המשל על סוגד האש בעל השיער הסבוך

(aggikajailaupam)

I."אם כך, נסיך, אציג בפניך משל, כיוון שיש אנשים חכמים אשר מבינים מה שנאמר באמצעות משלים. נסיך, פעם היה סוגד - אש [11] בעל שיער סבוך אשר התגורר ביער בבקתת עלים. באותה עת שבט מסויים היה נע ונד ומנהיגו שהה במשך לילה אחד בסמוך למשכנו של סוגד האש, ולאחר מכן עזב. וסוגד האש חשב שילך אל האזור כדי לראות אם יוכל למצוא שם משהו שימושי עבורו. הוא קם מוקדם בבוקר והלך אל האזור, ושם ראה תינוק קטנטן ועדין שוכב זנוח על גבו. למראה הדבר הוא חשב לעצמו: 'לא יהיה זה נכון מצידי להתעלם מכך ולתת ליצור אנושי למות כך. עדיף שאקח את הילד הזה אל מגוריי, אדאג לו, אאכיל אותו ואגדל אותו. ' וכך הוא עשה. כאשר הילד היה כבן עשר או שתים עשרה, היה על הפרוש ללכת אל היישוב לשם עניין כלשהו. אז הוא אמר לנער: 'בני, ברצוני ללכת אל היישוב. אתה השגח על האש ואל תיתן לה להכבות. אם בכל זאת היא תיכבה, הנה גרזן, הנה כמה מקלות, הנה מקלות - האש, כך תוכל להדליק שוב את האש ולהשגיח עליה. ' וכך לאחר שהדריך את הילד, הפרוש הלך אל הישוב. אך הילד בהיותו שקוע במשחקיו, נתן לאש להכבות. אז הוא חשב: 'אבי אמר: בני, ברצוני ללכת אל היישוב. אתה השגח על האש ואל תיתן לה להכבות. אם בכל זאת היא תיכבה, הנה גרזן, הנה כמה מקלות, הנה מקלות - האש, כך תוכל להדליק שוב את האש ולהשגיח עליה. כעת כדאי שאעשה זאת! ' אז הוא קיצץ את מקלות האש עם הגרזן בחושבו: 'אני מצפה שאש תדלק בדרך הזו' אולם לא נדלקה כל אש. הוא קיצץ את מקלות האש לשתיים, לשלוש, לארבע, לחמש, לעשר, למאה חתיכות, הוא קיצץ אותם לשבבים, הוא חבט בהם לאבק, הוא זרה אותם ברוח, בחושבו: 'אני מצפה שאש תדלק בדרך הזו'. אך לא נדלקה כל אש, וכאשר הפרוש שב, לאחר שסיים את ענייניו, ואמר: 'בן, מדוע נתת לאש להכבות? ' והבן סיפר לו מה שקרה. והפרוש חשב לעצמו: 'כמה טיפש הילד הזה, כמה חסר דעת! איזו דרך חסרת היגיון להדליק אש! ' ואז, בזמן שהבן צפה בו, הוא לקח את מקלות האש והצית מחדש את האש, באומרו: 'בן, זוהי הדרך להצית מחדש את האש, לא הדרך המטופשת, חסרת הדעת וחסרת ההיגיון שניסית! '

'בדיוק באותו אופן, נסיך, אתה מחפש בטיפשות, בחוסר דעת ובחוסר היגיון את העולם הבא. נסיך, ותר על ההשקפה המרושעת הזו, זנח אותה! אל תיתן לה לגרום לך צער וסבל לזמן ארוך! '

I."למרות מה שאמרת, קַסַּפַּה המכובד, עדיין אינני מסוגל לוותר על ההשקפה המרושעת הזו. המלך פַּסֶנַדִי של קוֹסַלַה מכיר את דעותיי, וכך גם מלכים מחוץ לארץ זו. אם אוותר עליהן הם יגידו: 'איזה טיפש הנסיך פָּאיָאסִי, באיזו טיפשות הוא אוחז בהשקפות מוטעות! ' אני אמשיך להחזיק בהשקפה הזו מתוך גאווה, בוז וטינה!"

