סוטרת קִיטָאגִירִי

Kgiri Sutta

Majjhima Nikya 70; Majjhimapasapi 20, (M I 473)

כך שמעתי:

פעם אחת הבהגווה נדד בארץ הקָאסִי בחברת קבוצה גדולה של נזירים. אז אמר הבהגווה לנזירים: נזירים, אני לא אוכל ארוחות בלילה [i]. מאחר ואני לא אוכל ארוחות בלילה, אני יודע בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות. בואו נזירים, המנעו גם אתם מלאכול ארוחות בלילה. אם לא תאכלו ארוחות בלילה, גם אתם תדעו בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות.

"בסדר גמור, אדון נכבד, " השיבו הנזירים האלו לבהגווה.

אז, מאוחר יותר, הבהגווה נדד בשלבים בארץ הקאסי והגיע לעיירה קטנה הנקראת קיטאגירי בעיר בני הקאסי, היא קיטאגירי.

באותה העת, שני הנזירים הידועים בשם אַסַגִ'י ופּוּנַבַּסוּקַה, התגוררו בקביעות בקיטאגירי. נזירים רבים פנו אל הנזירים אסג'י ופונבסוקה ואמרו להם: "אדונים נכבדים, הבהגווה ונזירי המסדר לא אוכלים ארוחות בלילה. אדונים נכבדים, הבהגווה ונזירי המסדר, אשר לא אוכלים ארוחות בלילה, יודעים בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות. בואו, אדונים, המנעו גם אתם מאכילת ארוחות בלילה. אם לא תאכלו ארוחות בלילה, גם אתם תדעו בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות. "

כאשר הדבר נאמר, הנזירים אסג'י ופונבסוקה אמרו לנזירים האלו: "אדונים נכבדים, אנחנו אוכלים בערבים, בבקרים, במשך היום ואחר הצהריים. אנחנו שאוכלים בערבים, בבקרים, במשך היום ואחר הצהריים, יודעים בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות: מדוע שנוותר על [תועלת] הנחוות בהווה ונחפש אחר [תועלת שתושג] בעתיד? אנו נאכל בערבים, בבקרים, במשך היום ואחר הצהריים.

כאשר הנזירים הללו לא יכלו לשכנע את הנזירים אסג'י ופונבסוקה, הם הלכו אל הבהגווה, ברכו אותו לכבוד, ולאחר שהתיישבו במקום ראוי פנו אל הבהגווה כך: "אדון נכבד, פנינו אל הנזירים אסג'י ופונבסוקה ואמרנו להם: 'אדונים נכבדים, הבהגווה ונזירי המסדר לא אוכלים ארוחות בלילה. אדונים נכבדים, הבהגווה ונזירי המסדר, אשר לא אוכלים ארוחות בלילה, יודעים בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות. בואו, אדונים, גם לכם רצוי לא לאכול ארוחות בלילה. אם לא תאכלו ארוחות בלילה, תדעו בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות. '

"כאשר דבר זה נאמר, אדון נכבד, הנזירים אסג'י ופונבסוקה אמרו לנו: 'אדונים נכבדים, אנחנו אוכלים בערבים, בבקרים, במשך היום ואחר הצהריים. אנחנו שאוכלים בערבים, בבקרים, במשך היום ואחר הצהריים, יודעים בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות: מדוע שנוותר על ההטבות הנחוות בהווה ונחפש אחר אלו [שתושגנה] בעתיד? אנו נאכל בערבים, בבקרים, במשך היום ואחר הצהריים. ' אדון נכבד, מאחר ולא יכולנו לשכנע את הנזירים אסג'י ופונבסוקה אנו מדווחים על העניין לבהגווה. "

אז אמר הבהגווה לאחד הנזירים "בוא נזיר, קרא לנזירים אסג'י ופונבסוקה במילים האלו: 'המורה קורא לאדונים הנכבדים. '"

"בסדר גמור, אדון נכבד, " השיב הנזיר לבהגווה והלך אל הנזירים אסג'י ופונבסוקה להם אמר: "המורה קורא לכם אדונים נכבדים. " הנזירים אסג'י ופונבסוקה השיבו "בסדר גמור, אדון, ", הלכו אל הבהגווה, ולאחר שברכו אותו בכבוד התיישבו במקום ראוי.

