הקדמה
מאמר זה מבוסס בעיקר על הממצאים המפתיעים של ד"ר האמר, אשר גילה ופיתח את "הרפואה החדשה". מידע רב נוסף על הרפואה החדשה ניתן למצוא במאמרים אחרים של המחבר באתר זה ובאתרים אחרים. במאמר זה משולבים גם ידע והבנות ממקורות אחרים והוא מפרט את הגורמים לטרשת נפוצה וכן דרכי ריפוי טבעיות.
מטרתו של המאמר היא להביא מידע חדש ומבט חדש על מחלה זו הנחשבת לחשוכת מרפא, ולהראות שקיימת אפשרות להבריא גם ממחלה זו.
מהי הרפואה החדשה?
הרפואה החדשה, או בשמה המלא - הרפואה הגרמנית החדשה (German New Medicine ובקיצור GNM) היא גישה רפואית הוליסטית המראה בצורה מדעית הניתנת להוכחה את הקשר שבין טראומות או קונפליקטים רגשיים ואחרים לבין התפתחותן של מחלות בגוף.
ה - GNM מציגה מודל שלם, העומד בכל קריטריון רפואי ומדעי, שמסביר את הגורמים להתפתחותן של מחלות בכלל ומחלות הסרטן בפרט, את הסיבות לתהליכי המחלה כפי שהם מתפתחים באופן טבעי, את הדרכים בהן הטבע מרפא בעצמו את המחלות וכן את הידע, ההבנות והאמצעים הדרושים להתערבות בתהליכים הטבעיים כדי למנוע סכנת חיים ולהביא לאחוזי ריפוי מכסימליים.
ה - GNM התגלתה ופותחה ע"י ד"ר האמר מגרמניה בעיקר בשנים 1978 - 81 לאחר שהתגלה סרטן בגופו של ד"ר האמר עצמו. מאז ממשיך ד"ר האמר לחקור ולפתח את הנושא ויש לו כיום תעוד של יותר מ - 40, 000 מקרים טיפוליים, עם שיעורי הצלחה של 92 - 98% בריפוי מחלות סרטן, ללא שימוש בכימותרפיה והקרנות ובד"כ גם ללא שימוש בניתוחים.
ה - GNM מבוססת על 5 חוקים ביולוגיים טבעיים שהתגלו ע"י ד"ר האמר ונמצא שהם תקפים למעשה לגבי כל המחלות ולא רק לגבי סרטן. בניגוד לגישה המקובלת הטוענת שתאים סרטניים הם תאים שיצאו מכלל שליטה ועלולים לגדול ללא גבול וללא בקרה, מראה ה - GNM שכל תהליכי המחלה נשלטים ומבוקרים ע"י המוח לפי תוכניות ביולוגיות מוטבעות מראש אשר מופעלות כתוצאה מטראומה, שוק או קונפליקט כלשהו.
הרפואה החדשה יודעת כיום ברמת דיוק גבוהה איזה סוג טראומה או קונפליקט גורם לכל סוג של מחלה, כולל ההבדלים בהופעת המחלות בין גבר לאישה, בין ימניים לשמאליים, בין אישה בגיל הפריון לאישה אחרי המנופאוזה ועוד.
מהי טרשת נפוצה?
טרשת נפוצה היא מחלה כרונית של מערכת העצבים, המתבטאת בפגיעה בתפקודם התקין של תאי העצב במערכת העצבים המרכזית. בעיקר נפגע המיאלין, שהוא חומר שומני המבודד את סיבי העצבים, אך כאשר המחלה מתקדמת נפגעים גם תאי העצב עצמם. הפגיעה במיאלין ו/או בתאי העצב משבשת את העברתם של אותות חשמליים באותם עצבים. זה מקשה על תפקוד תקין של המוח, ומשפיע על תפקוד הגוף כולו. תהליך זה גורם לפגיעה באיברים שונים, ובעיקר בחוט השדרה, המוח ועצב הראיה. למחלה יש מגוון רחב של תסמינים, ביניהם ראייה מטושטשת, קשיים בהליכה, סחרחורות וניוון שרירים. במקרים רבים ניתן לחיות עם המחלה שנים רבות עם תפקוד כמעט נורמלי, אך במקרים החמורים יותר המחלה גורמת לפגיעה בתנועה אצל החולה ואף לנכות.
