הודפס מהאתר Yeda.EIP.co.il/?key=6184
להיות מודע ללא מודע - התת מודע

בפוסט זה ארצה לתאר את הדרך שבה המודעות הפעילה היא רק חלק קטן מהמודעות הרגילה שלנו. כששערי התת - מודע פתוחים, מגוון רחב של רגשות מודחקים וזיכרונות יכולים להשתחרר למודעות. כפי שנכתב - "חקירה עצמית עמוקה של התת - מודע האינדיווידואלי הופכת לתהליך חווייתי, הרפתקה ביקום - גדול שמעורב בהכרה קוסמית" ד"ר סוזוקי הגדיר תובנה רוחנית או הארה כ"להיות מודע אבל חסר הכרה" \ "להיות מודע ללא מודע" בטקסט זה אשתמש במידע ממאמרים שונים שכתבתי וכמו כן ישלב את דעתי האישית בכל פסקה ואת הפרספקטיבה שלי וראייתי את פני הדברים. בואו נצלול בפוסט זה עמוק אל התת - מודע ונגלה כיצד הוא פועל וכיצד להגיע באופן מודע אל חלקים לא מודעים ולגעת בהם. קריאה מהנה!

שאלה שמעסיקה אותי הרבה היא, למה אנשים מתכוונים כשהם אומרים את המילה "אני".. בדומה לפילוסוף וחוקר הזן אלאן וואטס - אני תוהה ומנסה להבין בדיוק כיצד אנשים פיתחו את אותה הגדרה ולאיזה אספקט במערכת החיים האורגנית היא מתייחסת.

באופן די מוזר אנשים אומרים "הלב שלי פועם", ולא "אני מפעים אותו" הם אומרים "האף שלי" או "הרגל שלי". מה שכמובן באופן משונה מאוד מפריד את האני מאותם דברים שנמצאים בבעלותו, וכאשר אומר האדם "הגוף שלי" או "המוח שלי"..

מעניין אותי מאוד להבין למי הוא מתכוון כאשר הוא אומר "שלי". ובאופן כללי - ניתן לומר שרוב האנשים אשר משתמשים במינוחים אלו בדיבור הרגיל והיום - יומי שלהם אינם מודעים בדיוק בעצמם לאותו "אני" שהם מדברים עליו.

במאמר שקראתי בעבר נכתב שהאגו הוא "האי" של התודעה הרציונלית הצף על פני הים הגדול של ההיבטים הלא מודעים של הנפש. מצבי תודעה לא - רגילים בהחלט משנים באופן דרמטי את היחסים בין הדינמיקה המודעת והלא מודעת של הנפש. הבנה רוחנית מביאה לתודעה את מה שנכון וברור כל הזמן ב"לא - מודע ", את אשר האגו אינו יודע.

שחרור חומר לא מודע מהמודע מתרחש לעתים קרובות. תובנה מתווספת לתובנה. לבסוף, האדם רואה את העולם ללא הונאה עצמית או אשליה. האגו חש איום על פני השטח בגלל העובדה שהתת - מודע יכול לתפוס מציאות פנימית.

לעניות דעתי ובמובן מסוים ניתן לומר שתהליך ההתפחות המודע הוא הכרחי, החשיפה לעולם הפנימי והלא מודע, זה של החלומות או זה שמתפעל את המערכת מאחורי הקלעים, עלול גם להזיק.

מעבר לכך שזיכרונות ורגשות מודחקים, תקופות מסוימות בחיים ודרכים שבהם ראינו את עצמנו עלולים לצוף, עלול גם האדם להיחשף לתפיסת מציאות - קרובה יותר למציאות כפי שהיא על פני השטח, תפיסה שתגרום לאדם הממוצע "לאבד את השפיות" במובן המודרני של המילה.

הלא מודע האנושי הוא מאגר עבור מגוון רחב של חוויות המרכיבות

האלמנטים הבסיסיים של המסע הרוחני. כאשר נחשף האדם בעזרת טכניקות מסוימות או משני תודעה ללא מודע, הסרט העדין המפריד בין חיי היומיום שלנו לבין העולם המדהים שלנו, התת - מודע הופך לשקוף ולבסוף נשבר.

הטאבו של האגו והאני העליון נעלם במידה מספקת כדי לאפשר לחומר לא - מודע לזרום אל התודעה. הגבולות הרגילים בין התודעה לבין הלא - מודע נשברו ולבסוף במידה רבה הם מומסים.

היכולת לראות דפוסים, היא רחוקה מלהיות חולשה פסיכולוגית שצריך לטפל בה, היא יכולת חיונית של התת מודע שיש לפתח, וכמו כן לאפשר לה אינטראקציה עם התפיסה המודעת שלנו. מצבים של ניכור, של שינה, של חוסר הכרה, של להיות מחוץ לתפיסה הערה, הם מצבים טבעיים ורגילים. החברה מעריכה מאוד את מודל האדם הנורמלי שלה. המודל מחנך ילדים לאבד את עצמם ולהיות אבסורדים.

הניסיון להתמודדות עם התחומים השונים של הלא - מודע הוא בהחלט

הכרחי לפיתוח היכולת לסייע לאנשים אחרים עם יכולת

השלווה שלהם בתהליך של חקירה עצמית.

