החיים מזמנים מצבים שונים, ועל האדם להתמודד עם הדברים, ואם קשה לו - שיחפש דרך: ישאל מומחים, ינסה דרכים לפתור את הדבר וכו'. החכמה היא להתמודד עם הדבר כדי שלא יציק עוד. כל דבר לגופו. ויש דברים שהאדם צריך לזרום איתם בחיים, וליסוע הלאה. והעיקר לא לפחד כלל, כי הכל טוב באותה מידה, רק שהאדם חווה נפרדות ובסופו של דבר, האדם מבין שהכל טוב.

ולכן על האדם לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה ולהיות אובייקטיבי ככל האפשר, להיות אמיתי עם עצמו וכך ההתמודדות קלה יותר. והוא מבין את הדברים לעומק וחוקר ולא מפחד ואז מגלה את הדרך להתמודד עם הדברים כפי שהם. ואז הוא מסתכל על המציאות כפי שהיא ומצליח להבין את הדברים מתוך רוגע. כי להיות רגוע זה חשוב וגם בריא.

*

רק ע"י האמת הפנימית מגלים את האמת ואין דרך אחרת. האדם יכול לחיות את כל חייו בשקר אם לא יחקור את הדברים עד לסופם. וכאשר האדם יחקור את הדברים עד סופם אז ירגיש את הטוב האמיתי.

*

"המוח שלנו הוא לא פח זבל" זוהי אימרה מיוחדת ששמעתי היום מאשה חכמה מאוד, והדבר הזה נכון לגמרי. אדם לא נועד ללמוד כמו תוכי בלי להבין או כמו חמור נושא ספרים, או להכניס לעצמו פחדים מיותרים, או לבזבז את הפוטנציאל שלו על כלום. להכניס נתונים כמו לפח זבל זה לא חכמה גדולה, אבל זה לא המטרה של המוח שלנו.

המטרה של האדם היא להבין את הדברים בהבנה מעמיקה כדי להגיע לתכלית הסופית של הדברים, ודרך תודעתו הנצחית להתחבר למציאות האינסופית. והמציאות היא טובה מאוד. האדם אומר טוב ורע, כי הוא גם בנפרדות וגם באחדות בו זמנית. מצד אחד, האדם חי במציאות שהכל טוב באותה מידה, אבל לצורך קיום רצונותיו ולצורך קיום האני שלו, יש לו רצונות ויש לו מטרות, יש לו עקרונות שהוא לא מוכן לוותר עליהם, ולכן ע"י כך שהוא מתקרב או מתרחק מהמטרה שלו, הוא קורא לכל מה שמקרב אותו "טוב" ומה שמרחיק אותו מהמטרה הזו הוא קורא לה "רע".

כידוע האדם צריך השקעה בדברים של 100% לדוגמא במתמטיקה אם האדם לא משקיע 100% השקעה הוא לא מצליח. ויש בכלל עצמו יוצאים מהכלל. לדוגמא, אדם שהרוויח בהגרלה ללא מאמץ. האדם עצמו קיים בלי שהוא התאמץ להיות והוא קיבל את זה במתנה. ועוד משהו, גם יש יוצא מהכלל בעניין הבנה של דבר מסויים, כלומר לפעמים אדם מבין ומגיע לאיזושהי הבנה ללא מאמץ הבנה שמגיעה אליו בהפתעה בלי שהתאמץ להגיע להבנה זו. לדעת "יודף אלף" יש אינסוף אופציות לגלות נוסחאות חדשות מתמטיות ואת זה אפילו גיליתי דרך מישהו שידע לומר לי בשיחת טלפון מרחק בין כוכב לכוכב. מה? הוא היה חוקר בנאס"א? אבל הייתה לו הגאוניות הזו לדעת ולשער מה המרחק בין כוכב לכוכב ואני במקרה שלו האמנתי למה שהוא אומר.

יש אינסוף מספרים שהידע שלנו הוא מצומצם על מנת להבין זאת אבל בוודאי ובוודאי בתיאוריה הזו קיימים עוד אינספור אפשרויות שאם מפתחים אותם יהיה אפשר לגלות עולמות חדשים. והכל זה מונח בתוך המתמטיקה והפיזיקה וכמה שאנחנו לומדים היום לדעת הפוטנציאל שיש בתוך החשמל ובתוך כל אותם חלקיקי האטום הקטנים שהגיעו לאן שהגיעו ועדיין המחקר נמצא בעיצומו. ומהידע הנוכחי הזה שקיים לאיזה מדע התפתח ברמה גבוהה. המדע אכן התפתח ברמה גבוהה אבל אין ספק שיש דברים שהם לא גלויים לעין והם עדיין בסוד ואולי אף נסתר.

