כפי שכבר התבאר התענוג הגדול ביותר שקיים במציאות הוא שמחה פנימית שאינה תלויה בגורמים חיצוניים, אלא רק בתחושת ההרמוניה של האדם עם המציאות. גם התבאר כי הדבר שדומה ביותר לתענוג הזה, הוא מצב שבו משהו כמעט מכעיס את האדם אך האדם מחמת שכ"כ טוב לו באותו הרגע שמנסים להכעיס אותו, לא רק שהוא לא כועס אלא הוא הופך את הכעס לשמחה ולאהבה.

ועל בסיס הרעיון הזה ניתן לגזור תרגיל מעשי ליישום. נסה לקבל על עצמך שהחל מעכשיו בכל פעם שיקרה משהו נגד רצונך, מישהו או משהו ינסה לעצבן אותך, קבל על עצמך שאתה מנסה לא להילחץ ולא לכעוס אלא רק להישאר רגוע, על ידי זה שתשתמש בשכלך (כעס הוא ענישה עצמית לריק) ולכן אתה נשאר רגוע, כי טוב לך מבפנים וכי אתה חי בהרמוניה עם המציאות ולא בתחושת מאבק!

נניח שמישהו זורק לעברך איזו עקיצה, נניח שהמחשב פתאום הפסיק לעבוד, נניח שהילד שלך עשה משהו שלא מוצא חן בעיניך, נניח שקרה כל דבר שרצית שיקרה אחרת. מיד באותו הרגע יש לך שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא להסתכל על האירוע הזה כעל קושי, ז"א להפוך את המצב הזה לכעס / עצבים / לחץ / חוסר סבלנות וכולי. אך מצד שני יש לך גם אפשרות נוספת. באפשרותך להפוך את המצב הזה למשהו חיובי!

באפשרותך להסתכל על הקושי שיש לך כעל הזדמנות. באפשרותך לראות את הסיטואציה שקורת לך נגד רצונך כדבר שהחיים מזמנים לך כדי לבנות את החוזק הנפשי שלך מבפנים. ואיך? על ידי זה שתשתמש בשכל שלך ולא תכעס אלא רק תישאר רגוע. לא משנה מה יקרה, אתה מנסה להישאר רגוע כמה שיותר.

זה לא אומר שאתה לא יכול לנסות לטפל בבעיה, אבל זה כן אומר, שאתה חייב להישאר רגוע. יותר חשוב שתישאר רגוע מאשר שתטפל בבעיה. כי הבעיה היא חיצונית, אך להישאר רגוע זה פנימי וחשוב יותר. אם לדוגמא אתה קולט שנשפך עליך כוס תה חם. זה לא אומר שאתה צריך לתת למים החמים להישאר עליך ולגרום לך לכוויות. אבל זה כן אומר שאתה חייב לנסות להישאר רגוע כמה שיותר! כוויה בגוף היא חיצונית, כוויה בנפש היא פנימית.

לסיכום: אם ברצונך לבנות את החוזק הפנימי שלך באמצעות תרגיל פשוט, נסה לראות שבכל פעם שקורה משהו נגד רצונך, משהו שפוגע לך בכבוד, באגו, ברצון, משהו שפוגע בך. נסה לראות את הדבר כזה כהזדמנות לתרגל חשיבה חיובית. דהיינו שאתה יכול להמשיך לפעול כרגיל כדי לפתור את הבעיה, אך תנסה בכל כוחך לא לכעוס אלא להישאר רגוע. בהצלחה.

ציטוטים: רבי נחמן מברסלב

הַתַּכְלִית [השלמות] שֶׁל הַבְּרִיאָה הוּא שַׁעֲשׁוּעַ עוֹלָם הַבָּא. וְאִי אֶפְשָׁר לְקָרֵב זאת הַתַּכְלִית לְמַחְשְׁבוֹת בְּנֵי אָדָם... [אך אף על פי כן], כָל אֶחָד וְאֶחָד... [מסוגל להבין את המהות של] זאת הַתַּכְלִית, כְּפִי הֲפָרַת הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת [שיש לו לאדם]. הַיְנוּ, [שכאשר] בָּא אָדָם לִכְלַל כַּעַס [כאשר משהו מכעיס את האדם], לא יִפְעל בְּכַעְסוֹ שׁוּם אַכְזָרִיּוּת, וְאַדְּרַבָּא, יַמְתִּיק הַכַּעַס בְּרַחֲמָנוּת