באתי, ראיתי, ניצחתי (בלטינית: Veni, vidi, vici)

נוסף לכל החסרונות שלי, מסתבר שיש לי נטיה להאריך בדברים, ולנסות לתאר תיאורים

שתוך כדי התיאורר שלהם, אני שוכח מה היתה המטרה הראשונית - לתיאור, והתענוג בלהיות חכם עולה בי על גדותיו ו"האני" שוכח את הסיבה הראשונית לתחילת דברי. לפעמים האנשים ש"אני" מתחיל להסביר להם הם לא אותם אנשים ש"אני" גומר לנאום להם. הם פשוט מתאדים מקוצר סבלנות במהלך הנאום.

למזלי פגשתי אחד ש"אני" מגדיר כמורה חיים, והוא "רמז" לי ע"י זה שכתב לי מכתב -

באתי, ראיתי, ניצחתי (בלטינית: Veni, vidi, vici) - כך הודיע קיסר רומא לסנט על הניצחון שלו - בבחינת המעט מחזיק את המרובה - למסור מסר במעט מילים.

למיינד יש נטייה מוזרה מצד אחד - אין לו סבלנות להקשיב, "הוא הרי יודע הכל" ומצד שני - כשהוא מסביר יש לו נטיה להסתבך ביצירה שלו עצמו. כאשר אתה מודע לכך, ורוצה להעביר מסר, עליך לשקול את הנטיה הזו של המיינד...

האוצר. - השער לרגע

אתם בטח מכירים את המצב בו מבטיכם מצטלבים עם אחר, ועולה תחושת מבוכה בלתי מוסברת, ומייד מסיתים את המבט שמא ייחשף משהו. אין לנו מושג מה הדבר, ובכל זאת אנו מגינים עליו בחירוף נפש...

מה יש שם?

למה יש מבוכה?

למה אנחנו בורחים?

מבוכה קורת כאשר אין לחלק החושב שבנו פיתרונות. אתה חש שיש שם חלק

תמים וערום שעשוי מחומר טהור ראשוני החומר מימנו קרוצה האהבה היופי...

החלק החושב לא מסוגל להתמודד עם המצב ולכן הוא בורח. במקום בו ישנם תחושות וחוויות לחלק חושב אין מקום והוא מנסה "להרוג" את הרגע.

נסה, הצלב מבטך, ושעולה המבוכה הרפה / וותר. הנח לחלק החושב שלך

להתמוסס לתוך הרגע ללא ביקורתיות ואל תברח תן לעצמך להיכנס למבוכה

ותגלה אוצר - עצור אל תברח - תראה כמה עוצמה יש בחולשה הזו - תראה את

כוח החיים מול עינייך ותראה שממה שפחדת וניסית להסתיר זה ה"אתה" האמיתי החשוף הנקי האוהב והוא נמצא שם כל הזמן וכל שעליך לעשות

זה להיכנס לרגע ולוותר על החלק החושב "או לתת לו להתמקם במקום הראוי לו" ואז עצמת החיים תחשף והאוצר יתגלה.

מכתב מאלוהים

שלום לכם בני האדם (בני ובנותי).. לכבוד יום הכיפורים החלטתי למסור לכם מסר חשוב שעשוי לשנות את פני היקום בהנחה שתחליטו להבינו. "זו הבחירה שלכם"... מכיון שאנו פה באינטרנט ומדברים אחד עם השני ואתם מקשיבים לי ישירות, וגם מבינים אותי ללא עזרה מאדם אחר או מישהו שיתרגם אותי למענכם, ואתם מצליחים בזה לא רע.."עד עכשיו אנו מבינים אחד את השני לא?".. רציתי לדבר איתכם על המושג "אלוהים כל יכול".. פרושו, שאלוהים כל יכול! אם בא אליך עכשיו אדם ומנסה להסביר לך מה אלוהים אמר או אומר, או בא אדם ומנסה להגן על שם אלוהים, ואם בא אדם ואומר לך בשם תורה מסויימת כי הוא חייב לעשות כך או כך אחרת...? ואם הוא מנסה לכפות עליך את דעתו או מוכן לצאת למלחמה בשמי, שתדעו האדם הזה אינו מאמין בי

ואינו מבין את המושג אלוהים כל יכול... אם אני רוצה להעביר לכם מסר אייני זקוק לאחרים ולהגן על הכבוד שלי בטח אני לא צריך אחרים... אני גם משוכנע שאם תחשבו טוב תגלו שהמושג "כבוד" הוא הוא מושג שיקרי שאין בו כלום.

