דפוסי חשיבה נכונים הם בעצם "שפה". ללמוד לחשוב נכון, לשפר את הביטחון העצמי, שמחת החיים, חשיבה חיובית, אהבה עצמית וכולי, כל הדברים האלו הם בעצם "שפה של התנהגות". יש את השפה שבה אתה מדבר, ויש את השפה שבה אתה חושב ומתנהג. כל מה שנכון לגבי לימוד של שפה חדשה, נכון גם לגבי לימוד של דפוסי חשיבה והתנהגות נכונים.

נניח שאתה רוצה ללמוד שפה חדשה, ואתה רוצה לדעת לקרוא + לכתוב + לדבר בשפה החדשה, בצורה הטובה ביותר ובדרך המהירה ביותר. איך עושים את זה בדיוק? תשובה: מפסיקים לשאול איך עושים ופשוט עושים.

ז"א אתה מתמקד בעיקר בעשייה, דהיינו קורא / כותב / מדבר ופחות מתמקד בשאלות של איך.

הדרך היחידה ללמוד שפה חדשה היא פשוט להשתמש בה / לתרגל אותה כמה שיותר וכמה שיותר צורות. אין שום דרך אחרת, לא טובה יותר ולא פחות טובה. אם אתה רוצה ללמוד שפה כלשהי ולרכוש את כל כישורי השפה, עליך פשוט להקדיש לכך כמה שיותר זמן ובכמה שיותר צורות. ככל שתקדיש לכך יותר זמן / תשומת לב רגשית וכולי, כך תלמד את השפה החדשה מהר יותר. איך ילד לומד את שפת אימו? על ידי זה שהוא חי אותה כל יום כל היום. רוצה ללמוד שפה חדשה? תחייה אותה כל יום כל היום כמה שיותר ובכמה שיותר צורות.

הדבר העיקרי ביכולת ללמוד שפה חדשה בצורה נכונה, הוא בהבנת החשיבות של פעולות קטנות.

כאשר אתה קורא את אותיות השפה החדשה בפעם הראשונה, האם אתה מבין אותן? תשובה: לא. האם אתה זוכר אותן? תשובה: לא. אם תחזור על האותיות האלו 10 פעמים, האם אחרי שבוע תזכור אותן במידה ובכל אותו השבוע לא תתעסק איתן בכלל? תשובה: לא. אך האם בגלל זה אינך לומד שפה חדשה? תשובה: בוודאי שלא.

ז"א האדם לומד שפה חדשה, למרות שהוא יודע בוודאות שהדרך ארוכה עד לשליטה בשפה. האדם לומד שפה חדשה למרות שהוא לא זוכר ולא מבין את המילים. האדם חוזר על המילים מאות פעמים, עד שהן נקלטות בראש. האדם לומד, שוכח, לומד, שוכח וכן הלאה מאות פעמים עד שהוא זוכר וכולי. וכל זה למה? בשביל ללמוד את השפה החדשה.

הדבר השני הנוסף החשוב הוא העניין של חשיבותן של פעולות חד פעמיות.

ז"א הרבה פעמים האדם שואל את עצמו, איזו תועלת צומחת לי מכך שאני מתחיל ללמוד משהו אם אני שוכח אותו. איזו תועלת תצמח לי מלהיות חיובי ליום אחד, אם למחרת אני יודע שאני אחזור להתנהגות הרגילה.

אך כאשר האדם לומד שפה חדשה, רואים בחוש ששום מאמץ אינו הולך לאיבוד.

ז"א לעולם אבל לעולם הפעם השניה שאתה קורא את הטקסט היא תמיד תהיה קלה יותר מאשר הפעם הראשונה. וזה לא משנה אם תקרא את הטקסט היום ותקרא אותו פעם שניה בעוד שנה. תמיד הפעם השניה תהיה קלה יותר מהפעם הראשונה.

וההוכחה לכך היא פשוטה. כי אילו לפעם הראשונה לא היתה שום השפעה, א"כ לא היה ניתן ללמוד שום שפה חדשה. כי הרי הפעם השניה גם היא ראשונה. וגם הפעם השלישית גם היא ראשונה וכולי. אך העובדה בשטח מראה שאחרי שחוזרים על המילים 30 פעם זוכרים אותן. הכיצד? אלא שלעולם שום פעולה חיובית אפילו הקטנה ביותר אינה הולכת לאיבוד. גם אם נראה לך שזאת הייתה חיוביות רק לרגע חולף, שום רגע הוא לא חולף. כל פרוטה קטנה מצטרפת לחשבון גדול.