המשל על שני מנהיגי השיירות

(dve satthavhaupam)

I."אם כך, נסיך, אציג בפניך משל, כיוון שיש אנשים חכמים אשר מבינים מה שנאמר באמצעות משלים. פעם אחת, נסיך, שיירה גדולה של אלף כרכרות נדדה ממזרח מערבה. ולאן שלא הלכו הם כילו במהרה את כל העשב, העצים והצמחים הירוקים שהיו שם. כעת, לשיירה זו היו שני מנהיגים, כל אחד היה אחראי על חמש מאות כרכרות. והם חשבו: 'זוהי שיירה גדולה של אלף כרכרות. לכל מקום אליו אנו הולכים, אנו מכלים את כל האספקה. יתכן ויהיה עדיף שנחלק את השיירה לשתי קבוצות של חמש מאות כל אחת', וכך עשו. אז אחד המנהיגים אסף כמות גדולה של עשב, עצים ומים, ויצא לדרך. לאחר שחלפו יומיים שלושה במסע הוא ראה אדם אדום - עיניים מתקרב לעברו עונד אשפת חיצים ועטור זרי חבצלות מים, כשבגדיו ושיערו רטובים לגמרי, נוהג במרכבת חמורים שגלגליה מרוחים בבוץ. בראותו את האדם, המנהיג אמר: 'מהיכן אתה מגיע, אדוני? '

'מהמקום הזה - והזה. '

'ולאן מועדות פניך? '

'למקום הזה - והזה. '

'האם ירד הרבה גשם בג'ונגל שלפנינו? '

'אכן כן, אדוני, ירד המון גשם בג'ונגל שאליו מועדות פניך, הדרכים ספוגות מים, ויש כמות גדולה של עשב, עצים ומים. השלך את העשב, העצים והמים שבבעלותך, אדוני! תוכל להתקדם במהירות רבה יותר עם קרונות משא קלות, אל תתיש את שורי המשא שלך! '

מנהיג השיירה אמר לרכבים מה שאמר לו האיש: 'השליכו את העשב, העצים והמים... ' וכך עשו. אך באזור החנייה הראשון הם לא מצאו כל עשב, עצים או מים, וגם לא בשני, בשלישי, ברביעי, בחמישי, בשישי או בשביעי, וכך כולם הלכו לאבדון. וכך מה שנותר מהם, בני אדם ובקר, כולם נטרפו על ידי שד היַקְהַה [12] ההוא, ורק עצמותיהם נותרו. [13]

וכאשר המנהיג של השיירה השניה היה בטוח שהשיירה הראשונה התקדמה מספיק, הוא הצטייד בכמות גדולה עשב, עצים ומים. אחרי שחלפו יומיים שלושה במסע, המנהיג הזה ראה אדם אדום - עיניים מתקרב כלפיו... אשר יעץ לו להשליך את מלאי העשב, עצים והמים שלו. אך המנהיג אמר לרכבים: 'האיש הזה אמר לנו שכדאי לנו להשליך את העשב, העצים והמים שיש לנו. אך הוא אינו נמנה על ידידנו או קרובינו, אז מדוע שנבטח בו? אם כך, אל תשליכו את העשב, העצים והמים שיש לנו. הבה נמשיך עם השיירה בדרכנו עם האספקה שהבאנו, ואל תשליכו דבר! ' הרכבים הסכימו ועשו כדברו. וכך באזור החנייה הראשון הם לא מצאו כל עשב, עצים או מים, וגם לא בשני, בשלישי, ברביעי, בחמישי, בשישי או בשביעי, אך שם הם ראו את השיירה השניה שהלכה לאבדון, והם ראו את העצמות של האנשים והבקר שנטרפו על ידי רוח הרפאים היַקְהַה. אז אמר מנהיג השיירה לרכבים: 'השיירה הזו הלכה לאבדון בשל טיפשותו של מנהיגם. אם כך, כעת הבה נותיר מאחור את האספקה פחותת הערך, וניקח מהשיירה השניה כל דבר שיש בו ערך גבוה יותר. ' וכך עשו. ועם המנהיג החכם הזה הם חצו בביטחה את הג'ונגל.