אנשים מוכנים להרוג בשם הכבוד והם לא מבינים או יודעים מי הוא הכבוד הזה? ואו מה נפגע? מי היישות הזו שנפגעת ומוכנה להרוג על כבוד המשפחה על כבוד הזוי ומפוקפק.. אולי תעצרו ותחשבו מה הוא כבוד? אולי תגלו שכל ההסטוריה אתם נלחמים על כלום... ואולי אתם מבינים עכשיו שכל מי שנלחם או מדבר בשמי ברור כי אינו מבין שאני יכול לדאוג לעצמי לבד! לא תשא את שם אלוהיך לשוא... אל תגן עלי, אל תשמור עלי, אל תהרוג בשמי, מי שמקלל אותי

אני יכול להגן על עצמי. אם אתה חושב שאתה רוצה להגן עלי דע כי אתה פשוט לא מאמין בי, ולא מבין מה זה כל יכול! כל מלחמות הדת שהתנהלו בהסטוריה ובהווה הן נושאות את התג "בשם אלוהים".. אני חוזר ואומר שהאנשים שהובילו את המהלכים הללו לא האמינו בי ולא הבינו "מה הוא אלוהים כל יכול?" הרג, רצח, השמדה, שינאה לא יכולים להיות בשמי כי... וכל מה שבראתי - בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי... ולכן צאו ולמדו ברחבי העולם וכל מי שתפגשו מה הוא המושג "אלוהים כל יכול", ותעלו מהלב את השאלה מה הוא כבוד בפני כל שתפגשו... והמורה הפנימי שלכם שהוא חלק ממני מהאלוהים יעלה וינחה אתכם, וענן המחשבות יתפוגג, והמציאות תזרח..

ואל תשכחו אתם הייצרן אתם הצרכן ואתם המזון תתעוררו!!!

התעוררות

יום אחד החלום מתגשם. אתה מתעורר אין יותר חלומות ואין מחשבות.

המציאות ניכפית עליך אינך יכול לברוח מימנה. אתה נוכח תמיד!

ללא יכולת לחלום להרהר. אתה נוכח!

אין לך ברירה אתה לא יכול לבחור בוירטאליהאתה דבק מתוך כפיה במה שיש אין משהוא אחר. שחם אתה לא חושב על קר, אין ההיפך תמיד יש את מה שיש.

כל החיים התכוננת להופעה והיום הגדול הגיע. אתה על הבמה אין עוזרים, לא עולם החלומות, לא הזיכרונות אין לחשנים בקהל אתה הוא הגורו וכל העיניים נשואות אליך. אתה לא מתכנן ולא מתכונן ההופעה לא נגמרת ואין זמן אחר להכנות.

אף אחד לא יעשה למענך את העבודה, אתה הבוס הפועל והמנקה המזכירה

אתה כולם. ויש לך הרבה אנרגיות אך אתה יכול להשקיע אותן רק עכשיו.

אתה כבר לא מצטט אף אחד אחר אתה הוא הציטוט.

זה כבר לא בודהה ולא אלוהים לא אף אחד אחר זה אתה!

האם לזה קיוות?

הקשבה = אהבה

מרכז האדם, עטוף בחלל, העמוס בידע אשר נצבר בימי חיינו. החלל הזה הוא "האני יודע" הוא מלא במחשבות, וכל דבר שאינו מוכר לא מקבל אישור חדירה למרכז, ומושלך החוצה ללא שימוש. כך אנו מתבוססים במעט ידע שיש לנו, ובו אנו מחפשים את אשרינו. כדי להבין מה הוא ידע, צריך להבין מה אינו ידע. כל מה שאיננו יודעים מבחינתינו הוא כלום "חשיכה".. כל מה שטרם התגלה ע"י בני האדם נמצא בכלום.

כל הידע על היקום נמצא בכלום. אוקיאנוס הידע הוא הכלום, והידע שלנו הוא טיפה קטנה מהידע האין סופי שמבחינת הידע שלנו הוא נחשב ככלום. המידע הזה עשוי להוביל אותנו לענווה, והענווה להקשבה, לא סתם הקשבה אלא

הקשבה ללא תגובה.

הקשבה

בהקשבה יש את השומע ואת הנשמע. בינהם קיים פער. בפער נמצא היודע

זה שמפרשן את כל מה שנשמע ונראה, וזה חלל המחשבות שמסיט אותנו מהנישמע. הדרך היחידה להתגבר על החלל, ולהגיע להבנה ולהארה, היא ע"י

תשומת לב אמיתית לכוליות ללא מושא, והיא חודרת את מעטפת המחשבות

ומאפשרת חדירה של האהבה, חמלה, אינטיליגנציה יופי. הנמצאים בכלום דרך ההקשבה, שהיא פעולה טהורה ללא מניע.

הקשבה מלאה מרפה את המוח את הגוף ואת הנשמה, מסיטה את היודע, ומלמדת כי מגע ישיר עם היקום ללא חלל המחשבות הוא הרמוניה ואהבה מלאה.

