אנשים אוהבים: תקציר◄ ... לחיי האהבה שלכם כיצד להעשיר את חיי האהבה שלכם טיפים לחיי האהבה שלכם מאת רות פרץ. היא דבר מורכב ומסובך, נכון שאהבה מתקשר עם כייף, תשוקה, מיניות, ריגושים - אך כל אלה, על מנת שיקרו וישתבחו עם השנים, צריכים להיות יום יום בראש מעייניכם, הואיל ואם לא נשים דגש, ולו קל שבקלים, על האהבה שלנו וכיצד להעשיר אותה, חיי האהבה שלנו יהפכו לריקניים מתוכן, חסרי ריגושים, נטולי תשוקה ופשוט בטלים בשישים. על מנת שדבר כזה לא יקרה, עלינו להעשיר את חיי האהבה שלנו, יום יום, וללא פשרות. נכון שקשה, ישנם דברים אחרים ובעיות אחרות בחיי היום יום המטרידות אותנו ומדירות שינה מעינינו, אך אם נמצא כמה דקות ספורות ביום למחשבה קטנה ובודדה (כל יום ביומו) כיצד להעשיר את חיי האהבה שלנו, אזי כל הצרות שבעולם תתגמדנה, לעומת חיי האהבה הבריאים, העשירים, המלאים והמרגשים שיהיו לנו. להלן כמה טיפים להעשרת חיי האהבה - דברים קטנים שעושים הרבה... ראשית, בכל קשר זוגי, גם אם הקשר ארוך טווח ונראה לנו שהכל בנאלי ושגרתי - תמיד, אבל תמיד, צריך לשים לב לטיפוח ולמראה ויזואלי נעים לעיין - מראה שימשוך את בן המין השני... האישה תמיד צריכה להיות מטופחת, מסודרת, נקיה, ללבוש בגדים נחמדים ויפים - גם בחוץ וגם בבית (ולא "סמרטוטים", משהו סקסי שיבליט את גופה החטוב (או שלא), העיקר להראות מושכת. אני איני דוגלת בנשים הלובשות בבית את בגדי בני זוגן / בעליהן הגדולים מהן בלפחות 10 מידות. זה בעיניי לא אסתטי, ממש לא כמו ללבוש בגד שקצת צמוד לגוף, הולם אותך, מגרה ונותן לך מראה סקסיסטי, משהו. כמו כן, השתדלי להיות מפתה... כן כן, מפתה... במלוא מובן המילה - העשירי את חיי האהבה והמיניות שלך... לא יזיק, לעיתים, ליזום מין מצד האישה... גברים אוהבים את זה... תשגעי אותו במיטה... התוצאות מייד תיראנה בשטח. כמו כן, לגברים: נאה דורש ונאה מקיים, תמיד הנכם צריכים להיות מטופחים. זה שהיותכם גברים והאישה היא מעין "קישוט", זה דבר פאסה, ולא רלוונטי. הנכם צריכים להיות מודעים למראה ... אך לפחות לשמור על פיגורה ולא לגדל כרס, הואיל וגם אם האישה רגילה אליכם, בבוא העת - זה קצת ירתיע אותה. תמיד לגזור ציפורניים (כן כן גברים - גם אם אתם גברים)... לטפח את עצמכם. תמיד שהציפורניים תהיינה נקיות ולא שחורות. כשאתם עושים סקס עם בת זוגתכם במיטה - אתם משתמשים באצבעות האלו... עדיף שהן תהיינה נקיות (גם בציפורניים), הואיל והן נכנסות לכל מיני מקומות (או חורים - אם נקרא לזה כך - ועדיף שלא ייגרם נזק או חיידק, חלילה - בשל חוסר נקיון בציפורניים). כמו כן, הקפידו על לבוש הולם, הן בחוץ והן בבית. זוגות האוהבים ללכת, לעיתים, בבית עירומים או עם בגדים תחתוניים - אשרם וטוב להם. אני בעד כל דבר שיכול להעשיר את חיי הזוגיות והמיניות בין בני הזוג. מתנות ידוע שכל אדם אוהב מתנות... אישית איני מתקשרת עם הפתגם "שונא מתנות יחיה", לעניות דעתי כל אדם אוהב מתנה ואוהב תשומת לב ממישהו יקר וקרוב לו, קל וחומר מבן הזוג. מידי פעם ניתן לקנות מתנה קטנה לבן / בת הזוג, לא חייבים בסכומי עתק, מספיק משהו קטן וסמלי המראה על התייחסות לבן / בת הזוג... לא לפספס דבר זה - גם לא כשהשנים עוברות. ונהפוך הוא, ככל שהשנים תעבורנה ויהיו ילדים והאישה / או הבעל גם עובדים וגם מגדלים ילדים - יותר קשה בחיים ומתנה קטנה וצנועה יכולה להעיד עד כמה בן / בת הזוג מעריכים את הגבר / האישה שאיתו / ה... ההערכה הזאת מחזקת את האהבה והיא מן חיזוק חיובי לבן / בת הזוג להמשיך ולהיות מי שהוא ואפילו להשתנות יותר, על מנת שבן / בת הזוג יאהבו אותך יותר ואפילו יעריצו אותך יותר... חומר למחשבה... שיר או מכתב - לא יזיק להפתיע אין כמו רומנטיקה בזוגיות, לא יזיק מידי פעם לכתוב שיר לבן / בת הזוג, שיר אישי עבורו, משהו מיוחד רק לו שירגיש שהוא נאהב והוא בראש מעיינינו, זהו דבר נחמד שתמיד גורם לחיוך ואהבה לצד השני. ומי שאין לו כישרון כתיבת שירים, יכול להסתפק במכתב אהבה, מידי פעם ולהפתיע עמו, לשים אותו במקומות שונים, קרי: במקרר, בשירותים, על הכרית, מתחת לכרית, מתחת לשמיכה, בתיק שעמו הולך / כת בן / בת הזוג, באחת המגירות שאנו יודעים שבן / בת הזוג יפתח / תפתח אותה... בארון הבגדים, בין הבגדים... ולא חסרים מקומות... זה מאוד נחמד ונותן הרגשה טובה לבן המין השני, כאמור. לדבר המון חלק מאהבה וזוגיות והדרך עשיר את חיי האהבה ולגרום לה אושר, זה לדבר המון ועל הכל. פשוט להרגיש חברים. כי ◄לקריאת המשך המאמר בנושא אנשים אוהבים - לחץ כאן...