הבהגווה פנה אל שני הנזירים אסג'י ופונבסוקה אשר ישבו במקום ראוי, ואמר להם: "האם זה נכון, נזירים, שנזירים רבים פנו אליכם ואמרו" אדונים נכבדים, הבהגווה ונזירי המסדר לא אוכלים ארוחות בלילה... אם לא תאכלו ארוחות בלילה, תדעו בוודאות בריאות טובה, חופש ממחלות, חיוניות, כוח ונוחות? " האם זה נכון שכאשר הדבר נאמר, אתם השבתם לאותם נזירים: "אדונים נכבדים, אנחנו אוכלים בערבים, בבקרים, במשך היום ואחר הצהריים... אנו נאכל בערבים, בבקרים, במשך היום ואחר הצהריים"?

"אכן הדבר, אדון נכבד. "

נזירים, האם אתם מבינים את הדהמה שאני מלמד כך: "בהתייחס לכל הרגשה שאדם מסוים חווה - הרגשה נעימה כלשהי, או הרגשה לא נעימה כלשהי, או הרגשה שאינה נעימה ואיננה לא - נעימה כלשהי - מצבי תודעה לא - מועילים נחלשים ומצבי תודעה מועילים מתעצמים"?

"לא כך, אדון נכבד. "

" [אך], נזירים, אתם וודאי מבינים את הדהמה שאני מלמד כך: "בעניין זה, עם הרגשה נעימה מסוימת שחווים מצבי תודעה לא - מועילים מתעצמים ומצבי תודעה מועילים נחלשים; עם הרגשה נעימה אחרת שחווים, מצבי תודעה לא - מועילים נחלשים ומצבי תודעה מועילים מתעצמים; עם הרגשה לא נעימה מסוימת שחווים, מצבי תודעה לא - מועילים מתעצמים ומצבי תודעה מועילים נחלשים; עם הרגשה לא נעימה מסוימת שחווים, מצבי תודעה לא - מועילים נחלשים ומצבי תודעה מועילים מתעצמים; עם הרגשה מסוימת שאינה נעימה ושאינה לא נעימה שחווים, מצבי תודעה לא - מועילים מתעצמים ומצבי תודעה מועילים נחלשים; עם הרגשה מסוימת שאינה נעימה ושאינה לא נעימה שחווים, מצבי תודעה לא - מועילים נחלשים ומצבי תודעה מועילים מתעצמים"?

"כן, אדון נכבד. "

טוב נזירים, אם לא הייתי יודע באמת, לא הייתי בטוח, לא הייתי רואה, לא הייתי מבחין בוודאות, לא הייתי חוזה במו עיני, לא הייתי מבין כך: "עם הרגשה נעימה מסוימת שחווים, מצבי תודעה לא - מועילים מתעצמים ומצבי תודעה מועילים נחלשים. " האם היה זה נכון מצדי לומר: "וותרו על הרגשה נעימה זו? "

"לא, אדון נכבד, לא היה זה [נכון מצידך]. "

נזירים! רק משום שאני יודע באמת, בטוח, מבחין בוודאות, רואה במו עיני ומבין כך: "עם הרגשה נעימה מסוימת שחווים, מצבי תודעה לא - מועילים מתעצמים ומצבי תודעה מועילים נחלשים" אני אומר: "וותרו על הרגשה נעימה זו. "

נזירים, אם בהתיחס לזה לא הייתי יודע באמת, לא הייתי בטוח, לא הייתי רואה, לא הייתי מבחין בוודאות, לא הייתי חוזה במו עיני, לא הייתי מבין כך: "עם הרגשה נעימה מסוימת שחווים, מצבי תודעה לא - מועילים נחלשים ומצבי תודעה מועילים מתעצמים" האם היה זה נכון מצדי לומר: "השיגו את ההרגשה הנעימה הזו ושהו בה"?