באופן דומה, נסיך, אתה תגיע לאבדון אם תחפש בטיפשות ובחוסר חוכמה את העולם הבא בדרכים שגויות. אלו החושבים שהם יכולים לבטוח בכל דבר שהם שומעים, הינם בדרך לאבדון בדיוק כמו הרכבים ההם. נסיך, ותר על ההשקפה המרושעת הזו, זנח אותה! אל תאפשר לה לגרום לך אסון וסבל לזמן ארוך!"

I."למרות מה שאמרת על כך, קַסַּפַּה המכובד, עדיין אינני מסוגל לוותר על ההשקפה המרושעת הזו... אם אוותר עליה הם יגידו: 'איזה טיפש הנסיך פָּאיָאסִי..."

המשל על נושא הגללים

(gthabhrikaupam)

I."אם כך, נסיך, אציג בפניך משל, כיוון שיש אנשים חכמים אשר מבינים מה שנאמר באמצעות משלים. נסיך, פעם היה רועה חזירים אשר הלך מכפרו אל כפר אחר. שם הוא ראה ערימה של גללים יבשים שהושלכה, והוא חשב לעצמו: 'יש כאן הרבה גללים יבשים שמישהו השליך, אשר יכולים להיות אוכל לחזירים שלי, עלי לקחת אותם עימי. ' והוא פרס את גלימתו, אסף את הגללים בתוכה, צרר אותם לחבילה, הניח אותה על ראשו והלך לדרכו. אך בדרכו חזרה התחיל לרדת גשם כבד מאוד, והוא הלך בדרכו משפריץ וזולג, וגללים מטפטפים עד קצות אצבעותיו, ועדיין הוא נושא את מטען הגללים שלו. מי שראה אותו אמר: 'אתה בטח משוגע! אתה בטח מטורף! מדוע אתה הולך ונושא את מטען הגללים שמשפריץ, זולג ומטפטף על כולך עד קצות אצבעותיך? '

'אתם אלו המשוגעים! אתם אלו המטורפים! הדבר הזה הוא אוכל לחזירים שלי. ' נסיך, אתה מדבר בדיוק כמו נושא - הגללים הזה במשל שלי. נסיך, ותר על ההשקפה המרושעת הזו, זנח אותה! אל תאפשר לה לגרום לך אסון וסבל לזמן ארוך!"

I."למרות מה שאמרת, קַסַּפַּה המכובד, עדיין אינני מסוגל לוותר על ההשקפה המרושעת הזו... אם אוותר עליה הם יגידו: 'איזה טיפש הנסיך פָּאיָאסִי..."

המשל על שני מהמרי הקוביות

(akkhadhuttakaupam)

I.'אם כך נסיך, אציג בפניך משל, כיוון שיש אנשים חכמים אשר מבינים מה שנאמר באמצעות משלים. נסיך, פעם היו שני מהמרים שהשתמשו באגוזים כקוביות. אחד מהם בכל פעם שקיבל תוצאה לא טובה בקוביות, בלע אותן. השני שם לב למה שהאחר עושה, ואמר: 'ובכן, ידידי, אתה המנצח, זה בסדר! תן לי את הקוביות ואני אתן אותן כתרומה. ' 'בסדר גמור', אמר הראשון, ונתן לו אותן. אז ההוא מילא את הקוביות ברעל ואמר: 'קדימה, בוא נשחק! והשני הסכים והם שיחקו שוב, ופעם נוספת השחקן האחד, כאשר הוא קיבל תוצאה לא טובה בקוביות, הוא בלע אותן. השני הביט בו עושה זאת, ואז קרא בקול את החרוז הבא:

'הקוביות מרוחות בחומר שורף

למרות שהבולע אינו יודע.

בלע, רמאי, ובלע היטב -

שיהיה לך מר כגיהנום! '

I."למרות מה שאמרת, קַסַּפַּה המכובד, עדיין אינני מסוגל לוותר על ההשקפה המרושעת הזו... אם אוותר עליה הם יגידו: 'איזה טיפש הנסיך פָּאיָאסִי..."