אנשים אוהבים: תקציר◄ ... בסכנה? - חלק 1 הרצאת פתיחה במסגרת כנס "איזה מין שיוויון" התנועה לשיוויון ושלום בין המינים, בשיתוף האגודה לתיכנון המשפחה 18/12/09, סינמטק תל - אביב ד"ר רבקה נרדי 1.פתיחה: אירוטיקה, משאת נפש, משאת תשוקתנו, הליבה, התמצית המפעילה אותנו לגבהים ולעמקים. האם היא בסכנה? האם השיוויון בין נשים וגברים שובר לנו את חוקי החיזור? האם אובדן הדיסטנס המסורתי בין גבר ואשה, היותו של הגבר חשוף, מוכר, שקוף, ... מאי ידיעה. מה יהיה איתנו? האם חוקי האירוטיקה כבר משנים את פניהם? האם נוכל לחזור ולשחק ולהשתעשע בחדווה זו עם זה - נקיים ממשחקי כוח, זורמים בשמחה זה עם זו בגופנו ובנפשנו. האם נוכל לחזור למקום ההוא שאנו מכנים גן העדן של האהבה? חלומות. פנטזיות. הראש מלא בניגודים בין היש לבין החלומות. הנה כמה תמונות: תמונות של ניגודים - בין העולמות התמונות הללו מתעתעות בי. תמונות שמטלטלות אותי מקצה אחד לשני. מה יותר מנוגד מסקס בשירותים, מהיר, חפוז, מנוכר מתמונתם של חתן וכלה - היא בשמלתה הצחורה, הוא בחליפתו המהוגנת - נודרים זה לזו שלעולם ועד... וככל שירבה הסקס בשרותים כך תפרחנה הפקות רבות הוד של חתונות מלכותיות. ומה יותר מנוגד מעולם רווי דיבורים פורנוגראפיים על סקס ללא הכרה, ממועדוני סקס, משרותי מין מסחרי לכל דורש לעומת תופעות של הימנעות, חרדות, חיים נטולי סקס בחדרי שינה רבים, רבים יותר ויותר? וגם: גברים רוצים סקס - האישה מתחמקת. וגם: נשים רוצות סקס - הגבר מתחמק. נשים רוצות אירוטיקה, סקס עם רומנטיקה - הגבר עובד, עובד, עובד ומאונן את עצמו לדעת מול המחשב - אותה מכונה שלא מדברת, לא דורשת, לא רוצה ממנו דבר. וגם: הם הגברים, מיבאים אותן, את הכלות השותקות מארצות רחוקות, הם מפחדים מנשים חזקות, מיניות, דעתנויות - גם במיניותן. וגם: עומס, עומס. כולם רודפים אחר רמת חיים, פרנסה, דאגות משפחה. למי יש כוח. למי יש חשק. הבית על כל מטלותיו הוא המקום הכי פחות סקסי. לא כן? "כבר לא עשינו את "זה" שבועיים", הוא נוזף באשתו. "אתה מנהל יומן? " היא משיבה לו בציניות. וכך חלפו להם עוד שבועיים. והנה שאלה נאיבית ששואל אותי נער בן 18: איך לפתור את הקונפליקט הזה שאוכל אותי - אני אוהב נערה בת 16, לה עבר מיני עשיר. אני אוהב אותה, משתוקק אליה ולא יכול להפסיק לחשוב עליה כ"שרמוטה". מה אעשה? וגם סודות קטנים נשיים שיוצאים מהארון - "אני אוהבת את בעלי אבל אין בי שום תשוקה אליו". האם כך אמורים להיראות חיי? כן, כן, עבורה הסתיים עידן "חובת האישה לענג את הגבר". היא מפחדת וחמה עכשיו? ושימו לב לניגוד הנפשי המטלטל נשים רבות. הנה 2 עדויות המבטאות את עומק האמבילנטיות: מותר לי לומר "לא" כי... "שוויון בין המינים לא מתבטא רק בדברים שוליים של מי מזמין את מי למסעדה, אלא בנושאים חשובים בהרבה, כמו ... הצד הרגשי נמעך מבפנים מרוב התרגשות. גם בחתונות אמיתיות של קרובי משפחה וחברים אני מוצאת את עצמי בוכה מרוב התרגשות". ii ספרה של אסתר פרל "אינטליגנציה אירוטית" עוזר לי לעשות סדר מסוים בתחושת הכאוס שמשתלטת עלי בבואי לדבר על מין. מתבהר לי הניגוד הטראגי בין הצורך של כולנו בביטחון, אותה מספקת המסגרת המשפחתית, לבין הצורך של כולנו בריגוש, מסתורין והרפתקנות הצומחים במרחב שונה לגמרי - מרחב האי וודאות. אי וודאות שהיא ניגודה של הביטחון, אי וודאות שמזינה את הארוס המבקש מאיתנו להיות "אנחנו" - אנשים אנוכיים אינדיבידואלים המחוברים לתשוקותיהם. אובדן התשוקה המינית והחיפוש אחריה במחוזות זרים כמו גם בריגושים בעלי אופי פורנוגראפי הם תוצאה, כך טוענת בחום אסתר פרל של מסגרת הנישואים המודרניים. אז מה עושים עם כל המידע המפחיד הזה? איך נחזיר את הארוטיקה ולא נאבד את הבטחון? בדברי הבאים אדבר על כמה סוגיות הממחישות את מצבנו: 2.בין מיתוסים המזינים את חדרי הנפש לבין מציאות משתנה: האם אנחנו, נשים וגברים, מייצרים נרטיב חדש? כוחן של אגדות, מיתוסים, על יחסי גבר אישה ממשיך ... לבשו צורה ופשטו צורה אך הלכו וגיבשו את הסיפור, הנרטיב בין גבר לאישה. הפמיניזם שפרץ לתודעתנו רק לא מזמן מנסה בנאיביות לנפץ את הנרטיב הקדום ולהציע אלטרנטיבה, אמת חדשה שתחליף שקרים שסיפרו לנו ושאנו, נשים וגברים כאחד, אוהבים כל כך להאמין להם. אבל הריקוד הישן בין גבר לאישה מהפנט עדיין את דמיוננו. נראה שכה רבות ורבים ממאנים להיפרד מתבניות רומנטיות שבהם אישה וגבר בעיני זולתם הם תמיד "גדולים מהחיים". שקיפותם זה לזו נדמית כאסון נורא שהתרגש עלינו. כמו קיומו של גן העדן נאסר עלינו אפילו בדמיוננו. 3.האם הפמיניזם "הרס לנו? " לפני יומיים התקשר אלי גבר ישראלי מפינלנד... הוא ... היא אומרת "רוצה אני" ולא משפילה את עיניה בבושה. היא חושפת בגאווה את גופה. היא יודעת את גופה. היא יודעת את תשוקתה מתוך עצמה, לא רק בזיקה אליו. הוא נבוך, מבוהל. עכשיו היא רואה, היא רוצה, היא שופטת אותו. היא משווה אותו למאהביה הרבים. היא בוחנת את ביצועיו ולעתים מחמירה, מזלזלת, לא מסופקת (וגם אומרת לו נחרצות) "כן ככה", "לא ככה"... הוא נכנס למרוץ, לתחרות, להוכיח שעדיין יכול. הוא חייב לה אורגזמות. הוא חייב לנצח במלחמה הזו. והוא גם נסוג. לא רוצה. עזבו אותו. הכי טוב לבד מול המחשב או עם אחת שלא מדברת כל כך הרבה... הם רוצים סקס, מה שיותר, הרי אוי למי שלא עומד בסטנדרטים החדשים - מה שיותר יותר טוב... אבל המתח, המתח - האויב הגדול של הסקס אורב בפתח. 4.הפמיניזם ומוסד הנישואים מוסד הנישואים ידוע לשמצה כ"קוטל הגדול של התשוקה". למי בכלל יש כוח וחשק "לעשות את זה". כבר אמרנו קודם מה עושה המשפחתיות לסקס, אך זה לא כל הסיפור. במקרה הטוב הם חברים טובים, אין להם אנרגיה לסקס כי רוב הזמן הם עייפים מרוב מטלות. במקרה הרע הם רבים המון. הוא רוצה להירגע בעזרת סקס. היא מעדיפה לעשות שופינג... ביחסים ארוכי טווח התשוקה שלנו מזמינה אותנו לטפל בה באופן אינטליגנטי. האם אנחנו מסוגלים, רוצים להפעיל "אינטליגנציה אירוטית". וכאן מתחיל הפרדוקס הגדול - אם אנחנו נאחזים בתפקידים הישנים של "גבר" - "אשה" - זה כבר לא עובד. נשים כועסות על עומס ייתר, על אי שיוויון במטלות המשפחתיות עייפות מידי, חסרות מוטיבציה, לא מוכנות להתמסר לתפקידם הישן כמענגות של הגבר... אם אנחנו הנשים אסרטיביות במין, אסרטיביות בשמירה על זכויותינו - הגבר שלנו מאוים, נמנע, כועס וגם בורח לכל מיני מקומות - ◄לקריאת המשך המאמר בנושא אנשים אוהבים - לחץ כאן...