"לא, אדון נכבד, לא היה זה [נכון מצידך]. "

נזירים, רק משום שאני יודע באמת, בטוח, רואה, מבחין בוודאות, מבין כך: "עם הרגשה נעימה מסוימת שחווים, מצבי תודעה לא - מועילים נחלשים ומצבי תודעה מועילים מתעצמים" אני אומר, "השיגו את ההרגשה הנעימה הזו ושהו בה. "

נזירים, אם בהתיחס לזה לא הייתי יודע באמת, לא הייתי בטוח, לא הייתי רואה, לא הייתי מבחין בוודאות, לא הייתי חוזה במו עיני, לא הייתי מבין כך: "עם הרגשה לא - נעימה מסוימת שחווים, מצבי תודעה לא - מועילים מתעצמים ומצבי תודעה מועילים נחלשים", האם היה זה נכון מצידי לומר: "וותרו על ההרגשה הלא - נעימה הזו "?

לא, אדון נכבד, לא היה זה [נכון מצידך].

נזירים, רק משום שאני יודע באמת, בטוח, מבחין בוודאות, ומבין כך: "עם הרגשה לא - נעימה מסוימת שחווים, מצבי תודעה לא - מועילים מתעצמים ומצבי תודעה מועילים נחלשים" אני אומר: "וותרו על הרגשה לא נעימה זו. "

נזירים, אם לא הייתי יודע באמת.. ומבין כך: "עם הרגשה לא - נעימה מסוימת שחווים, מצבי תודעה לא - מועילים נחלשים ומצבי תודעה מועילים מתעצמים" האם היה זה נכון מצידי לומר: "השיגו את ההרגשה הלא נעימה הזו ושהו בה"?

לא, אדון נכבד, לא היה זה [נכון מצידך].

נזירים! רק משום שאני יודע באמת.. ומבין כך: "עם הרגשה לא - נעימה המסוימת שחווים, מצבי תודעה לא - מועילים נחלשים ומצבי תודעה מועילים מתעצמים" אני אומר: "השיגו את ההרגשה הלא נעימה הזו ושהו בה. "

נזירים, אם לא הייתי יודע באמת.. ומבין כך: "עם הרגשה מסוימת שאינה נעימה ואינה בלתי נעימה, מצבי תודעה לא - מועילים מתעצמים ומצבי תודעה מועילים נחלשים" האם היה זה נכון מצידי לומר: "וותרו על ההרגשה הזו שאינה נעימה ואינה בלתי נעימה"?

לא, אדון נכבד, לא היה זה [נכון מצידך].

נזירים, רק משום שאני יודע באמת.. ומבין כך: "עם הרגשה מסוימת שאינה נעימה ואינה בלתי נעימה, מצבי תודעה לא - מועילים מתעצמים ומצבי תודעה מועילים נחלשים" אני אומר: "וותרו על ההרגשה הזו שאינה נעימה ואינה בלתי נעימה. "

נזירים, אם לא הייתי יודע באמת.. ומבין כך: "עם הרגשה מסוימת שאינה נעימה ואינה בלתי נעימה, מצבי תודעה לא - מועילים נחלשים ומצבי תודעה מועילים מתעצמים" האם היה זה נכון מצידי לומר: "השיגו את ההרגשה הזו שאינה נעימה ואינה בלתי נעימה ושהו בה"?

לא, אדון נכבד, לא היה זה [נכון מצידך].

