ברית נכרתה לנצח בין הגאון והטבע

הבטחותיו של ההוא - זה קיים יקיימן.

פרידריך שילר

מהרבה בחינות הייתה 1948 ציון - דרך היסטורי. בשנה זו, ניבא ניוטון, ישוב ישוע המשיח, מה שלא ממש התגשם, אבל בשנה זו קמה מדינת ישראל ונכתבה מגילת זכויות האדם, ושנה זו היא גם מפנה בתולדות הקוסמולוגיה: מאמר פורץ - דרך על היווצרות היקום53 פורסם על - ידי רלף אַלפֵר, הנס בֵּתֵה וג'ורג' גַמוֹב. המאמר הכה גלים. הייתה רק בעיה קטנה אחת: בתה עצמו מעולם לא שמע קודם על המאמר. הוא הלך אל גמוב לבקש הסברים.

מה יש לך, אמר גמוב, לא מאמר יפה?

יפה מאוד, התעצבן בתה, אבל לא כתבתי אותו!

אז מה אם לא כתבת אותו! התעצבן גם גמוב. בגלל זה רצית שאוותר על צירוף יפה כזה של אלפא, בטא וגמא? ועוד במאמר על ראשית היקום?

בתה לא היה צריך להתאמץ הרבה כדי להיזכר ממי למד גמוב לשפץ את ההיסטוריה. שבע - עשרה שנה קודם לכן נפל הפיסיקאי והאסטרונום ארתור סטנלי אדינגטון קורבן לתעלול דומה. האיש הטוב הזה היה רגיל לשאול "למה" בכל פעם שנתקל באחד מאותם גדלים של הטבע שאין להם סיבה ידועה: למה מהירות האור היא דווקא כזאת ולא אחרת? ולמה מטען האלקטרון דווקא כזה ולא כפליים? "ככה" זה לא תשובה, אמר אדינגטון. חייב להיות קשר טמיר בין כל המספרים הללו. והוא חיפש שנים רבות את הקשר הזה, שבעיני חבריו נראה כסתם נומרולוגיה.

בתה עקב אחרי המאמצים האלה בעניין רב ולבסוף החליט לעזור לעמיתו. יחד עם שני חברים, בֶּק ורַייזלר, פרסם מאמר קצרצר בשמו של אדינגטון. 54 המאמר עסק במספר מפורסם בתורת הקוונטים, 1 / 137, שהוא הסיכוי שאלקטרון יפלוט חלקיק אור. כמובן רק טבעי היה שמיד עם גילוי המספר הזה יקבל אדינגטון התקף אובססיה חדש: למה דווקא? 137 כאן נחלצו שלושת הליצנים לעזרה והציעו - בשמו, כמובן - דרך לגזור את המספר הזה מקבועים אחרים של הטבע: "יהא נתון סריג גבישי משושה. טמפרטורת האפס המוחלט פירושה שכל דרגות החופש שלו קפאו. " עורך כתב העת, שמיהר לעבור לדום למראה מאמר מפיסיקאי כה חשוב, אפילו לא שם לב שהמחבר החליף את המילה האנגלית "מעלות חום degrees)) " ב"דרגות חופש (degrees of freedom). " וכך המשיך "אדינגטון" לחנטרש עד למסקנה המבוקשת: "כיוון שהאפס המוחלט הוא מינוס 273 מעלות [צלסיוס כמובן; עם פרנהייט זה לא היה עובד] וכיוון ש [כאן בא חישוב המראה למה צריך להוסיף לו 1 ולחלק ב 2], מתקבל 137. " העורך הנפעם פרסם את המאמר - ואדינגטון הקים שערורייה.

