משמעותו של דבר, היא קישורו של דבר זה למה שדבר זה מייצג.

דוגמה: שבתאי הוא כוכב הלכת השישי במרחקו מהשמש. משמעות המילה "שבתאי" היא המידע שבהכרתו של המשתמש במילה או שבמילון, שהמילה "שבתאי" מייצגת את כוכב הלכת השישי במרחקו מהשמש.

דוגמה של משמעות בהקשר בלתי לשוני: צלצול בפעמון על דלפק הקבלה של בית מלון מפיק צליל, שמשמעותו שקולה למשמעות המשפט: "פקיד קבלה מתבקש להגיע לדלפק". גם הצליל וגם המשפט מבטאים באופנים שונים את הבקשה הזאת: המשפט "פקיד קבלה מתבקש להגיע לדלפק" מבטא את הבקשה באופן לשוני; צליל הפעמון מבטא את אותה הבקשה באופן אקוסטי בלתי לשוני. המשמעות של כל אחת מההתבטאויות הללו היא הקישור בין ההתבטאות לבקשה, כלומר, המידע שאומר לגבי כל אחת משתי ההתבטאויות הללו: "התבטאות מסוימת זו מייצגת את הבקשה המסוימת הזאת".

דבר שיש לו משמעות הוא לפיכך בהכרח דבר אשר מבטא או מסמל דבר אחר או מעיד עליו, כלומר דבר המשמש כסוג של סימן מייצג, ומשמעות מתקיימת תמיד בתוך מערכת של שלושה מרכיבים: 1. סימן (המרכיב אשר לו יש משמעות), 2. הדבר שסימן זה מייצג, 3. המידע באשר לקשר ייצוגי זה בין הסימן והדבר שהסימן הנתון מייצג.

משמעות יש לאלמנטים לשוניים (כגון מילים מדוברות, סימני כתב, סימנים של שפות סימנים וכו), ולאלמנטים שאינם לשוניים, כמו למשל לסמלים גרפיים (כגון תמרורים או סמלים אסטרונומיים), לאלמנטים של שפת הגוף (כגון הבעות פנים, מחוות ובנסיבות מסוימות גם תהליכים ביולוגיים כמו הסמקה, הזעה או הזלת דמעות, אשר בהם קיים קשר סיבתי בין המייצג למיוצג), או לאלמנטים בהקשרים חברתיים מוגדרים (כגון הצליל המציין את סוף ההפסקה בתיאטרון או את תחילת השיעור או סופו בבית הספר, תנועות יד מסוימות של מנצח, או לאלמנטים טקסיים כמו לחיצת ידיים, הצדעה או קידה).

במקרים מסוימים ניתן ליישם את מערכת היחס המשולש ("מייצגמשמעותמיוצג") גם בתיאור הסוג המיוחד של מקרים שבהם האלמנט המייצג (בעל המשמעות) הוא אירוע, ואנו מייחסים סיבתיות לקשר שבינו לבין הדבר המיוצג, כמו במקרים שצוינו לעיל של הסמקה, הזעה או הזלת דמעות, או אירועים מסוגים אחרים, לדוגמה: "כשהסנוניות עפות קרוב לקרקע, משמעות הדבר היא שעומד לרדת גשם". בקיום הקשר הסיבתי נבדלים מקרים כאלה מהמקרים הרגילים שבהם משמש המונח "משמעות" בפירוש "מקשר ייצוגי". עם זאת, במקרים אלה רווח שימוש אחר במונח "משמעות" המתכוון לומר "חשיבות", למשל: "למעופן הנמוך של הסנוניות יש משמעות (=חשיבות), שכן היא מיידעת אותנו לגבי בואו של הגשם" (ראו הערת שוליים זו להדגמה והבהרה של הבדל זה).

המונח משמעות בתולדות הפילוסופיה

פרידריך שליירמאכר (1768 - 1834) טען כי הבנת משמעותו של טקסט פירושה שיחזור הכוונה המקורית של המחבר. בין השאר מהווה גישה זו בסיס לניתוח הרמנויטי של ספרות או אומנות בכלל.

צ'ארלס פרס (1839 - 1914) הגדיר משמעות כיחס הלוגי המקשר בין סימן מייצג לאובייקט מיוצג, זאת מבלי לכלול בהגדרה בהכרח פרט בעל הכרה אשר יודע איזה דבר הסימן הנתון מייצג; בכך הוא אפשר לדון במונחים כמו "משמעות" ו"סימן מייצג" דיון מתמטי כללי שאינו מוגבל למערכות הכוללות גורם פסיכולוגי, תבוני או הכרתי.