נזירים, רק משום שאני יודע באמת... ומבין כך: "עם הרגשה מסוימת שאינה נעימה ואינה בלתי נעימה, מצבי תודעה לא - מועילים נחלשים ומצבי תודעה מועילים מתעצמים" אני אומר: "השיגו את ההרגשה הזו שאינה נעימה ואינה בלתי נעימה ושהו בה. "

נזירים, אינני אומר שכל הנזירים צריכים לפעול בעירנות; לעומת זאת, אינני אומר שכל הנזירים לא צריכים לפעול בעירנות.

נזירים, ישנם הנזירים האלו שהנם ארהנטים, אשר השמידו את הזיהומים, השלימו את התרגול, עשו את שצריך היה לעשות, הניחו את הנטל [ii], השיגו את המטרה העליונה, חתכו את הכבלים והשיגו שחרור מוחלט דרך ידיעה אמיתית. לנזירים אלו אינני אומר שעליהם לפעול בעירנות. מדוע? מאחר ואת מה שהיה צריך לעשות [הם עשו] בעירנות, הם ואינם מסוגלים להיות רשלנים.

[לעומת זאת], ישנם הנזירים האלו אשר הם עדיין חניכים, שעדיין לא השיגו את המטרה, ולפיכך מבקשים [להשיג] את השלווה הבלתי ניתנת להשוואה בה יש הכחדה של הקשרים [iii]. לנזירים אלו אני אומר שעליהם לפעול בעירנות. מדוע? משום שאם אנשים אלו הראויים לכבוד ימצאו מקום המתאים למגורים, יתרועעו עם חברים טובים, ישמרו על הכוחות והיכולות (indriyni) מאוזנים היטב, יתכן ויוכלו להשיג בחיים אלו ממש, באמצעות התפיסה הנעלית שלהם (abbhi), את פרי הארהנטיות שאין דומה לו, היעד הנעלה של התרגול הרוחני, אשר למענו אנשים ממשפחות טובות פורשים בצדק מחיי בית אל חיים חסרי בית והופכים לנזירים. נזירים, מאחר ואני רואה בבירור את התוצאה של עירנות לגבי נזירים אלה, אני אומר שהם צריכים לפעול בעירנות.

בעולם קיימים שבעה סוגים אלו של אנשים. ומהם השבעה? הם: "משוחרר בשני אופנים" (אוּבְּהַטוֹבְּהָאגַוִוימוּטַה, ubhatobhgavimutta), "משוחרר על ידי חוכמה" (פַּנְיָאוִוימוּטַה, pavimutta), "מתבונן בגוף" (קָאיַסַקְהִי, kyasakkhi), "משיג באמצעות השקפה" (דִיטְהִיפַּטַה, dihipatta), "משוחרר על ידי אמון" (סַדְהָאוִוימוּטַה, saddhvimutta), "הולך בעקבות הדהמה" (דְהַמָאנוּסָארִי, dhammnusr), "הולך בעקבות אמון" (סַדְהָאנוּסָארִי, saddhnusr).

נזירים, איזה אדם מכונה "משוחרר בשני אופנים"? נזירים, במקרה זה מישהו יוצר מגע באמצעות הגוף עם שחרור שליו א - חומרי אשר מעבר לחומר [iv]. הוא שוהה בו, הוא רואה באמצעות חוכמה והזיהומים שלו מושמדים. אדם כזה, נזירים, מכונה "משוחרר בשני אופנים". נזירים, לנזיר כזה אינני אומר שעליו לפעול בעירנות. מדוע? משום שאת מה שהיה צריך לעשות [הוא עשה] בעירנות, והוא אינו מסוגל להיות רשלן.

נזירים, איזה אדם מכונה "משוחרר על ידי חוכמה"? נזירים, במקרה זה מישהו יוצר מגע באמצעות הגוף בשחרור שליו א - חומרי אשר מעבר לחומר. הוא שוהה בו, הוא רואה באמצעות חוכמה והזיהומים שלו מושמדים. נזירים, גם לנזיר כזה אינני אומר שעליו לפעול בעירנות. מדוע? משום שאת מה שהיה צריך לעשות [הוא עשה] בעירנות, והוא אינו מסוגל להיות רשלן.