אנשים אוהבים: תקציר◄ ... מחשבה חדשים. יותר ויותר משפטים הגיעו לבית המשפט העיון ויותר ויותר פסקי דין שאמרו שהממשלה אינה צריכה להתערב בחייהם הפרטיים ש אנשים ניתנו. האמירה סקס מוכר הכל נולדה. משרדי הפרסום למדו להכניס את הסקס לכל דבר. החל ממרגרינה לדאודורנט ותחבושות אישיות לנשים כמובן. אתן חבורת נודיסטיות או שפשוט חסרים לכן בגדים? נשים קשוחות, מכוניות מהירות, עריכה מהירה שדיים גדולים. כל זה היה מולך בסרט. כל מה שלא יכולת לראות קודם. הקולנוע האמריקאי שמר על שמרנותו, אך מאירופה הגיעו סרטי הגל החדש. בעיקר בריז'יט בארדו במערומיה החוצפניים. הסקסיות של סופיה לורן וג'ינה לולובריג'ידה. לסרטים הישנים של הוליווד היו קודים מוזרים. אסור היה להראות זוג, גם נשוי, במיטה כפולה. אסור היה להראות זוג מתחת לסמיכה, אחד תמיד היה צריך להיות מעל ובעיקר לבוש. בהוליווד של הצוללויד לא ידעו איך מקיימים יחסי מין. רכבות נכנסו למנהרות וממטרות התיזו מים. לעתים גלים נשברו על החוף. אך לאט לאט התחילו להשתנות הקודים ומה שהראו הסרטים. בסוף שנות החמישים להראות את הרי בלפונטה מתאהב בג'ון פונטיין נחשב להעזה הכי גדולה שאפשר. היה חוק נגד נישואי תערובת. מאנגליה מגיע לברודווי המחזה הו כלכתה שבו היה לראשונה עירום פרונטאלי. ניו יורק געשה, אך העירום חזר שוב ושוב. הדלת נפתחה. בתחילת שנות השבעים הייתה פריצה נוספת. זוג חוקרי מין. מאסטרס וג'ונסון יצאו במחקר חדש בו דיברו על האורגזמה הוגינאלית. הדגדגן נכנס למילון המלים המדוברות ביום יום. אורגזמה נשית היה החידוש הגדול באמריקה. סקס הפך להיות דבר שעסקו בו ונהנו ממנו לא פחות מבישול גורמה בבית. בניו יורק נפתחו לראשונה מועדוני סקס, ולא להומואים. מועדוני החלפת זוגות. סקס רב משתתפים. סקס דמוקרטי. כולם יכולים להצטרף. העניין התפתח עד כדי כך שהוליווד כבר לא יכלה להתעלם. הסרט בוב קארול טד ואליס הראה משחקי החלפת זוגות. זו הייתה אחת הפעמים הראשונות שארבעה אנשים מבוגרים שכבו במיטה אחת. אך באוניברסיטאות אסור היה עדיין להכניס גבר לחדר נשים. אסור היה לגור בשותפות של גבר ... שמקושר אליו. המשפחה טוהר המידות מעשים נגד רצון האל. הם אפילו לא מתרחצים, הם מלוכלכים. גפרור חדש נדלק ואיים להצית מלחמה חדשה. ההחלטה להתחיל ללמד חינוך מיני בבתי ספר. זה לא חינוך מיני זעקו השמרנים. זה חינוך לסטיות מיניות. המלחמה על החינוך המיני הייתה סמלית לכל רוחב משמעות המלחמה. נגד הטלביזיה החדשה. נגד הספרים שנעשו משוחררים. הוצאנו את אלוהים מבית הספר והכנסנו את כל הלכלוך לחיים. וודסטוק הייתה הסמל של תרבות הנגד. אלפי הצעירים חלקם ערומים רובם מסוממים מקיימים יחסי מין בציבור. סוף שנות השישים הן השנים של תחילת התארגנות הנשים ותחילת השינוי של ההומואים. הבלגן רק החל לחגוג. בשנות השישים המוקדמות המהפכה המינית התקיימה בעיקר בסן פרנסיסקו. אצל ההיפים. כשהפכה לאהבה חופשית היא הגיעה בתחילת שנות השבעים לכל פרברי הערים האמריקאיות. שנות השישים היו שנות המלחמה שנות השבעים חגגו את ההתרחשות בכל רחבי אמריקה. ההומוסקסואליות הפכה להיות "אינית" זמרי רוק התאמצו להראות הומואים או לפחות דו מיניים. זכויות ההומוסקסואלים הפך להיות נושא המלחמה הבאה. אם ההטרוסקסואלים עברו שחרור ומהפך גם להומואים מותר. ב1969 היו מהומות סטונוול. שוטרים שנכנסו להטריד להתעלל כדרכם בהומואים נתקלו לראשונה בהתנגדות שנמשכה שלושה ימים. מהומה של ממש. זה הפך להיות אירוע היסטורי מכונן בכל העולם. ... פוליטיים. הלסביות הפכו להיות חלק מהמאבק, הן הצטרפו והגדילו את כוח הלחץ החברתי. החזית לשחרור הומוסקסואלים התחילה להשיג הישגים. ביטול חוקים. הכרה ביחסי מין בהסכמה. הומואים נעשו גלויים לעין. אי אפשר היה להתעלם יותר. ההומוסקסואליות שהייתה מוגדרת כמחלת נפש על ידי הפסיכיאטריה הפסיקה להיות כזאת, וזה אחד ההישגים הגדולים. החופש הביא מתירנות מינית. מועדונים עם חדרי חושך אחוריים, סאונות. כל האפשרויות נפתחו והתממשו. בניו יורק בט מידלר התחילה את הקרירה שלה באולם מופעים של בית מרחץ להומואים. הומואים הפכו להיות מכתירי מלכים, בעיקר מלכות בידור. בביקור אחר שלי בניו יורק הופיעה מודעה שאלינור סטבר, זמרת אופרה מפורסמת משנות ... היה לא רק רומנטי אלא גם הצהרה פוליטית. הפמיניסטיות החלו לשנות כיוון. הן טענו שהמהפכה המינית לא נוגעת להן מכיוון שהיא נועדה לתת לגבר יותר הזדמנויות לסקס בלי להתחשב בנשים. יו הפנר והתמונות בפלייבוי הן האויב של הנשים, הן הכריזו. הנשים הפכו להיות אובייקט מיני בלבד ונשללו מהן הערכים האנושיים. אלא שאז הירחון קוסמופוליטן הציג את ברט ריינולדס, אז כוכב ענק, בתמונת אמצע בעירום מלא. גם הגברים הפכו לאובייקטים מיניים. הנשים רוו נחת. אריקה ג'ונג המציאה את המושג "הזיון המרוכסן" זיון שבו אישה יכולה לבחור לה גבר, בכל מקום, באווירון, ברחוב, להזדיין אתו פעם בלי שום מחויבות, וזהו. הרעיון שאישה רוצה התענגות מינית בלי מחויבות ולא חשוב האובייקט היה ראיון רדיקלי לנשים, ובכלל. ספר חשוב שהתפרסם בתחילת שנות השבעים היה " חדוות הסקס" מדריך לא פורנוגראפי לכל התנוחות ולכל האפשרויות שזוג יכול להעלות בדעתו. מעט טקסט, רישום מעודן. שכל אחד יבחר מה הוא רוצה וילמד לעשות זאת נכון. אחריו יצא גם "חדוות המין ההומוסקסואלי" באותה מתכונת. הצלחת הספר הראתה בעיקר על הבורות ועל הרצון ללמוד מהו סקס של ממש ואיך מבצעים אותו. תעשיית הפורנוגרפיה צמחה. מה שהיה פעם סרטים שנמכרו בשוק שחור ורק דרך יודעי דבר הפך להיות לפס יצור המוני. שחקניות פורנו הפכו לכוכבות וגברים בעלי יכולת הפכו למודלים לויברטורים. בסן פרנסיסקו נבחר הרווי מילק (בימים אלו מוצג הסרט על חייו) למשרה ציבורית בעירייה. ההומו הגלוי הראשון, שגם נרצח בגלל זה. מנגד, קמה קבוצה להלחם בהישגי ההומואים. בראשה עמדה מלכת יופי לשעבר. לשעבר מאוד. מי שרצתה להיות זמרת ... סימני הקרם בשערה. בהפגנה ענקית נגד רצח הרווי מילק עמדה ג'ואן באאז והנהיגה את השירה בציבור. כולם עמדו ונרות בידיהם. שנות השבעים היו שנות הדיסקו והסקס. והם היו קשורים. אנשים רקדו כל הלילה ואחר כך הלכו להזדיין. המועדונים הטובים היו מועדוני הגייז. ושם הרבה סטרייטים השילו את הפחד והתנסו ביחסי מין עם גברים. מי פעם אחת בשביל הניסיון ומי יותר בשביל ההנאה. הדיסקו היה שיא התרבות ההומואית של הרגע. החזית ההומואית עלתה מדרגה כשהשתלטה על תרבות הפופ. מועדוני סקס סטרייטים נפתחו בכל מקום. סטודיו 54 פלאטוס ריטירט אלו המפורסמים לסלבס והיו המוני אחרים. יחד עם החופש וללא הפסקה פעלו הגופים והקבוצות של בשמרנים. ממשל ריגן הטה להן חסד. גם בוש האב. אמריקה המוסרית הם קוראים לעצמם. הצד האפל של המין החל להתגלות בסוף שנות השבעים ההרפס הלך והתפשט. העגבת והזיבה. התחילה להתעורר איזו חרדה מהמיניות החדשה ובינתיים על אש קטנה. ואז הופיעה האיידס. בתחילה אצל הומוסקסואלים. הוא התגלה כסרטן של הומואים. הפחד והפאניקה גדלו כל כך עד שכמעט והיית צריך ללבוש בגד חלל כדי לבקר בבית חולים. וכל מה שקשור באיידס ואיך שינה את החיים הרי זה כבר פרק שונה לחלוטין. כן לתקופת מה החיים השתנו במידת ... ◄לקריאת המשך המאמר בנושא אנשים אוהבים - לחץ כאן...

