתהייה הזו בלי לאבד קשר עין עימה.

אם כן נפסח דווקא על עיקר הדברים וניגש ישירות למסקנה היוצאת מהם:

ולאדם לא - מצא עזר כנגדו... האדם ביקש להשתולל עם כרטיס האשראי שלו אך הבנק עצר לו את הכרטיס, ובגין צינעת הפרט אני מנוע לפרסם את הסיבה.

כא ויפל יהוה אלהים תרדמה על - האדם ויישן... ובעצם אני רואה שאין מנוס מפירסום הסיבה האמיתית של עצירת הכרטיס; היא רודפת את האדם לכל מקום... האמת היא שניסינו לעיל לטאטא את הדברים מתחת לשטיח, ולכן תלינו את הסיבה של עצירת הכרטיס בבנק שיכול גם לטעות - למרות שיש ללקוח המכובד כיסוי... אבל נסיונינו לא צלח וחרפת האדם לא תוסר, ולא ולא - יש לאדם כיסוי והבנק לא עצר את הכרטיס... אתם תיפלו מהכיסא למשמע הסיבה האוריגינלית של עצירת הכרטיס: הוא, האדם, התעצל מלהשתמש בו! פשוט התעצל. היתם מאמינים? וכאשר תשמעו את הסיבה האמיתית למקור עצלנותו תיפלו מהכיסא עוד הפעם. ובכלל תנסו לתרגל נפילות חופשיות מהכיסא כי עוד מעט לא תפסיקו ליפול.

העצלנות שאני מדבר עליה היא העצלנות המחשבתית; האדם התעצל מלחשוב וזו הבעיה שסבל ממנה מעודו ועד היום הזה. זו הבעיה שמשלם עליה בכסף עובר לסוחר עד עצם היום. ניצוצי העצלנות הזו התחילו לבצבץ מתוך ראייתו המרחבית ולכוחות הפועלים במרחב. האדם הרים את עיניו לשמים והיה לו קל להגיד במלוא הפשטות: לשמים אין גבול. ליקום אין סוף. זו מסקנה טמועה באדם אך הוא החליט להתגרות בה במודע ובכל זמן ומצב. כל הזמן התגרה בה וגם כאשר לא היה בידו שום אמצעי טכנולוגי - הוא הכתיר את כדור הארץ כמרכז היקום, הגם ועצם ההכתרה סותר בגסות את המופשטת הטמועה בליבו: לשמים אין גבול; הכיצד נציב בהם מרכז?

וכאשר חסך כסף וקנה בו משקפת משוכללת - הוא הכתיר את מערכת השמש כמרכז העולם, וממנה עבר אל שביל החלב שלו להכתירו ולהאדירו. אפילו האל הגדול הגבור והנורא שהשתחווה לו והאמין בכל ליבו בקיומו - מיספר את מניין הרקיעים שלו ושיכנו רוחנית אם איני טועה בשביעי. אבל איך ניתן למספר את הרקיעים שלו אם אין למרחבו היכר?

וככל והמחשבה שלו מתחדדת, סף ההתגרות עולה ומרקיע שחקים... עד שהגיע עם טלסקופ האבל לצייר את היקום, להגדיר את גדליו, את אורכו את רוחבו וגם את גילו המדויק, באיזו שנה נולד ובאיזה בית חולים, כן אני מדייק, האדם בעידן החדש הצביע בעזרת הכלים הטכנולוגיים שבידו על הנקודה המרחבית המדויקת שהמיילדת עמדה בה לקבל את התינוק הרך. בעידן הטכנולוגי האדם צייר את מפת היקום, וזה הישג ראוי לשמו אילו רק עמד לאחר מכן מול השמים ולחש: אין גבול לשמים. את ההבחנה הזו יכל לראות בבירור בעיניו, אבל הוא התמכר להאבל והאמין בהאבל שלמרבה האירוניה לא יכול להגיע לחדות עיניו.