המשל על נושאי הקנביס

(sabhrikaupam)

I.'אם כך נסיך, אציג בפניך משל, כיוון שיש אנשים חכמים אשר מבינים מה שנאמר באמצעות משלים. נסיך, פעם תושבים ביישוב מסויים יצאו לנדוד משם. ואדם אחד אמר לחברו: 'בוא, נלך אל היישוב ההוא, אולי נמצא שם משהו בעל ערך! ' חברו הסכים, והם הלכו אל המחוז ההוא, וכאשר הגיעו לרחוב כפרי ראו שם ערימת קנביס [14] שהושלכה, ואז אחד מהם אמר: 'הנה קצת קנביס. אתה תעשה חבילה, אני אעשה חבילה ושנינו נישא אותה. ' השני הסכים וכך עשו.

בהמשך הם הגיעו לרחוב כפרי אחר, שם מצאו סיבי קנביס, והראשון אמר: 'הערימה הזו של סיבי - קנביס היא בדיוק מה שרצינו בשבילו את הקנביס. הבה נשליך את חבילות הקנביס שלנו, ונמשיך כל אחד מאיתנו עם מטען של סיבי - קנביס. '

'כבר סחבתי את החבילה הזו של קנביס דרך ארוכה והיא קשורה היטב. זה מספיק טוב לי - אתה עשה מה שתרצה! ' אז חברו השליך את הקנביס ולקח את סיבי - הקנביס.

בהמשך הם הגיעו לרחוב כפרי נוסף, שם מצאו בדים עשויים קנביס, והראשון אמר: 'הערימה הזו של בדי - קנביס היא בדיוק מה שרצינו בשבילו את הקנביס או סיבי הקנביס. אתה תשליך את מטען הקנביס ואני אשליך את מטען סיבי - הקנביס שלי, וכך נמשיך כל אחד מאיתנו עם מטען של בדי - קנביס. ' אך השני ענה כמקודם, וכך הראשון השליך את סיבי - הקנביס ולקח את בדי - הקנביס.

בכפר אחר הם ראו ערימת פישתן...

באחר ראו סיבי פישתן...

באחר ראו בדי פישתן...

בכפר אחר ראו ערימת כותנה...

באחר ראו סיבי כותנה...

באחר ראו בדי כותנה...

בכפר אחר ראו ערימת ברזל...

באחר ראו נחושת...

באחר ראו בדיל...

באחר ראו עופרת...

באחר ראו כסף...

באחר ראו זהב...

אז הראשון אמר: 'ערימת הזהב הזו היא בדיוק מה שרצינו בשבילו את הקנביס, סיבי הקנביס, בדי הקנביס, את הפישתן, סיבי הפישתן, בדי הפישתן, הכותנה, סיבי הכותנה, בדי הכותנה, הברזל, הנחושת, הבדיל, העופרת, הכסף. אתה תשליך את מטען הקנביס שלך ואני אשליך את מטען הכסף שלי, ונמשיך כל אחד מאיתנו עם מטען של זהב. '

'כבר סחבתי את החבילה הזו של קנביס דרך ארוכה והיא קשורה היטב. זה מספיק טוב לי - אתה עשה מה שתרצה! ' וכך החבר הראשון השליך את מטען הכסף שלו ולקח את חבילת הזהב.

לאחר מכן הם שבו לכפרם. ושם האיש שהביא את חבילת הקנביס לא העניק הנאה להוריו, לא לאישתו ולא לילדיו, וגם לא לחבריו ועמיתיו, ואפילו הוא עצמו לא זכה לשמחה ואושר ממנה. אך האיש שחזר עם חבילת זהב העניק הנאה להוריו, לאישתו וילדיו, לחבריו ועמיתיו, וגם הוא עצמו זכה לשמחה ואושר ממנה.

נסיך, אתה מדבר בדיוק כמו נושא - הקנביס הזה במשל שלי. נסיך, ותר על ההשקפה המרושעת הזו, זנח אותה! אל תאפשר לה לגרום לך אסון וסבל לזמן ארוך!"