הזמן והחלל הם יצירות של החלק המודע. זה בגלל שאנחנו לא תמיד

מבינים כי זמן ומרחב הם פירות של המודע, ואז אנו מתבלבלים מאוד כאשר אנו מנסים להתמודד עם התת - מודע שבו אין זמן ומרחב

יש לנו בקצות האצבעות שלנו חומר ושיטה שבאמצעותה אנו יכולים למשוך בחזרה את הכבד מסך של התת מודע שלנו ולשחרר אל האור הבהיר של המודע שלנו, הנפש מלאה בתעלומות כהות ומטרידות של העצמי הפנימי שלנו.

כאשר אנו חותכים את האצבע שלנו, אנחנו לא מרפאים את עצמנו. אנו אפילו לא דואגים לריפוי. אנו יודעים שהחתך הולך להרפא כי יש לנו אמונה בכוח גדול יותר. אנו סומכים על תת - ההכרה שלנו, ואנחנו חייבים ללמוד לבטוח בה בדברים אחרים גם כן.

החשיבה הלוגית והחלק המודע הוא החלק שדרכו נועדנו במצב השפוי והטבעי לראות את המציאות, כאשר משתבשת המערכת האורגנית של האדם, אם בגלל טכניקות מסוימות או בגלל חומרים כימיים -

מגלה האדם אספקטים לא מודעים ועולמות שלמים של חשיבה מופשטת, דרך מוכרת מאוד להגיע ולהיות מודע לחלקים פנימיים ולא מודעים של הנפש היא דרך חלומות, בעיקר דרך חלומות צלולים.

כאשר מושך האדם את הכרתו המודעת לחלום בעזרת טכניקה מסוימת הוא מצליח לגלות ולהבחין בעולם פנימי שלם של אנשים שזזים, מדברים וחושבים. עולם מלא בטבע, בעלי חיים רחובות ובניינים, עולם שכולו פרי תוצאתו של חשיבה לא מודעת.

חשוב שיבחין האדם בעובדה חשובה, שהחלום נראה מציאותי בדיוק כמו המציאות הערה, ושבחלום הוא חווה את עצמו בדיוק כמו במציאות הערה כשני אספקטים - כחלום עצמו, וכעצמו שבחלום. וזאת מכיוון שכל העולם בחלום שחיצוני לאדם, הוא הרי פרי תוצאתו ויצירתו האדם בלבד.

והחלום עצמו כולל כל הסביבה האורגנית והלא אורגנית שנמצאת בחלום עשויה מאותו החומר שעשוי החולם, ובדיוק כך במציאות הערה - נמצא המוח במיקום מאד מעניין, כאשר כל החוויה של העולם שאנו חווים כחיצוני, היא פנימית. במובן שהיא מתקיימת בתוך המוח של האדם.

ובו זמנית, נמצא גם האדם בתוך העולם, ולמעשה - פולריות זו היא מחוייבת, והדדיות זו היא אבן הבסיס לקיום כל הדברים בקיום, והעובדה שמבדיל האדם בין דבר והיפוכו (תופס את המציאות בפולריות) היא אבן הבסיס של התפיסה המודעת.

ועובדה נוספת חשובה שיש להבחין בה, היא שהאדם בחלום איננו שואל את עצמו האם הוא חולם, ולמעשה אם חושבים על זה - איזו אינדיקציה יש לעצמי שבחלום שהוא חולם? איזו אינדיקציה כבר יכולה להיות לנו במציאות הערה והיום - יומית לכך שאנו בחלום אחר, ברמת מודעות קצת שונה?

כאשר עושה האדם ופועל במציאות הארה הוא מקבל את התחושה שהוא עושה דברים, הוא לא מרגיש שכל מה שקורה קורה לו, באותו האופן שחלום הוא "נחלם", וכל מה שקרה בחלום לא קרה באותו האופן שבו קורים הדברים במציאות הערה. אך למעשה בעקבות שינוי מסוים במצב התודעתי יכול להבחין האדם בכך שהמציאות הערה איננה שונה כלל ממצב החלימה.

לסיכום: כל מצב של קיום דומה לחלום אשר נחלם בלילה, קיימים אין סוף חלומות. המציאות נמצאת בתוך כוורת ענקית אין סופית של מציאויות שנמצאות בתת - מודע תודעתי קולקטיבי, בפוטנציאל האין סופי של אלוהים. התודעה מתקשרת ל (אני). אני זה מה שחווה את עצמו כמודע ביחס ללא מודע. והתודעה מביטה על החומר דרך החלל הריק. אבל לפני הכל יש תודעה. זאת הסיבה שאפשר לראות את החלל הריק משתנה ומשנה את הצורה שלו תחת נסיבות מסוימות, כי הוא לא השכבה הריקה הראשונה מתחתיו יש תודעה.. והתת מודע מכיל אין סוף מציאויות שקרו באין סוף דרכים רק שמה שאין שם זה מי שיחווה אותם ומה שקורה בפועל זה שאנו בתור הבורא (כחלק ששוכח שהוא הבורא) חוקר ומגלה עוד חלקים בפוטנציאל האין סופי שלו. כל רגע "שבריר" הווה של מציאות קיים בפני עצמו בתור פיסת מידע עצמאית שבה הכל קפוא (תמונה של כל החלקיקים ביקום ברגע נתון) ויש אין סוף שברירים כאלה של מציאויות וזאת הסיבה שזה אף פעם לא נגמר. פיזיקה מתייחסת בעיקר לחלל ריק - בגלל שהחלל הריק הוא מה שמניע את האטומים לזוז. זה הכוח הגדול מכולם, וכל הכוחות הפיזייקלים ולמעשה כל מדע פיזיקלי מתייחס לחלל הריק.

© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן