מה עושה אדם שלא מרגיש טוב, הולך לרופא, מקבל תרופה, לוקח את התרופה ומגלה שעדיין יש לו 2 בעיות. 1 - גם כאשר הוא לוקח את התרופה, הוא עדיין לא בריא לחלוטין. 2 - המחלה חוזרת על עצמה כל כמה זמן. תשובה: יש לו 2 אפשרויות. 1 - לקבל את המצב כפי שהוא. 2 - ללכת לרופא טוב יותר שיאבחן את השורש של הבעיה ואז כנראה התרופה שהוא יקבל תהיה טובה יותר ותעזור לו באמת.
ואם גם אחרי שהוא ילך לרופא אחר, גם אז ישארו הבעיות הנ"ל, מה המסקנה? המסקנה היא שהוא עוד לא הגיע לשורש של הבעיה, זה אומר שהרופא לא גילה את שורש הבעיה. ואז מה עושים? הולכים לרופא עוד יותר מומחה.
כל אדם "חולה" בצורה כלשהי, חולי הנפש. כאשר יש לאדם עצבות, זהו חולי נפשי, כאשר האדם כועס / מרגיש פגוע / עצבני / חסר מצב רוח, אלו הכל חולאים נפשיים. ומה עושה האדם? הולך לרופא ולוקח תרופות, דהיינו האדם מוצא כל מיני צורת חיים כדי ליצור לעצמו שמחת חיים.
אבל מה קורה בד"כ, גם האדם לא ממש שמח, וגם עדיין הוא חווה כל הזמן נפילות. ומה המסקנה? פשוט לא להתפשר על להישאר חולה ולהגיד אלו הם החיים, אלא פשוט להבין שאם אתה עדיין חולה למרות כל התרופות שלקחת, עליך פשוט להמשיך לחפש רופא טוב יותר שיגיע לשורש העמוק יותר של הדברים ואז תוכל לרפא את עצמך באמת. ואם לא מוצאים רופא, מה עושים? ממשיכים לחפש.
ציטוטים: רבי נחמן מברסלב
עצבות היא מחלה. השמחה הפנימית היא התרופה.
"מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה בְּכָל כּחוֹ. וְכָל הַחוֹלַאַת [המחלות] הַבָּאִין עַל הָאָדָם, כֻּלָּם בָּאִין רַק מִקִּלְקוּל הַשִּׂמְחָה... וְגַם חַכְמֵי הָרוֹפְאִים הֶאֱרִיכוּ בָּזֶה, שֶׁכָּל הַחוֹלַאַת [כל המחלות באות] עַל יְדֵי מָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת, וְהַשִּׂמְחָה הִוא רְפוּאָה גְּדוֹלָה. "
ככל שקשה לך יותר, כך אתה צריך רופא גדול יותר
"כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ וּכְמוֹ כֵן כָּל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁהוּא מְרֻחָק בְּיוֹתֵר [מהאושר, כך הוא] צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ לְנַפְשׁוֹ רוֹפֵא גָּדוֹל מְאד מְאד, הַגָּדוֹל בְּמַעֲלָה בְּיוֹתֵר... כִּי כָּל מַה שֶּׁהוּא קָטָן בְּיוֹתֵר, צָרִיךְ מְלַמֵּד [מורה דרך] גָּדוֹל בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל"
מי שמרגיש ממש חולה, צריך לשפוך על עצמו חביות מהתרופה של החשיבה החיובית, כדי שמשהו "יתפס"
"וְסִפֵּר לְעִנְיָן זֶה, [מעשה] מִמֶּלֶךְ אֶחָד שֶׁחָלָה בְּנוֹ יְחִידוֹ בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁכָּל הָרוֹפְאִים מָשְׁכוּ יְדֵיהֶם מִמֶּנּוּ וְנִתְיָאֲשׁוּ מֵרְפוּאָתוֹ. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא רוֹפֵא מֻפְלָג בְּחָכְמָה מְאד וּבִקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ מִמֶּנּוּ בְּתַחֲנוּנִים גְּדוֹלִים לְהִשְׁתַּדֵּל עִם בְּנוֹ. וְהֵשִׁיב לוֹ [הרופא הגדול למלך: ] הָאֱמֶת שֶׁרְפוּאָתוֹ קָשָׁה וּרְחוֹקָה מְאד, [אך] אַף עַל פִּי כֵן אִם יַעֲשׂוּ עוֹד תַּחְבּוּלָה אַחַת אֲזַי אֶפְשָׁר דְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רְפוּאָה. אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לוֹמַר לְךָ זאת הַתַּחְבּוּלָה מֵחֲמַת שֶׁהִיא דָּבָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאד. וְהִפְצִיר בּוֹ הַמֶּלֶךְ מְאד לְגַלּוֹת לוֹ הַתַּחְבּוּלָה.
וְאָמַר לוֹ, תֵּדַע שֶׁבִּנְךָ הוּא חוֹלֶה מְסֻכָּן מְאד בְּתַכְלִית עַד שֶׁכְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִתֵּן לוֹ לְתוֹךְ פִּיו אֲפִלּוּ טִפָּה אַחַת מִסַּמְמָנֵי הָרְפוּאוֹת. אַךְ יֵּשׁ סַמְמָנֵי רְפוּאוֹת יְקָרוֹת כָּאֵלֶּה, אֲשֶׁר צְלוֹחִית אַחַת קְטַנָּה מְאד עוֹלָה לְסַךְ אַלְפֵי אֲלָפִים, וּצְרִיכִין לְמַלּאת חָבִיּוֹת מָלֵא מִסַּמְמָנִים הַיְקָרִים הָאֵלֶּה, וְלִקַּח בִּדְלָיִים מְלֵאִים מִסַּמְמָנִים הָאֵלֶּה וְלִשְׁפּךְ עַל בִּנְךָ הַחוֹלֶה. וּמִמֵּילָא מוּבָן שֶׁכָּל הַסַּמְמָנִים הַיְקָרִים הָאֵלֶּה יֵלְכוּ לְאִבּוּד לְגַמְרֵי, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן יִתְחַזֵּק גּוּפוֹ מְעַט עַל יְדֵי זֶה. וְאוּלַי מִתּוֹךְ שֶׁיִּשְׁפְּכוּ עָלָיו הַרְבֵּה כָּל כָּךְ יִכְנס לְתוֹךְ פִּיו גַּם כֵּן אֵיזֶה טִפָּה עַל כָּל פָּנִים, ועַל יְדֵי זֶה אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רְפוּאָה.
וְתֵכֶף וּמִיָּד נִתְרַצָּה הַמֶּלֶךְ לָזֶה, וְצִוָּה לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְעַל יְדֵי זֶה נִתְרַפֵּא הַבֵּן מֶלֶךְ. "
050-3331-331