ורק ברגעים בהם נעלם היודע מתרחשת טרנספורמציה פיסית בתאי המוח.

לאחר החדירה הראשיונית האגו מנסה לתפוס את החוויה שנית, דבר שהוא בילתי אפשרי רק בתנאי שהאגו יוותר על עצמו.

תשומת לב היא המפתח בהקשבה והיא ללא מחשבות והדרך היחידה לחדירה של חלל המחשבות. הקשבה מלאה היא פעולה ולא תגובה, היא ללא מניע כי היא מתעסקת עם הלא נודע, כך שאין לה פרשנות לגביו.

את ההקשבה יש לתרגל בכל הזדמנות, ולא צריך טקסים לשם כך.

תירגול

שים לב לאזניים ולתעלות השמיעה, התחל להרפות את התעלות והרגש אך השרירים משתחררים עד ממש למרכז המוח לכיוון הכך. להרפות ולהרפות להרפות לשחרר עד שמרגישים גירוי קטן בקצה הנמוך של תעלות השמיעה.

לנסות לשלוח את ההרפיה הזו לכל הגוף ולאחר מכן להתחיל בהקשבה או בתשומת הלב. לנסות לקלוט הכל בלי להסביר את הניקלט. כל פעם שאתה יודע

למה אתה מקשיב, בטל זאת! אתה נמצא בחשיבה. תאפשר להוויה לחדור אליך דרך ההקשבה דרך התשומת לב ותגלה שבמהלך הדרך אתה מתחיל להרפות ולשחרר כל קושי בגוף - אתה תגלה שלא משנה מה אומרים לך אתה לא נפגע

הכל בסדר... ואין צורך בתגובה. אתה משוחרר בכל מצב והופך להיות מאוהב.

היקום נע בסדר מופתי הכאוס נמצא במחשבות כדי להתחבר לסדר הקוסמי

עלינו לאפשר חדירה של מעטפת המחשבות של ה"אני יודע".

בהצלחה

"להיות"

במשך דורות על גבי דורות, מחנכים את האדם "להיות" משהו, או להפוך למשהו אחר, ממה שהוא. הרעיון מוטבע באישיות וכך האדם תמיד נמצא בתנועה מוחית, שהיא שונה תמיד מהמציאות. אתה אוכל, הראש רוצה לישון. עכשיו יום אתה מחכה ללילה. בבוקר אתה מחכה לצהריים, בים אתה רוצה למדבר, ושאתה עם ילדך אתה רוצה לעבודה, ובהעבודה אתה רוצה להיות עם ילדך, ושאתה עם אישתך אתה רוצה את המאהבת, ואתה רוצה להיות, להיות, להיות, להיות. אין פעולה שאתה מוכן לשהות בה. האדם חונך שבמקום שהוא נמצא אין שקט וזה תמיד אינו מספיק.. זהו השלב הראשון שרצוי להיות מודע לו, וההבנה שלא משנה לאן תלך ה"להיות" ירדוף אחריך, ולא תשיג את השקט הנפשי המיוחל בשום מקום, ולכן עליך להתחיל עכשיו במקום בו אתה נמצא לבחון אותו (המציאות) ולאחר שהבנת את המכאניזים לשאול למה במקום אחר יהיה יותר טוב?

מרכז היקום

לפי תורת היחסות כדי שנדע מה זז

אנו זקוקים למשהו יציב אחרת לא נבחין בתנועה.

וכך בכל תחום ותחום. בתחום הטעם, כדי לזהות חמוץ

צריך את החסר טעם.

מהירות זקוקים לנקודה היציבה.

כדי לזהות כעס משווים לנקודת האמצע

ולא לשימחה תמיד ישנה נוכחות יציבה.

לקול חזק או חלש משווים לדממה..

כך עוברים חיינו בהשוואות אין סופיות

כל שאנו שמים לב זה לתנועה האין סופית בהשוואה לייציב

למה שאינו זז, למרכז היקום.

היציאה לחפש אחר התנועה של החושים

מעוורת את עיננו לראות את המרכז, את זה שאינו זז...

וזה שאינו זז לא ניתן להשוואה ולכן אינו ניתן לתיאור

כיון שלא נותר פער בין הגל ובין הים.

וכך המיים השקופים והחלקים היציבים שהם בילתי ניתנים להשוואה הם היופי עוצר הנשימה, והאושר והאהבה שהם אינם ניתנים להשוואה שכן הם מרכז היקום וכן הם אינם ניתנים לתיאור כי לא נותר מקום למחשבות להווצר... כדי לנסות לזהות את היציב, היציב הוא פנימי והתנועה היא חיצונית

והיחסי זה תמיד כלפינו כי כל אינדיבידיואל הוא מרכז העולם.

עצור ונסה להתחבר למה שלא זז..