אנשים אוהבים: תקציר◄ ... חייבים לדבר על קווין. חייבים לדבר על הספר. חייבים להחזיר אותו לרשימת הקריאה. אינני יודע איך הספר הזה התחמק ממני. הוא יצא לאור כבר ב 2005. ידידה שלי שדעתה נחשבת בעיני הזכירה אותו, המליצה עליו והלוותה לי אותו. למרות השם הגברי, ליונל שרייבר איננו סופר כי אם סופרת. לא ברור למה סופרת פמיניסטית בחרה בשם העט ליונל. זהו ספרה השביעי של ליונל. על הספר הזה היא קיבלה את פרס אורנג'. פרס הניתן לנשים בלבד. לגברים יש מספיק פרסים משלהם. בראיון אתה אמרה שבעקבות כתיבת הספר החליטה לוותר על ילדים משלה. כלומר הספר אינו ... בעלה לא מתעניין בסיפורי העולם שלה. לו מספיקה האקזוטיקה של אמריקה. סיפורי הפרברים. היא הייתה זרה בינלאומית. שום מקום לא היה בית. שלה. הייתה בכל מקום. היא לא מנסה להעלות בו געגועים. היא כותבת מתוך הניסיון שלה להבין. איך בגיל שלושים ושבע התחילה לחוש שהקשר שלהם נשחק בשוליים. למה חשבה שילד יביא עניין לחייהם. "אני חייבת לגלוש לעבר הרחוק, מפני שאחריתם של סיפורים רבים הוכרעה עוד בטרם החלו" והיא תחזור לעבר ותהפוך כל אבן בניסיון להגיע לאיזו אמת, כואבת ככל שתהייה. האם ההחלטה להביא ילד לעולם היא גחמה משונה או החלטה ... אולי תמררי לו קצת את החיים. אולי אם אכנס להריון יקרה משהו? כן יוולד תינוק בסוף. שיחות מרפרפות. אווה שנוסעת בכל העולם וכבר משועממת. הרי בכל מקום יש תנאים אקלימיים, איזה שהם תנאים, כל מה שחשוב הוא להחליט איזה נעלים לבחור. אמהות תהייה מדינה זרה באמת. אולי לרצות ילד זה לרצות לאהוב מישהו זר ברשות. מישהו אחר ששני הצדדים אוהבים בנפרד. לדמיין את הילדים שלך בעוד שנים רבות, יושבים עם חברים ומדברים על האימא שלהם, כמו שעושים פרנקלין ואווה עם ידידיהם. אפילו אם קצת מלכלכים את ההורים, מקנים להם סוג של נצח זמני. אווה תמהה ומבקשת תשובה לשאלת האמונה בסימנים חיצוניים. ... שהיא נשואה לו חסר ילד להשלמת התמונה. פרנקלין לא מבין איך היא יכולה לעזוב אותו לבד ולנסוע. לנסוע כי החברה שהקימה דורשת את ההשקעה הזו ממנה. הוא לא דורש אך מבהיר שהיה שמח אם הייתה נשארת. הרבה יותר חשוב לך אם דוכן הפלפל בפינת העולם עוד נמצא שם. את לא מרגישה כך אלי. אני לא מיכל אהבה רזרבי. היא חושבת על אמה ומתחילה להבין ולפחד מהעובדה שהיא הולכת ונעשית כמוה. ואם היא דומה לה היא עצמה לא רוצה להיות אמא. המחשבה לעשות ילד הילכה עליה אימים. פחד להתעמת עם חוסר רגשות אימהיים. עם האנוכיות שלה לגבי עצמה. דווקא בגלל זה ... והיא צריכה ללמוד להקשיב לסיפורים על פסיכופטים רצחניים אחרים הגונבים את תהילתו. שנתיים הייתה צריכה לחכות עד שתיווצר לפחות הפתיחות והקרבה הזאת. זה הילד שלי היא כותבת לפרנקלין כשהיא מתארת את המצב. החלפתי מקום דפוק אחד במקום דפוק אחר, אומר קווין על השוואת הבית לבית סוהר. למה זו תמיד האימא שאשמה שואלת אמו של נער אסיר אחר. אל תנסי להבין, אל תגידי אני אשמה כי אימי הייתה כזאת והיא הייתה כזאת כי אימה הייתה כזאת. כך אפשר להאשים את אלו שמתו מזמן. אל תנסי, זה לא עוזר. יכול להיות שאת מצליחה לעבוד על האימא המשוגעת ... בתוך עצמה, במשולש פרנקלין אווה קווין. כקורא אי אפשר שלא לשאול, האם היא באמת מבינה כל דבר בכזה עומק או שגם היא כמו רבים אחרים מונעת מתוך פרשנות של עצמה, כזו המתאימה לאישיותה. האם הפרשנויות הללו נכונות עד הסוף. אמריקאים נוהגים ללטוש מבטים בנשים הרות. נשים הרות הפכו להיות הפורנוגרפיה החדשה. פעם העירום הנשי היה נסתר, היום כשעל שער של כל עיתון נדחקים לעיניך בכוח גופי נשים ערומות, הפורנוגרפיה עברה לאזור נסתר חדש. גוף בהריון. הוליווד משתמשת בהריון כסמל לפלישה זרה והשתלטות. השטן בתינוקה של רוזמרי, חוצנים בנוסע השמיני, היו קודם ואחר כך הריונות הוליוודיים, נשים שילדו מיני שדים. כאילו ההיריון הוא מצב לא טבעי ומאיים. מרגע שמסתבר שהעובר זכר פרנקלין תופס בעלות על התינוק, שלו, שלו, שלו. אם היה יכול היה מקפיא את אווה שלא תזיז אצבע. כל תנועה מיותרת הפכה להיות פגיעה בתינוק שלו. באווה נולדה שאלה אם לעובר יש רגשות. שאלה אתה תתמודד חמש עשרה שנים. ואם כבר נזכרים עולה עוד שאלה, האם ייתכן שאם בזמן ההיריון אווה אהבה את השיר סייקו קילר של ראשים מדברים משהו השפיע על העובר. כשיגיע הרגע בו תספר על הלידה, תספר אותה לפרטיה. קראנו כבר על לידת וכאבים. איפה רגע ההתגלות שבין "אני לא סובלת ילדים" לבין התינוק המופלא שלי" התגלות שלא קרתה לאווה. אינני זוכר ... כבר אווה אם קווין הפעיל כבר כתינוק שיטת הפרד ומשול. האם ייתכן שקווין תיעב את החיים כבר אז. קשה לאווה לקבל את העובדה שכאימא היא לא מצליחה להפוך את הילד שלה למאושר. אז כשעוד לא הבינה באופן מוחלט מה התינוק הזה שילדה. להבין שקווין שונא. לא רק אותה, אלא את הכל. אין שום דבר שהוא אוהב. ופרנקלין לא רוצה להבין, גם כשמטפלת אחרי מטפלת בורחת מהעבודה. קווין שונא גם מטפלות. ובסוף היום אווה מרגישה שהיא רוצה ללכת הביתה, לאן ללכת הביתה מהבית שלך. קווין שלא גילה את יכולת הדיבור שלו להוריו משמיע לפתע משפט מלא. כשאווה מושיבה אותו מול הטלוויזיה לצפות בתכנית ילדים הוא אומר אני לא אוהב את זה. מה הוא כן אוהב אי אפשר היה להוציא ממנו, רק רשימה מתארכת של כל מה שהוא לא אוהב, וזה היה כמעט הכל. אווה נקרעת. מיום ליום היא מבינה יותר שהיא זו המתעניינת בקווין כמו שהוא בעוד שפרנקלין רואה את הילד שגילם פנטזיה על ילדים. היא רואה בילד יצור מודע המתנהל בחשאי, בעוד פרנקלין רואה רק יצור אפוי למחצה ההולך ומתבשל תקנית. ... להלחם על שלמות הקשר שלה עם פרנקלין ועל היחסים עם קווין. ומי יודע, אולי טענתו של פרנקלין שאווה קרירה במופגן לילד היא מקור הבעיה. השנים עוברות. הוא בן חמש עשרה. ביום חמישי אחד הוא יורה בבני כיתתו. לא סתם ירה. הוא זימן אותם במיוחד. כעת כשהוא בכלא אווה מנסה, ומצליחה להבין למה ירה דווקא באלו ולא באחרים. ויש לו סיבה משלו. השאלה הגדולה היא האם תינוק יכול להיוולד רע. אכזר. ואולי האימא עד כמה שהיא מחטטת בהסברים היום העבירה לו את התחושה הזו בעבר. הוא לא גדל להיות טוב, הוא הרי רצח ילדים, אך איך הוא היה. מה העבירו ... אלא אפילו להפחיד במשמעות הגורל הכתוב מראש. גם אם הספר נקרא כמעט כמדע בדיוני, כפנטזיה, הוא משכנע בכל מלה. חשבון הנפש שעושה אווה. הניסיון להאשים את עצמה לאחר מעשה, להשלים עם המפלצת האנושית שילדה הופך להיות מסע כבד. ספר שאין בו כמעט שורת נחמה אחת. ספר שמציע שבמקום לבדוק את מין העובר כדאי שאפשר יהיה לבדוק את תכונותיו הנפשיות. אני חייב גם להודות שלעתים הספר קצת עייף אותי. אחרי שכבר ברורה דמותו של קווין. שהובאו הרבה דוגמאות התחושה שעוד סיפור ועוד עובדה כבר לא משנים הרבה. עד השינוי הסופי, כל עובדה חשובה. אי אפשר ... השאלות הבלתי נסבלות שהורה עשוי לעמוד מולן, כל אלו חונקים בגרון בעת הקריאה. ספר קשה, ספר חובה. שרייבר איננה יוצאת מהסיפור לכיוונים חברתיים כמו בסרטו של מור רצח בקולומביין בשאלת הנשק החופשי. אותה מעניין דבר אחד. הילד עצמו. התפתחותו של סדיסט מרושע. ילדים ששונאים את העולם אך אוהבים את הפרסום שמביא להם המעשה המאוד ייחודי שעליו ידווחו ויכתבו בתקשורת כולה. הרצח בקולומביין הפך להיות המפורסם מכל הרציחות ההמוניות של ילדים על ידי ילדים, לרוב בבתי ספר. אך שרייבר מונה בספר כל כך הרבה מקרים ואני סומך עליה שכולם קרו ואינם ... ◄לקריאת המשך המאמר בנושא אנשים אוהבים - לחץ כאן...