מהם הגורמים להתפתחותה של טרשת נפוצה לפי הרפואה הרגילה?
לרפואה הרגילה ישנן השערות ותיאוריות שונות, אך אין עדיין תשובה ברורה לשאלה זו.
התיאוריות השונות כוללות את הגורמים הבאים (אשר אף אחד מהם עדיין לא הוכח בוודאות כגורם למחלה) :
זיהום ויראלי
זיהום חיידקי
מחסור בויטמין D
עישון
גנטיקה
מחלה אוטואימונית - המערכת החיסונית תוקפת את העצבים מסיבה לא ידועה.
מה גורם להתפתחותה של טרשת נפוצה לפי הרפואה החדשה?
הגורמים להתפתחות המחלה הן טראומות או קונפליקטים שמתבטאים בתחושות כגון:
"אני תקוע, לא מסוגל לברוח"
"אני לא מסוגל לצאת מזה"
"אני לא מסוגל להימלט"
"אני לא מסוגל להחזיק את זה"
"אני לא מסוגל להגן על עצמי"
וכו'.
אופיו של הקונפליקט / טראומה מכתיב איזה שרירים ייפגעו. למשל:
שרירי הידיים או הזרועות נפגעים כאשר אנחנו לא מסוגלים להחזיק במשהו (פיזית או פיגורטיבית).
דוגמאות:
"לא הצלחתי לשמור על הכסף שסוף סוף היה לי".
"לא הצלחתי להחזיק את חברתי האהובה שתישאר אתי"
"לא הצלחתי להחזיק את העסק"
"לא הצלחתי להחזיק את הבן שישאר בבית"
"לא הצלחתי למנוע ממנו לעשות זאת"
"לא הייתי מסוגל להגן על עצמי"
שרירי הרגליים נפגעים כאשר הקונפליקט מתבטא אצלנו בצורה כגון:
"מרגיש לכוד" (דימוי של כסא גלגלים)
"מרגיש כלוא"
"מרגיש כבול"
"מרגיש תקוע"
"לא מסוגל לעמוד בקצב"
"לא מסוגל לעקוב אחרי הדברים (או אחרי המדריך) "
"לא מסוגל לטפס (לדוגמא: לא קידמו אותי בתפקיד) "
שרירי הכתפיים והגב עלולים להיפגע כאשר הקונפליקט מתבטא אצלנו בצורה כגון:
"לא הצלחתי לזוז הצידה, לפנות את הדרך בזמן"
"לא הצלחתי להסתלק בזמן"
שרירי הפנים עלולים להיפגע כאשר הקונפליקט מתבטא אצלנו בצורה כגון:
"ביזו אותי"
"לעגו לי מול כולם"
הערות:
1. שיתוק השרירים הזמני או החלקי ב - MS מזכיר תופעה הקורית בטבע במצבים של סכנת חיים אצל סוגים שונים של חיות ה"קופאות" על מקומן ומתחזות למתות. אצל בני אדם המצבים הגורמים לתגובה כזו של שיתוק הם לא רק פיזיים ומוחשיים אלא יכולים להיות גם פיגורטיבים.
2. אחת הטראומות הנפוצות היא הטראומה של האבחון, כאשר הרופא אומר לנבדק משהו כמו: " יש לך MS ובעתיד לא תוכל ללכת". אם הנבדק מאמין לרופא, מודפס באותו רגע במוחו (גם בתת - מודע) מעין תכנות האומר לאותו אדם שהוא לא יוכל ללכת בעתיד. אבחון כזה עלול להתקבל כטראומה נוספת המחריפה את המחלה ועושה את תהליך הריפוי לקשה יותר (גם אם האבחון היה שגוי). הטראומה של האבחון מהווה כנראה גורם משמעותי במצבם של כ - 70 - 80% מהאנשים הסובלים מפרפלגיה (שיתוק ברגליים)
3. טראומה נוספת עלולה לקרות כאשר הסימפטומים של המחלה נמשכים זמן רב והחולה נכנס לחרדה מעצם המחשבה שאולי הוא לא יוכל לתפקד בעתיד.
4. יתכנו מצבים בהם מצטרף גם קונפליקט / טראומה של ירידת ערך עצמי בקשר לתנועתיות (כגון: "לא הצלחתי לברוח", "לא מסוגל להגן על עצמי").