ונזירים, איזה אדם מכונה "מתבונן בגוף"? נזירים, במקרה זה, מישהו יוצר מגע באמצעות הגוף עם שחרור שליו א - חומרי אשר מעבר לחומר. הוא שוהה בו, הוא רואה באמצעות חוכמה וחלק מהזיהומים שלו מושמדים. אדם כזה, נזירים, מכונה "מתבונן בגוף". נזירים, לנזיר כזה אני אומר שעליו לפעול בעירנות. מדוע? משום שאם אדם זה הראוי לכבוד ימצא מקום המתאים למגורים, יתרועע עם ידידים טובים, וישמור על הכוחות והיכולות מאוזנים היטב, יתכן ויוכל להשיג בחיים אלו ממש, באמצעות התפיסה הנעלית שלו, את פרי הארהנטיות שאין דומה לו, היעד הנעלה של התרגול הרוחני, אשר למענו אנשים ממשפחות טובות פורשים בצדק מחיי בית אל חיים חסרי בית והופכים לנזירים. נזירים, מאחר ואני רואה בבירור את התועלת הזו של עירנות, אני אומר שנזיר כזה צריך לפעול תמיד בעירנות.

נזירים, איזה אדם מכונה "משיג באמצעות השקפה"? נזירים, במקרה זה, מישהו אינו יוצר מגע באמצעות הגוף עם שחרור שליו א - חומרי אשר מעבר לחומר אבל הוא רואה באמצעות חוכמה וחלק מהזיהומים שלו מושמדים. הוא חוקר לעומק ובודק באמצעות חוכמה את הדהמה שמלמד הטטהאגטה. אדם כזה, נזירים, מכונה "משיג באמצעות השקפה". נזירים, גם לנזיר כזה אני אומר שעליו לפעול בעירנות. מדוע? משום שאם אדם זה הראוי לכבוד ימצא מקום המתאים למגורים... יתכן ויוכל להשיג בחיים אלו ממש, באמצעות התפיסה הנעלית שלו, את פרי הארהנטיות שאין דומה לו... נזירים, מאחר ואני רואה בבירור את התועלת הזו של עירנות, אני אומר שנזיר כזה צריך לפעול בנחישות.

נזירים, איזה אדם מכונה "משוחרר על ידי אמון"? במקרה זה, מישהו אינו יוצר מגע באמצעות הגוף עם שחרור שליו א - חומרי אשר מעבר לחומר אבל הוא רואה באמצעות חוכמה וחלק מהזיהומים שלו מושמדים. אמונו בטטהאגטה מבוסס, מושרש ונטוע. אדם כזה, נזירים, מכונה "משוחרר על ידי אמון". נזירים, גם לנזיר כזה אני אומר שעליו לפעול בעירנות. מדוע? משום שאם אדם זה הראוי לכבוד ימצא מקום המתאים למגורים... יתכן ויוכל להשיג בחיים אלו ממש, באמצעות התפיסה הנעלית שלו את פרי הארהנטיות שאין דומה לו... נזירים, מאחר ואני רואה בבירור את התועלת הזו של עירנות, אני אומר שנזיר כזה צריך לפעול בעירנות.

