מצד האמת, לא ניתן להגיד שיש טוב ואין רע, כי יש טוב ויש רע, והמציאות האינסופית היא הרבה מעל ההגדרות של טוב ורע, אבל שכל האדם הוא מצומצם ולכן, באים אליו בגובה העיניים. אדם לא יכול להפוך כל רע לטוב ולא יכול להגיד על רע טוב. וגם הדברים של טוב ורע, הם הגדרות חוץ מדברים מזיקים. יש דברים שהם במקומם הם טובים, ויש דברים שלא במקומם הם רעים.

והאדם חי במושגים של טוב ורע, העולם לא יכול להתקיים ללא רע, והעולם לא יכול להתקיים ללא טוב. צריך את שניהם. אבל הרע שהאדם חושב שקרה משהו נגד רצונו, הוא לא מבין את השכל הגדול של המציאות. אבל אין הכוונה כמובן שאדם יזיק לעצמו בשום צורה שהיא שזה כמובן רע. פשוט תפיסת האדם את המציאות היא לא תמיד נכונה, ולא כל דבר רע הוא יכול להפוך לטוב, אבל הוא יכול לחיות עם הטוב והרע.

יכולת ההכלה של האדם את הטוב והרע, מקרבים אותו במעשיו לתכלית האמיתית ככל שמעשיו קרובים לתכליתו האמיתית הוא מרגיש טוב, וככל שמעשיו מרחיקים אותו מהמטרה האמיתית כך הוא לא מרגיש טוב. ולכן, ההמלצה לבחור בטוב ובחיים.

*

השלמות האמיתית של האדם היא לחיות טוב דווקא מתוך המקום של הנפרדות שבו הוא נמצא, שבו יש טוב ורע, כי כך פעם הוא מנצח ופעם הוא מפסיד ויש אתגר. ותמיד יש אתגר חדש יותר. והרף עולה. ובו זמנית הוא יכול לחוש את הטוב האינסופי של המציאות, שמה שהוא רואה כטעות, דווקא משם הוא יצמח. ואין הכוונה שהאדם יזיק לעצמו, אלא הכוונה היא שמתוך הקשיים הוא ייתקדם לטוב האמיתי.

*

כשאדם מבין שהוא מרמה את עצמו ולא ממש בוחר את הבחירות שהוא רוצה וסתם עושה פעולות אוטומטיות כי הוא התרגל אליהן מסיבות שהן, הוא מתחיל להתבונן על הדברים בעין אחרת לגמרי.

הוא מתחיל להפסיק להזניח את הרצון האמיתי שלו, ולממש את הרצון האמיתי שלו ע"י הסתכלות על הטווח הרחוק. הוא מסתכל על יום אחד, ואז מרחיב את הפרספקטיבה שלו לחודש ולשנה. ואז הוא מגלה, שהוא לא מימש את הרצון האמיתי שלו. ואז הוא מבין שהוא עשה פעולות אוטומטיות ולא מתוך הבנה שזה מה שהוא רוצה באמת, כי הוא עד כה לא אהב את עצמו בשלמות.

ועכשיו הוא החליט שהוא משנה את המבט על החיים ובזה שהוא עושה פעולות מתוך הבנה שהוא אוהב להשקיע בדברים מסויימים ומשתדל לעשות אותם ואז לא משנה התוצאה, אז הוא חי חיים מאושרים יותר. ואז הוא עושה דברים עם הסתכלות לטווח הרחוק, על התכלית הסופית האמיתית של הדברים, ואז הוא מפעיל שיקול דעת אמיתי לראות אם הדבר יעזור לו לטווח הרחוק בחיים.

וכאן זה ההבדל בין אדם שאוהב את עצמו בשלמות ולכן ישקיע בעצמו בשלמות, לעומת אדם שלא אוהב את עצמו בשלמות ומרשה להזניח את הרצון הפנימי של עצמו. והאדם שלא זנח את רצונו הפנימי ואוהב את עצמו בשלמות, מסתכל על מה הוא רוצה להשקיע באמת ומסתכל על הטווח הרחוק של הדברים ומשקיע מעשית בדברים שהוא רוצה להשקיע באמת השקעת שיא. ואז הוא חי חיים טובים יותר. והדברים שהוא רוצה הם לא רק בתיאוריה, הם מתורגמים למעשים וחוויות.