ראה גם: * תפילה - להתפלל נכון - תשובות להרבה ספקות - חלק 1.

בתפלה:

"רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ. וְרִיבָה רִיבֵנוּ..."

"הַטּוֹב! כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ. וְהַמְרַחֵם! כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ"

בזמן קריאת הכהנים יש המנגנים את שם ה' בטעות מלעיל: "א - ד - ני ". הערנו לעיל כי יש להטעים כל שם אדנות מלרע אֲ - דֹ - נָי.

בתחנון:

" אִם עֲוֹנֵינוּ עָנוּ בָנוּ..."; "ה' שְׁמָעָה. ה' סְלָחָה..."

בשיר של יום:

"לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָהּ".

"... כִּי הִנֵּה הַמְּלָכִים נוֹעֲדוּ..."; "... הֵמָּה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ. נִבְהֲלוּ נֶחְפָּזוּ...";

"... קוּמָה אֱ - לֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ...";

" בִּינוּ בֹּעֲרִים בָּעָם..."; " הֲנֹטַע אֹזֶן הֲלֹא יִשְׁמָע. אִם יֹצֵר עַיִן הֲלֹא יַבִּיט..."

"... לְהַשְׁקִיט לוֹ מִימֵי רָע..."; "וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי..."; "כִּ - מְעַט (ברגע קט) אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ..." (ישנן דעות שפירוש המילה "כמעט" - פשוטו כמשמעו)

בפרק "ברכי נפשי":

(תהילים ק"ב)..."יֵחָפֵזוּן".. "יַעֲבֹרוּן".."יִרְבָּצוּן"

ב"עלינו לשבח":

"... וְהָאֱלִילִים כָּרוֹת יִכָּרֵתוּן..."

"... וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ..."

"אדון עולם"

..."בעת אישן ואעִירה..."

במנחה:

"אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ..."

כִּי טוֹב - יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף - בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי, מִדּוּר בְּאָהֳלֵי - רֶשַׁע.

המילה: מֵאָלֶף מנוקדת בקמ"ץ. (המדרש: יום לימוד תורה עדיף, טוב מאלף עולות...

או יום אחד של לימוד תורה שלמד דוד המלך טוב לפני הקב"ה יותר מאלף עולות שהקריב שלמה המלך בחנוכת המקדש)

לאחר הפסקה קלה, ימשיך "בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱ - לֹהַי..."

בקבלת שבת:

כל "הבו" ינוגן "הבו" מלרע. יש מספר מקומות.

כל "תבל" כשמדובר בעולם יוטעם מלרע: "תבל". יש מספר מקומות..

"... וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם..."; "... וַיְבָרֶךְ אֱ - לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי...";

"... וְשַׁבְתִּי בְּבֵית ה' לְאֹרֶךְ יָמִים";

"אשת חיל"

"בָּטַח בָּה לֵב בַּעְלָה"... "דָ - רְשָׁה צֶמֶר...""הָ - יְתָה כָּאֳנִיוֹת...""זָ - מְמָה שָׂדֶה..."

"נָ - טְעָה כָרֶם" "סָדִין עָ - שְׂתָה...""... וְתוֹ - רַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ"

בשאר מקומות:

"הוֹדוּ לַה' בְּכִנּוֹר..."

"... שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ..."; "כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ..."

"שׁוּבָה ה' עַד מָתָי..."

"הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (כל "הודו" בהלל הגדול (תהילים קל"ו) הוא מלרע)

בבראשית פרק כ"ט מסופר על פגישת רחל אמנו עם יעקב אבינו על יד הבאר.

בפסוק ו' כתוב "... וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן"

ובפסוק ט' כתוב: "וְרָחֵל בָּאָה עִם הַצֹּאן..."

כביכול אותה מילה: "באה" אבל התרגום מפרש מילה זו במשמעויות שונות.

בפסוק ו' הוא מתרגם: "אתיא" (לשון הווה "ממושך").

ובפסוק ט' הוא מתרגם "אתת" (לשון עבר).

כיצד ידע התרגום להבחין?

על זאת מעיר רש"י בפירושו בפסוק ו':

"בָּאָה עִם הַצֹּאן": "הטעם (ההטעמה) באל"ף, ותרגומו: "אתיא".

"וְרָחֵל בָּאָה" הטעם (ההטעמה) למעלה (מלעיל) בבי"ת, ותרגומו: "אתת".

הראשון לשון עושה (בהווה) והשני לשון עשתה (בעבר).

אותן מילים בהטעמה שונה, והמשמעות שונה!!!

"יש לקרוא: " וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּ - אָה עִם הַצֹּאן" - לשון הווה.

"וְרָחֵל בָּ - אָה עִם הַצֹּאן..."לשון עבר.

