הפרעות חרדה הוא שם כולל לקבוצה של הפרעות נפשיות, אשר הסובלים מהן חווים תחושות עזות של חרדה המופיעות בעיתוי בלתי הולם, לא חולפות תוך זמן קצר ומפריעות לניהול חיים תקינים. ניתן לסווג הפרעות חרדה לחרדות כלליות, שאינן תלויות בגירוי ספציפי, או בגירוי שלא יגרום לחרדות אצל רוב בני האדם; ולחרדות מצביות הנובעות ממצב שנראה לרוב בני האדם מאיים, אם כי לא כולם חשים חרדה כתוצאה ממצבים אלו. דוגמה לחרדה מצבית היא "חרדת בחינות" המופיעה בעוצמות שונות אצל אנשים שונים.
מושגים יסודיים
הפרעות חרדה מורכבות מחרדה קבועה ומהתקף חרדה. החרדה הקבועה נמצאת כל הזמן ברקע, ולרוב גורמת לסובלים מחרדות מצביות להימנע מן הגירוי הגורם להתקף, לדוגמה אדם הסובל מבעת - סגור (קלאוסטרופוביה) יימנע מלהשתמש במעליות.
התקפי חרדה - מכונים גם התקפי פניקה, מאופיינים בהופעה פתאומית ועוצמתית של פחד או אימה, לרוב כתוצאה מחשיפה לגורם הגירוי. החשיפה יכולה להיות ישירה או עקיפה, לדוגמה אדם הסובל מחרדה מחרקים עשוי לחוות התקף גם מצפיה בחרק בטלוויזיה. להתקף חרדה ישנם מרכיבים רגשיים (תחושת אימה, בהלה, חשש), קוגניטיביים (חשש מפני סכנה מאיימת, חיצונית או פנימית), פיזיולוגיים (בין השאר - עליה בקצב פעימות הלב, רעד בגוף) והתנהגותיים (תגובת הילחם או ברח - מכונה fight or flight ).
ההתקף עלול להיחוות באופן טראומטי, אלו שחוו אותו סבורים לעתים קרובות שהוא נגרם בעטיה של מחלה פיזית קשה, לרוב חשש מהתקף לב. פעמים רבות המצוקה הנפשית מהתקפי חרדה נובעת מהחשש מההתקף הצפוי הבא, ולא רק מההתקפים עצמם. לפיכך חלק משמעותי בטיפול בהתקפי חרדה היא קבלה עצמית והבנה שהתקף החרדה אינו מנבא סכנה אמיתית. כאשר החשש מפני התקפי חרדה פוחת, פוחתת באופן משמעותי המצוקה ובסופו של דבר גם תדירות ההתקפים.
סוגים שכיחים של הפרעות חרדה
חרדה חברתית - המאפיין את החרדה החברתית הוא הופעתם של סימפטומי חרדה, עד התקף חרדה מלא, בשל עשיית פעולה בעלת אופי חברתי כלשהו. דיבור לפני קהל, למשל, עלול ליצור חשש גם אצל אדם שאינו חרד חברתית, אך אצל הלוקה בחרדה חברתית, החשש יהיה גדול בהרבה ויקשה על חייו באופן ממשי. גם פעילויות שאינן גורמות לאדם נורמלי כל חרדה, כמו כתיבה בציבור או אכילה בפומבי ואפילו הצבעה בבחירות, יכולות להיראות כה מפחידות לחרד חברתית, עד שהכורח להימנע מהן יכתיב את מסלול חייו.
סימפטומי החרדה הפוקדים את האדם יוצרים מעגל קסמים, שכן לחרדתו הראשונית נוספת חרדה נוספת, עזה לא פחות, שמא אחרים ישימו לב למצוקתו.
מעריכים ש - 1 מכל 13 אנשים בעולם סובל מבעיה נפשית זו.