שני התעלולים האלה הם פארודיות על אהבת הפיסיקאים לתיאוריות יפות. לטענה שהיפה הוא גם האמיתי נתייחס בסלחנות אם היא באה מפי משורר. "היופי הוא אמת, " כתב ג'ון קִיטס, "האמת יופי. זה כל אשר תדעו עלי אדמות, וכל שעליכם לדעת. " וכהד לו עונה ג'ובראן כַליל ג'וּבּרַאן: "היופי הוא הנצח המביט בעצמו במראה. " אבל מה שמותר למשוררים לא מותר למדענים. המדע, אמר תומס הָקסלִי, הוא "שכל ישר מאורגן, שבו לעתים קרובות מחוסלת תיאוריה יפה בידי עובדה מכוערת. "

ובכל זאת, גדולי הפיסיקאים, אותם נפגוש בפרקים הבאים, הודו שחיפושיהם אחרי תיאוריות טובות יותר הודרכו ע"י קריטריון אסתטי. 4, 60, 70, 71 דֵקַרט איבד את סיכוייו אצל אשה שאחריה חיזר כשאמר לה "שום יופי לא ישווה לאמת. "52 איינשטיין כינה את התגלית של ידידו - יריבו בּוֹר "הצורה הנעלה ביותר של מוסיקליות בשטח המחשבה. "44 (102) כהד לו השיב הנסיך לואי דה - בּרוֹאִי, שגם הוא, כאיינשטיין, היה מוסיקאי חובב וממייסדי תורת הקוונטים: "למה פניתי אז לענף נפלא אבל קשה זה? לשאלה זו אני עונה בלי היסוסים: משום שרוחי הייתה מוקסמת על - ידי יופיו של המדע. היופי והשירה של המדע הכניעוני! "44) 103 (ורוג'ר פֶּנרוֹז, הפיסיקאי המעמיק והנועז ביותר בדורנו, מודה כי הוא מאמין לא רק בקשר אובייקטיבי בין "יופי" ו"אמת" אלא גם בין שני האידיאלים האלה לבין האידיאל השלישי של אפלטון, "הטוב. "70

לא במקרה, אם כן, נזהר הקסלי בדיבורו: תיאוריה יפה מחוסלת בידי עובדה מכוערת "לעתים קרובות, " אבל גם ההיפך יכול לקרות! גם "עובדות, " אחרי הכל, יכולות להתגלות בעתיד כלא - מדויקות או אפילו שגויות, ולכן במשחק המדעי יש הימור: לפעמים צריך לתקן את התיאוריה לפי הנתונים ולפעמים עדיף דווקא להתעלם מהנתונים ולהניח שיופרכו בבוא היום. ובהתאם, לפעמים מסתיים המהלך בהפסד קולוסלי ולפעמים ברווח ענק. במשחק מורט - העצבים הזה, כפי שנראה בפרקים הבאים, ממלא יופייה של התיאוריה תפקיד חשוב.

1. 1 יופי מוחשי וטעם אישי

מובן שהגדרת המושג "יופי, " במובן הפשוט של דברים היפים לעין, מצריכה הרבה דיונים משמימים, ומובן שזה בדיוק מה שלא נעשה. תחת זאת אביא כמה הסתכלויות משלי על צדדיו הסובייקטיביים והסותרים של היופי כדי להראות שבכל זאת, מעבר להבדלי הטעם, כולנו מתכוונים לאותו דבר.

מה יפה בעיניי? זכות היוצרים שייכת כמובן לטבע. יש יופי מרהיב בעוצמה, במרחבי הענק של האוקיאנוסים והמדבריות, באינסוף כוכבי הלילה ובכוחות ההרס של התפרצויות הגעש, סופות הברקים והשיטפונות. יופי מסוג אחר נלווה אל שפע גילויי החיים. איני שבע מלהתבונן בשלל צבעי הפסיון המלכותי, ובאותה מידה נעתקת נשימתי למראה ברבור לבן ענק הנוחת מולי על פני האגם. היופי החי מפגין עושר ללא עמל, עוצמה ללא מאמץ, כאילו מתריס האורגניזם נגד חוקי ההסתברות או אפילו נגד חוקי הטבע עצמם. לא פחות יופי מסתובב בינינו בני האדם, והוא מוכתב בדרך - כלל ע"י צרכים אבולוציוניים. אשה יפה מזכירה לי את דברי משורר אלמוני מראשית המאה השבע - עשרה:

No beauty she doth miss היא עצמה לא יוֹפִי תחסר

When all her robes are on. עת תעטה כל גלימותיה

But Beauty's self she is אך יוֹפִי עצמו היא, מתגלם בבשר

When all her robes are gone. באין כל גלימה עליה.