גוֹטְלוֹבּ פְרֶגֶה (1848 - 1925) הבדיל במאמרו משנת 1892 "על מובן והוראה" בין שני סוגי משמעות: הוראה היא האובייקט המייוצג על ידי סימן מייצג, ומובן, שהוא המידע שהסימן המייצג נותן, או אופן ההצגה של האובייקט, אשר עשוי להתייחס לאובייקט מיוצג אך עשוי גם להתקיים באופן בלתי תלוי, אפילו אם כלל לא קיים אובייקט מיוצג. יכולים להיות שני ביטויים או יותר בשפה בעלי אותה הוראה, אך בעלי מובן שונה (דהיינו מלים נרדפות), למשל "כוכב הערב", "כוכב השחר" ו"נוגה" המורים על אותו גרם שמיים. פרגה טען שההוראה של משפטים שלמים היא ערך האמת שלהם (אמתי או שקרי).

פרדינן דה סוסיר (1857 - 1913) הפריד את "הסימן הלשוני" לשתי ישויות: "מסמן" (=מילה או משפט) ו"מסומן" (=המושג שמסמן כלשהו מעלה ברוחנו) והדגיש את ההבחנה בין המסומן לבין הרֶפֶרֶנְט: הראשון קיים רק בהכרתנו, בעוד השני הוא דבר ממשי בעולם. כמו כן קבע סוסיר שבשפה טבעית אי אפשר להסיק מהו המסומן רק מהכרת המסמן שכן קישורו של מסמן מסוים למסומן מסוים הוא שרירותי. יש המזהים את המסומן של מסמן כמשמעותו.

לודוויג ויטגנשטיין (1889 - 1951) טען בחיבורו "חקירות פילוסופיות" (פורסם ב - 1953) שמשמעות של דבר אינה נגזרת מן הקישור בין סימן מייצג לדבר מיוצג אלא מן השימוש המעשי בדבר בשפה (או בתקשורת כלשהי).

ג, ון אוסטין (1911 - 1960) טען בחיבורו "משמעותה של מילה" שאי אפשר לקבוע באופן פשוט ומוחלט מהי משמעותה של מילה נתונה בלי להתחשב בהקשר שבו משתמשים במילה.

רולאן בארת (1915 - 1980) בחיבורו "מות המחבר" (1968) טען כי למשמעות, שמחברו של טקטס נתון התכוון לבטא דרכו, אין תוקף או חשיבות רבים יותר מכל משמעות אחרת, שכל קורא עשוי לייחס לטקסט זה. משמעויות שונות עשויות להתקבל מקריאת אותו הטקסט על ידי קוראים שונים מכיוון שכל קורא מבין טקסט נתון בהקשר היסטורי, תרבותי, חברתי ואישי ייחודי. בהרחבה ניתן לומר שמשמעותו של כל סימן מייצג עשויה להשתנות לדידם של מפרשים שונים של הסימן, וכי למשמעות שאליה התכוון מי שהפיק את הסימן אין מעמד מועדף מבחינת תוקף או חשיבות.

משמעות באומנויות בלתי מילוליות

מוזיקה

בדרך כלל נהוג לראות במוזיקה דבר שהוא איננו בעל משמעות ייצוגית, כלומר אינו מייצג משהו. בתקופה הרומנטית (1820 - 1910) התפתחה אסכולת המוזיקה התוכניתית, אשר מלחיניה הלחינו מוזיקה אשר אמורה הייתה לשאת משמעות אובייקטיבית, כלומר לייצג תמונות, אירועים או רגשות קונקרטיים (שאינם משתנים ממאזין אחד למשנהו). המונח הדיכוטומי שנוצר כניגוד למוזיקה תוכניתית הוא מוזיקה אבסולוטית, המתאר מוזיקה חסרת משמעות ייצוגית. בין השאר טענו המוזיקאים אדוארד האנסליק ויאניס קסנאקיס שכל מוזיקה היא אבסולוטית:

"למוזיקה אין שום נושא מעבר לצירופי הצלילים שאנו שומעים, כי המוזיקה לא זו בלבד שהיא מדברת באמצעות צלילים, היא מדברת בצליל ואך ורק בצליל." / אדוארד האנסליק (1825 - 1904)

"מוזיקה היא לא שפה; מטרתה של המוזיקה אינה להביע תוכני משמעות כלשהם באמצעות צליליה. מוזיקה קיימת בזכות עצמה, היא אינה מייצגת משהו שהוא מעבר לה." / יאניס קסנאקיס (1922 - 2001)

אומנות פלסטית

עד להתפתחותה של האמנות המופשטת בתחילת המאה ה - 20 הייתה כלולה באמנות הפלסטית שאיפה ליצור חיקוי של המציאות, כך שאפשר להתייחס לאומנות פלסטית לא - מופשטת כמייצגת את הדברים שאותם היא מחקה ולפיכך כבעלת משמעות ייצוגית, בניגוד לאמנות מופשטת, שניתן להתייחס אליה כחסרת משמעות ייצוגית (בדומה למוזיקה אבסולוטית).