כאשר אתה לומד שפה חדשה, עליך ליהנות מהלימוד, דהיינו ללמוד דברים ונושאים שמדברים אליך. ככל שתהנה יותר, כך הלימוד יהיה אפקטיבי יותר. גם בלימוד שפת התנהגות, עליך להתמקד תמיד במה שאתה כן יכול לעשות, דהיינו בדברים שאותם אתה כן יכול לעשות כרגע ושאליהם אתה כן "מתחבר" רגשית כרגע. אל תתעסק במה שלא בא לך, תתעסק במה שעושה לך טוב. תעשה הרבה טובה והכל יסתדר מעצמו.

כאשר אתה לומד שפה, אתה מראש יודע שיש לך המון ללמוד, אתה מראש יודע שלא תהפוך את השפה לשפת אם שלך גם לא תוך כמה שנים, אך אינך נלחץ ממה שאינך יכול לעשות. אתה מתמקד בכך שמעט גם כן טוב.

ז"א אתה עושה תמיד את מה שאתה "כן" יכול לעשות, גם פעולות חד פעמיות, עד שלבסוף אחרי ניסיונות חוזרים ונשנים אתה קולט את השפה. בהצלחה.

ציטוטים: רבי נחמן מברסלב

שפוך על עצמך חיוביות, ומשהו בוודאי "יתפס"

"וְסִפֵּר לְעִנְיָן זֶה, [מעשה] מִמֶּלֶךְ אֶחָד שֶׁחָלָה בְּנוֹ יְחִידוֹ בְּיוֹתֵר, עַד שֶׁכָּל הָרוֹפְאִים מָשְׁכוּ יְדֵיהֶם מִמֶּנּוּ וְנִתְיָאֲשׁוּ מֵרְפוּאָתוֹ. בְּתוֹךְ כָּךְ בָּא רוֹפֵא מֻפְלָג בְּחָכְמָה מְאד וּבִקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ מִמֶּנּוּ בְּתַחֲנוּנִים גְּדוֹלִים לְהִשְׁתַּדֵּל עִם בְּנוֹ. וְהֵשִׁיב לוֹ [הרופא הגדול למלך: ] הָאֱמֶת שֶׁרְפוּאָתוֹ קָשָׁה וּרְחוֹקָה מְאד, [אך] אַף עַל פִּי כֵן אִם יַעֲשׂוּ עוֹד תַּחְבּוּלָה אַחַת אֲזַי אֶפְשָׁר דְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רְפוּאָה. אַךְ אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לוֹמַר לְךָ זאת הַתַּחְבּוּלָה מֵחֲמַת שֶׁהִיא דָּבָר קָשֶׁה וְכָבֵד מְאד. וְהִפְצִיר בּוֹ הַמֶּלֶךְ מְאד לְגַלּוֹת לוֹ הַתַּחְבּוּלָה.

וְאָמַר לוֹ, תֵּדַע שֶׁבִּנְךָ הוּא חוֹלֶה מְסֻכָּן מְאד בְּתַכְלִית עַד שֶׁכְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִתֵּן לוֹ לְתוֹךְ פִּיו אֲפִלּוּ טִפָּה אַחַת מִסַּמְמָנֵי הָרְפוּאוֹת. אַךְ יֵּשׁ סַמְמָנֵי רְפוּאוֹת יְקָרוֹת כָּאֵלֶּה, אֲשֶׁר צְלוֹחִית אַחַת קְטַנָּה מְאד עוֹלָה לְסַךְ אַלְפֵי אֲלָפִים, וּצְרִיכִין לְמַלּאת חָבִיּוֹת מָלֵא מִסַּמְמָנִים הַיְקָרִים הָאֵלֶּה, וְלִקַּח בִּדְלָיִים מְלֵאִים מִסַּמְמָנִים הָאֵלֶּה וְלִשְׁפּךְ עַל בִּנְךָ הַחוֹלֶה. וּמִמֵּילָא מוּבָן שֶׁכָּל הַסַּמְמָנִים הַיְקָרִים הָאֵלֶּה יֵלְכוּ לְאִבּוּד לְגַמְרֵי, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן יִתְחַזֵּק גּוּפוֹ מְעַט עַל יְדֵי זֶה. וְאוּלַי מִתּוֹךְ שֶׁיִּשְׁפְּכוּ עָלָיו הַרְבֵּה כָּל כָּךְ יִכְנס לְתוֹךְ פִּיו גַּם כֵּן אֵיזֶה טִפָּה עַל כָּל פָּנִים, ועַל יְדֵי זֶה אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לוֹ רְפוּאָה.

וְתֵכֶף וּמִיָּד נִתְרַצָּה הַמֶּלֶךְ לָזֶה, וְצִוָּה לַעֲשׂוֹת כֵּן. וְעַל יְדֵי זֶה נִתְרַפֵּא הַבֵּן מֶלֶךְ. "