אנשים אוהבים: תקציר◄ ... [1]. משונה, לא? "הלב", מרכז הרצונות והרגשות מעורר התנהגות ופעילות בהתאם [2] ; מכאן, האם יש אופן אחר לפעול בעולם, להגיב לקורה ולתור בו? אם לא נגיב, אם לא נפעל בהתאם למה שהעין רואה ומה שהלב משתוקק אליו, בעקבות מה נתור? ובכל זאת, בהנחיה למצוות ציצית, כך נאמר. אבל, קריאה צמודה מעלה שאין זו אמירה גורפת בעלת תוקף מוחלט, אלא הנחיה מותנית: "ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אשר אתם זנים אחריהם" [3]. אין לתור בעקבות ... התוצאה, בדרך כלל, קשה. כך, תאווה בלתי מרוסנת לכסף או לרכוש עלולה להביא לידי מעילה בכספי חברה או להשתלטות לא חוקית [7]. תאווה בלתי מרוסנת עלולה לעורר רגשות קנאה, תאווה מינית מוגזמת עלולה לעורר בגידה בחיי נישואין ואפילו פגיעה באנשים אחרים [8]. כל זה כאשר התגובה, הפעילות היא אך ורק בעקבות הלב והעין. פעילות כזו משקפת התרכזות במימוש "הצורך" ללא כל התחשבות באחר או בחברה. נכון, עצם ריגושו של הלב מתעורר, בדרך כלל, ... את נתקל במסעך הרוחני. הם נמצאים שם בכוונה, בכדי לחזק את שאיפתך להגיע למטרה. ככל שמטרה נעלה יותר, כן על כמיהתך להתעלות - כד להשיגה" [24]. גם משה סלומון האמין, הוא ראה מעבר למה שעיניו קלטו, לכן: "ובין חצות לאור / פתאום צמחו לסלומון / כנפיים של ציפור... / אך כשהבוקר שוב עלה / מעבר להרים, / העמק הארור נמלא / ציוץ של ציפורים" [25]. כך בעצם נהגו החלוצים שהגיעו בעליה הראשונה, השנייה והשלישית, ונשארו למרות ש"לא היו ... במדבר פרק טו פסוק לט: שאתם טועים אחריהן: [5] רש"י במדבר פרק טו פסוק לט: הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות: [6] ספורנו במדבר פרק טו פסוק לט: ואחרי עיניכם. להשיג תאוות שנתתם עיניכם בהן: אשר אתם זונים אחריהם. מטים נפשכם השכלית בהן מדרכי חיי עולם לדרכי אבדון ומות: [7] למשל, פרשת אחאב וכרם נבות, מלכים א כא, א - טז. [8] למשל, פרשת דויד ובת שבע, שמואל ב יא. [9] ... [20] במדבר יד, ז - ח. [21] יורם טהר לב, הבלדה על יואל משה סלומון [22] במדבר יג, ג. [23] אמנם כך הם טוענים, "ויאמרו אלהם כל העדה: לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו. ולמה ה' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה. ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד, ב - ג). אבל, אין לראות בכך מעבר לתגובה אימפולסיבית שאין מאחוריה כל שיקול הגיוני. [24] משה מייקוף (עיבוד), ... ◄לקריאת המשך המאמר בנושא אנשים אוהבים - לחץ כאן...

אנשים אוהבים: תקציר◄ סקס ויחסים - איך מהמקום הער נתפסים דברים כמו התאהבות? אני תוהה איך מהמקום הער נתפסים דברים כמו התאהבות? יוספה מתאהבת, כאשר היא פוגשת אדם שיש בו שני דברים: 1. היא נמשכת אליו מינית. 2. הוא מתאים (בעיניה בלבד) לבניית אשליה, כאילו הוא יוכל לגרום לה להרגיש רגשות שלדעתה (לפי תפיסתה השגויה) חסרים בה או חסרים לה. בדרך כלל, חוסרים אלה יהיו: לאהוב, להתאהב, להתרגש, להיות מוכלת, להיות מוערכת, להיראות ועוד. מדובר, כמובן, באשליה שיוצרת יוספה לעצמה. ראשית, לא חסר בה דבר, והיא אינה זקוקה לאיש (וגם לא לאהבה), אך כך היא התרגלה להאמין במשך שנים רבות. שנית, יוספוס ודאי לא יספק לה את מה שחסר. חור דמיוני אי אפשר למלא. אפשר רק לראות שהוא דמיוני, ואז הוא נעלם. למרות שההתאהבות היא יצירה של יוספה, היא חווה אותה כאילו היא "קרתה" לה. היא מאמינה שהיא "התאהבה" ביוספוס. היא משתאה לנוכח הרגשות המציפים אותה, משליכה על יוספוס השלכות מכל טוב (כמה הוא נפלא), והוגה בו יומם וליל. הזרעים לשברון הלב כבר נטמנו. האם יישבר ליבה של יוספה תוך שבוע, חודש או שנה? ייתכן. אך ייתכן גם שיוספה ויוספוס יחתמו ביניהם על חוזה. חוזה מסחרי - אתה מספק לי מוצרים אלה, ואני נותן בתמורה מוצרים אחרים. אני אתאמץ לצמצם את "האהבה שלי" לכיוונך, ואתה תצמצם אותה לכיווני. שברון הלב נדחה אז בכמה שנים, עד למועד בו אחד מהם יפר את החוזה, או ימות. אמרת שבדרך הרוחנית המיטבית כל דבר הוא משני לחיפוש, לשאיפה להשתחרר, וכל דבר ישמש כלי למטרה הזו. אבל כאשר הקשר הזוגי או הרומנטי הופך לאמצעי, ולא למשאת נפש או מטרה, זה קצת מוציא מה... עוקץ שלו. לא? לשים את הזוגיות במקום משני לשאיפה להשתחרר, זה בהחלט מוציא את העוקץ. חתיכת עוקץ, האהבה הרומנטית הזו. ומהו בעצם העוקץ שעליו כל כך קשה לוותר? להיאהב? לאהוב? להיות קרוב? להרגיש? לחוות ביטחון? משמעות בחיים? כנראה שאיזשהו קוקטייל של כל אלה. מי יאמין לער, אם יגיד שהקוצ'י - מוצ'י הזה הוא אך משחק ילדים? שלעומת ההתעוררות הוא רק קליידוסקופ ישן, החוזר ומראה צירופי צבעים וצורות. יפים, מרתקים את העין, אך כמה שנים תרצה להמשיך ולהצמיד את פרצופך לאותו עצם ארוך וקשיח, להפוך אותו לכל עולמך, בעוד עינך השניה עצומה? הרי זה נראה כמו סרט פורנו רע. שוב ושוב בדרך שמעתי את המורים מגחכים ומבטלים את המין, האהבה הרומנטית והזוגיות, ולא הבנתי כיצד ייתכן כדבר הזה. והרי אהבתי, ונאהבתי, וכמהתי, ושמחתי, והתגעגעתי. מילא הסקס, ומילא משחקי הכיבוש והחיזור, אבל איך ייתכן שהאהבה הרומנטית עצמה, החוויה העמוקה ביותר, האינטנסיבית ביותר, זו שמרגישה אמיתית ביותר, צונחת לה יום אחד ומתגלה כקליפה ריקה לגמרי? ואז, ראיתי... ההתעוררות היא הוצאת העוקץ מהאהבה הרומנטית, אבל לא רק ממנה, אלא מכל שאר עינוגי העולם והבטחותיו. הכסף, הנוחות הפיזית והחומרית, הסקס, ההבנה הפסיכולוגית, העוצמה החברתית או האישית, ההשכלה והידע או היכולות השכליות, וגם החופש היחסי - כל אלה הופכים לנטולי עוקץ. חסרי חשיבות. משחקי ילדים ותו לא. אל המצב המיוחד הזה, שאינו מצב אלא מי שאתה לפני שדמיינת אחרת, אי אפשר להגיע כל עוד הזוגיות נמצאת אצלך בעדיפות גבוהה יותר מההתעוררות. זה הרי פשוט בלתי אפשרי. ... ◄לקריאת המשך המאמר בנושא אנשים אוהבים - לחץ כאן...