פָּאיָאסִי שם את מבטחו

(saraagamana)

I."הייתי מסופק ומרוצה כבר מהמשל הראשון של קַסַּפַּה המכובד, ורציתי לשמוע את תשובותיו הפיקחות לשאלותי, כיוון שחשבתי שהוא יריב ראוי. [15] מצויין, קַסַּפַּה המכובד, מצויין! זה בדיוק כמו ליישר את מה שהפוך, או לחשוף את מה שמוסתר, או להראות את הדרך הנכונה למי שאבד, או להביא מנורה אל מקום חשוך כך שבעלי ראיה יוכלו לראות צורות, באותו אופן, קַסַּפַּה המכובד הציג את הדְהַמַּה בדרכים רבות. ואני, קַסַּפַּה המכובד, שם את מבטחי בבודהה, בדְהַמַּה, ובסנגהה. יקבל נא אותי קַסַּפַּה המכובד כחסיד מעתה ועד סוף חיי!

קַסַּפַּה המכובד, אני מעוניין לבצע קורבן גדול. הנחה אותי, קַסַּפַּה המכובד כיצד הדבר יוכל להיות לטובתי ואושרי לזמן רב."

החלק על הקורבן

(yaakath)

I."נסיך, כאשר קורבן מבוצע בו שוורים נשחטים, או עיזים, עופות או חזירים, או מגוון בעלי חיים נשחטים, והמשתתפים בעלי הבנה שגויה, חשיבה שגויה, דיבור שגוי, פעולה שגויה, דרך חיים שגויה, מאמץ שגוי, קשב שגוי, וריכוז שגוי, במקרה זה הקורבן הזה אינו בעל תועלת פירות גדולים, הוא אינו מבריק ואינו בעל זוהר עצום. נסיך, נניח שאיכר היה נכנס אל היער עם מחרשה וזרעים, ושם במקום לא מעובד עם אדמה ענייה ממנה הגזעים לא נעקרו, היה שותל זרעים שבורים, רקובים, שנפגעו מרוח וחום, מעופשים, ולא מוטמעים היטב באדמה, ואל - הגשם לא היה ממטיר גשמים בעיתים הנכונות - האם הזרעים האלו היו נובטים, מתפתחים וגדלים, האם האיכר היה מקבל שפע של יבול?"

"לא, קַסַּפַּה המכובד."

"אם כך, נסיך, כך הדבר גם עם קורבן בו שוורים נשחטים, בו למשתתפים יש הבנה שגויה, חשיבה שגויה, דיבור שגוי, פעולה שגויה, דרך חיים שגויה, מאמץ שגוי, קשב שגוי וריכוז שגוי. אך כאשר אף אחד מהיצורים האלו אינו מומת, ולמשתתפים יש הבנה נכונה, חשיבה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים נכון, מאמץ נכון, קשב נכון וריכוז נכון, אז הקורבן הזה מניב תועלת ופירות רבים, הוא מבריק ובעל זוהר עצום. נסיך, נניח שחקלאי היה נכנס אל היער עם מחרשה וזרעים, ושם, במקום מעובד היטב עם אדמה טובה ממנה נעקרו הגזעים, היה שותל שלא נשברו, נרקבו, נפגמו מרוח וחום, או מעופשים, ואשר הוטמעו היטב באדמה, ואל - הגשם היה ממטיר גשמים בעיתים הנכונות - האם הזרעים האלו היו נובטים, מתפתחים, וגדלים, והאם האיכר היה מקבל שפע של יבול?"

"הוא היה מקבל, קַסַּפַּה המכובד"

"נסיך, באותו אופן, בביצוע קורבן בו שוורים אינם נשחטים, ולמשתתפים יש הבנה נכונה, חשיבה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, דרך חיים נכונה, מאמץ נכון, קשב נכון וריכוז נכון, אז הקורבן הזה מניב תועלת ופירות רבים, הוא מבריק ובעל זוהר עצום."