אבל ובמחשבה שניה - מי יכול היום לעמוד מול המספר הגדול והנורא 13.7 מליארד! מי יכול להתכחש למספר הזה או להכחיש את קיומו? אתם יודעים על איזה מרחק מדברים? השתגעתם? להתגרות במספר כזה? והרי גם לחוצפה יש גבול... ואומנם בעידן הנאור לא צולבים את הכופרים במציאות, אבל לי אין ספק שאינטלקטואל כופר שחס על כבודו - יעדיף את הצליבה על הנידוי הציני שהחברה תגזור עליו.

הווה אומר שהאדם לא זיהה את היקום כמרחב צר אלא כמרחב כביר ועצום שרק אדם עם עיניים חדות יכול להעריך את מימדיו. משמעות הדברים שהאדם בכל עידן ועידן זיהה את היקום כמרחב מוגבל אך אדיר מימדים, ופשוט עמד חסר אונים מול המימדים האלה; חש קטן ומאויים, ומעל לכל חש דוחק מול המימדים האלה: איך אספיק לצרוך את כל משאבי הטבע השרועים לפני, מה עוד ומימדי הצנועים אינם משחקים לטובתי...

האדם הזה עמד בפני משוואה פשוטה: הדחף שיש בו לפרוץ אל העולם ולגלות אותו, לצפות בו, לנצל את אוצריו, הפוטנציה שזיהה בעצמו וביקש להפיק ממנה את התועלת המקסימלית, תכונת הצריכה הטמועה בו... כל אלו ועוד - עולים בהרבה על יכולתו להוציא אותם מהכוח אל הפועל. הוא עמד כציפור מול אוקיאנוס וביקש לגמוע אותו. היקום שהצליח להעריך את מימדיו הדמיוניים - גדול עליו... מאידך הדחף שבו אדיר, איך יספיק, מה יספיק. זהו מקור תחושת הדחק שהשתלטה עליו והטרידה אותו, אולם אין זו הבעיה היחידה שעמדה בפניו, כי היה עליו להתמודד עם אחד המכשולים הטבעיים הטמועים בו כגוף פיזיקלי וכאדם: תכונת הנייחות. אסביר את עצמי.

ואד יעלה מן - הארץ, והשקה את כל פני האדמה. זה הביטוי שיפרוס לעינינו את היקום. תכונת הנייחות הנצפית באדם נגזרת מהביטוי הזה.

ישנם בטבע שלושה גורמים, שניים מוחשיים ושלישי נסתר: השניים הראשונים הם העצמים, וכוחות הטבע שפועלים עליהם. השלישי הוא החוקים שמסדירים את הכוחות האלה ומסייגים אותם, אם תרצה - רוקחים אותם. לחוקים האלה ישנה נוכחות אך אין להם כתובת מוחשית. למשל הכוחות השולטים בשוק הם שניים: כוחות ההצע והביקוש, אולם ניתן לשלוט בכוחות האלה ע"י אין סוף חוקים טבעיים או מלאכותיים. מניפולציה למשל הינה נגזרת מחוק טבעי: אני לוקח את כל המוצר לידי, מציף בו את השוק ומעלה את מחירו, והצרכן ישלם עבור המוצר כנגד כוחות השוק, היינו למרות שההצע של המוצר עולה על הביקוש כי הרי היצפתי את השוק במוצר. שוק המותגים הינו דוגמה טובה לזאת. דוגמה לחוקים מלאכותיים הם חוקי המדינה שיכולים גם לרקוח את הכוחות ולשלוט בהם ע"פ מינון מסויים, כמו חוקי הסיבסוד, חוקי המיסוי, חוקי המכס ששולטים במחירים של מצרכים מיובאים, וגם החוקים שמגינים על מחירי המוצרים של התעשיה המקומית.

הדוגמה המאפיינת למונח "חוק" הם שלושת חוקי התנועה של ניוטון שעוסקים בתנועתם של גופים, כלומר שמצביעים על מינון זה או אחר של כוחות כאשר מאחורי כל מינון עומד חוק שמגדיר את התהוותו / התרחשותו / תנועתו... והלכה למעשה רק ארבעה כוחות יסודיים זוהו בטבע ובצידם אין סוף חוקים.