המציאות עצמה היא אינסופית ואפילו אין לה גבולות וזה כמו מישהו שתיאר ואמר ואני מכיר אותו אפילו אישית לא אומר את שמו, ואני גם אימצתי את הדעה הזו. מה? זה שגילו שאפשר להגיע לירח ופיתחו איזושהי חללית תקרא לזה, פיתחו צעצוע שיכול להגיע לירח? והוא מגדיר את זה כמשהו קטן אבל אומרים מכל צעד קטן מגיעים לצעדים ענקיים ומרחיקי לכת. הפיתוח הזה שגילו אותו לא מזמן כלומר רק במאה האחרונה שאפשר לכבוש את החלל כנראה לדעת המקושר ל"יוד אלף" ציין כי הידע הזה היה קיים עוד קודם לכן, זה הכי מעניין. וכנראה הוא התייחס לדור שלפני דור המבול לתקופה של נוח בתקופה של נוח כנראה הידע הזה היה עוד קיים וזה לא משהו שלא ידעו עליו קודם לכן אפילו אם היה לנו נוח לקרוא להם דור הקדמונים אבל לדור הקדמונים כנראה היה ידע לא פחות משלנו.

יוף אלף מוסיף ואומר שכנראה אנחנו בדור שלנו אנחנו הקדמונים לעומתם, הם היו האנשים המפותחים ובגלל שהגיעו לרמות מאוד גבוהות של הבנה ותובנה בכל התחומים והרי מה זה לבנות מגדל בבל? מגדל בבל זה יכול להיות משהו שאין אפילו אפשרות לתאר במילים אז קראו לזה מגדל בבל בשביל לא להתאמץ יותר מדי. אבל במגדל בבל הזה ניסו כנראה לגעת באלוהים, שאלוהים ראה בהומור הוא חשש לגורלו. אז הוא שם יד והחריב את הכל. החריב את הכל ואנחנו כדור חדש אחרי המבול כמה אלפי שנים חושבים שאנחנו כאילו ממציאים משהו שאולי לא ידעו אותו קודם לכן? ובחפירות ארכיאלוגיות לפני מיליוני שנים יש סברה שהעולם קיים 5,000 שנים לפי היהדות, ולפי המדע הוא קיים כמה מיליוני שנים, אז המיליוני שנים זה אותם תקופות של המבול ואולי תקופת המבול לא הייתה תקופה אחת, היו כמה תקופות של מבול וכמו שאומרים הגלגולים חזרו על עצמם ואנחנו בדור שלנו כאילו התחלנו שוב פעם מנקודת האפס.

הידע הזה הוא ידע שהצטבר והיה קיים עוד קודם לכן, ואת זה גם גילו בחפירות ארכיאולוגיות על צופן או עדויות שממחישות אפילו התקרבות לעולמות אחרים שאנחנו לא הגענו אליהם והם הגיעו אלינו. וזה מה שהמדע שלנו משתוקק כל כך לגלות ולדעת ולהבין. לכן משקיעים הון עתק של משאבים על מנת לפתח את הנושא של החלל בגילוי חיים נוספים שיכולים להתרחש מעבר לכדור הארץ. ולדברי יוד אלף העולמות האלה יכולים להיות קיימים אבל הם מעבר לידע הקיים שלנו כיום. הידע הזה מה שמצחיק בכל הקטע הזה שהידע הזה כנראה היה קודם עוד לפני כמה אלפי שנים ואנחנו כאילו חוקרים אותו היום. חוקרים אותו עוד פעם מחדש עד החורבן הבא והחורבן הבא יכול להיות תופעה של התחממות כדור הארץ או ההתקררות של כדור הארץ או פצצת אטום או רעידת אדמה בעוצמות גדולות שיכולות להחריב כתוצאה מנפילת מטאור שפוגע בכדור הארץ והופך אותו לכלום. אז מה אנחנו מתקשקשים? חיים את ה60-70 שנים ואנחנו מרימים כל פעם את הראש מעל פני המים ומבקשים נשימה אחת נוספת קטנה. אדם הוא בסך הכל בנוי מנוזלים וקלקול קיבה הכי קטן גורר אותו למצב הכי ירוד והכי מביש שיכול להיות אז מה הוא האדם? הנשמה זה כנראה סודות שקשורים לקבלה ולזוהר ייתכן שזה יכול להיות באמת קיים שהנשמה היא אנרגיה או משהו מעבר לאנרגיה שעדיין המדע לא הצליח לפענח זאת, הנשמה יכולה להיות כל מכלול התכונות החיוביות / שליליות שכנראה הגוף שהוא גוף גשמי הוא מאבד את זהותו אבל משהו מתוך הגוף הזה שהיא הנשמה בכל זאת עוברת לגוף אחר כאשר אותו תינוק נולד ולזה קוראים גלגול נשמות.