סיפורו של הצעיר אוּטַּרַה

(uttaramavavatthu)

I.לאחר מכן הנסיך פָּאיָאסִי הקים מוסד צדקה לפרושים ולברהמינים, לעוברי אורח, לקבצנים ולנזקקים. ושם ניתן אוכל כגון אורז שבור עם דייסה חמוצה, וכן בגדים מחוספסים עם כדורי גדילים. [16] וברהמין צעיר בשם אוּטַּרַה מונה כאחראי על החלוקה. [17] ובהתייחס לזה, הוא אמר: 'באמצעות הצדקה הזו התחברתי עם הנסיך פָּאיָאסִי בעולם הזה, אך לא בעולם הבא. '

והנסיך פָּאיָאסִי שמע את דבריו, אז הוא קרא לו ושאל אותו אם הוא אמר את זה.

"כן אדוני."

"אך מדוע אמרת דבר שכזה? אוּטַּרַה חברי, האם אין אנו שמעונינים להשיג סגולות, מצפים לזכות בגמול על נדיבותינו?"

"אך, אדוני, האוכל אותו אתה נותן - אורז שבור עם דייסה חמוצה - לא היית נוגע בו אפילו עם כף רגלך, ובטח שלא היית אוכל אותו! והבגדים המחוספסים עם כדורי - גדילים - לא היית מעז אפילו להניח עליהם את כפות רגליך, ובטח לא ללבוש אותם! אדוני, אתה טוב ועדין אלינו, אז כיצד אנו יכולים ליישב כזה טוב לב ועדינות עם חוסר טוב לב וגסות?"

"אם כך, אוּטַּרַה, דאג שיוצעו אוכל ולבוש כאלו כפי שאני אוכל ולובש."

"טוב, אדוני.", אמר אוּטַּרַה, וכך עשה.

והנסיך פָּאיָאסִי, כיוון שביסס את נדיבותו בחוסר - רצון, לא במו ידיו, וללא דאגה נאותה, כמו דבר מה שכבדרך אגב מושלך הצידה, נולד אחרי מותו, בהתפרקות הגוף, בחברת ארבעת המלכים האדירים, בארמון סֶרִיסַקַה הריק. אך, אוּטַּרַה, אשר נתן את הנדבה במלוא הרצון, במו ידיו, עם דאגה נאותה, לא כמו דבר שכבדרך אגב מושלך הצידה, נולד אחרי מותו, בהתפרקות הגוף, במקום טוב, עולם שמיימי, בחברת ישויות השלושים - ושלוש.

פָּאיָאסִי בן הדוות

(pysidevaputto)

I.כעת, באותה העת המכובד גַבַמְפַּטִי [18] היה נוהג להגיע אל ארמון סֶרִיסַקַה הריק למנוחת הצהריים. ופָּאיָאסִי שהפך לישות הלך אל המכובד גַבַמְפַּטִי, ברך אותו ועמד במקום ראוי. והמכובד גַבַמְפַּטִי אמר לו, בעודו עומד שם: "חבר, מי אתה?"

"אדוני, אני הנסיף פָּאיָאסִי."

"חבר, האם אינך זה שנהג לומר: 'אין עולם הבא, אין ישויות שנולדות ספונטנית, אין פירות ותוצאות למעשים טובים ורעים'?"

"כן, אדוני, אני הוא זה שנהג לומר זאת, אך המרתי את השקפתי השגויה בזכות המכובד האצילי קוּמָארַה - קַסַּפַּה."

"והיכן נולד הברהמין הצעיר אוּטַּרַה, אשר היה ממונה על חלוקת הנדבות שלך?"

"אדוני, הוא אשר נתן את הנדבה במלוא הרצון, במו ידיו, עם דאגה נאותה, לא כמו דבר שכבדרך אגב מושלך הצידה, נולד בחברת ישויות השלושים - ושלוש, אך אני, שנתתי בחוסר - רצון, לא במו ידי, וללא דאגה נאותה, כמו דבר מה שכבדרך אגב מושלך הצידה, נולדתי כאן בארמון סֶרִיסַקַה הריק. אדוני, אנא כאשר אתה שב אל הארץ, אמור לאנשים לתת במלוא הרצון במו ידיהם, עם דאגה נאותה, לא כמו דבר שכבדרך אגב מושלך הצידה, וספר להם על הדרך שבה הנסיך פָּאיָאסִי והברהמין הצעיר אוּטַּרַה נולדו."

