הודפס מהאתר Yeda.EIP.co.il/?key=62686757
איש כי ידור נדר לה', מטות

וידבר משה אל ראשי המטות. מי הם ראשי המטות, נכון יותר לשאול מה הם ראשי המטות, מה תפקידם מהו אפיונם. יתר על כך, המצווה היחידה אשר נאמרה אל ראשי המטות, הינה מצוות איש כי ידור נדר לה'. מה הקשר בין ראשי המטות, בדווקא, לעניין נדרים?

או' ר' נחמן, נדר הינו מצווה, על ידי הנדר ושבועה זוכין לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי (זוכין לדבק מחשבתא בעולם הבא). הנדרים בחינתם גבוהה מאוד, הם בבחינת שרשי התורה, בחינת תשובה שהיא למעלה מהתורה.

כידוע עולם חסד יבנה, מהות הנהגת העולם הינה במידת החסד. מידת החסד ענינה ביטול מידת התאווה. התאווה הינה קלקול הנובע מחוסר אמונה, קלקול הנובע מחומריות / גשמיות בבחינת אני ואפסי, היינו שיהיה לי, לא משנה ענינו של האחר. נתינת צדקה הינה התיקון והביטול של מידת התאוה, נתינת צדקה הינה חסד, מהות קיומו של העולם. התאווה הינה החרבת העולם. ידוע השאלה של חכמים אם הקדוש ברוך הוא אוהב עניים, מדוע אינו מפרנסן, התשובה לשאלה זו, עיקרה של מצוות הצדקה, בשביל שאדם שהוא בעל בחירה ימשיך החסד לעולם ע"י צדקתו שנתן בבחירתו. היינו לאחר שבא הממון לאדם, לכיסו, שולח ידו לכיסו, לממון ה"שייך לו" נותן לאחר. במעשה צדקה זה משבר האדם אכזריות ותאוותו. מתוך אמונה שהכל מרצונו ית'. נתינת הצדקה הינה משיכת חסד לעולם.

הנדר הינו תוצאה של פרץ רגשי עמוק, פרץ של קירבת אלוקים. נדרים, עצם עניינם הינו, בחירת האדם לעשות מעשה של קירבה, מעשה הנעשה מתוך הודאה, השתוקקות לקרבת אלוקים. בנדור האדם נדר, מבטל את מידת התאוה. הנדר מורה להבנת האדם שהכל מאיתו ית'. או' ר' נחמן, נדר ושבועה ענינם הוא שמגלים שכל הדברים מקבלים חיות מהתורה. הנדר אינו מצמצם / מגביל, הנדר מרחיב, כאשר יודע האדם שהכל תלוי ומכוון על ידו ית' ע"י התורה וממילא תשוקתו להידבק בו ית', ההידבקות בכל יכול הינה ע"י צמצום עצמיותו, ע"י נדרים ושבועות. האדם נודר מחמת שרואה שיצרו (איש איש ויצרו, זמן וזמן ויצרו) רוצה להתגבר עליו, על כן הוא נודר ואוסר על עצמו גם את המותר לו, זאת כהגנה מתוך קירבת אלוקים חפצתי. ההבנה שיצרו רוצה להתגבר עליו והנדר כנגדו צריך שינבע מההכרה שכל החיות הינה מהתורה מאיתו ית'.

לא כל אדם ראוי ויכול לגלות שהכל מקבלים חיות מהתורה, על כן לא כל אחד יכול לנדור נדר. כאשר נדרת, מוצא שפתיך תשמור, אשר נדרת קיים. אי קיום הנדר יורה על חוסר אמונה גדול יותר מאשר לא לנדור כלל.

הכוח שיש לבטל הנדר, איננו ביטול הנדר, כוח זה הינו עקירת הנדר מעיקרו, היינו הנדר לא נידר כלל. מהות קיומו של נדר הינה בהבנת המשמעות העמוקה של הנדר. הידיעה, שהנדר הינו הצהרת אמונה, הצהרה בהכרת הכל יכול ית' שהכל שלו והכל מאיתו, היא המביאה לקיום הנדר. בהעדר תנאי זה, בטל הנדר מעיקרו.

וידבר משה אל ראשי המטות. או' ר' נחמן ראשי המטות, גדולי הדור הם אלו היודעים שכל הדברים שבעולם מקבלים חיות ע"י התורה, כי בוודאי אין שום חיות לשום דבר כי אם ממנו ית'.

כידוע קודשא בריך הוא ואורייתא חד הם. העוסק בתורה צריך שייקשר כל עשייתו לתורה, לקב"ה. הנדר הינו עשיית תורה, עשיית מצווה. כאשר האדם נודר בכל עניין, במעשהו נותן קדושה לנידר, בנודרו הינו מקשר הכל לקב"ה. באופן זה ע"י הנדר הינו נותן חיות לנידר, כך מוסיף ונותן חיות בעולם.

או' ר' נחמן.. ואפילו מי שעוסק בתורה, לאו כל אחד זוכה שהוא יקיים כל העולם, כי אם יחידי סגולה. לאו כל אחד זוכה כי הוא בחינה גבוה מאוד למצוא ולגלות אלוקותו ית', כביכול הנעלם, בכל דבר שבעולם.

היכולת לנדור ניתנה לאיש, "איש כי ידור נדר". מהות הנודר, היותו איש. איש הינה מהות, יכולת לקשר כל דבר לבורא עולם. איש זה, אנשים אלו הם ראשי המטות.

ראשי המטות אינם בדווקא המרבים בלימודם, ראשי המטות הם המקשרים כל דבר לכל יכול ית'. ראשי מטות אלו הם הנותנים תוקף לנדרים והם העוקרים הנדר מעיקרו.

שנזכה לדבק מחשבתינו בעלמא דאתי.

© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן