האם יש אדם שווה יותר או פחות? מדוע אנשים שופטים את עצמם או אחרים לפי סטטוס אישי, או יוקרת המקצוע שלהם? מדוע להיות בזוגיות נחשב "טוב" ואותו אדם שבזוגיות לעתים נחשב כבעל ערך יותר? האם אדם שנטייתו המינית היא כלפי אותו המין שווה יותר או פחות? האם אדם שיש לו אוטיזם או כל מגבלה אחרת שווה יותר או פחות, האם אפשר בכלל למדוד אנשים ושוויים לפי תכונה כלשהי, סטטוס אישי, מעמד חברתי או מקצוע?

אז דמיינו לכם מד ערך עצמי. כמו מד חום, כמו מאזניים, כמו כלי מדידה כאלה או אחרים. האם ניתן למדוד לפי מאפיינים חיצוניים כמה הערך של האדם? לעתים, באה המחשבה "החיים שלי לא שווים אם אין לי (תשלימו: ילדים, זוגיות, משקל נמוך יותר וכולי). מחשבה זו מבוססת על האמונה כי "רק אם (תשלימו שוב) אהיה שווה ובעל ערך" בין אם בעיני עצמך או בעיני אחרים.

האם אמונה זו נכונה? לשם כך יש לברר כיצד אנו מגדירים "שווי"? האם יש מדד כלשהו, מ0-100 נאמר, של מי שווה יותר או פחות? ואם כך, מי האדם (בכוונה לא אכנס פה לכל היצורים החיים) הפחות שווה בעולם ומי האדם השווה ביותר בעולם? איך זה נמדד? ומה אומר השווה הזה? שמתחשבים יותר במילה שלך? שמגיע לך יותר? שתקבל יותר כסף? האם התנאי לכל אלה הוא שתהיה שווה יותר? או אולי אין באמת מושג כזה של שווה יותר או פחות?

נניח שבחור אומר לעצמו "בלעדיה אני לא שווה" (אפרופו בואו נזכר בשיר "ואיתך, אני כל העולם, ואיתך, אני כל היקום. בלעדייך אני חצי בן - אדם, בלעדייך, אני בעצם כלום" / עוזי חיטמן). בואו נבחן את האמירה הזו: האם בלעדיה אתה כלל לא שווה? לשום דבר? בשום רגע, גם לפניה לא היית שווה? האם עם הבחורה הקודמת הרגשת שווה עדיין? האם בעצם מתכוון להגיד "לבד אני לא שווה, בזוגיות אני כן שווה"? כל אדם יש לו את הסטנדרטים שלו להאם הוא שווה או לא. יש אנשים שחושבים שזוגיות היא מדד לערך עצמי, יש כאלה שאינם מסכימים על כך. אז מי מחליט? האם בכלל אפשר להחליט על כך? במידה והיו הצבעות כלשהן על העניין, כל אחד היה מצביע אחרת, לפי סטנדרטים אחרים. על כן, "שווי" אינו דבר מוחלט, קבוע ואובייקטיבי, כזה שבאמת ניתן למדידה וכימות, לא ניתן לחוש אותו או באמת לקבוע אותו. אם כך, ניתן לומר שאין דבר כזה באמת שווי אובייקטיבי.

בספר "קיצור תולדות האנושות" של פרופ' יובל נח הררי, הוא מציין כי לאחר המהפכה הלשונית החלו בני האדם, ההומוספיינס, להמציא המצאות שונות ובניהן חוקים, חברות מסחריות, כסף וכדומה. הדבר מתואר כ"דימיון". הדברים אומנם קיימים במחשבתנו אך תוצר מחשבתי שחסר אחיזה ממשית בעולם. באותו אופן נראה כי שווי של אדם נקבע אף הא באופן מדומיין שכזה ואין לו אחיזה במציאות האובייקטיבית.

שווי וערך של בני אדם היה, והינו עדיין, נתון למחלוקת לאורך ההיסטוריה האנושית. היטלר החליט שהיהודים לא שווים בשביל לחיות, אך בעלות הברית החליטו שהיהודים מספיק שווים כדי לחיות או שאין לגיטימציה לפעולותיו כלל, מול שום אדם שהוא. מהטמה גנדהי, החליט שעמו ראוי למדינה אך הבריטיים לא הסכימו אתו עד שלב מסוים וראו את בני עמו כנחותים שיש לשעבדם. איך מיישבים מחלוקות כאלו? האם יש שווה ולא שווה, או ששווי מוגדר פשוט על ידי אנשים שחושבים ומאמינים בכך? האם אתה חייב להאמין לאנשים, או בעצם לנורמות ולאמונות המתיימרות לקבוע את ערכך?

האם אופן החשיבה לפיו אין דבר כזה ערך עצמי או שווי, אומר שאנחנו לא רוצים להשתפר, להשתנות ולהיות טובים יותר במה שאנחנו עושים? לא ולא. בתוך תוכנו נוכל להאמין כי אין דבר כזה כלל "שווה" או "לא שווה". בבסיס מחשבותינו, בתשתית תפיסותינו ושלל אמונותינו אפשר להאמין בכך שאין באמת מדד של ערך עצמי וקריטריונים לפיהם אתה שווה יותר או פחות. זה לא אומר שנאבד את המוטיבציה לעשות דברים. אני רוצה לצאת איתה בשביל הכיף. אני רוצה להוריד במשקל כי בא לי, לא כדי להיות שווה יותר. אני רוצה להתקדם בתפקיד בעבודה כי מתחשק לי יותר אתגר, כי זה מעניין אותי, לא כי אהיה יותר שווה או מוערך ככה. אני רוצה לטייל בעולם לא כי כולם מטיילים ואני רוצה להיות שווה ולהיות כמו כולם. אני רוצה לראות עולם, מתחשק לי להסתובב, לראות דברים חדשים.

באותו אופן, אפשר לבחור גם לא לעשות דברים כי לא בא לך. בחירתי היא לא לרדת במשקל וטוב לי עם זה. אני מעדיף לא להיכנס למערכת יחסים זוגית כי אני רוצה לפתח את עצמי. אני מעדיף לא להשקיע בקריירה כדי לבלות יותר עם המשפחה. אני בוחרת לפתח את הקריירה ולא להקים משפחה.

גם אם התהליך נשמע פשוט, הוא דורש עבודה מאומצת מאוד על החשיבה ועל תפיסותינו הבסיסיות ביותר. האמונה בכך שהשווי שלנו מדיד היא אמונה שיש לעקור מהשורש ולא לאפשר לה לצמוח שוב, גם כשבחברה מסביבנו האמונה הזו צצה בצורה כזו או אחרת.