שאלה: אני מרגישה שהקשר שלי עם בעלי תקוע. זאת אומרת, הקשר בינינו הוא קשר טכני בלבד - "תביא את זה" "תעשי את זה" וכו', אין בינינו אהבה ולא זוגיות.

מה עושים כדי לשפר את המצב? איך מחזקים את הקשר ואת הזוגיות?

תשובה:

ישנם שני יסודות מרכזיים שעליהם בנויה הזוגיות:

א. נתינה שמותאמת לבן / בת הזוג

ב. תקשורת ברורה וגלוית לב

וביתר הרחבה -

ראשית נשאל - מה מביא לאהבה? מה מחזק את הקשר בין שני אנשים בכלל, ובין בעל לאשה בפרט?

הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו" (ח"א על הנתינה) מתייחס לשאלה זו ושם הוא מסביר בהרחבה שמה שגורם לאדם לאהוב, להתקשר למישהו, הוא הנתינה. זאת אומרת כל דבר שאדם משקיע בו ונותן לו משלו, מנשמתו, מכוחו - הוא "מתקשר" אליו.

לדוגמא - שני אבות שלשניהם יש ילד, האחד גידל את הילד טיפל בו קם בשבילו בלילה וכו', השני לא גידל לא טיפל לא קם בשבילו בלילה אלא היה רוב הזמן בחו"ל - למי משני ההורים יהיה רגש חזק יותר כלפי הילד? כמובן אותו הורה שהשקיע בילדו וקם בשבילו בלילה במשך שנים, ירגיש קשר נפשי ואהבה לילדו, הרבה יותר מההורה שלא גידל את הילד ולא השקיע בו.

דוגמא אחרת - אדם שגידל כלב והשקיע בו, יטיל דמעה עליו לאחר שימות.

חז"ל הביעו רעיון זה במשפט אחד - "רוצה אדם קב אחד שלו מתשעה קבין של חברו" (ב"מ, ל"ח). אדם יעדיף קילוגרם אחד של פירות מהעץ שהוא טיפח אותו והשקיע בו, יותר מתשעה ק"ג של פירות שיביאו לו מהשוק.

לסכומו של עניין - זוג שרוצה שהקשר ביניהם יצמח והבית יפרח, צריכים להשקיע בנתינה.

להשקיע בנתינה משמעו פירגון חיזור אהבה דאגה הדדית גילוי אכפתיות כבוד - הדדי וכו' - הכל כמובן לפי הצורך האינדבדואלי של כל אחד ואחד. אם משקיעים בנתינה הקשר נעשה הרבה יותר עמוק והאהבה נבנית ומקבלת קומה נוספת.

הזוגיות משולה לגינה - אם משקיעים בגינה - משקים עודרים מדשנים גוזמים וכו' הגינה פורחת ושוקקת חיים, אך אם אין השקעה הכל נובל.

האם נתינה לבדה מספיקה, על מנת שתהיה זוגיות טובה? לא! לזוג נורמלי יש מריבות, יש אכזבות ויש ציפיות שלא מומשו ולכן על מנת שתהיה זוגיות טובה חייבת להיות תקשורת ברורה וגלויה, כלומר, לא יכול להיות מצב שהאשה רואה את הבעל מסתובב כמה ימים עצבני, והיא לא יודעת על מה ולמה. וכן הפוך - לא יכול להיות שהאשה מתלוננת בפני הבעל על כל מיני דברים, והיא לא אומרת מה באמת חסר לה, ולמה היא באמת זקוקה. (ראה בהרחבה חוברת הדרכת חתנים של הרב וולבה) המצב הנורמלי, המצב הבריא הוא שכל אחד מבני הזוג אומר בצורה ברורה וגלויה מה מפריע לו, מה מכעיס אותו, מה פגע בו וכו', וכן בצד החיובי עליו לאמר לבן הזוג מה הוא מצפה ממנו, מה ישמח אותו, מה חסר לו שיעשה לו וכו'.

לשם המחשה נספר על זוג שהבעל התלונן שהוא עושה בשביל אשתו - עוזר לה בבית, עוזר עם הילדים וכו' - אך היא לא מפסיקה "לקטר". דבר שגרם לו לתסכול גדול ולכעס.

בעל זה הסתובב זמן רב עם תסכול על כך שאשתו כפויית טובה, שאינה רואה כמה הוא עושה וכמה הוא משקיע בבית.

במפגש הייעוץ התברר עם האשה, שעזרה בבית זה לא הדבר שהיא זקוקה לו מבעלה, זה לא הדבר שחסר לה. מה שהיה חסר לה הוא תשומת לב וזמן איכות עם הבעל, אפילו זמן מועט בכל יום, מה שלא ניתן לה כלל.

במפגשי הייעוץ בעל זה למד שאם יש לו תחושה של כפיות טובה מצד אשתו, עליו לשוחח על כך עם אשתו, לא בצורה פוגעת כמובן, אך לאמר לה איזו תחושה הוא חש ולמה הוא חש כך, ואז לשמוע את תגובתה.

כאשר הבית מתנהל בצורה כזאת להבת אש המחלוקת והכעס, נכבים מהר מאוד ובלי נזקים.

ובאמת יועצי נישואין מדריכים כל זוג שבא אליהם, לקבוע פגישה שבועית על כוס קפה ועוגה, שבה כל אחד מביע את כאבו וכעסו בצורה נעימה.

לסיכום - אם רוצים להצמיח את הזוגיות יש להשקיע בנתינה כזו שמשמחת את בן / בת הזוג, ועל ידי כך מביאה לחיזוק הקשר ולאהבה. ומאידך יש לפתח תקשורת גלויה וברורה שתכבה את אש המחלוקת, המריבות והכעסים - ובזה ישרה השלום בביתכם.