וכמובן, הקורא בתורה אשר "ישנה את טעמו" ויטעים את

המילה בצורה לא נכונה - לטעות תחשב לו

וטעות לעולם חוזר!

נוסיף את הארת מורי ורבי הרב שמחה הכהן קוק שליט"א מרא דאתרא דרחובות, כיצד יש להטעים את המילה "הַבָּאָה" בתפילה: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", יש להטעים אותה מלרע בלשון הווה.

כך: "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" כמו: "והנה רחל בתו באה עם הצאן", (בראשית כ"ט, ו) הנה, היא באה עתה "לפנינו ממש" ובקשתינו שהגאולה תִתממש, ונזכה להיגאל בירושלים זה עתה, מרגע זה. ויש לשים לב שאין הכוונה: בעוד שנה..

צא ולמד מה ההבדל בין: "שבו" = חזרו, או "שבו" = לקחו בשבי.

בין: "שתו "= הירוו צמאונם, וכן "וְלֹא שָתוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (יין, בני יהונדב בן רכב, ירמיהו לה יד) לבין: "וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ" = שָׂמוּ, הניחו (שמות לג, ד).

וכן: "לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי..." (תהילים ג, ז).

וכן מצאנו במילה "מתה".

בתורה נמצאו 3 "מלעיל":

"מֵתָה עָלַי רָחֵל" (בראשית מח, ז)

"בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה" (שם לה, יח)

"וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּיְאוֹר מֵתָה.." (שמות ז, כא).

ורק אחת "מלרע": "וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי..." (בראשית ל, א). לשון "בינוני" = הווה.

וסימנך: מי שמת בעודו בחיים (מל) רע הוא...

"ויצברו את כל אוכל השנים הטובות... אוכל בערים ושמרו" (בראשית מא, לה)

להבחין בין: "... כי את הלחם אשר הוא אוכל.." (בראשית ל"ט, ו)

"... והיה כאשר יחלום הרעב והנה אוכל.." (ישעיה כ"ט, ח).

"וגערתי לכם באוכל.." (מלאכי ג, י"א).

רש"י: "באוכל" בחסיל וגזם האוכל לכם את תבואת השדה והגפן.

וכן נמצא הבדל:

ירמיהו כ"ג, כא: "לֹא שָׁלַחְתִּי אֶת הַנְּבִאִים וְהֵם רָצוּ לֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם וְהֵם נִבָּאוּ".

ובתהילים פרק ק"ב, ט"ו: " כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ".

גם יש לשים לב:

"עד באי אליך (בראשית מ"ח)..."בֹּאִי שכבי... (ש"ב י"ג)

למען שתי אותתי... (שמות י')... לעומת: שיתי כליל צלך" (ישעיה ט"ז)

ביום הוציאי אותם (שמות ל"ד)... לעומת: "הוציאי האנשים (יהושע ב')

אחרי שובי ניחמתי..." (ירמיה ל"א)... לעומת" שובי אל גברתך.. (בראשית ט"ז)

"בינה הגיגי" (תהלים ה') להבין אמרי בינה" (משלי א')

שובה ישראל.." (הושע י"ד) "ובנוחה יאמר שובה ה'..." (במדבר י)

עוד בקריאת התורה:

כאשר המילה "נתן" סמוכה למילת "לך" קמוצה באות "נ", "נָתַן לָך או: נָתַן לְךָ המילה: "נתן" היא מלעיל. (יש יוצאים מהכלל)

וכל שהאות "נ" בחולם, תיקרא מלרע": נֹתֵן לָךְ נֹתֵן לְךָ נֹתֵן...

כל יִיטַב לְךָ (כ"ף סופית בקמ"ץ) - מלרע. וכל יִיטַב לָךְ - מלעיל.

"ויאמרו לו": כל "ויאמרו לו" נגונם מרחוק כדין אתי מרחיק.

"אמר לי": כל "אמר לי" "אמר לו" - מלעיל, הטעמה באות "א".

"ויתן לך.."כל ויתן... לך, לו, לי, לה, לנו (הטעמה באות "י").

רעמסס": כל רעמסס נהגה: "רַעְ - מסס".

חוץ ממקום אחד "את פיתום ואת רַ - עַמ - סס".

מה בין מדבר סיני ומדבר פארן למדבר שור ולמדברות אחרים?

מדבּר - סיני (פארן) נהגה את המילה מדבּר במלרע.

אבל: "מדבר שור" מדבר צין" "מדבר סין". המילה: "מִדְבָּר" נהגה אותה במלעיל. (קרוב לודאי בגלל היות המילים המצטרפות מילים קצרות, בעלות הברה אחת)...