נזירים, איזה אדם מכונה"הולך בעקבות הדהמה"? במקרה זה, מישהו אינו יוצר מגע באמצעות הגוף עם שחרור שליו א - חומרי אשר מעבר לחומר, והזיהומים שלו לא הושמדו על ידי ראייה באמצעות חוכמה. אבל הדהמה של הטטהאגטה מקובלת עליו אחרי שהרהר בה באמצעות חוכמה במידה מסויימת. בנוסף, לאדם כזה יש את המעלות הבאות: כוח האמון, כוח המרץ, כוח המודעות, כוח הריכוז, וכוח החכמה. אדם כזה, נזירים, מכונה "הולך בעקבות הדהמה". נזירים, גם לנזיר כזה אני אומר שעליו עדיין לפעול בעירנות. מדוע? משום שאם אדם זה הראוי לכבוד ימצא מקום המתאים למגורים... יתכן ויוכל להשיג בחיים אלו ממש, באמצעות התפיסה הנעלית שלו את פרי הארהנטיות שאין דומה לו... נזירים, מאחר ואני רואה בבירור את התועלת הזו של עירנות, אני אומר שנזיר כזה צריך לפעול בעירנות.

נזירים, מיהו האיש המכונה "הולך בעקבות אמון"? במקרה זה, מישהו אינו יוצר מגע באמצעות הגוף עם שחרור שליו א - חומרי אשר מעבר לחומר, והזיהומים שלו לא הושמדו על ידי ראייה באמצעות חוכמה. אבל יש לו די אמון והערכת כבוד כלפי הטטהאגטה. בנוסף, לאדם כזה יש את המעולות הבאות: כוח האמון, כוח המרץ, כוח המודעות, כוח הריכוז, וכוח החכמה. אדם כזה, נזירים, מכונה "הולך בעקבות אמון". נזירים, גם לנזיר כזה אני אומר שעליו עדיין לפעול בעירנות. מדוע? משום שאם אדם זה הראוי לכבוד ימצא מקום המתאים למגורים... יתכן ויוכל להשיג בחיים אלו ממש, באמצעות התפיסה הנעלית שלו, את פרי הארהנטיות שאין דומה לו... נזירים, מאחר ואני רואה בבירור את התועלת הזו של עירנות, אני אומר שנזיר כזה צריך לפעול בעירנות.

נזירים, אני לא מדבר על הגשמת פרי הארהנטיות מייד בתחילה. אכן, נזירים, ההגשמה של פרי הארהנטיות מושגת באמצעות אימון הדרגתי, באמצעות עשייה הדרגתית, באמצעות התקדמות הדרגתית. נזירים, כיצד ההגשמה של פרי הארהנטיות מושגת באמצעות אימון הדרגתי, באמצעות עשייה הדרגתית, באמצעות התקדמות הדרגתית?

נזירים, עם הופעת האמון [במורה], אדם פונה [אל המורה] ; לאחר שפנה [אל המורה], הוא נותן את דעתו אליו בכבוד; כך, לאחר שנתן את דעתו, הוא מקשיב בערנות [לדברי המורה] ; לאחר שהקשיב בערנות, הוא שומע את הדהמה; לאחר ששמע את הדהמה, הוא זוכר אותה; לאחר שזכר אותה, הוא חוקר את המשמעות שלה; לאחר שהוא חוקר את המשמעות שלה, הוא [רואה] שהדהמה נכונה על פי הבנה אישית [שלו], מתעורר בו מרץ; כאשר מתעורר בו מרץ, יש לו יכולת; כשיש לו יכולת, הוא מודט [v], כשהוא מודט, הוא עושה מאמץ עילאי. כשהוא עושה מאמץ עילאי, אז בעזרת תודעה מכוונת היטב ובאינטנסיביות, הוא מגשים באמצעות הגוף את האמת העליונה ורואה אותה באופן חודר באמצעות חוכמה.

אך, נזירים, במקרה זה, לא היה אמון, ולא היתה פניה [למורה], ולא היה כבוד, ולא היתה האזנה או זכירה, ולא היתה הקשבה לדהמה, ולא היתה חקירה של המשמעות, ולא היתה התאמה בין הדהמה להבנה, ולא היה מרץ, ולא היתה יכולת, ולא היתה התבוננות מדיטטיבית, ולא היה מאמץ עילאי. נזירים, אתם לא על הדרך הנכונה. נזירים, אתם הולכים בדרך שגויה. כמה רחוק הלכתם והתרחקתם, אנשים ריקניים, מתורת הלימוד והמשמעת הזו.