אנשים אוהבים: תקציר◄ ... לסלילת הדרך אליה התחילה עשרים שנה קודם. כשהגברים האמריקאיים הצעירים יצאו למלחמת העולם באירופה נשים תפסו את מקומם. ולראשונה המוני נשים יצאו לעבודה, יצאו לבלות בחברת נשים אחרות או לבד, ולראשונה נשים נתנו לעצמן את החופש להיות מיניות עם גברים שנשארו מאחור. צעירים מדי או מבוגרים. בשנת 1945 חזרו הגברים הביתה, החופש של הנשים נגמר. הן הצטרכו לחזור ולטפל בגיבורים שחזרו מוכים וחבולים. ומערכת שלמה של לחצים הופנתה כדי להחזיר את הסדר הישן על כנו. בשנים הראשונות שלאחר המלחמה נמכרו הכי הרבה מוצרי צריכה לבית. מקררים שואבי אבק ומיני חידושים חשמליים והכל כדי שהאישה תישאר בתוך הבית ותתעסק בבעלה. אנחנו נוטים לקרוא ... לעצמן חשבון בנק אלא אם באו מלוות בגבר, בעל אב או בן משפחה אחראי. בחלק מהמדינות עוד לא הייתה זכות בחירה לנשים. אלא שאז הגברים יצאו שוב למלחמה, הפעם בקוריאה, לא באותם מספרי ענק כמו למלחמת העולם, אך שוב שכבת צעירים גדולה נעלמה מעבר לים. אני לא מנסה לומר שהמלחמה טובה לנשים. אלא שלא שסמיכות הדברים יצרה קרקע פורייה לשינוי. אמריקה לא סבלה מן המלחמה ישירות. הקרבות התרחשו רחוק מהבית והחיים הרגילים נמשכו פחות או יותר. מה שקרה זו העובדה שנשים ... שלא רחק היום ושוב יצאו המוני צעירים למלחמה בוייטנאם ושוב נשארו המוני נשים צעירות משוחררות שיצאו לחפש להן גבר. גבר למטרות רציניות כמובן, ובכל זאת מכיוון שרוב הכוונות הרציניות נגמרו ברומנים קטנים קצרים או לראשונה נוצרו מצבי "סקס ללילה אחד" שונה לחלוטין את נקודת המבט של הנשים תחילה. עצם העובדה שנשים השתחררו מסד מוסרניות והעמידו את עצמן במעמד חדש של "מחפשות" שינה את ההתייחסות. השאלה כמובן את ההתייחסות של מי. כאילו אמריקה היא מקשה אחת. מצד אחד אמריקה מוצפת בסקס. בפרסום בסרטים באופנה. הכל נמכר דרך סקס, לעתים בוטה. מצד שני, חלק גדול מאמריקה מגנה את הסקס. אמריקה נגד הסקס ומה שסובב לו. מנסים לשכנע אותנו בטענה ישנה שסקס הוא חטא. אוהבי סקס לא יירשו גן עדן. אמריקה מתנדנדת בין טהרנות ומוסרניות ובין פתיחות לסקס על כל צורותיו. הסקס נמצא בכל מקום ומגונה בו בזמן חלקים נרחבים של אמריקה. זו אחת הסיבות שקלינטון היה יכול להצהיר בסוג של שכנוע "לא קיימתי יחסי מין עם הגברת הזאת" בארקנסו ושכנותיה יחסי מין שאין בהם חדירה. לפי חינוכו היה יכול להצהיר זאת, למרות שמעשית כבר ידע כמה דברים אחרים על סקס. המהפכה המינית העלתה נושאים שונים וגרמה לשינויים רבים שהיו קשורים למין בצורה עקיפה. חופש הדיבור על מין. ביטול הגדרות הפורנוגרפיה וההיתר לפרסם חוברות וצילומים.. זכויות האישה. הזכות להפיל. זכויות ההומואים. המין הפך לחלק מהפוליטיקה והנושאים הפוליטיים הללו עדיין נמצאים במרכז הוויכוח הציבורי. שנות החמישים היו קשות ומלחיצות. הן היו ... פנטזו ורצו מה שרצו כל בצעירים בכל הדורות. אך באמריקה בחורה שהרשתה לעצמה לקיים יחסים נחשבה לזונה. נשים העיד שאימותיהן חינכו אותן שמין הוא זוועה. אסור. וגם אחרי הנישואין הוא די נורא. כמובן שלפני הנישואין אסור לחשוב אפילו על סקס. ובכל זאת שעשועי המין במכוניות היו מקובלים לכל אורך המדינה והפכו לחלק של הווי, כל זמן שהליטופים לא הגיעו רחוק יותר מהחזיה. על התחתונים אין מה לדבר. היו תנועות שהטיפו לצעירים נגד המין והפחידו באמירה שאם תקיימו יחסים חייכן יסתיימו. כל מה שהיה אמור להיות טבעי דוכא והועלם. ופתאום קמה התנועה שצעקה בקול גדול "עשו אהבה לא מלחמה" עד תחילת שנות השישים לא לימדו צעירים להשתמש בקונדום. להיפך, אסור היה להזכיר את המלה. והיו מקומות בהם היה איסור חוקי על מכירתם. אסרו על הצעירים לעשות דברים מבלי להסביר להם באמת מה הדברים. גם המלים היו ... כוונו לשלוט בהתנהגות המינית. הפלה הייתה אסורה בחוק. נשים עשו זאת באופן לא חוקי ומסוכן ביותר. חלקן הפכו עקרות. שלא לדבר על אלו שמתו. כל מה שהיה קשור במין היה בלתי חוקי. להיות הומו היה מחתרתי ממש. אנשים נאסרו לא בגלל שקיימו יחסי מין הומוסקסואליים אלא רק בגלל שהיו כאלה. שוטרים מוסווים היו נכנסים לברים מתחילים עם לקוחות ואוסרים אותם באשמת פיתוי, שהם עצמם יזמו. הומוסקסואלים קיבלו עונשי מאסר של חמש שנים. מעצר על רקע שכזה הפך את ההגדרה האישית שלך לפושע. רופאים קבעו שאתה חולה. הדת הכתירה אותך כחוטא. את הסדק הראשון יצר חוקר המין אלפרד קינסי שהבורות והפחד הדהימו אותו. קינסי היה הראשון שחקר את המיניות באמריקה ופרסם את ספרו השערורייתי על ההתנהגות המינית של הגבר האמריקאי. אחריו את ההתנהגות המינית של האישה. לא רק הממצאים שלו חוללו מהפכה. עצם הכתיבה הגלויה על הנושא הייתה מהפכה בפני עצמה. כולם קנו את הספר, קראו לראשונה על אוננות ויחסים הומוסקסואליים. כולם הסתירו בביתם את הספר שהיה בכל זאת רב מכר היסטרי שהביא לראשונה שיחות גלויות על המיניות. קינסי ניפץ את מיתוס הבתולה החסודה. הוא דיבר על אחוזי הניאוף הגבוהים. בשמרנים בקונגרס יצאו למלחמה נגד הפרסום. הכנסייה יצאה במלחמה נגד הספר ונגד ההבחנות שבו. המוסר הצבוע יצא למלחמה. קצת מאוחר יותר יו הפנר הבין את ... בשם פלייבוי. לפתע היו תמונות עירום בכל דוכני העיתונים. הוא הועמד למשפט אך זכה בו בשם חופש הפרסום וההתבטאות. באותם ימים החוק אמר שאסור לשלוח חומר תועבה בדואר. יו הפנר יצא מלחמה נגד ההגדרה תועבה שבתמונות עירום שלא מכילות יחסי מין וניצח. ההצלחה הענקית והמיידית של פלייבוי רק הוכיחה את הצורך והנכונות לשינוי. פלייבוי עשה את הקישור הציבורי הראשון בין מין ויופי. תקופת ההשתקה החלה להעלם. זו הייתה התחלת המלחמה בין המהפכה המינית והתרבות. כל מי שחשב שעירום הוא לכלוך עמד בפני שינוי עצום ויצא למלחמה על ידי הקמת ארגונים שונים לטוהר המידות. לקדמת הבמה פרץ סמל מיני חדש. מוסיקת הרוק'נרול. כל מה שהיה קשור במוסיקה הזאת היה מיני. ההורים נחרדו מחדש. חשבו על מלחמתו של אלוויס פרסלי לקבל היתר לנענע את מותניו בציבור. הריקוד הביא לצורות חדשות של חופש. הצעירים חוו חופש גופני חדש. ויותר מזה, המוסיקה הזאת הביאה למפגשים בין גזעיים שלא היו מוכרים קודם לכן. ב1960 אישרו לשימוש באמריקה את הגלולה נגד הריון לנשים. דבר שישנה ללא הכר את ההתנהגות המינית. לראשונה הייתה דרך מותרת לחשוב על קיום יחסי מין ותכנון משפחה. הפניצילין הרגיע את מחלות המין והגלולה את חרדת ההיריון הלא רצוי. בתחילה נמכרו הגלולות לנשים נשואות בלבד. צעירות שרצו את הגלולה לבשו וטבעות נישואין מזויפות. הגלולות הראשונות עוד היו מסוכנות מעט. אך בהמשך נופו מהן החמרים המזיקים. המדענים המציאו דבר שישפיע על אושרו של העולם. בחנויות התחילו להופיע ספרי הדרכה לנערות פלרטטניות. הנחו אותם בדרכים החדשות של המין. לימדו אותן איך להיות סקסית. המדענים המציאו דבר שישפיע על אושרו של העולם יו הפנר קיבל תכנית טלוויזיה בה דיבר בפתיחות. ומיד אחרי זה פתח את רשת מועדוני פלייבוי בהם נערות לבשו בגדי ים ומחופשות לשפנפנות. מושג שהלך והתרחב. שנות השישים היו שנים של דורות חצויים. מצד אחד ההורים שגדלו על המסורת השמרנית ומולם כל הצעירים שהחלו ליהנות מחיי חופש. הצעירים חדלו לפחד ממין. הם יכלו לדבר עליו בחופשיות להתנסות. הצעירים האמריקאים גילו את הסקס האוראלי. הביטניקים הכניסו מימד חדש לעולם המיניות. הם תקפו את הצביעות דיברו בגלוי על ◄לקריאת המשך המאמר בנושא אנשים אוהבים - לחץ כאן...