"ההבדל הקטן והמשמעותי"

חשוב בעיקר לאלה המבחינים בהיגוי שבין צירי לסגול, בין פתח לקמץ, ולאלה ש"אינם מבחינים" (כמעט) בין סגול לפתח

המקף

הקדמה לנושא המקף

"תנועות"

יש 10 תנועות. 5 מהן נקראות תנועות גדולות, וסימנן: "פִּיתּוּחֵי חוֹתָם" או: "סוֹפֵר וּמָהִיר" או "אֵלִיָּהוּ טוֹב"

ו - 5 נקראות תנועות קטנות וסימנן: נֻס מִכָּל פֶּשַׁע"

תנועות גדולות: תנועות קטנות

אָ - קמץ גדול אַ - פתח

אֵ - צירה וגם אֵי - צירי מלא אֶ - סגול

אִי - חיריק מלא אִ - חיריק קטן (או חסר)

אֹ - חולם או אוֹ חולם מלא אָ - קמץ קטן (נהגה: אוֹ, כמו במילה "חָכְמָה")

אוּ - שורוק אֻ - קבוץ

(הערה: נמצא אצל המדקדקים הראשונים רש"י ועוד... כי ל"קמץ" קראו "פתח" ול"צירי" - "קמץ קטן", ל"סגול" - "פתח קטן" ל"חולם" - "מלאפום" ול"חיריק" קראו "שבר")

המקף

המקף - שמו בא מהרעיון כי כל דבר שמקיפים אותו (בחוט בחבל או בחומה)... נוצר בתוכו חיבור. תפקיד המקף - לחבר. (יש המסבירים: מוקף=סמוך)

המילים הסמוכות זו לזו במקף נחשבות כמילה אחת.

הטעמה לא תהיה במילה שלפני המקף. אפילו יהיו מספר המילים המחוברות במקף יותר מאחת כגון: "... את - כל - אשר - לו." (בראשית כ"ה) ההטעמה - המנגינה תבוא על המילה האחרונה: "לו"

מכאן נובע: כי במילה שלפני המקף - אם נמצא ניקוד של תנועה גדולה (קמץ גדול, צירי, חיריק מלא, חולם, שורוק) בהברה סגורה צריכה היא להשתנות לתנועה קטנה, (פתח, סגול, חיריק, קמץ קטן)... בהברה סגורה.

לדוגמא: המילה "לֵךְ" מנוקדת בצירי כמו לֵךְ מעמנו" (בראשית כ"ו) אולם כאשר יבוא אחריה מקף, התנועה תיהפך לקטנה: תנוקד בסגול כמו "לֶךְ - לך מארצך..." (בראשית י"ב)

ועוד מצאנו במיוחד במילים: "את" וגם "כל"

"אֶת" או "אֵת"?

כאשר הטעם מחבר נקרא "אֶת", כאשר הטעם מפריד נקרא: "אֵת"

(יש יוצאים מן הכלל, לדוגמא "בראשית... אֵת השמים ואֵת הארץ)

"אֶת" ו"כָּל" משמשים כאשר יש מקף אחריהם

וכאשר אין מקף או חיבור יופיעו בניקוד: "אֵת" "כֹּל"

דוגמאות נוספות: תנועה גדולה הפכה לתנועה קטנה בזמן חיבור במקף

"בדד יֵשֵׁב..." (ויקרא י"ג) יֵשֶׁב - נא עבדך..." (בראשית מ"ד)

"נתן תִּתֵּן..." (דברים ט"ו) "מה תִּתֶּן - לי..." (בראשית ט"ו)

"שמוֹר ושמעת..." (דברים י"ב) "שמָר לך..." (שמות ל"ד)

"את חג המצות תִּשׁמוֹר..." (שמות ל"ד) "אם עוונות תשמָר - י / ה..." (תהלים ק"ל)

"פן יפרוֹץ בהם" (שמות י"ט) "פן יפרָץ בם..." (שמות י"ט)

בתהילים, פרק כה, פסוק ז נאמר:

חַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל - תִּזְכֹּר, כְּחַסְדְּךָ זְכָר - לִי, אַתָּה, לְמַעַן טוּבְךָ ה'.

שימו לב שבפסוק זה, כאשר אין מקף הניקוד הוא בחולם (אל תִּזְכֹּר) וכאשר מופיע מקף אחרי המילה, החולם ייהפך לתנועה קטנה לקמ"ץ קטן (זְכָר - לי) וכן בפסוק הבא

(תהילים עט, ח) "אַל - תִּזְכָּר - לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים..."

הובאו דוגמאות התואמות את הכלל

ולמרות שלכלל הזה יש הרבה דוגמאות, עדיין נמצאים יוצאים מן הכלל.

"אשֶׁה" או "אשֵה"? סגו"ל או ציר"י?