הפרעת חרדה מוכללת - חרדה שאינה אפיזודית, אלא מתמשכת. הסובלים ממנה מתמודדים עם תסמינים פסיכולוגים וגופניים כאחד הכוללים לדוגמה, הפרעות שינה, קצב לב מהיר, כאבי ראש, קוצר נשימה ועוד. במישור הרגשי והקוגניטיבי היא גורמת לדאגה וחרדה בלתי פוסקות לגבי מספר תחומי חיים מרכזיים, וכן קשיי ריכוז. שכיח מאוד שהפרעה זו נלוות להפרעות פסיכיאטריות נוספות.
פוביות - בנוסף לפוביות הקשורות להפרעות החרדה שלעיל, ישנן פוביות הקרויות "פשוטות" וממוקדות בחשש עז מפני מצב מסוים או אובייקט מסוים.
נחשים, מקומות סגורים, גבהים - אלו הם מושאים אופיינים לפוביות. נרשמו עד עתה למעלה מ - 250 פוביות. כמו בחרדות שנמנו קודם, גם כאן הופך הצורך להימנע מפגישה עם מושא החרדה למרכזי בחייהם של בעלי הפוביה. ידוע על לוקים בפחד מזריקות שנמנעים כליל מטיפול רפואי, ועל כאלו שמפחדים מרופאי שיניים ומנסים לעקור שן כואבת בצבת. תגובה קיצונית לפוביה עלולה להיות עילפון.
הפרעת פאניקה - הפרעה המתפתחת אצל חלק מהאנשים שעברו התקף חרדה. הפרעה זו מאופיינת בפחד מתמשך מהתקף חרדה נוסף או השלכותיו. כתוצאה מפחד זה האדם מאמץ התנהגויות והימנעויות שלדעתו מגינות עליו מפני התקף נוסף או מונעות השלכות שהוא חושש מהן בזמן התקף. בפועל התנהגויות אלו מחזקות את ההפרעה וגורמות להגבלה הולכת וגוברת בחיי האדם, עד לפיתוח אגורפוביה המונעת מהאדם לתפקד מחוץ לביתו.
אגורפוביה - פחד מיציאה מחוץ לבית, פחד ממרחבים גדולים ופתוחים כגון: כבישים, רחבות וכו'. לעתים קרובות מתפתח כתוצאה משורה של התקפי חרדה, ומהחשש שהם יפקדו את האדם כשהוא מצוי בציבור. הביטויים לכך יכולים להיות על ידי כך שהאדם מקבל שיתוק בעת רצונו לבצע פעולות פשוטות ואו ביטויים לא רצוניים שיפריעו לו בעת תפקודו מחוץ לביתו.
האגרופוביה יכולה לשבש כליל חיים תקינים, שכן האנשים שחווים אותה נמנעים כמה שיותר לצאת מהבית על מנת לא לגרום להחרפת החרדה. אלו שלא חוו אותה מתקשים להבין את עוצמת הקושי שלפניו עומד האגרופוב בשעה שהוא מנסה לגבור על חרדתו.
גורמים אחרים היוצרים פוביות פשוטות: מקומות סגורים (קלסטרופוביה), מקומות גבוהים (אקרופוביה), חתולים (פלינופוביה), עכבישים (ארכנופוביה).
גורמים
למערכת הגופנית מפיקת החרדה יש ערך אבולוציוני ברור. סיכוייו של אורגניזם להותיר ולדות גדל, אם קיים בו מנגנון המונע לקיחת סיכונים מופרזים. את הפרעות החרדה יש לראות כ"התפרעות" של המנגנונים האלו המנוהלים בידי מערכת העצבים הסימפטטית.
מחקרים הראו כי הפרעות חרדה הן בחלקן נלמדות ובחלקן מולדות. לדוגמה, כאשר חשפו גורי קופים לצילום וידאו של נחשים לראשונה הם לא פחדו מהם, אולם בעזרת יצירת התניה שלילית הצליחו ליצור באותם קופים תגובת פוביה מנחשים. לעומת זאת אי אפשר ליצור אצל קופים תגובת פוביה לפרחים.