בשביל לפתח את הקטע של הנשמה בעתיד, הרי שתינוק נולד הוא יונק את החמצן ובחמצן הזה שהוא יונק הוא באותו רגע כנראה יונק גם את אותם החלקיקים של אותה נשימה שמרחפת באוויר שזה יכול להיות אותו חמצן שהתינוק נושם ואז הוא יונק את אותה נשמה, הנשמות האלה מסתובבות תמיד בתוכנו והם שומרים עלינו. בנימה אופטימית הנשמות האלה כנראה איזשהו כוח שקשור לכוח העליון שבכל זאת שומר עלינו ניקח את הנשמות כדבר חיובי ולא נקרא לזה דבר שלילי אבל ייתכן מאוד שבתוך הנשמות האלה יש גם את הדברים הרעים כי אין דבר טוב בלי דבר רע. כמו שדיברתי עם איזשהו פילוסוף שהייתה לו חכמת חיים שאמר שעולם בנוי תמיד על פלוס ומינוס ועל הבסיס הזה הוא מתקיים, אחרת הוא לא היה מתקיים. וכאן קיימים כל מאבקי הכוחות וכנראה לקיום העולם נדרשים מאבקי הכוחות האלה. יוד אלף שחותר לשלמות מנסה לחתור לשלמות הוא מנסה לרכך את העמדה שלו הוא שואף לראות את העולם מתקיים בלי מאבקי כוחות כי העולם זה הטבע והטבע העניק לאדם את הכל. והאדם רק צריך לקחת את היופי וללכת לישון ולקום כל יום מחדש בלי כל הבוג'רס הזה, של לקום בבוקר עם תותחים ואטומים ועם תחושה מפחידה שהמוות כל דקה עוטף אותך מכל הכיוונים. למה לקום בצורה כזו כאשר אפשר לקום בצורה אחרת? עד כאן דברי יוד אלף.

ולדעתי, הדברים יכולים להימנע הדברים הרעים שחוששים מפניהם יכולים להימנע כדור הארץ יכול להפסיק להיות מקום שהתחממות כדור הארץ מהווה איום ממשי, וכן, זיהום הסביבה יכול להימנע אם נעשה את הטוב ביותר במאמצים הדרושים לכך. ובנוסף לכך אם אדם יעזור אחד לשני ויתרום מעצמו מהידע שלו וייתחשב בזולת הדברים ייראו לגמרי אחרת.

דרך אגב יש אמרה חכמה שאומרת שמטרת הטוב היא להיטיב. ויש אנשים שרואים את האמרה הזו ולא מבינים את משמעותה כראוי הם חושבים שהכל טוב מתוך התחמקות ולא מתוך התבוננות אמיתית. כי מה שחז"ל אמרו הם התכוונו לכך שהרע שנראה בעינינו כרע, הוא למעשה בשורשו הוא טוב, אבל האדם מוגבל כי הוא חי בעולם של נפרדות, למרות שהכל אחד בשלמות אינסופית, האדם מוגבל כי שכלו הוא רק חלק מהמציאות, ולכן חז"ל גם הסתכלו בגובה העיניים לאדם ואמרו לו כדי לממש את התכלית הסופית שלו, הוא צריך להבדיל בין טוב לרע כי הוא חי בעולם של נפרדות ומגבלות וכדי לממש את מטרותיו לתכלית האמיתית יש חיוב להביט על מה טוב ועל מה רע. וכך הוא ידע לממש את תכליתו בעולם. וזו הגדולה שבחשיבה זו, שהאדם מכיר את מקומו וזוהי מעלת הענווה.

בגילוי האמת שאנחנו לא מעוניינים להסכים לה טוב לנו לחיות בשקר החיים שלנו מרתקים ומעניינים. בגילוי האמת יכולים להשתגע וכמו שדיברתי עם מישהו שאמר לי שהעולם המטורף נמצא בחוץ והעולם הפחות מטורף והיותר טוב נעול מאחורי אותם דלתות שלא מסכימים עם הדעות שלהם ושמה הרבה פעמים תמצא את האמת. ואת אותם אנשים הבאמת גאונים שהחברה משום מה פסלה אותם ונידתה אותם.

כל העניין של הטוב והרע, אכן כל דבר הוא טוב כל עוד אינו מזיק, ויש פרספקטיבה שהאדם הולך בה, שהיא טוב ורע כדי לממש את התכלית הסופית האמיתית, וכדי להתקרב לתכלית הוא מסתכל עד כמה הפרטמטרים של הדבר עונים לתיאור טוב וכמה הפרטמטרים של הדבר נקראים לצורך המטרה רע, לא שהדברים טובים או רעים, אלא הדברים במקומם הנכון הם טובים ובמקומם הלא נכון הם רעים. וכדי להגיע לתכלית האמיתית הסופית הוא קורא לכל מה שמרחיק אותו רע ולמה שמקרב אותו לתכלית זו הוא קורא טוב.