נקוט כלל זה בידך:

אם המילה צמודה לאחת משלושת האותיות "ע, ל, ה" ינוקד בסגו"ל.

לדוגמא: "אשֶה עולה.."אשֶה לה'" "אשֶה הוא לה'

אבל: אשֵה ריח ניחוח.."

החתן - כאשר תחזיק בידך את הטבעת - שים לב!

אמור: "הרי את מקודשת לי בטבעת זוֹ" (בחולם).

המילה "זוֹ" משמעותה מילת יחס לנקבה.

ולא: בטבעת זוּ" "זוּ" משמעותה: "אשר" לדוגמא: "עם זוּ יצרתי לי.."

(אכן גם אם יגיד בטבעת זוּ - ללא ספק, קידושיו קידושין כהלכה.. !).

יש יוצאים מהכלל. דוגמא: אַתָּה - ה' תִּשְׁמְרֵם תִּצְּרֶנּוּ מִן - הַדּוֹר זוּ לְעוֹלָם (תהילים יב, ח)

"אֵ - ל או אֶל? "

אין ספק כאשר מדובר בשם ה' באחד משמות הקודש מנוקד בציר"י.

ואם מדובר על מילת יחס (ממקום למקום =TO) מנוקד בסגו"ל.

ובתרגום? בַּר או בָּר".

"בַּר" בפת"ח, תרגום של "בן".

ו"בָּר" בקמ"ץ תרגום של חוץ..."לא יהא לך אלהא אחרן בָּר מִנִּי.."

יָד קמוצה במקרים הבאים:

כל "יָד חזקה", "יָד רמה ", יָד נטויה", היו"ד בקמ"ץ.

"אָנָּא - אָנָה - אֲנָה".

"אָנָּא ה' הוֹשִיעָה נָּא אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא".

יש להבחין בין ההיגוי של המילה "אנּא" ובין המילה "אנה".

"אנּא" לשון בקשה ותחינה, וה"נו"ן " מודגשת בדגש חזק ומוטעמת לכיוון מלרע.

"אנה" לשון שאלה, "איפה לאן?""אנה הלך דודך... אנה פנה דודך...? ההטעמה היא מלעיל והנו"ן רפויה ואינה מודגשת. המדגיש את: "אנה" והמרפה את "אנא" הופך את היוצרות.

(הידעת מה מקור הביטוי 'מחליף את היוצרות' - תמצא בספר)...

"הוֹשִיעָה נָּא, הַצְלִיחָה נָא".

יש וקוראי ההלל יטעימו מלעיל את המילה "הושיעה" וינחתו בהדגשה חזקה על המילה הסמוכה "נּא"; ואת המילה: "הצליחה" יטעימו מלרע ולא ינחתו בהדגשה במילה הסמוכה: "נא". נמצאים סידורים ותנכ"ים או ספרי תהילים המקפידים לכתוב את המילה: "נא" הסמוכה ל"הצליחה" ללא דגש.

מן הראוי שאין להדגיש את המילה "נא" ליד "הצליחה" משתי סיבות:

1) ידוע שבכדי "להנחית" דגש יש "להתרומם" "לעלות" לפני כן ורק אח"כ אפשר "להנחית " (כהנפת הפטיש). ראה להלן הסבר על: דחיק ואתי מרחיק, ואילו בגלל שהמילה: "הצליחה" איננה נקראת מלעיל, אלא מלרע, צא ולמד: "מאי הניא להאי דגש שבתוך הנו"ן של: "נא"?"

2) מבחינה רעיונית: כדי לבקש תשועה מצרה או בעיה יש לבקש בחוזקה... ואילו לבקש הצלחה, תוספת למה שזכינו לקבל, יש לבקש בצניעות ובענווה וברפיון פה...

הערה: המילה "אנא" בלשון בקשה כתובה גם: "אנה" ראה ההלל: "אנה ה' מלטה נפשי..." (תהלים קט"ז, ד) " וגם "אנה ה' כי אני עבדך... (שם ט"ז) וכן מצאנו פעמים אחדות בנביאים ובתרי עשר יונה ועוד...

גם מצאנו את המילה: "אנה" בלשון ארמית בספר דניאל המחליפה את המילה: "אני" בלשון הקודש, "אֲנָה דניאל...""אֲנָה דריוש..."ועוד.. המילה הזאת נהגית בקלילות ללא הדגשה והטעמה... לא מצאנו בתנ"ך בפרקים בארמית את המילה: "אנא" הנהוג לכתוב כך בגמרא במקום המילה: "אני"

אם אנה הארכתי... אנא... סליחה. ואם לא תמחלו... אנה אני בא?

* תפילה - להתפלל נכון - תשובות להרבה ספקות - חלק 3.