אנשים אוהבים: תקציר◄ ... בסכנה? - חלק 2 ראה גם: אירוטיקה בסכנה? - חלק 1. 8.אולי נעזוב הכל ונתמכר לאירוטיקה וירטואלית שלעולם לא תאיים עלינו, לא תאכזב אותנו מה יש בה באהבה וירטואלית שהיא כה ממכרת? על כוח משיכתה למדתי מאישה כבת ארבעים שעוד בהיותה נשואה לגבר ביקורתי - אבהי חייתה בשני עולמות: בעולם האחד, המציאותי, מילאה בנאמנות את תפקידיה הנשיים, ובעולמה האחר - העולם הווירטואלי, קיימה מערכות יחסים מקבילות עם מספר רב של גברים שכולם, לדבריה, רצו להיות מאהביה, אך היא הסתפקה באהבתם מרחוק, שהייתה עבורה מקור חיזוקים בלתי נגמר לנשיותה. ככל שרצו בה יותר - כך שמרה אותם "על אש קטנה" - שימשיכו לאהוב, לחשוק ולחלום עליה - והיא, בריחוקה - תוכל להמשיך להרעיף עליהם מקסמיה, לשלוט בהם - מבלי לגעת באש. האומנם? "האש הזרה" נגעה בה, בו, ונישואיה התפרקו. ולקח זמן עד שהבינה כי מעשיה לא היו תמימים כפי שסברה. אך למרות תובנותיה וסבלה המשיכה לחפש וגם ניסתה לממש מפגשים וירטואליים למשהו אמיתי ונלכדה פעם אחר פעם ברשת התרמית. לימים כשהתאהבה בגבר אותו הכירה באתר הצ'אטים שלה נדהמה לגלות שאין הוא ממהר להיפרד משפע הנשים, "ידידותיו", איתן רצה להמשיך לפלרטט. עכשיו הייתה היא הקורבן לשפע האפשרויות הזה שעבורה הפך להיות עולם של כאוס ומקור לבלבול וכאב. ועולה השאלה - מהו סוד קסמה של אהבה ברשת? האינטרנט מאפשר קשרים אינטימיים ארוכי טווח העשויים להתנהל באינטנסיביות רבה לאורך חודשים ואף שנים. עם זאת הקשרים הללו עשויים להיות אנונימיים לחלוטין, וכל אחד מן השותפים להם יכול לנתקם בכל רגע מבלי שניתן יהיה לאתרו. לדפוס כזה של יחסים קרא אהרון בן זאב, פילוסוף העוסק בתחומי הרגשות והאינטרנט... "קרבה מרוחקת" (detached attachment). " יש קסם ללא מחיר, לכאורה, באהבה אינטרנטית. אין היא מזדהמת ממציאות שיש בה מגבלות. אנחנו יכולים לשמור על ריגוש, תשוקה - בלתי ממומשים. אנחנו שומרים על כל האופציות. אנחנו לא חייבים להתחייב לקשר עם אדם בשר ודם. 9.מיתוס היופי - אויב המיניות הנשית בצורתו המודרנית "מה בנוגע לפורנוגרפיית יופי לא אלימה? " שואלת נעמי וולף בספרה החשוב "מיתוס היופי". הנה אחת העדויות הממחישות את גודל המחיר: "'אני מפנטזת', אומרת 'בטי' ב'הגן הסודי שלי', ספרה של ננסי פריידיי על פנטזיות נשיות, 'שהפכתי לאישה יפיפיה וזוהרת (למרות שאני יודעת שבחיים האמיתיים אני אישה די פשוטה)... אני עוצמת את עיני ומתבוננת ... לא אני'. " ועוד אשה מספרת: "פתאום כבר לא הייתי אני. גופי... כבר לא היה הדבר המגוחך והשמן הזה, הכל קרה לאותם שני אנשים יפים שבדיתי בדמיוני". בתוך 20 שנים בלבד הצליח מיתוס היופי לצקת בתודעתן מסך דימויים, החוצץ בינן לבין גופן בשעה שהן מתייחדות עם אהוביהן. כשהן מדברות על כך, נשים רוכנות קדימה ומנמיכות את הקול. הן מספרות את סודן הנורא. זה החזה שלי, הן אומרות. המותניים שלי. זה הירכיים שלי. אני שונאת את הבטן שלי. לא מדובר בסלידה אסתטית אלא בבושה מינית עמוקה. האיברים עצמם משתנים מסיפור לסיפור. אבל מה שמשותף לכל הנשים שמתארות את התחושה הזאת הוא שכנוע פנימי עמוק, כי מה שהן הכי מתביישות בו הוא מה שפורנוגרפיית היופי עושה לו את הפטישיזציה הכי גדולה. חזה, ירכיים, עכוז, בטן. אלו האיברים המיניים ביותר בגוף הנשי, ש"כיעורם" הופך לאובססיה. אלו גם האיברים שגברים המתעללים בנשים מרבים לפגוע בהם. האיברים שרוצחי מין מרבים להשחית אותם. האיברים שפורנוגרפייה אלימה מרבה לבזות. האיברים שמנתחים פלסטיים מרבים לחתוך בהם. האיברים שבזכותם נשים יכולות להוליד ילדים ולגדל אותם, ושבזכותם הן יכולות להרגיש סקסיות. התרבות המבוססת על שנאת נשים הצליחה להשניא על נשים את מה שהכי שנוא על שונאי נשים". 10.מיניות פורנוגראפית המיניות הטבעית והתמימה הזו שיכולה הייתה להמשיך ולקסום לנו נשים וגברים בוגרים אבדה אי שם בתעשיית המין הענקית שהגדירה מחדש את מושא תשוקתם של גברים - את מיניותן של נשים. כאשר אישה אינה יודעת את עצמה המיני היא עלולה בטעות לתרגם התנהגות פמיניסטית מודרנית לסוג של "השתלבות" במין "כחול". וכך היא עלולה לאבד את המפתח לנפשה. נשים מספרות לי על החשש המתמיד שלהן לא להיענות לגחמותיו של בן זוגן. "גחמות" במובן של התנסויות חדשות הלקוחות הישר מסרטי הפורנו. הוא "מציע לה" ו"מבטיח לה" שכדאי, שזה "יעשה להם טוב". אם תסרב - ירמוז לה שאינה משקיעה מספיק בגיוון, שאינה תורמת מספיק לחיי המין שלהם. נשים רבות חשות שניסיונן המיני נחות מזה של הגבר שלהן וייתכן שהוא יודע משהו הנסתר מהן... והן נענות. אישה פמיניסטית שבחיי היומיום שלה מתנהלת בעצמאות ואסרטיביות עלולה למצוא עצמה משחקת את "האישה מהסרט הכחול" תוך שהיא מספרת לעצמה שזה "ממש בסדר", והיא ממש "מעודכנת וזורמת". האומנם? הנה נתון מעניין מספרה של נעמי וולף: "נראה כי הסיפוק המיני של נשים נתון בפיגור אחרי ההתקדמות לכאורה של המהפכה המינית... ייתכן שהסכנות שמיתוס היופי מציב בפני מיניותן של נשים במערב הן כל כך גדולות, עד שנוצר מצב אבסורדי שבו אפילו נשים נימולות מחלקו המזרחי של כדור הארץ נהנות יותר: קשה להאמין, אבל בניגוד לנתונים שלעיל, במחקר שהקיף 4024 נשים סודניות נימולות (שהדגדגן הוסר להן לפי חוקי הסונה), נמצא כי 88 אחוז מהן חוו אורגזמה באחוזים ניכרים יותר מנשים מערביות". 11.על תופעת הפיצול בין עונג אורגאזמי גופני לבין צורכי הנפש "זה טוב? זה רע? למה לא? אולי זה 'זה', כלומר 'ככה צריך', 'ככה מקובל, הרי אנחנו מתקדמות, לא כן? ' אבל זה רע לי. רק רגע. אולי זה רע לי כי לי יש בעיה. בעלי כל הזמן טוען שיש לי בעיה ושאני לא מספיק משוחררת... אולי אני פשוט צריכה להשתדל יותר כדי שיהיה לי, כלומר לנו, כלומר לו - הרבה יותר טוב ועסיסי... בשבועוני הנשים דווקא מעודדים אותנו לענג את הגבר בדרכו, מה רע בזה? " כל אישה, כמעט, מכירה את הספק הקטן (או הגדול) המכרסם בביטחונה העצמי כל אימת שהיא עומדת לקבל החלטה "לא פופולרית". בימים אלה כשהכל פרוץ, כאשר מיניותה של האישה נבחנת באמות מידה "דעתניות", היא נדחפת למחוזות לא לה. השחרור המיני שלה במקרה זה, אינו אלא חיקוי פתטי של מיניות גברית מהסוג המאצ'ואיסטי. האישה זקוקה לתעצומות נפש כדי לומר בפיה "לא! ", כאשר ליבה ונפשה זועקים "לא! " 12.