מייחסים לצייר האמריקני אדוארד הופר את הטענה, שאת משמעותה של יצירת אומנות פלסטית אי אפשר לתרגם למילים:

"אם היה אפשר להגיד את זה במילים, לא הייתה שום סיבה לצייר את זה." / אדוארד הופר (1882 - 1967)

מחול

גם במחול קיימות אסכולות שונות בנוגע לשאלה, האם על מחול להיות בעל משמעות ייצוגית או לא. אלה הרואים במחול ענף של התיאטרון (לדוגמה, לפי מסורת התיאטרון מחול הגרמני) מבקשים לראות בכל תנועת מחול משמעות תיאטראלית, בדומה למשמעות שנושא טקסט: הבעה של רגש, משמעות סמלית, אזכור של התנהגויות אנושיות וחברתיות. בשביל אחרים, הרואים במחול אמצעי ביטוי הפועל גם במישורי תקשורת בלתי תיאטרליים (לדוגמה מרס קנינגהם או נועה אשכול), תנועת מחול עשויה לעורר מגוון תגובות ואסוציאציות, כך שבמקום לומר שיש לה משמעות, יותר מדויק לתארה כבעלת תפקוד וחשיבות מחוליות: ויזואליות - אסתטיות, גופניות, מרחביות, קומפוזיטוריות.

לאיזדורה דנקן, מחלוצות המחול המודרני, מייחסים את הטענה, שאת משמעותה של יצירת מחול אי אפשר לתרגם למילים (בדומה לטענתו של אדוארד הופר בנוגע לאומנות פלסטית):

"אם הייתי יכולה להגיד לך מה המשמעות של זה, לא היה טעם לרקוד את זה."

תפיסה של משמעות אצל בעלי חיים

ניסוי של הפסיכולוג פרדריק סקינר (מחשובי הביהיביוריסטים) הדגים כי יונים המקבלות מזון באמצעות מנגנון אוטומטי ללא שום קשר להתנהגותן יאמצו בדרך כלל התנהגויות שעליהן הן חוזרות בהתמדה, כאילו במטרה לגרום להופעת המזון, לדוגמה: ביצוע הקפות בתוך הכלוב או טלטול הראש לכיוון אחת הפינות העליונות של הכלוב. היונים שתוגמלו באופן מקרי לחלוטין אימצו יותר התנהגויות מסוג זה מאשר יונים שבאמת תוגמלו על התנהגותן.

במקרה זה ניתן ליישם את המושג "משמעות" תוך שימוש במערכת היחס המשולש "מייצגמשמעותמיוצג" של צ'ארלס פרס באופן הבא:

פעולתה של היונה היא המייצג, כלומר האלמנט שהוא בעל משמעות, התוצאה שהיונה מנסה להשיג (קבלת מזון) היא הדבר המיוצג על ידי פעולה זו, והמשמעות היא המידע המקשר בין הפעולה לתוצאה הרצויה. למערכת "מייצגמשמעותמיוצג" שבדוגמה זו מבנה יחסים מקביל לזה שבדוגמה שניתנה לעיל של צלצול בפעמון על דלפק הקבלה של בית מלון: כפי שצליל הפעמון מייצג בקשה שיופיע פקיד קבלה, כך ניתן לומר כי פעולת היונה מייצגת ניסיון או רצון לגרום לכך שיינתן לה מזון, כלומר: היונה מבטאת לכאורה בקשה לקבל מזון.

הצורך הפסיכולוגי במתן משמעות

הפסיכולוג פרדריק בארטלט, אשר היה מראשוני חוקרי הזיכרון, טען שכדי לזכור דבר מה למשך זמן רב חייב האדם להקנות לו משמעות, גם אם אין לו משמעות כלל. בארטלט ערך ניסויים על הזיכרון והוכיח ששגיאות זיכרון נובעות מצורך זה. הוא הוכיח שהשגיאות הנפוצות ביותר באופן זכירתו של סיפור הן החלפת מילים וניסוחים למילים וניסוחים אחרים זהי משמעות וששגיאות נפוצות אחרות הן הפיכת הסיפור ל"הגיוני יותר" והשמטת פרטים שאינם תורמים להבנת הסיפור.

בארטלט הוכיח בניסויים גם ששגיאות בזכירת רישום נובעות מהפירוש שניתן לו. רישום שניתן להגדירו בדרכים שונות יטה להיזכר כדומה יותר להגדרות שניתנות לו מאשר למראהו המקורי.