מחקרי תאומים ותורשה מראים שיש מרכיבים גנטיים לנטייה להפרעות חרדה. מניחים שכמו בליקויי נפש אחרים גם כאן מחסור במוליך העצבי סרוטונין מהווה גורם. גם לפוביות תורמת הגנטיקה, אך נראה שיש בהן בנוסף מרכיב התנהגותי חזק. זאת אומרת שניתן להתנות חרדות. הניסוי שבו לימדו את הילד אלברט לפתח פחד מפני חולדות הוא אחד מאבני הדרך של הביהביוריזם. באופן כללי, ידוע שאנשים שעברו חוויה מאוד בלתי נעימה מפתחים חשש מהנסיבות שליוו את אותה חוויה ומהמקום שבו היא התרחשה.
לגבי חרדה חברתית, התברר שאפשר לאבחן אותה כבר מגיל מאוד צעיר, והחרדים חברתית מאופיינים כבר מינקות בקצב פעימות לב גבוה יותר.
התאוריה הפרוידיאנית מתארת פוביות וחרדות כאילו הן נובעות מהשלכות של תסביכים וקונפליקטים בלתי פתורים.
במקרה הידוע של האנס בן ה - 5 סבר פרויד שחרדתו של הילד מפני סוסים מבטאת את קנאתו האדיפלית באביו, ואת חששו שהאבא יסרס אותו בעטיה. הסברים כאלו אינם מקובלים כיום.
דרכי טיפול
שימוש בתרופות נוגדות דיכאון (כגון תרופות משפחת ה - SSRI) מקובל כיום לטיפול בהפרעות חרדה שונות אף שבמקרים רבים תרופות אלה אינן יעילות. גם בנזודיאזפינים נלקחים כטיפול לחרדה. השפעתם קצרת טווח והם נחשבים ליעילים אבל בשימוש ממושך השפעתם נחלשת והם עלולים לגרום להתמכרות. בעבר נלקחו גם תרופות מסוג חוסמי בטא, אולם כיום הן נהוגות פחות בשל מקרים של דום לב.
בטיפול התנהגותי מוכנס המטופל בהדרגה לסיטואציות מאיימות מבחינתו (שיטת טיפול זו נקראת הקהיה שיטתית), ומלמדים אותו דרכי חשיבה שאמורות לעזור לו להתמודד עם הפחד. בטיפול התנהגותי קוגניטיבי עובדים עם המטופל על התמודדות היפותטית עם הסיטואציה המאיימת תוך זיהוי עיוותי חשיבה ושימוש בהיגדים פנימיים חיוביים.
בסוגים מסוימים של חרדות, כמו חרדת טיסה, מציגים לפני המטופל גם מידע רציונלי השולל את ההצדקה לפחדיו.
טיפול נוסף, הנוגע לתסמינים הגופניים של חרדות, הוא טיפול באמצעות ביופידבק. טיפול זה משלב טיפול בהיבטים הגופניים (פיזיולוגיים), הנובעים מן החרדה, יחד עם טיפול פסיכולוגי, לטיפול בהיבטיה הקוגניטיביים של החרדה.
שיטת טיפול נוספת היא אלקטרותרפיה באמצעות גירוי גולגולתי (CES) - הינה שיטת טיפול לא חודרני העושה שימוש בפולסים של זרמי חשמל זעירים (mA מיקרו - אמפר) על - פני מוחו של המטופל. טיפול זה מופעל על ידי מטופל עצמו.
שיטה חדשה יחסית (ABM -attention bias modification), שנמצאת עדיין בתהליכי מחקר, מדגישה את נושא הפניית הקשב המוגברת אל איומים אצל מטופלים עם הפרעות חרדה, ומנסה להפנות את הקשב שלהם לגירויים נייטרליים במטרה להרגיע חרדה, למשל באמצעות תרגול בתוכנת מחשב המיועדת לכך.
050-3331-331