חיזור פמיניסטי? הנה מה שמספרת לי אשה רווקה בת שלושים: "הדינמיקה הזוגית לא מכילה את הפמיניזם באופן טבעי. אתן לך דוגמא. גבר שאני יוצאת איתו אומר לי כבדרך אגב, אולי באירוניה כבוחן את תגובתי: 'אני מדמיין ... להתמודד עם תגובת הגבר שהוא בלשון המעטה לדבריה "נרתע", "חושש" "מתלבט". המציאות הזו המדגישה את הפער בציפיותיהם, משאירה אותה תוהה - עד מתי תחפש את המיועד לה, החבר האמיתי שעליו חולמת? האם תרצה להתפשר בדרך כי עייפה מלחכות לפירות המיוחלים של פמיניזם באהבה? צמד המילים "חיזור פמיניסטי" עלול לעורר תהיות. חיזור מעצם טבעו הוא אקט לא סימטרי, כך הותנינו, נשים וגברים לחוות אותו. הגבר מחזר - האישה נענית או לא נענית. זה המשחק הישן. חיזור פמיניסטי מזמין אותנו להמציא משחק חיזור חדש. חיזור הדדי. האם זה קורה בפועל? האם מאמציה הבלתי נלאים של אישה פמיניסטית יועילו לה ... כשמם כן הם - טקסים. הם מגודרים לזמן ולמקום. גבר בדייט ראשון מרגיש צורך להזמין. יופי. אין זה הולך להיות דפוס מוביל ויומיומי ביחסים. גבר בראשית תהליך החיזור נוהג חש צורך לחזר בסגנון הישן - יופי. זה לא הולך להעיד על ההמשך. גברים ונשים נעזרים בפנטזיות מיניות בהם הם משחקים את תפקידיהם הישנים, הסטריאוטיפים. יתכן אומרת אסתר פרל שהגבר המודרני שכבר מזמן איבד את תחושת עליונותו - שליטתו לא רק באשה, אלא בחייו, בקריירה שלו עשוי לפנטז סצינות של שליטה בה, והיא שדווקא בחיים מחוץ למיטה מחזיקה הרבה שליטה תביא בדמיונה סצינות של התמסרות - האם זה מזיק? לאו דווקא - אם הוא וגם היא יודעים היטב שזה רק משחק, משחק שנגמר מהר. מה ההבדל אם כן בין פנטזיות מיניות ביחסים לא שיוויוניים לבין פנטזיות מיניות ביחסים מודעים לשיוויון - ביחסים לא שיווניים המאופינים ביחסי כוח לפנטזיות מיניות של שליטה יש זיקה לחיי היומיום. לעתים הגבר יפרוק את תסכוליו ב ◄לקריאת המשך המאמר בנושא אנשים אוהבים - לחץ כאן...

אנשים אוהבים: תקציר◄ ... למין - מאפיינים, סיבות והשלכות התמכרות למין הינה תופעה שבה האדם (גבר או אישה) עסוק בהתנהגות מינית, באופן כפייתי, וללא יכולת להפסיק את ההתנהגות על אף תוצאותיה ההרסניות והפגיעה הברורה בתחומי חייו האחרים - תעסוקה, יחסים זוגיים ומשפחתיים, יחסים חברתיים, ונושא הכספים. ההתנהגות המינית כוללת - גלישה באתרי פורנו באינטרנט, צ'טים או שיחות טלפון בעלות אופי מיני, שימוש בנערות לווי, מועדוני חשפנות, מציצנות, אוננות כפייתית, חשיפה, יחסי מין מזדמנים גם עם מספר משתתפים. הדחף להתנהגות המינית חזק ובלתי נשלט. על מנת להגיע לאותן תחושות של ריגוש, רגיעה ופורקן על המכור למין להגביר את התדירות, המינון, הזמן המושקע והאופי של ההתנהגויות. ההתמכרות למין תופסת חלק גדול ביומיום של האדם. המין הופך בסדר עדיפות עיקרי וחשיבותו עולה על שאר התחומים. האדם המכור עסוק בפנטזיות, במחשבות ובתכנונים מתי ... את הבעיה ולהיכנס למסכת של שקרים, לעיתים ההתנהגות המינית אינה חוקית ועלולה לגרום להסתבכות עם החוק (מציצנות, חשיפה או שימוש בבתי זונות), הוא עלול לאבד את מקום עבודתו, להוציא כספים רבים על כך, וכמובן הוא מסתכן בהדבקות במחלות מין או באיידס והדבקת שותפות נוספות במהלך הפעילויות המיניות. פעמים רבות החברה מתייחסת להתמכרות זו בבדיחות הדעת ובהומור ומתקשה לתפוס את המשמעות והמצוקה האמיתית בה מצויים המכורים למין. חשוב לפנות לעזרה מקצועית ולטיפול, ולהתגבר על ההכחשה והבושה סביב התמכרות זו. כניסה לתהליך טיפולי מתאים, יכולה למנוע הידרדרות נוספת בכל תחומי החיים, ולשקם את התחומים שנפגעו עד ... ◄לקריאת המשך המאמר בנושא אנשים אוהבים - לחץ כאן...

אנשים אוהבים: תקציר◄ ... הוא בשעה שבניהם של צדיקים מסתלקים בחיי אביהם" [7]. ואף החרפת התמיהה, וחוסר הפשר: "טיטוס הרשע נכנס לקדש הקדשים וגדר שתי פרוכת ויצא בשלום ובניו של אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים?" [8]. קרוב לגישות אלה אפשר למצוא בראייה חיובית של נדב ואביהוא: "בארבעה מקומות הוא מזכיר מיתתן של בני אהרן ומזכיר סרחונן. וכל זה למה? להודיעך שלא היה בידן אלא אותו העון בלבד. אמר ר' אלעזר המודעי שלא ליתן פתחון פה לבאי עולם שלא יהו הבריות אומרים מעשים מקולקלים היה להם בסתר שעל ידי כן מתו" [9]. הסברים אלה מחריפים את אי הפשר למות נדב ואביהוא. כי אם אין כל פגם בהתנהגותם של נדב ואביהוא, אז מהו "אותו העון בלבד" שבשלו הם נשרפו? באותו מדרש נמצא, בצד התמיהות שהועלו לעיל, גם "הסברים" ל"אותו העון בלבד": ... עשו" (ראב"ע ויקרא י, א). [11] מדרש שמעוני, פרשת שמיני רמז תקכד. [12] ריקאנטי, ויקרא י, א. [13] על - פי לייבוביץ ישעיהו: שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע. כתר, 2000, עמ' 480-467. [14] הוספת אות או שינוי אות הם כוון פרשני לא נדיר. [15] ויקרא ט, ט. [16] שם, יב. [17] ויקרא י, ג. [18] רש"י, ויקרא י, ג. [19] ספורנו, ויקרא י, ג. [20] תורה תמימה, ויקרא י, ג. [21] רבינו בחיי ויקרא פרק י פסוק ג. [22] יחזקאל כד, טז - יז. [23] "ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקדש אל מחוץ למחנה. ויקרבו וישאם בכתנתם אל מחוץ למחנה כאשר דבר משה. ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמתו ועל כל העדה יקצף ואחיכם ... ◄לקריאת המשך המאמר בנושא אנשים אוהבים - לחץ כאן...