ההפך של לדעת זה לא לדעת

לא אפשרי לדעת ללא ההפך

כאשר אתה יודע דבר אחד בהכרח אתה לא יודע דבר אחר

הישות הזכיזופרנית הזו אינה מקבלת את עצמה

כלומר אינה מסתדרת עם אי הידיעה הטיבעי שבתוכה

כל פעם שהיא מנסה להסביר למה פני הדברים ככה או אחרת

היא נתקלת בצד הזה שבתוכה שמגלה לה שיש גבול לידיעה

ולא ניתן לעבור את הגבול הזה כי גם אם תשיג את הגבול תישאר אי הידיעה

זה כמו צל לא משנה לאן תלך תישאר בחוסר ודאות

ולמה? כי זו המהות שלך שמורכבת מצורות של לדעת + לא לדעת.

כל פעם שאתה חווה את האי ידיעה שהיא החלק בילתי נפרד ממך

אתה נכנס לחרדה שכן בלא יודע לחלק שיודע אין מה לעשות והוא נכנס לפאניקה

ומתחיל להמציא סיפורים כדי לתלות בהם את ביטחונו אבל זה לשוא

כי גם לאחר שגמר להמציא בטחון הוא לא באמת מוצא שם את הבטחון כי האי ידיעה

אורבת... כי אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ אליך תשוקתו ואתה תימשל בו... וזה אומר שהמשילות היא בדרך הידיעה שתכלית הידיעה שלא נדע

כלומר לקבל את העובדה שאין ביכולתך להשיג את הבילתי נודע כי הוא אתה בעצמך ואם תשיג זאת משמע שאינך קיים יותר!!!

גם בצד שכיביכול אתה חושב ש / אתה יודע (או שעולה בך המחשבה שאתה יודע) אתה מעלה שאלות כמו למה או מי אמר ואתה מגלה את הנחות היסוד שהן עורבא פרח כלומר אין להם יסוד להנחות האלו... כי בשורה התחתונה אינך יודע האם אתה הוא הרוצה או אתה הוא החושב כי אין פער בזמן בין החושב ולמחשבה ובין הרוצה לרצון... וכך אתה מגלה את השורשים של האי וודאות גם בחלק שיודע כביכול... ואז אתה מאבד כל אחיזה אתה מרגיש שאתה נופל לתהום והחרדה אופפת אותך...

וכאשר יעקוב נלחם עם מלאך אדוני הוא לא ברח מהאי וודאות הוא הישיר את המבט ועל כן שמו נקרא ישראל כי שרית באלוהים ותוכל=כי ה - ישר - ת מבטך אל האל=ישראל אל האי וודאות והכלת אותה...

ולכן הכלת האי וודאות וקבלת טבעך הלא יודע הוא תכלית הידיעה שלא נדע ולא מדובר פה על חיסרון מצד האגו אלא על חיסרון שהוא שלמות כלומר הוא היישות החסרה הזו זה שיא השלימות...

ויש עוד צד שאם תבין שהידיעה היא לא מנת חלקך בלבד אלא של העומד מולך המונח גאווה ענווה אשמה וכל מיני שפיטות יתאדו

נכון שניתן לומר אם אתה כל כך לא יודע איך כתבת את כל זה???

האמת היא שאני לא יודע

הנחת יסוד - האדם נולד טבולה ראסה כלומר לוח חלק...

וכל פעם שפגש מישהו הוא "הניח על הלוח החלק משהו שבגלל המשקל שלו נראה כ"יסוד"

הנחת יסוד = משהו שמישהו אחר אמר וזה נראה כיסוד שלי

הנחת יסוד יכולה להיות מסקנה או חוויה שהאדם חווה.

יעקוב לא ברח ממלאך אדוני ולכן נקרא ישראל=ישר - אל. היה איש תם (ללא פרשנות)

משה לעומתו ברח "לא יראני אדם וחי" ולא נכנס לישראל

הפער בינהם הייתה הפרשנות ההגדרות של השכל שמבדילות

יעקוב פעל ללא פרשנות ומושה עם פרשנות השכל שלו הפחיד אותו ועל כן הוא כתב את התורה שהיא כולה פרשנות של טוב ורע וכעונש לא נכנס לארץ ישראל

אדם לא יכול להוכיח הבדל בין יש לאין כי כל הוכחה נשענת על הנחת יסוד שאין לאדם יכולת להוכיח את מקורה כלומר הליכה אחרי מקור הסיבה מוביל לסיבה הראשונה שאותה לא ניתן להוכיח..

ומה שכבתי כאן אף הוא נשען על משהוא אם אלך למקור שלו לא אמצא את המקור לסיבה הראשונה כי עצם המונח סיבה ראשונה מצביע על משהו שאין בו "לפני"

ואז אתה נשאר עם אותו דבר ביד וזה=לכלום

כלום יכול להיות חיסרון וגם ייתרון וגם שניהם ואף לא אחד מהם

לכל אדם סוחב שק של כל מה שהוא לא יודע. את השק הזה לא ניתן לפתוח. השק הזה הופך למעמסה כאשר אתה מנסה לגלות מה יש בו, וכאשר אתה מניח לו הוא הופך חלק ממך. ויש עוד שקית קטנה של כל מה שאתה יודע. מה שלא תעשה וכמה שלא תתאמץ השקית הזו תמיד תשאר קטנה יחסית לשק. בשק יש. כ ל ו ם. והוא אתה כי אינך יכול להיפרד מימנו. אם תיזכרו את החלק הזה שהוא אתה כלומר שאתה כבר עכשיו כלום ותלמד להתידד עם הצד הזה שלך, אזי הפרספקטיבה לכלום תהפוך מנפרדות לאחדות כי זה כסר עכשיו מי שאתה כ ל ו ם. והתרגול היחיד זה לזכור את. החלק הזה שבך שלעולם לא תתודא אליו מהסיבה שהוא כלום.

בא נעשה מדיטציה=בוא לא נעשה כלום נקרא לזה בשם ונוכל להיות עצלנים עם רישיון

אני = הקו המפריד / מאחד בין היש לאין.. האין טיבעו אין, והיש יש...

ולכן בכל שתסביר מה זה אני תמיד תפספס את מה שלא

ולכל כיוון שתביט יש גם את הכיוון שלא

וכך לכל נגלה יש צד נסתר

וזה ריקוד שלא נגמר..

וזה מהות של שאלה

ריקוד ההבדלה

במדיטציה אמיתית לא רואים כלום

ובמדיטציה שיקרית גם לא רואים כלום

שאדם מביט פנימה לתוך עצמו הוא לא רואה כלום מהסיבה הפשוטה שהוא כלום...

שעות רבות של מדיטציה ושל שלל ספורים ושקרים שעלו בי ניסתי להיות רוחני ולמצוא משהו שם אבל יש לי חדשות בשבילכם בסגנון הילד מביגדי המלך החדשים

אתה זה כלום

ועוד חדשה מרעישה... מה היא אמת? ואיך אדע שמצאתי אותה? - פשוט לא תהיה לך שאלה

וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי

האם יכול אלוהים לראות את עצמו?

האלוהים יצר את האדם והאדם חלק מאלוהים ואינו נפרד מימנו

אז מי ימות אם יראה את פני האלוהים?

ולפי מה יודע אלוהים שיש לו פנים?

ולמה כל זה נראה לא הגיוני?

איזה חוקים צריכים להישבר כדי שכל זה ייראה הגיוני?

לכל מחשבה יש סוף אבל אין סוף למחשבות