אחד מהמיתוסים הרגשיים הקיימים היום הוא מושג הונטילציה:

אנחנו כועסים? מעוצבנים? רותחים?

אז בואו נבטא את הרגשות השלילייים, ניצור אפקט של "ונטילציה" (הוצאת הרוח מהמפרשים) שיגרום לנו לחוש פורקן, והתרוקנות, ובעקבות זאת תשרה עלינו שלווה, שתאפשר לנו לחיות טוב יותר עם עצמנו ועם אחרים.

מושג הונטילציה הוא מושג חשוב בפסיכולוגיה, ובתקשורת שבין פסיכולוג ולקוח אכן יש למצב זה ערך רב, שכן הוא משחרר את הלקוח מן הכעס, ומאפשר לו להפריד בין הארוע שקרה לתחושות המלוות אותו, וכך נפתחת הזדמנות לפעולה מעמיקה יותר. ואולם, מחוץ לחדרו של הפסיכולוג, מסתבר כי זהו מיתוס נטול בסיס.

מסתבר שבקרב אנשים הנוטים להתעצבן ולכעוס (טיפוס האישיות המכונה (Type A, הצעקה והפגנת הכעס כלפי חוץ רק מלבה את הבערה הפנימית, והבעת הכעס כלפי חוץ לא רק שאינה מורידה את רמת הכעס אלא היא משמרת או אפילו מעלה את רמת התסכול והכעס שלהם.

במחקר נמצא שכאשר אנשים מונעים מהכעס שלהם לצאת כלפי חוץ ומנסים לשלוט ברוחם, ולבטא תגובה רגועה, נשלטת, ואפילו נעימה וידידותית כלפי מצב מכעיס, לחץ הדם שלהם יורד, והבערה הפנימית שוככת מהר יותר מאשר לו נתנו לכעס ביטוי.

סליגמן סבור שסלחנות והכרת תודה הן תכונות מרכזיות המובילות לאושר.

אכן, לעתים קשה לנו לסלוח וקשה לא פחות להוקיר תודה. ואולם, תחושות של כעס ונקמה פוגעות באופן משמעותי בשביעות הרצון שלנו מן החיים, מאחר שברקע קיים כל הזמן משהו שמפריע לנו, ועדיין לא בא על מקומו בשלום. סליחה, קבלה והוקרת תודה, כך נראה, משפרים את שביעות רצוננו מהחיים, ומעלים את אושרנו.

הסיבה המרכזית לכך שתחושות כעס מעכלות בסופו של דבר את ליבו של מי שמחזיק בהן, היא שברמה הפשוטה ביותר עלינו לאחסן את הכעס בזיכרון שלנו, ולהחזיק אותו חי בתוכנו כל הזמן, מוכן לאותה הזדמנות שבה נפגוש את מי שעשה לנו כך וכך ונוכל סוף סוף להשיב לו כגמולו.

לכן, שנים של תחושות כעס, קיפוח ונקמה הם למעשה עונש עצמי. שכן איננו שומרים את הכעס אצל האחר - אלא בתוכנו, וכך אנו חיים את הכעס הזה מידי יום ומענישים את עצמנו. בכך שאנו משמרים את הכעס, אנו הופכים לקורבנות כפולים: קודם על המקרה הראשוני שאירע שבשלו אנו כה כועסים, וגם, אנו הופכים לאנשים כועסים למשך זמן ממושך, וכך אנו משלמים את המחיר על שימור הכעס בתוך חיינו, שנים לאחר המקרה הראשון.

לכן, חשוב שנקח זמן לחשוב על מה שהיה, לסלוח לאחרים ולעיתים גם לעצמנו, להוקיר תודה על מה שיש ולא לזכור רק מה שאין, ולאפשר לעצמנו לחיות חיים נטולי כעס. זהו בסיס חשוב ליכולת שלנו להיות מאושרים.