החיים מביאים את יופי העדינות והרוך: בפרפר, בפרח, בחיוך התינוק המפיץ אור על סביבותיו. יופי ביולוגי אחר קיים בכוח הפיזי, בשרירים חזקים או בביצועי האתלט, ומנגד קיים היופי הרוחני, כפי שנוכחתי כשהוזמנתי לתת הרצאה בישיבה חרדית ונדהמתי מזיו פניו של ראש - הישיבה הזקן. הקולות יוצרים עולם מופלא משלהם: שירת השחרור או הקנרי מורכבת מצלילים טהורים ונקיים המשתלבים למלודיה כובשת. חבל שתרבות המערב גרמה לניוון יכולתם של רוב האנשים לשיר, כי קול יפה יכול לרכוש כל אדם. אבל גם מנגינה כֵּלית יכולה לגרום לאדם לרקוד או לבכות.

העניינים מסתבכים כשאנו עוברים מהיופי שבטבע לזה שיוצרים בני - האדם. איך לגשר על הבדלי הטעם בין אנשים ותרבויות? הרי יש שבטים במלאווי שבעיניהם אישה היא יפה רק אם שפתיה נמתחו בעזרת כפיס עץ לממדים המעוררים בי גועל, ואחרים מתלהבים מקעקועים וניקובים שבעיניי הם סתם השחתה אכזרית של גופם. העובדה שאני כמעט חרש ליפי המוסיקה הקלאסית שמה אותי במיעוט בחלקים רבים בתרבות המערבית, אבל ברגע זה, כש"רדיו יאסו" הנאמן מנגן לי שיר יווני סוחף, אני חייב להזכיר לעצמי שיש אנשים שגם המוסיקה הזאת לא עושה להם כלום. האם כל אלה הם רק עניינים סובייקטיביים? לא, כי הרבה מחקרים ביולוגיים ואנתרופולוגיים27 גילו ביופי האנושי מאפיינים אוניברסאליים ברורים כמו סימטריה, צחות העור ושאר סימנים המעידים על בריאות, הנחשבים ליפים בכל התרבויות. מאפיינים משותפים עומדים גם ביסוד כל סוגי המוסיקה, כמו יכולתם לחקות צחוק, בכי וקצב הלב.

כל סוגי היופי האלה מבוססים על הרמוניה. ביוונית "הַרמוֹס" פירושו מפרק או כתף (ומכאן arm באנגלית), ובהשאלה, הרמוניה היא חיבור מוצלח בין חלקים שונים. פנים יפות מורכבות מחלקים הידועים לנו היטב, אבל הפרופורציות ביניהם נותנות תחושה של שלמות, כך שכל שינוי רק יפגום ביופיים: "כל המוסיף גורע. " בשיר יפה, כל מילה היא בדיוק במקומה. אפילו שפה זרה יכולה להישמע שובת - לב בשל היחסים בין הברותיה ותנועותיה. כשהחלקים "מדברים" זה עם זה, השלם יוצא יפה.

זה בוודאי הסיבה שה"יפה" קיים בעיקר בתחום הראייה והשמיעה. החושים האחרים יכולים לספק הנאות עצומות, אבל אינם מפותחים דיים כדי ליצור את המורכבות האסתטית. פה ושם נכנה "אמן" גם טבח מומחה או, אם נהיה ממש נדיבים, אפילו מסז'יסט מעולה, אבל האסתטיקה שלנו תלויה בעיקר בעינינו ובאוזנינו כי, בבני - האדם, אלה הערוצים החושיים הרחבים מספיק כדי לתמוך בעיבוד השכלי הדרוש להערכת ההרמוניה.

* פיזיקה / פילוסופיה - הרומן המוזר בין יופי ואמת - חלק 2.