וכך המכובד גַבַמְפַּטִי, כאשר שב לארץ הכריז: "עליכם לתת במלוא הרצון, במו ידיכם, עם דאגה נאותה, ובתשומת לב. הנסיך פָּאיָאסִי לא עשה זאת, ובמותו, בהתפרקות הגוף, הוא נולד בחברת ארבעת המלכים האדירים בארמון סֶרִיסַקַה הריק, בעוד האחראי על נדבותיו, הברהמין הצעיר אוּטַּרַה, אשר נתן במלוא הרצון, במו ידיו, בדאגה נאותה, ולא בחוסר תשומת לב, נולד בחברת ישויות השלושים - ושלוש."

[1] הידוע כ'קַסַּפַּה הקטן' להבדיל מנזירים אחרים בשם הזה כגון קַסַּפַּה הגדול (mah-kassapa) או קַסַּפַּה - הדגול (מסוטה 16(. הוא מתואר כנואם הטוב ביותר בסנגהה, ובשיחה זו הוא הראה את יכולות הדיון שלו בוויכוח עם פָּאיָאסִי.

[2] זה אינו אותו מקום כמו חורשת סִימְסַפָּא היכן שהבודהה נתן את המשל המפורסם של עלי העצים של סִימְסַפָּא (SN 56.31) אשר היה בקוֹסַמְבִּי.

[3] בדומה להשקפותיו של אִגִ'יטַה קֶסַקַמְבַּלִי (Ajita Kesakambal) מסוטה 2.

[4] למרות שזו אמירה שכיחה, וולש תמה מה נחשב בעיני פָּאיָאסִי להשקפות נכונות.

[5] נשמה: גִ'יבַם, jva.

[6] נוקשה: פַּטְּהִינַטַרוֹ, patthnataro. מאותו שורש של עייפות - ועצלות (טְהִינָא - מִידְּהַה, thna-middha). מילולית: נוקשות וכבדות.

[7] כמובן שהיסודות לא נעלמים, כיוון שהם תמיד נמצאים בחומר, אך הם הפסיקו להיות דומיננטים.

[8] מושאיהם: אָיַטַנַה, yatana. שימוש לא ברור למונח 'בסיסי החושים' בהקשר הזה.

[9] קונכיית נגינה: סַנְקַה, sanka. כלי נשיפה העשוי מקונכיה ריקה.

[10] האנשים הכפריים מעיירות הגבול היו נחשבים כטיפשים.

[11] סוגד - אש: גַ'טִילַה, jaila. אחת המטלות שהיו על סוגד אש היא לשמר אש בוערת יומם וליל.

[12] במקרה זה היַקְהַה הוא רוח רפאים או שד רשע אך בסוטה 18 מוצג היַקְהַה גַ'נַבַסַבְּהַה שאינו רע וכך גם וֵסַבַנַה, מלך היַקְהוֹת.

[13] הסיפור הזה מופיע גם בסיפור הראשון בסיפורי הגָ'אטַקַה (jtaka, סיפורי חייו הקודמים של הבודהה גוטמה).

[14] קַנְבִּיס - צמח חד - שנתי ששמו המדעי Cannabis sativa, הגדל באסיה. מסיביו מייצרים אריגים וחבלים משובחים ומוצרים נוספים, ומן התפרחות והזרעים - סמים רפואיים, חשיש ומריחואנה.

[15] פָּאיָאסִי, פּוֹטְהַפָּאדַה והודים רבים אחרים נהנים גם היום מוויכוח טוב לכשעצמו.

[16] גדילים - סוג של פרנזים שמטרתם לתת משקל לבגד ולמתוח את הבד כלפי מטה.

[17] חלוקה: וְיָאבַטַה, vyvata.

[18] המכובד גַבַמְפַּטִי היה אחד הנזירים הראשונים במסדרו של הבודהה. הוא נהג לבלות את מנוחת הצהריים שלו בעולמות השמימיים הנמוכים.