מודעות שאינה מתנסה בשלם האחד והיחיד, יוצרת מתוך בורותה את עולמה וגורלה, ומשתעבדת להם בעיוורונה. מודעות שמתנסה בשלם האחד והיחיד, יוצרת מתוך הבנה ואהבה את עולמה וגורלה, והופכת לאדון עליהם. מודעות שמתמזגת עם ה"שלם המוחלט", מתקיימת במהות עצמיותה השלמה והמוחלטת.
השלם המוחלט הוא נצחי, אחד והיחיד שדבר אינו יכול להשפיע עליו או לשנותו, מודעות שלמה ומוחלטת, אושר שלם ומוחלט, קיום שלם ומוחלט. השלם המוחלט הוא מקור כל החלל והזמן וכל "היש והאין" המתקיימים בחלל זמן זה. אפשר לדמותו כמרחב ריק ומלא כאחד, חסר מרכז וחסר גבולות שבו הכל מתרחש או לא מתרחש. כל נקודה בו (שהיא חסרת ממדים) מכילה את המרחב כלו על כל תכולתו, שמכיל את כל הנקודות ומצבורי הנקודות, מצבורים שהופכים לבעלי ממדים, אפשריים ובלתי אפשריים.
אכן, זהו תיאור כושל של השלם המוחלט. את השלם המוחלט לא ניתן לתאר או להגדיר - אך ניתן להתנסות בו.
מהותו של השלם המוחלט, היא מודעות עצמית נצחית (חסרת זמן), טהורה באחדותה, נטולת שניות (דואליות), מודעת ומתנסה באושרה השלם, המוחלט, הנצחי וחסר הזמן, אושר שאינו תלוי בדבר מחוץ לעצמיותו.
השלם המוחלט מקרין מתוכו כבחלום, מבלי שזה ישפיע עליו בדרך כלשהי, אינספור מודעויות בעלות רמות מודעות שונות המתנסות באנרגיה, חלל וזמן, שמוקרנים אף הם מן השלם המוחלט (כבמעין חלום), והופכים לכל ה"יש" על כל היבטיו, צורותיו וגווניו. מודעויות אינספור אלה מתנסות ב"יש" זה באינספור דרכים, מבלי שהשלם המוחלט יהיה מושפע מכל זאת בדרך כלשהי.
האנרגיה המוקרנת על ידי השלם המוחלט (כבמעין חלום) הופכת לדפוסי תבניות של חומר, חישה, מחשבה, הרגשה, המתקיימים בתוך חלל וזמן. שאינספור מודעויות מתנסות בכל אלה, כל אחת בהתאם לרמתה, יכולתה ופתיחותה.
בין דפוסי התבניות והמודעויות נוצרים יחסי גומלין המשתנים ללא הרף ומשנים את דפוסי התבניות עצמן ואת המודעויות המתנסות בהן. בזו הדרך נוצרים היקומים כולם, ובזו הדרך הופך זרע מודעות למודעות שלמה ומוחלטת.
בשל האהבה השלמה והחופש המוחלט המתלווה אליה תמיד במהותו של השלם המוחלט, נוצרת בשלב מסוים, (מתוך יחסי הגומלין שבין דפוסי תבניות אלה והמודעויות המתנסות בהן), מודעות עצמית מזויפת, שאותה אנו מכנים "אגו" או "אני" מזויף.
"אגו" זה, אינו מודע לשלם המוחלט ולמהותו, והוא חותר להתקיים כישות נפרדת ומוגדרת, העומדת ברשות עצמה מול כל ה"יש" העומד מחוצה לה.
כדי להשיג זאת, אגו זה מתגונן, טורף ונלחם בכל ה"יש" שמסביב לו, מתוך פחד וחשש לעצם קיומו.
מלחמת קיום זו של ה'אגו' הוא מקור כל הסבל והאומללות והדרך היחידה להיחלץ מהם, היא לחזור אל השלם המוחלט ומהותו, או במלים אחרות, להתעורר מן הקיום האשליתי ולהתנסות בשלם המוחלט ובמהותו.
התעוררות זו אל השלם המוחלט, מתבצעת על ידי פתיחת המודעות היחסית, המוגבלת על ידי ה'אגו' הזורע בה בורות ועיוות, ועל ידי הבאתה לנאורות חובקת - כל. עם פתיחת המודעות המוגבלת והפיכתה למודעות שלמה מוחלטת ונקייה (נקייה מ'אגו') מתגלה משחקו של המוחלט השלם, האחד והיחיד, עם עצמו, ומתגלה ה'מאיה' - היחסיות, הקסם והאשליה שבקיום.
פתיחה וחזרה זו אל המודעות השלמה והמוחלטת - אל האלוהות, יכולה להיעשות באחת מחמשת הדרכים הבאות, בחלק מהן, או בכולן כאחד:
א) על ידי ביטול הדואליות, השניות, שבקיום, תוך כדי ראיית האחדות שבכל הדברים והסכמה עם אחדות זו, שפרושה וויתור מרצון על ידיעה שכלתנית שתפקידה להשוות, לסווג ולמיין. או במלים אחרות: אי קבלת הדברים באמצעות גיוונם, המיוחדות והשוני שביניהם, כי אם על ידי הליכה בדרך הלב. כלומר, קבלת הדברים כולם מתוך רצון טוב, אחדות והתמזגות, והרגשת אהבה והבנה כלפי הכל, הנתפש באופן רגשי בלי ידיעה שכלתנית. התמזגות ואחדות זו מובילים אותנו ישר אל האחד והיחיד, אל השלם המוחלט.