5. אותם דברים הגורמים להתפתחותה של MS עלולים לגרום גם ל - ALS ולמחלת פרקינסון.
תהליכים פיזיולוגיים:
הטראומה / קונפליקט גורמים לשיתוק זמני של השרירים הרלוונטיים.
באותו זמן נפגע גם אזור מסויים במוח, בהתאם לסוג הקונפליקט (ניתן לראות זאת בצילום CT של המוח). האזור שנפגע במוח בד"כ הוא בחלק הקדמי של המרכז המוטורי (שנמצא בקליפת המוח) ב - paracentral gyrus (שמאל או ימין).
במקרים בהם היה גם קונפליקט שגרם לתחושה חזקה של ירידת ערך עצמי, תהיה פגיעה גם באזור מסויים בתוך החלק במוח שנקרא "המדולה של הקורטקס".
כאשר נעלמת הטראומה או נפתר הקונפליקט מתחיל תהליך הריפוי.
כפי שהפגיעה המקורית הופיעה בו - זמנית במוח ובעצבים (ולפעמים גם בשרירים), כך גם תהליך הריפוי נעשה במקביל.
במוח עצמו נוצרת בשלב הראשון של הריפוי בצקת באותו אזור שנפגע. בצקת זו חיונית לריפוי האזור הפגוע במוח, אך בשלב הראשון היא עלולה להחריף באופן זמני את שיתוק השרירים.
במקביל מתחיל תהליך שיקום של העצבים שנפגעו.
תהליכי הריפוי ממשיכים כל עוד לא מופיעה השפעה של משהו המהווה טריגר שמפעיל מחדש את מעגל המחלה וגורם לעצירה של תהליכי הריפוי, או אפילו להחמרה במצב.
כאשר תהליכי הריפוי מתקדמים ללא הפרעה, קורית בשיא שלב הריפוי תופעה המוכרת ברפואה במחלות שונות בשם "משבר הריפוי": המוח מייצר סיגנל חזק וקצר של מערכת העצבים הסימפתטית, אשר מטרתו היא לסלק את הבצקת החוצה מהמוח ע"י כיווץ כלי הדם. משבר הריפוי מתבטא בד"כ בהחרפה רבה ומרוכזת לזמן קצר של כל תסמיני המחלה, כולל אפשרות להתקף אפילפטי.
ההתקף מתבטא בד"כ בעיקר באותם שרירים שנפגעו מהטראומה.
התקף זה אמור לסתור את השיתוק ע"י תנועתיות מכסימלית. התקף אפילפטי זה (כללי או מקומי) הוא הסימן הנראה לעין שהגוף שואף לחזור למצב נורמלי.
אם תוך כדי תהליך הריפוי לא תהיה הישנות של השפעת הטראומה / קונפליקט - יחזרו השרירים בהדרגה לתפקוד תקין.
אדם שלא מבין את התהליך עלול להיבהל ולהירתע מהעוויתות, הרעידות או חולשת השרירים. זה מרפה את ידיו (פיזית ופיגורטיבית) וגורם להשפעת הקונפליקט לחזור. כך נוצר מעגל קסמים של ניסיון ריפוי והישנות השפעת הטראומה.
תהליך חוזר ונשנה זה יוצר פגיעה מצטברת ברקמת השריר ובתאי המוח, מה שגורם להחרפה הדרגתית בסימפטומים.
קצב התפתחות המחלה תלוי בכמות ועוצמת המצבים המהווים טריגרים להפעלת השפעת הקונפליקט / טראומה המקוריים. ככל שהחולה מוצא עצמו יותר במצבים כאלה וככל שהם עוצמתיים יותר - תתפתח המחלה מהר יותר ובצורה חריפה יותר.
מצד שני, הימנעות ממצבים אלה עשויה להביא לעצירה מוחלטת של המחלה ועם טיפול נכון אף לריפוי.
כאשר הטראומה קשורה גם לירידת ערך עצמי יש בהתחלה אובדן של תאים בשרירים המפוספסים (סוג הטראומה יכתיב איזה שרירים ייפגעו). בשלב הריפוי מתחיל שיקום השרירים, שכולל גדילת יתר של תאי שריר אשר מטרתה לעשות את השרירים חזקים יותר ממה שהיו לפני הטראומה.
אמנון
050-3331-331