אהבה עצמית

כל עניין השיפוטיות של זה טוב וזה רע, הוא טוב למקום שלו כאשר הדבר הוא פנימי וחשוב ביותר כמו חיים ומוות. אבל כאשר אדם הוא שיפוטי לגבי דברים שלא שייכים אליו מלכתחילה למשל לשפוט אנשים ולחשוב שיודעים למה הם חושבים כך וכך, ולשפוט בצורה כזאת שהאדם התכוון לטוב או לרע - זוהי טעות. כי אי אפשר לדעת למה האדם התכוון כאשר עשה כך וכך. והרי אי אפשר לחיות את האדם הזה 24 שעות ביממה ואת כל חייו. ולכן, אי אפשר לדעת למה הוא חושב כמו שהוא חושב. והדבר היחיד שהאדם יכול לעשות זה לנסות לעזור לאחרים בדרכים שונות וכן לעזור לעצמו.

מה המחיר של האושר שלך?

החכמה של האדם יכולה להפוך אירועים שנחשבים כ"טעות" ללימוד הכי טוב שבלעדיהם לא היה מגיע לאן שהגיע. זה הכל בראש שלנו. טעות הופכת להיות הלימוד הטוב ביותר בעולם. כלומר כל הטעויות שאדם עובר בעולם כולן, הן סלילת דרכו להצלחה. ולכן גם הן סוג של הצלחה. ויש להבין מכך שאין הכוונה שאדם יעשה בכוונה שטויות, אלא דווקא הטעויות שהוא טועה הן איפכא מסתברא, מעלות אותו לרמות שלא היה מגיע בלעדיהן.

החוכמה היא לדעת לעלות מירידות, כי כולם נופלים העניין פה שצריך לקום ולעלות ולא לוותר על התקווה לטוב ביותר.

ההתמדה היא מפתח להצלחה, להתמיד ולהשקיע ולפתוח את תיבת האוצר של האדם - המודעות של האדם להתחבר אל האמת.

מושכל ראשון מחוייב המציאות - מה הם?

מה מושכל ראשון?

זה דבר שאין צורך ללמוד אותו. יש רצון, רצון זהו דבר לא נלמד, אבל האם האדם יכל להתמודד ללא לדעת את זה שיש לו רצון?

הוא יכול, האם הוא חייב לחיות מתוך הידיעה אני קיים, לא. אבל מודעות תמיד יש לאדם גם אם הוא יודע עליה וגם אם לא. אז היכן האמת כאן?

האם האמת היא מושכל ראשון!?

נראה מוזר. אם לא תלמד אדם אמת, אולי הוא לא ידע את המושג אמת ורק הרצונות שלו ידעו ללכת על מטרות בלי לחפש אמת. ואולי אדם לא חייב לנסות להבין דברים?

אולי פשוט הוא היה מסתדר בלי שהיו מלמדים אותו להבין והוא היה פשוט מחקה אחרים?

אולי אף ידיעה מהידיעות לא מחויבת המציאות מלבד המודעות של האדם לדברים?

חומר למחשבה.