ב) על ידי ביטול ההתייחסות הרגילה שלנו לחלל וזמן, מתוך הבנה פשוטה, שהעבר והעתיד אינם קיימים, למעשה, כמצב של התנסות עכשווית, משום שהעבר הפך לזיכרון והעתיד לא הגיע עדיין והוא רק בגדר של ציפיות, חרדות ומשאלות - לב עכשוויות, המושתתות על התנסויות בעבר. הדבר האמיתי היחיד הוא הכאן והעכשיו", שגם הוא, כשלעצמו, חולף ומשתנה מרגע לרגע. עלינו להבין שזמן וחלל אלה, הנתפשים על ידינו כרצף מתמשך ואחיד, רצף המשתמש בסיס לקיומו של האגו, הוא אשליה. "כאן ועכשיו" מכיל את הנצח כנקודה בתוך החלל חסר המרכז והגבולות של השלם המוחלט, ואם אנו מצליחים להתמקד אך ורק בנקודה זו, תוך נטרול מוחלט של כל עבר ועתיד (שהם תולדת השכלתנות שלנו, הציפיות והפחדים שלנו), "כאן ועכשיו" אלה הופכים ל"נצח" המוביל אותנו ישירות למודעות העצמית האמיתית ולאושר הבלתי תלוי, לשלם והמוחלט ולמהותו.
ג) על - ידי ביטול המודעות העצמית המזויפת, כלומר, אי - הזדהות עם האגו על כל צורותיו, היבטיו ותבניותיו, אם הן חומריות, שכלתניות, חושיות, או רגשיות, מאחר וכל אלה הן זמניות ומשתנות ללא הרף. רק הזיכרון והדמיון יוצרים מהם לכאורה ישות אחת ויחידה הנקראת "אני", ואשליה של ישות מתמשכת הנקראת "אגו". אך מאחר והזיכרון משתנה אף הוא עם חלוף הזמן ומושפע תמיד מהרגע העכשווי, אין לסמוך עליו כמעיד על ישות מתמשכת, שהיא תמיד אותה ישות או 'אגו'. הדרך היחידה להתייחס אל המציאות היא לראות אותה כהתרחשות גלובלית חובקת - כל המשתנה ללא הרף, בכל רגע מחדש, התרחשות שהכל בה משפיע על הכל, בלי מרכז ובלי גבולות. בראייה והבנה כזו אין מקום ל"אני" נפרד, העומד ברשות עצמו מול כל "היש ואין". כלומר, אין מקום ל'אגו'. ראייה והבנה כזו מובילים מיד אל השלם המוחלט הנצחי, שהוא מקור כל "היש ואין".
ד) על ידי התבוננות טהורה, שפרושה, התבוננות בדברים כשלעצמם, במהותם, ללא מעורבות השכל השופט, המפרש, הממיין, המסווג והקושר כל דבר אל הידוע לו כבר. התבוננות טהורה ועקבית המתרכזת במהות כלשהי - אם זו מהות ה"אני", מהות החלל והזמן, מהותו של פרח, מהות הכעס, מהות החומר, מהות צורה כלשהי, מהות האלוהים, או כל מהות אחרת - התבוננות כזו, כשהיא נעשית ללא מעורבות השכל וכל הידוע לו, שומטת את הקרקע מתחת לרגלי ה'אגו' ומעבירה את המודעות המתבוננת ישר אל השלם המוחלט ומהותו.
ה) על ידי אמונה בלתי מעורערת בכוח עליון כל - יכול שלם ומוחלט, האוהב את משחקו / בריאתו ורוצה בטובתם ובטובת כל פרט שבם, אמונה המלווה בתשוקה עזה להתמזג עם כוח עליון זה ולהיהפך לאחד עמו. כשדבר זה קורה כתוצאה מכניעה מוחלטת שה'אגו' מתבטל בה, מתרחשת אחדות ואהבה כוללת - כל, המובילה ישר אל השלם המוחלט ומהותו.
אלה היו חמש הדרכים, שהביאו את כותבת הספר הזה להתנסות בשלם המוחלט ובמהותו, על רקע חיי היום יום שלה / שלי כבת, אחות, אשת איש, אימא, סבתא, ידידה, עקרת בית, מורה, תלמידה, אמנית פעילה ויוצרת בשטחים רבים ומגוונים, לאורך כל חייה / חיי הנוכחיים ורבי - הפנים שהחלו ב - 8/9/27.
הסיבה לכפילות הלשון: שלה / שלי, חייה / חיי, טמונה בכך שבדרך מסוימת "היא" כבר לא "אני", משום ש"אני" זה, תודה לאל, כבר לא קיים.
050-3331-331