נזירים, ישנו הסבר בעל ארבע שורות. כשאדם חכם לומד אותו, הוא יכול להבין את משמעותו מהר. נזירים, אני אציג אותו בפניכם בקצרה. נסו להבין [את משמעות הדרשה] הזו שלי.

"אדון נכבד, מי אנו שנדע את הדהמה? "

יש מורה, נזירים, הרואה חשיבות ברכוש חומרי, אשר יורש טובין חומריים, אשר כבול לרכוש חומרי. אפילו עם מורה כזה אין התמקחות [עם תלמידיו אשר אומרים]: "אנחנו נעשה זאת אם זה יצא כך, אך לא נעשה זאת אם זה יצא אחרת. " נזירים, לא כל שכן הטטהאגטה אשר מנותק לחלוטין מכל רכוש חומרי?

נזירים, תלמיד בעל אמון ושכנוע אשר שם עצמו תחת תורת המורה ומתרגל כיאות, הוא בעל הגישה הנכונה: "הבהגווה הוא המורה; אני תלמידו. הבהגווה יודע; אני לא יודע. "

נזירים, בתלמיד בעל אמון ושכנוע, אשר שם עצמו תחת תורת המורה ומתרגל כיאות, התורה של המורה משגשגת ומושרשת באופן איתן. נזירים, תלמיד מעין זה הוא בעל הגישה הנכונה הזו: " לא אפחית את מאמצי העזים עד אשר אזכה בפרי הארהנטיות אשר יש להשיג אותו בעזרת חיוניות אדירה, אנרגיה אדירה ולהט אדיר אף אם גופי יוותר רק עם העור, או הגידים, או העצמות, או אף אם הבשר והדם יתייבשו. " נזירים, תלמיד בעל אמון ושכנוע, אשר שם עצמו תחת תורת המורה ומתרגל כיאות, יכול לצפות בוודאות לאחת משתי התוצאות, כלומר, ידיעה בחיים אלו ממש, או אם עדיין נותרת שארית של היאחזות, המצב של אַנָאגָאמִי (angmi), שאינו - שב.

כך דיבר הבהגווה, והנזירים נהנו ושמחו בדבריו.

[i] כלומר, נמנע מלאכול בערב ובלילה. הכוונה שאינו אוכל אחרי שעת צהריים.

[ii] נטל - הנטל של המצרפים שמהווים את האובייקטים להיצמדות, הנטל של הזיהומים (kilesa), והנטל של צורות קרמתיות (abhisakhra).

[iii] קשרים - (yoga) הקשרים של ההיקשרות לחושים, לקיום, להשקפות מוטעות ובורות.

[iv] על פי מסורת התרגול הנהוגה בבורמה זה האופן בו מושג השחרור בקצרה - לאחר שהמתרגל התעלה מעבר לחומריות (rp) תוך מדיטציה בעזרת קונספטואליזציה של אובייקטים חומריים המכונים קָאסִינַה, הוא שוהה במגע של מצב מנטלי עם שחרור שליו ((vimokkha המשויך לג'האנה א - חומרית (הכוללת תופעה מנטלית בלבד). שחרור זה אורך כל עוד שוהים בג'האנה ולכן הוא רגעי בלבד. ההשמדה של הזיהומים מגיעה רק באמצעות ידיעת הדרך ופרי הידיעה. לאחר שהמתרגל רואה את ארבעת אמיתות הנאצלים דרך ידיעת הדרך, הזיהומים המנטליים מושמדים.

[v] מודט [על התופעות] - tuleti מילולית: בוחן, אומד, בודק. עורך התבוננות חוקרת בתופעות המנטליות והפיזיות במאפייניהן של ארעיות, דוקהה, וחוסר - עצמיות, באמצעות מדיטצית ויפסנא.